תחזיקו אותי: מדור משחקי סוף השבוע

ואלרי קרפין, מנכ"ל שהתמכר לאימון, מצא מתכון מקורי להעלות מוטיבציה אצל שחקניו – איומים תכופים בהתפטרות. אחרי שזה עבד בדרבי הגדול מול צסק"א, הוא מגיע למשחק העונה נגד זניט בתקווה לשבור בצורת בת יותר מעשור ללא אליפות. ומי שבר את הבצורת בדרבי של מדריד?

מיכאל יוכין
זוכרים אותו? קרפין וחיים רביבו בימי סלטה ויגו העליזים (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

השבוע הגדול בקריירה? (זניט – ספרטק מוסקבה, שבת, 18.30)

"אתה רוצה שאתפטר עכשיו?". ואלרי קרפין עבר שחקן שחקן, ושאל כל אחד בפנים את השאלה הזהה. היה זה לפני חודש, כאשר ספרטק מוסקבה הפסידה 4:2 בביתה לסנט גאלן השווייצרית והודחה במוקדמות הליגה האירופית. ההלם היה עצום, התקשורת פצחה בכתבות הספד חסרות רסן, מהסוג המוכר לנו היטב גם בישראל, וקרפין שלף את הנשק האהוב עליו. אין מאמן בעולם שאיים להתפטר יותר פעמים ממנו, אין מאמן ששוכנע להישאר או לחזור יותר פעמים ממנו. כולם יודעים שהוא לא מסוגל לנטוש את ספרטק לגמרי, כי התשוקה שלו חזקה מדי. ובכל זאת, באופן ביזארי למדי, האיומים שלו עובדים.

במשך שבועות ארוכים נהנו הפרשנים הרוסים לנתח מחדש את הכשלון של קרפין בבניית הקבוצה. שמועות עקשניות דיווחו כי גורלו יוכרע בדרבי הגדול של מוסקבה מול צסק"א ביום ראשון האחרון. פיאסקו היה אמור לכאורה לשלוח אותו הביתה. אז הוא ניצח 0:3 בתצוגת כדורגל מרהיבה. ספרטק מחצה את צסק"א באופן כה ברוטאלי, שגם שונאיה הגדולים החלו להפנים כי היא עשויה לרוץ העונה לאליפות, וזה לא דבר של מה בכך. רצף אכזבות אוהדיה כה ארוך, שהם יכולים לקנא אפילו במאכלסי היציעים באנפילד ובאיצטדיון האמירויות.

טוב לדעת (תוכן מקודם)

איסטנבול פתוחה - מרחק שעה מפתרון טבעי וקבוע להתקרחות נשית

חברת איילת גייר
לכתבה המלאה
כל הזמן סערות, פעם למעלה ופעם למטה. קרפין (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

משיח על חמור אדום-לבן

תאמינו או לא, אבל ספרטק לא ראתה אליפות מאז 2001, ולא זכתה בתואר כלשהו מאז 2003. עשור שלם חלף, מאות שחקנים באו והלכו, ודבר לא השתנה. האוהדים החלו לאבד סבלנות כבר מזמן, וכעסו במיוחד על הרס המסורת של הקבוצה. ספרטק דגלה מאז ומתמיד בסגנון התקפי נאה לעין עם מסירות קצרות, ודאגה לטפח שחקני בית. לסמלים יש חשיבות עליונה, וניצני הזעם החלו עוד כאשר אנדריי טיחונוב הועזב באופן תמוה בשנת 2000, והגיע למכבי תל אביב. ההמשך היה גרוע יותר – היעדר ההצלחה על המגרש לוותה במינוי מאמנים לא מתאימים, והמחאה הגיעה לשיאה בקיץ 2008, כאשר אליל האוהדים, איגור טיטוב, נזרק מהמועדון. זה היה הקש ששבר את גב הגמל, האוהדים דרשו להעיף את ההנהלה, וזרעו לא מעט הרס באיצטדיונים ברחבי רוסיה. ואז הגיע קרפין, כמו משיח על חמור אדום-לבן.

מבחינת אוהדי ספרטק, קפרין מזוהה עם הדור המצליח. בעשור הראשון אחרי הקמת הליגה הרוסית העצמאית ב-1992, זכתה ספרטק בתשע אליפויות. קרפין היה שם בתחילת שנות ה-90', חניכו האהוב של אולג רומנצב, כובש שערים ולבבות עם הרעמת השיער הבלונדינית. ב-1994 הוא עזב לטובת קריירה מזהירה בספרד, הצטיין בוולנסיה, שיתף פעולה בסלטה ויגו הטובה בהיסטוריה לצידם של אלכסנדר מוסטובוי וחיים רביבו, וגם היה בורג מרכזי בסוסיאדד שכמעט גנבה אליפות לריאל מדריד ב-2002. עם 72 הופעות בנבחרת רוסיה, הוא נחשב לאחד השחקנים הטובים בדורו. עם זאת, הוא אף פעם לא חשק בהמשך הקריירה כמאמן. הוא גם בכלל לא התכוון לחזור לרוסיה.

זמני זה הכי קבוע

אחרי פרישתו, הוא הרגיש בבית במדינה בה שיחק במשך 11 שנים, ואישתו השניה הייתה ספרדיה. הוא פנה לעסקים, רכש חברת בניין, ומקביל כיהן כנשיא מועדון כדורעף והיה מעורב בקבוצה של רכיבה על אופניים. כדי שלא יהיה משעמם בשעות הפנאי, הנחה קרפין גם תוכנית כדורגל בערוץ טלוויזיה מקומי. רוסיה היתה רחוקה ממנו, עד שהבעלים של ספרטק, ליאוניד פדון, קרא לו להציל את המולדת. להצעה הזו קרפין פשוט לא מסוגל היה לסרב, והתמנה למנכ"ל מועדונו האהוב. "מדובר באדם שהשיג המון לא רק בספורט אלא גם בעסקים. הוא יועיל לנו מאוד", אמר פדון.

כן, בהתחלה לא היתה לקרפין שום כוונה לעמוד על הקווים. הוא מעולם לא חשב להוציא תעודת מאמן, וכאשר נחת מחדש במוסקבה חלם להחתים איש מקצוע מהשורה הראשונה. קשריו הטובים בספרד סללו את הדרך להבאתו של מיכאל לאודרופ, הגאון הדני שבדיוק סיים את דרכו בחטאפה. אלא שלאודרופ נכשל בהתמודדות עם המנטליות הרוסית המיוחדת ופוטר באפריל 2009. קרפין החליף אותו באופן זמני, בעודו ממשיך לכהן כמנכ"ל. במקרה שלו, הזמני הפך לקבוע לשנים ארוכות.

בהתחלה הקשרים של קרפין הביאו את לאודרופ, אבל הוא נכשל (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

מאמנצ'יק לא החזיק מעמד

"קרפין הוא לא מאמן" – זו האמירה הנפוצה ביותר בקרב הפרשנים והאוהדים. הכישורים הטקטיים שלו מוטלים בספק, והוא נטה להחליף הרכבים כמו גרביים, אבל הכריזמה שלו סחפה רבים מהשחקנים אחריו, ובעונתו הראשונה הוא לא היה רחוק מזכיה באליפות. ב-2010, כאשר התוצאות הורעו באופן ניכר, אמר קרפין בעצמו שיש לו ספקות להגבי התאמתו. בתחילת 2011, כאשר בעוד עונה נוספת נפתחה באופן קטסטרופלי, הוא הודיע על התפטרותו. במקביל, מתוקף תפקידו כמנכ"ל הודיע כי יתחיל בחיפוש אחרי מחליף קבוע, ובינתיים מינה את עצמו למאמן זמני. הטריק האבסורדי הזה השיג את מטרתו. בתום המשחק הבא של הקבוצה לבשו השחקנים חולצות עם כיתוב הקורא למאמן להישאר. בעוד החיפושים נמשכים לכאורה, חזרה ספרטק למסלול הנצחונות, ובסופו של דבר נותר קרפין על הספסל. הוא רק הקפיד להגיד שאין לו כוונה לעשות זאת לאורך זמן. אף אחד לא האמין לו.

את עונת 2011/12 הארוכה סיימה ספרטק במקום השני, אבל הפעם מימש קרפין בכל זאת את איומו, והביא מאמן חדש במקומו. שוב היה זה רכש מספרד – אונאי אמרי שעזב את ולנסיה בקיץ שעבר בטונים צורמים. בדיוק כמו לאודרופ, התברר שהספרדי רך מדי עבור חדר ההלבשה. הוא פוטר בנובמר אחרי שהחלוץ ארטיום דזיובה כינה אותו "מאמנצ'יק", וקרפין שוב נקרא לדגל. הפעם, לשם שינוי, הוא ויתר במקביל על כיסא המנכ"ל, כך שתיאורטית כעת יש מי שיכול לפטר אותו.

גם אונאי אמרי לא החזיק מעמד יותר מדי זמן (צילום: רויטרס)

מאמינים בני מאמינים

קרפין נמצא במועדון כבר חמש שנים, ותוצאות מעשיות עדיין אין. מדיניות הרכש תמיד הייתה בעייתית, השיטות המתחלפות העלו ספקות, אבל רוב האוהדים בכל זאת הולכים אחרי באש ובמים. כי קרפין, יותר מכל אדם אחר, נתפס אצלם כאחד משלהם. אחרי התבוסה הביתית לפורטו בליגה האירופית לפני שנתיים וחצי, הייתה שיחתו עם האוהדים הזועמים ליד האצטדיון ללהיט ביוטיוב. כאשר ירד קרפין אל ההמון, הם רצו לאכול אותו, ואולם הוא דיבר איתם בשפה שלהם, כלומר שפת הרחוב הגסה, הסכים עם הטענות, נתן הסברים למצב הקבוצה, ותוך שתי דקות האוהדים כבר צעקו לו: "אנחנו מאמינים לך, ואלרי". "האמונה בואלרי" כבר הפכה למטבע לשון. אוהדי הקבוצות היריבות משתמשים בה בלעג מופגן.

הם מאמינים לו כי הוא משדר כנות. קרפין תמיד מגן על מועדונו, ולא מהסס להתעמת עם היריבות השנואות – צסק"א וזניט. כאשר החלוץ הברזילאי וליטון פצע לפני שנתיים את שוער צסק"א איגור אקינפייב והשבית אותו לחצי שנה לקראת משחקים חשובים של הנבחרת, הדהים קרפין כשהצהיר: "אז מה אם הוא שוער נבחרת? צריך לתת לו מדליה על זה?". אפשר למלא ספר שלם באמירות מסוג זה. לטוב ולרע, קרפין הוא האדם המסוקר ביותר בכדורגל הרוסי.

והנה עכשיו ספרטק שלו עומדת אולי בפני פריצת דרך היסטורית. אחרי הניצחון הגבוה ביותר על צסק"א מאז 1999, בתנופה ארבע ניצחונות רצופים, היא מגיעה למגרשה של היריבה הגדולה השניה שלה. גם זניט בכושר מצוין, עם ארבעה נצחונות רצופים, והשתיים מובילות את הטבלה. זה משחק העונה האולטימטיבי. בעונה שעברה, כאשר פתחה ספרטק עם מאזן מושלם, היא הגיע לפטרובסקי וספגה תבוסה 5:0. אם הדבר יחזור על עצמו, ישוב קרפין לפטפט על נכונותו להתפטר. אבל אם יעלה בידו לנצח, יהיה זה השבוע הגדול בחייו כמאמן, וכל האדומים-לבנים ברוסיה יאבדו לגמרי את השפיות בציפיה לאליפות ההיסטורית.

העונה הגדולה שלהם? שחקני ספרטק חוגגים (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

לשם מה נגנב וויליאן? (טוטנהאם – צ'לסי, שבת, 14.45, ספורט 1 ו-HD)

כולם מדברים, בצדק רב, על הקרב הפיקנטי בין המורה ז'וזה מוריניו לתלמידו אנדרה וילאש בואש. זה המוקד בדרבי הנהדר בווייט הארט ליין, אבל לא כדאי לשכוח גם את סוגיית וויליאן. הכוכב הברזילאי, שכבר היה בדרך לחתימה ודאית בטוטנהאם, "נגנב" ברגע האחרון על ידי צ'לסי והדבר עורר זעם רב בצפון לונדון והעכיר את האווירה בין שני המועדונים. השאלה הגדולה היא מה הייתה מטרתו של מוריניו בהוצאת 32 מיליון ליש"ט מלבד נסיון להחליש את הסגל של וילאש בואש? עד כה, לא זכה וויליאן לדקת משחק בפרמיירליג והפגין יכולת ירודה בבכורה בחולצה הכחולה מול באזל. בשלב זה, יש לצ'לסי שחקנים טובים יותר בתפקידו. האם יהמר עליו המיוחד דווקא בקרב זה כדי להוכיח את ההיפך?

מירנדה לנבחרת! (ריאל מדריד – אתלטיקו מדריד, שבת, 23.00, ספורט 5 ו-HD)

יש שחקנים שתמיד יזכו לזימון לנבחרת, ויש כאלה שיכולים לעשות שמיניות באוויר ובכל זאת יישארו בחוץ. מה עוד צריך לעשות מירנדה כדי לקבל הזדמנות הוגנת בשורות הסלסאו לקראת המונדיאל הביתי? הבלם, שהיה בסגל אי שם בקופה אמריקה ב-2009 כאשר עוד שיחק בסאו פאולו, עשה התקדמות עצומה מאז הצטרף לאתלטיקו, למד מדייגו סימאונה והפך אצלו לבאנקר בהרכב. הוא כמעט ולא שוגה בהגנה, ותורם גם שערים חשובים, לא רק בסופרקאפ האירופי מול צ'לסי, אלא בעיקר שער הניצחון בגמר הגביע מול ריאל, אשר שבר בצורת בת 14 שנה בדרבי של מדריד. "עכשיו אני הרבה יותר טוב", אמר מירנדה בעצמו, אבל פרט לדקות ספורות נגד אנגליה לפני חצי שנה לא קיבל כלום. אולי עוד הצגה גדולה בדרבי תועיל לו?

שערים חשובים, יכולת נהדרת. מירנדה חוגג שער ניצחון על ריאל (צילום: רויטרס)

סיפור העונה בהולנד (אייאקס – וולנדאם 2:4)

זה הזמן לצאת מהקופסא ולהציג דווקא את המשחק שנערך אתמול. בשבוע שעבר הלך לעולמו חרי מורן, כוכב עבר של אייאקס ו-וולנדאם, ואחיו של ארנולד מורן, אשר חתום על המסירה למרקו ואן באסטן בשער ההוא בגמר יורו 1988. חרי מורן זכור בעיקר כאיש שהקפיץ את הכדור והשפיל את ריאל מדריד בסנטיאגו ברנבאו בחצי גמר גביע האלופות ב-1973. רצה הגורל, ומיד אחרי מותו נערך משחק גביע בין שתי קבוצותיו האהובות, אשר ענדו סרטים שחורים. אחרי דקת הדומיה, התפתחה דרמה גדולה, ודווקא וולנדאם מהליגה השניה היתה קרובה לנצח בהארכה בזכות צמד של רוברט מורן, אחיינו של חרי, אשר למד בזמנו באקדמיה של אייאקס אך נזרק ממנה. בסופו של דבר, הצליחה האלופה לבצע מהפך, אבל היה זה בכל זאת סיפור מרגש במיוחד עבור משפחת מורן, אשר ייזכר בהולנד לשנים ארוכות.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully