פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        קלינגר עם הברך, יצחקי עם הלב

        השער הראשון בקרית אליעזר היה חלומו של כל אוהד כדורגל, שהזכיר איך קבוצות גדולות דואגות שהכדור פשוט יעבור את הקו. פז חסדאי, אוהד מכבי תל אביב, עדיין מחסיר פעימה בכל פעם שהוא רואה את התקציר של השלישייה המיתולוגית בחיפה

        יש שקט באוויר. שקט של תדהמה, אחר כך של השלמה, אחר כך חוסר אונים. אנשים ספיצ'לס, אין להם מה להגיד. כל מה שנאמר התגלה כחסר ערך, הבל הבלים. מה כבר יש להגיד? מה יש להוסיף? גם מהכיוון שלנו אין צעקות. שקט, כאן עובדים. אני, למשל, שבוע שלם מסתובב עם אגרוף קפוץ. לא חזה נפוח, משתחצן ומתרברב, רק אגרוף קפוץ, מתחת לשולחן. משחזר את הרגעים בחיוך דומם, לא מרבה בקריאת פרשנויות או תגובות, לא מתעסק בניתוחים או בתחזיות לעתיד, רק צופה בתקציר, שוב ושוב. הגולים מדברים בעד עצמם, וכל אחד מהם מספר סיפור אחר.

        שחקני מכבי תל אביב חוגגים ניצחון על מכבי חיפה בקרית אליעזר (אתר רשמי , האתר הרשמי של מכבי תל אביב)
        לא חזה נפוח, משתחצן ומתרברב, רק אגרוף קפוץ. שחקני מכבי תל אביב אחרי הניצחון הגדול בקרית אליעזר (צילום: האתר הרשמי של מכבי תל אביב)

        לא קל להחליט איזה גול היה הכי יפה, כולם היו בניי, אבל ברור שהגול של יצחקי הוא הקסום מכולם, ובעל משמעויות רגשיות. קודם כל, כי הוא התחיל ממסירת עומק של איתן טיבי. ומי ראוי להערכה בימים אלה יותר מאיתן טיבי, שפשוט נמצא בזון מטורף, מהיר וחזק מכולם, מקדים את כולם במהלך, ובאמת, בלי לפתוח עין, מבחינתי כיום טיבי הוא השחקן הכי טוב בליגה. ואז הכדור הגיע לראדי, וכמה הספידו את ראדי וירדו עליו ואמרו שהוא מיותר ושהוא לא מוצא את עצמו, והנה הוא מעביר את כדור הרוחב החד בעולם, שחותך את ההגנה והמבקרים כמו היה חרב ב"פרוט נינג'ה", ומגיע היישר ליצחקי. עוד כמה פיות נסתמים.

        ואז יצחקי זרק את עצמו על הכדור. בכדורגל נהוג להשתמש במונח "בעט עם כל הלב", אבל הפעם יצחקי ממש כבש עם הלב. עם הסרעפת. עם הקיבה. עם האיברים הפנימיים. השליך את עצמו על הכדור. ואני אומר, הלוואי והייתי אני במקומו. כי כמו כל אוהד, גם אני הייתי מזנק קדימה, עושה הכול כדי לדחוף את הכדור פנימה, רק לדאוג שיעבור את הקו. זה מה שעושה כל אדם עם לב גדול. ואי אפשר שלא להשוות את זה לגול מיתולוגי אחר של מכבי בקרית אליעזר, של קלינגר ב-1:3 עם קשטן, שגם קפץ אז כאחוז אמוק, התנפל על הכדור רק כדי לדחוף אותו עם הברך, פשוט לדחוף אותו פנימה. קבוצות גדולות פשוט דואגות שהכדור יעבור את הקו. לא דובדבן ולא קצפת. לחם.

        שחקן מכבי תל אביב ברק יצחקי מבקיע עם החזה (ברני ארדוב)
        גול של בן אדם עם לב גדול. יצחקי (צילום: ברני ארדוב)

        מבחינה מקצועית השער של פריצה הוא המלהיב מכולם. זה מתחיל בחואן פאבלו, משם היציאה המסחררת למתפרצת, ההשתחררות של זהבי, הניעור שלו את השלישייה מולו כאילו היו טפילים, המסירה הגאונית, ההקפצה המסוגננת. ללא ספק מהשערים המופלאים שראיתי בחיי, בכל פעם שאני רואה אותו הלב מחסיר פעימה, והוא מרמז על קבוצה יעילה, טכנית וקטלנית.

        השער השלישי הוא כביכול הכי פשוט והכי פחות מרשים, אבל כנראה החשוב מכולם, כי הוא זה שקבע 0:3. הוא זה שמבדיל בין "ניצחון" ל"תבוסה". הוא זה שמעניק את הביטחון, ועשוי להוציא את הקבוצה לדרך חדשה. אחריו כבר עלו קולות מהיציעים שקראו "ארבע", ולדעתי לא מדובר בחזירות, אלא קולות של אוהדים ריאליסטים, כאלה שיודעים להעריך את אירעיות ההווה, וכמה נדיר להשיג תבוסה כזו בקרית אליעזר, ושכדאי לנצל את המומנטום.

        ולא במקרה הכובשים רצו היישר ליציע אחרי הגולים, כי ברגעים האלה, של שמחה כזו, אי אפשר שלא לחשוב על האוהדים. אלה שנסעו לחיפה. אלה שכבר אכלו מרורים באיצטדיון הזה, ועדיין נוסעים. אלה שנסעו בידיעה שיישבו ביציע מאחורי השער, ולא יראו כלום, ושלא יבינו מה קורה במגרש, ושכל הפרופורציות מתעוותות מהיציע המעפאן הזה. כי הנסיעה לקרית אליעזר היא לא כדי לעבור חוויית צפייה נעימה, אלא רק כדי להיות שם למען הקבוצה. ולכן ההערכה הגדולה היא לאלה שהצפינו, בעיקר למבוגרים ולוותיקים למודי הניסיון, שכבר נסעו לשם כל כך הרבה פעמים, וחזרו מוכים והעבירו נסיעה שקטה וכואבת לתל אביב, ועדיין לא התייאשו, נסעו שוב לחיפה, עם אמונה ותקווה שזה בסוף יקרה. וזה קרה.

        ראדה פריצה שחקן מכבי תל אביב עם חואן פאבלו (ברני ארדוב)
        גול מופלא שסותם פיות לכמה פרשנים. פריצה חוגג בקרית אליעזר (צילום: ברני ארדוב)

        ואז נזכרים בפרשנים המספידים. כמה נעים להסתכל אחרי המשחק בתוכנית ?שבת ביציע?, שבמהלכה קטלו את פריצה ושלחו אותו הביתה, ואמרו שכבר אין לו מה לתרום. והנה הוא עולה מהספסל ונותן צמד, וגם הוא קופץ מעל לשלט הפרסומת ורץ לחגוג עם הקהל. ואם להיות הוגנים, אותה נחרצות אלימה של הפרשנים פוגעת עכשיו במכבי חיפה. גם חיפה עכשיו היא קורבן של אותה דעתנות מתלהמת, כי פתאום ראיוס לא שחקן, ובנאדו לא מאמן, ויעקב שחר מנהל כושל, ואנחנו רק במחזור השלישי. חורצי הדין לא לומדים מהטעויות, אין בהם רחמים או אורך רוח.

        וברגעים האלה, שבהם אוהד גאה בקבוצה שלו כפי שלא היה שנים, הוא מבין שהדבר הכי מתוק שהיא מעניקה לו כרגע זה שקט. זאת לא נקמה, כי בספורט אין נקמות מושלמות. תמיד יש עוד משחק, עוד סיבוב, עוד עונה, זה מעגל אינסופי ומתסכל, מלא בעליות וירידות, אי אפשר לנוח על זרי הדפנה או להירגע.

        זה בוודאי לא ניצחון שמבטיח משהו, וכמה נעים היה לשמוע את ההצהרות של קרלוס גרסיה ש"אליפות לא לוקחים עם 9 נקודות", כי הדרך עוד ארוכה. אבל לפחות עכשיו אפשר לצפות לכמה ימים של שקט. לדעת שלפחות מכיוון מכבי חיפה, לפחות בתקופה הקרובה, לא יהיו הצקות. לא יהיו טענות שמזכירות איך האליפות יכלה להיות ירוקה אילו בנאדו היה מגיע בתחילת העונה שעברה, לא יהיו זלזול וקריאת תיגר, לא יהיו טוקבקים לעגנים ומפקפקים. רק שקט.

        אוהדי מכבי תל אביב (ברני ארדוב)
        בספורט אין נקמות מושלמות, אבל לפחות עכשיו לא יהיו זלזול וקריאת תיגר, רק שקט (צילום: ברני ארדוב)

        סוזה דרוך: "קרית שמונה - אחד המשחקים הקשים העונה"

        כדורגל ישראלי בוואלה! ספורט