בתחילת שנות ה-80' הוא היה ההבטחה הגדולה של פיורנטינה. הנער שגדל במחלקת הנוער הפגין יכולת כה גבוהה, עד שבמועדון קראו לו "אנטוניוני החדש". הוא היה היורש המיועד, התקווה האולטימטיבית של פירנצה. על עתידו המזהיר לא היה ויכוח. הבעיה היחידה של וולטר מצארי הייתה בכך שג'אנקרלו אנטוניוני האמיתי היה עדיין בשיא כוחו.
בשתי הזדמנויות שונות נדמה היה כי מספר 10 יימכר ליובנטוס, אולם זה לא יצא לפועל. המאמן ג'אנקרלו דה סיסטי, אליל אוהדי פיורנטינה בעצמו בתקופתו כשחקן, לא ראה כיצד הוא יכול לשלב את השניים בהרכב, ולכן נשלח מצארי לתקופות השאלה כדי לצבור ניסיון. הוא היה בפסקארה, בקליארי וברג'יאנה, עד שלבסוף הועזב סופית לאמפולי. בשורה התחתונה, לא זכה מצארי אפילו למשחק אחד לרפואה במדים הסגולים שכה אהב. הקריירה שלו מעולם לא התפתחה כמצופה, ומעטים מאוד האוהדים בארץ המגף שזוכרים אותו כשחקן. מגאון כדורגל בפוטנציה, הוא הפך לשחקן אלמוני לחלוטין. ספק אם היה באיטליה כשרון מבוזבז יותר לפני שלושה עשורים.
"מספר 10 על הספסל"
"הם היו כל כך דומים אפילו התספורת שלהם הייתה זהה. מעולם לא היה לי אומץ לשלב אותם בהרכב. מצארי היה הקורבן שלי", הודה לימים דה סיסטי, שהיה קרוב מאוד להצעיד ב-1982 את פיורנטינה לאליפות, אשר הלכה לבסוף ליובה במחזור האחרון הדרמטי והשנוי במחלוקת. "וולטר היה חסר מזל כי חסמתי את דרכו. כולם העריכו אותו מאוד, אבל המאמן לא חשב שאנחנו יכולים להסתדר ביחד. לדעתי זה דווקא היה אפשרי, וחבל שמצארי לא זכה למצות את הפוטנציאל כשחקן. עכשיו, כמאמן, הוא מקבל את ההנאה שנשללה ממנו. הוא משחק "כמספר 10 על הספסל", קבע אנטוניוני לפני שלוש שנים.
במובן מסוים זה בהחלט נכון. מעטים המאמנים שחיים את המשחק כמו מצארי. הוא אמוציונלי עד כדי טירוף, נתפס לא פעם מזיל דמעות של תסכול ודמעות של אושר ובינואר האחרון אפילו מתח שריר כאשר קפץ על ספסל נאפולי במשחק מול לאציו. מחוץ למגרש, מצארי תמיד היה אדם רגוע, כמעט ביישן. עוד בימיו כשחקן הוא ניהל אורח חיים סולידי, השלים תואר ראשון בכלכלה, והנטייה שלו להתרחק מאור הזרקורים העניקה לו את הכינוי "הזאב הבודד". אולם כאשר מתיישב מצארי על הספסל, אופיו משתנה ב-180 מעלות. הרגשות ממלאים אותו והאיסור על עישון בתחומי האיצטדיונים ממש לא עוזר. רק זדנק זמאן מכור לניקוטין יותר ממנו. באנגליה יש שזוכרים כיצד חיסל מצארי חצי קופסא במהלך אימון נאפולי באנפילד לקראת המשחק מול ליברפול בליגה האירופית, בניגוד לחוק.
"תתעורר או תקבל אגרוף"
כמאמן נאפולי, התחבר מצארי באופן מושלם לקהל. הוא משוגע בדיוק כמו יציעי סאן פאולו והאובססיביות שלו הפכה אותו ליקיר האוהדים מהרגע הראשון. ארבע שנים הוא בילה בבירת הדרום, סוחט את השחקנים עד תום, עם השאיפה לפרפקציוניזם. כאשר לא אהב הבוס את היעדר הריכוז של המגן הקולומביאני חואן סוניגה, הוא צרח לעברו תוך כדי המשחק: "תתעורר, או שתקבל ממני אגרוף". הוא קיבל לידיו קבוצה הרוסה מידיו של רוברטו דונאדוני באוקטובר 2009 ושיקם אותה תוך ימים ספורים. התוצאות עלו אפילו על הציפיות של הנשיא השתלטן אאורליו דה לאורנטיס. התכולים לא נוצחו ב-15 משחקי הליגה הראשונים של מצארי בתפקיד, ונכנעו לראשונה רק במרץ. בעונתו המלאה הראשונה הוא כבר הצעיד את הקבוצה למקום השלישי ולהעפלה לליגת האלופות, כאשר אדינסון קבאני הפציץ 26 שערים.
"אני הפכתי את קבאני לכוכב על. הוא היה שחקן בינוני כאשר הגיע אלינו מפאלרמו, והעבודה שלנו סייעה לו להגיע למה שהוא היום", הצהיר ללא צניעות מצארי אודות הכוכב האורוגוואי שנמכר לפריז סן ז'רמן תמורת 63 מיליון יורו. יש בכך המון צדק. מצארי לא רק מתאים את השיטה שלו לשחקנים כדי לסייע להם למצות את הכישורים, אלא גם מלמד אותם להשתפר. עוד בתחילת דרכו כמאמן הגדיר מצארי את הגישה שלו: "כאשר שחקן שלי מקבל כדור, אני רוצה שיהיו לו לפחות חמש אופציות לפתח את ההתקפה. מהירות התנועה ללא כדור ומהירות המחשבה אלה נקודות המפתח". קבוצותיו של מצארי תמיד הצטיינו בכך. אמנם הן בדרך כלל מיישמות את 3-4-3 שלו, אשר נתפס בזמנו כמהפכני, אך הן לא מקובעות ולא צפויות.
"הייתי נותן לו את סרט הקפטן"
בליגת האלופות לפני שנתיים שרדה נאפולי את בית המוות כאשר הקדימה את מנצ'סטר סיטי בדרכה לשמינית הגמר, שם היתה קרובה מאוד להעיף גם את צ'לסי. 1:3 בסן פאולו הוא שסיים מעשית את דרכו של אנדרה וילאש בואש בסטמפורד ברידג', וההפסד בגומלין מול רוברטו די מתאו הוא האכזבה הגדולה של מצארי עד עצם היום הזה. השחקנים, שהפכו בזכותו לכוכבים על הבמה הגדולה, העריצו אותו.
"נולדתי בנאפולי, אני אוהד נאפולי מגיל אפס, אז מי עוד יכול להיות קפטן הקבוצה חוץ ממני?" תהה לא מזמן פאולו קנבארו והשיב לעצמו: "יש רק אדם אחד שהיה מקבל ממני את הסרט - מצארי. הוא לא מנאפולי במקור, אבל מזוהה עם המועדון ועם העיר יותר מכולם. הוא לא נמצא על המגרש פיזית, אבל אנחנו מרגישים שהוא שם. בעיני, הוא אלכס פרגוסון האיטלקי". ההקבלה לפרגוסון מעט ביזארית, אבל מצארי השתמש בה בעצמו. "אני רוצה להפוך לפרגוסון של נאפולי. אם תהיה תכנית מסודרת, אשמח להישאר פה הרבה מאוד זמן", אמר לפני שנה וחצי.
רבים הופתעו, אם כך, כאשר דווקא בעונה המוצלחת ביותר של נאפולי אשתקד, אותה סיימה הקבוצה כסגנית האלופה, נפוצו שמועות על עזיבתו הקרובה של מצארי. המאמן אישר אותן מיד עם סיום העונה: "השחקנים זקוקים למוטיבטור חדש. קיבלתי את ההחלטה לפני מספר חודשים, אבל שמרתי אותה בסוד כדי שהשחקנים יתנו את הכל עד הסוף. הם באמת עשו את זה. חיבקתי כל אחד מהם, ואני מאחל להם ולאוהדים הנפלאים הצלחה בהמשך. עבורי זה הזמן לפתוח דף חדש".
11 נקודות פחות? קטן עליו
הדף הזה נפתח שלושה ימים לאחר מכן, כאשר אינטר מינתה את מצארי למאמנה במקומו של אנדראה סטרמאצ'וני. היו שהטילו ספק בהתאמתו של המאמן לתפקיד במועדון "צפוני" מדי. מצארי אמנם נולד למשפחה אמידה ליד ליבורנו וגדל בטוסקנה, אבל אופיו והתנהלותו היו מאז ומתמיד "דרומיים". בנוסף, אחרי שעזב את הסגל הנוצץ של נאפולי, נדמה היה כי מצארי מקבל לרשותו אמצעים דלים הרבה יותר. הנראזורי, שסיימו את העונה שעברה במקום התשיעי המביך עם 16 הפסדים, לא התחזקו יתר על המידה בקיץ, והתחזיות לא היו אופטימיות במיוחד.
אלא שמצארי כבר חולל בקריירה שלו נסים. בעונת 2003/04 הוא לקח את ליבורנו, שאפילו לא חלמה על עליה, וגרר אותה לליגה הבכירה. מיד לאחר מכן הוא נדד דרומה לרג'ינה, וב-2006, בעקבות פרשת השחיתות הגדולה, נענשה הקבוצה בהפחתת 11 נקודות. הירידה נראתה ודאית, אבל מצארי חשב אחרת. עם החלוץ ניקולה אמורוזו בעונתו הגדולה בחייו, השיגה רג'ינה תוצאות פנומנליות יחסית לתקציבה, וצברה 51 נקודות על הדשא בדיוק כדי לשרוד במחזור האחרון למרות המינוס.
"תמיד עמדתי במטרות שהצבתי לעצמי. אני חושב שהשחקנים יכולים לבטוח בי, וביחד נשתדל למצות את הפוטנציאל שלנו על המגרש", הצהיר הבוס החדש עם הגעתו לסן סירו. השפעת המיידית היתה עצומה. הביטחון העצמי חזר לשחקנים, וחלוץ כמו מאורו איקארדי, הרכש החדש מסמפדוריה, יכול להתחיל לחלום על גורל דומה לזה של קבאני. על הקווים מדריך אותו מאמן עם קבלות, שיודע להפוך כישרונות לכוכבים.
מוראטי מצא אינס חדש
אחרי ניצחונות בשני מחזורי הפתיחה, הנשיא מאסימו מוראטי כבר לא הפסיק לשבח את המאמן שלו. "וולטר עובד כמו שחקן שלוקח אחריות על המגרש ומזכיר לי את פול אינס. הוא שיחק אצלנו רק שנה וחצי, אבל זכור לכולם כאינטריסטה ענק בזכות המנהיגות שלו. למצארי שיטות עבודה ברורות והוא כבש את הלבבות של כולם בזכות מהרגע הראשון". לאחר מכן הגיע התיקו 1:1 מול יובנטוס, במהלכו היתה אינטר קרובה יותר לניצחון. כעת אחרי השביעיה מול ססואולו האומללה, מגיע המבחן הקשה השני של העונה בסן סירו.
עבור מצארי, המפגש הזה תמיד יהיה מרגש במיוחד. "כאשר הייתי ילד, הלב שלי היה סגול. הייתי אוהד שרוף של פיורנטינה והערצתי את אנטוניוני. אבל כמאמן אני צריך לאהוד רק את הקבוצות שלי", הוא אומר. הערב הוא מגיע כאנדרדוג, אך את מצארי ואת חלומותיו אסור להספיד.
ג'נארו גאטוסו פוטר מאימון פאלרמו
מריו באלוטלי הורחק משלושה משחקים
כדורגל איטלקי בוואלה! ספורט