פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        ניו יורק ניקס: ברוכים הבאים לקן הקוקייה

        פרויקט מחממים את הפרקט עובר לבית האטלנטי: הניקס הימרו על ברניאני, בנו סגל פסיכי עם וורלד פיס וג'רמי טיילר כתוספת לסמית, והדהימו עם מינוי ביזארי בעמדת ה-GM. כרמלו-אמארה-צ'נדלר חייבים לככב כדי שלניו יורק תהיה תקווה

        כרמלו אנתוני שחקן ניו יורק ניקס (AP)
        עונה פנומנלית שהחביאה את חולשות הניקס.כרמלו (צילום:AP)

        תקציר הפרקים הקודמים

        מאזן בעונה שעברה: 28:54, מקום שני במזרח

        סיימה את העונה: הפסד 4:2 לפייסרס בסיבוב השני והמון שיעורי בית

        בעונה המוצלחת ביותר של הניקס זה עשור והזכייה בבית האטלנטי, אפשר היה לצפות שיכתירו את 2012/13 של הניקס לפחות כ"טובה". אחרי שכרמלו זכה לראשונה במלכות הסלים של הליגה וההגנה דורגה כאחת מחמש הטובות בליגה, הייתה תחושה שהניקס יכולים למנף את ההצלחה היחסית ולרוץ עמוק בפלייאוף. מה שקיבלנו בפועל היה כמעט התרסקות קולוסאלית מול בוסטון אחרי יתרון 0:3 בסדרה בלי רונדו ועם שחקנים בגיל ממוצע של 45, ומיד לאחר מכן קורס בשישה מפגשים מול הפייסרס חסרי הספסל.

        העונה הפנומנלית של כרמלו הצליחה להחביא כמה מהחולשות הגדולות ביותר כמו עמדת הרכז (הניקס סיימו מקום אחרון בליגה באסיסטים למשחק) וחוסר הנוכחות בצבע. טייסון צ'נדלר אמור היה להחזיק את מרכז ההגנה ביחד עם אמארה ולאורך כל העונה, למעט תקופות קצרות, היה חושך וקיבל שיעור מאלף מרוי היברט בפלייאוף. בגזרת 'סטאס' אין חדש, הפציעות ממשיכות להצטבר, החוזה ייגמר בסוף העונה הבאה והניקס יוכלו להמשיך ולפנטז להביא את לברון לעיר. אימן שאמפרט עשה את קפיצת המדרגה הגדולה ביותר ואחרי שחזר מפציעה היה השחקן הכי חשוב של הניקס אחרי מלו. אחרי שהתברר כי זו לא הייתה טעות לסרב להשאיר את ג'רמי לין (למרות לחץ האוהדים והתקשורת בקיץ שעבר), גלן גרונוולד והצוות ממשיכים לעמוד במרכז העניינים עם כמה מהלכים מעניינים שיורחבו בהמשך.

        אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון

        באו: אנדראה בארניאני (בטרייד מטורנטו), מטה וורלד פיס (שוחרר במסגרת חוק האמנסטי מהלייקרס), בנו אודריך (שחקן חופשי), טים הארדווי ג'וניור (רוקי, בחירת דראפט), ג'רמי טיילר (שחקן חופשי, חוזה לא מובטח), סי ג'יי לסלי (רוקי, לא נבחר בדראפט, חוזה מובטח חלקית), כריס סמית' (אח של JR, רוקי, לא נבחר בדראפט, חוזה לא מובטח).

        עזבו: ג'ייסון קיד (פרש מכדורסל), ראשיד וואלאס (פרש מכדורסל), מרקוס קמבי (בטרייד לטורונטו), קוונטין ריצ'רדסון (בטרייד לטורונטו), סטיב נובאק (בטרייד לטורונטו), כריס קופלנד (לאינדיאנה, שחקן חופשי), קורט תומאס (שוחרר), ג'יימס ווייט (שוחרר).

        שני מהלכים גדולים עשו הניקס הקיץ, לא ברור איזה מהם מפוקפק יותר. הראשון: החתמתו של אנדראה בארניאני. אמנם האיטלקי נבחר ראשון בדראפט 2006 ונתן שתי עונות טובות מ-2010 עד 2012, אבל בעונה החולפת היה פצוע רוב הזמן וכששיחק היה רחוק מאוד מלספק מספרים שקרובים להצדיק את 12 מיליון הדולר שהוא יקבל בעונה הקרובה. בארניאני אמנם זורק 3.7 שלשות למשחק (מספר פסיכי לשחקן בגובה ובעמדה שלו) אבל בעונה האחרונה קלע בקושי 30 אחוז והוסיף רק 3.7 ריבאונדים למשחק. הניקס סיימו מקום 26 בליגה בריבאונד למשחק ואם הם רוצים לשפר את הנתון הזה בראניאני יצטרך לתת הרבה יותר.

        בעיית הרכז לא נפתרה והבחירה בהארוודי ג'וניור (אחרי עונה מצוינת במישיגן) ככינור שני לטריי ברק מלמדת על התקוות שתולים בו בקבוצה. ג'יי אר סמית' חתם על חוזה חדש ושערורייתי ומיד הורחק ל-5 משחקים אחרי שנתפס מעשן מריחואנה. אחרי חצי עונה מצוינת, סמית' הלך ודעך עד שמירפק את ג'ייסון טרי בצורה מכוערת, הורחק למשחק וסיים את הסדרה מול הפייסרס עם 29 אחוז מהשדה ו-23 אחוז לשלוש. כרמלו ימשיך לזרוק המון ולהיות השחקן החשוב ביותר בקבוצה לפחות עד שיתחיל לחפש בית חדש, אמארה ימשיך לקבל טיפולים וסימן השאלה הגדול ביותר ירחף מעל צ'נדלר, והוא זה שיכריע בין עונה טובה לכזו שכולם ירצו לשכוח.

        לפני שנגיע למהלך המפוקפק השני, קצת אוויר חיובי, גם הוא אמנם עם סימני שאלה, אבל מילא. מדבור בתקווה ע"ש ג'רמי טיילר, שמאז המסיבות ביום כיפור בחיפה טיפח את עצמו כמקרה ראש קשה יותר מסמית'. טיילר קיבל חוזה לשנתיים, אולם אף אחת מהן איננה מובטחת. הבעיה היא שהוא נפצע ברגלו, והניתוח מחייב מנוחה של עשרה שבועות, כך שהוא יחמיץ את כל משחקי האימון של ניו יורק ואם נוסיף את החזרה לכושר הרי שעד אמצע נובמבר לפחות קשה להאמין שנראה אותו במגרשים. אם יפתיע וייתן עונה סבירה ובלי בעיות משמעת, זה יהיה ניצחון של כולם.

        הלאה. מטה וורלד פיס שוחרר מהלייקרס וחוזר לנוף ילדותו בניו יורק, אם הוא רק יצליח להישאר מרוכז בכדורסל ולא בכל המסביב, הכדורסל והניסיון שלו, במיוחד בפוסט-סיזן, יהיו בעלי חשיבות מכרעת. הניקס ריכזו אצלם לא מעט מקרי ראש, הפוטנציאל שם וגם הסיכון, ככה שסדר הרהיטים בראש יקבע אם בית הקלפים יעמוד או יקרוס. זה היה הפן החיובי, כן?

        ועכשיו נמשיך לפקפק עם המהלך השני, שקרה אמנם מחוץ לקווים אבל תהיה לו השפעה על הכול. הניקס החזירו את סטיב מיילס - האיש ואייזיאה תומאס, האיש שעליו רשומים כישלונות העשור הקודם - הפעם כנשיא ו-GM, במקומו של גלן גרינוולד, שבתקופתו הקבוצה חזרה לצמרת הליגה. רק בניו יורק. סליחה, רק בניקס. גרינוולד יישאר כיועץ בקבוצה, אבל הצעד עשוי להשפיע על מעמדו ועתידו של קואץ' וודסון, חברו הטוב של גרינוולד עוד מימי הקולג'. בינתיים המהלך הביזארי הפך את הניקס לבדיחה בליגה, ואפילו כרמלו אנתוני לא הסתיר את אכזבתו. ברוך הבא לניקס, מלו.

        מה מי מו

        חמישייה: ריימונד פלטון, אימן שאמפרט, כרמלו אנתוני, אנדרה בארניאני, טייסון צ'נדלר

        ספסל: ג'יי אר סמית', אמארה סטודמאייר, מטה וורלד פיס, קניון מרטין, טים הארוודי ג'וניור, בנו אודריך, ג'רמי טיילר, כריס סמית', סי ג'יי לסלי

        מאמן: מייק וודסון, עונה תשיעית כמאמן ראשי.

        מועמד לפריצה: חייב לקחת כאן סיכון: באופן אישי, מאוד הייתי רוצה שג'רמי טיילר יוכיח לכולם שההופעות בתיכונים לא היו עניין של רמת התיכונים אלא הרמה שלו. אחרי הופעות טובות מאוד בליגת הקיץ, ולמרות הפציעה שמעכבת, נראה שכל מה שהוא צריך זה הכוונה, עבודה קשה ובעיקר הזדמנות. אין לו יומרות לקבל 25 דקות למשחק, אבל מספיק שייתן בהתחלה 11-12 דקות טובות וייקח את זה משם. התרחיש זה אינו סביר, אבל אם יש תקווה לניקס, היא נמצאת אצל טיילר. מכיוון שאי אפשר לשים את כל הביצים בסל קל עם זרדים רופפים, הסיכוי הכי טוב לפריצה הוא טים הארדווי ג'וניור. ריימונד פלטון הגיע כבר לתקרת היכולת השלו ובניו יורק, קבוצה ועיר עם שאיפות מאוד ברורות, זה פשוט לא מספיק. פריג'יוני הוא אמנם הרכז השני, אולם עקב גילו המתקדם נראה שהארדווי יקבל בעונה הקרובה המון דקות יחסית לרוקי ויבלה חלק מהן בעמדת הרכז. אחרי עונת ג'וניור של 14.5 נקודות ו-2.7 אסיסטים הארדווי מוכן לצאת לדרך בליגה של הגדולים, ובלי שום מילה על אבא שלו.

        מועמד לדעיכה: החוזה החדש של ג'יי אר סמית', בשילוב היותו בעייתי מלכתחילה כבר הרבה שנים, ההשעיה האחרונה על שימוש בסמים והפלייאוף הנוראי שסיפק, צריכים להדהד לוודסון כל הזמן בראש ולשים לב למה שקורה עם השחקן. אחרי עונה רגילה של 18.1 נקודות ב-43 אחוז מהשדה, הניקס קיבלו מסמית' פלייאוף של 14 נקודות ב-33 אחוז מהשדה. האגו והשטויות (בילוי במועדון עד ארבע בבוקר לפני משחק, הכחשה וראיות מרשיעות) תמיד מנעו ממנו לעשות את הצעד הנוסף כדי שייחשב לשחקן רציני, החוזה החדש רק יעלה את המפלס של הבעיות והדיבור עליו, ואפשר רק לדמיין מה יכול לצאת מחדר הלבשה עם רון ארטסט (מתי די עם המטה וורלד פיס הזה?) וג'יי אר סמית'.

        אקס פקטור: אומרים שנזכרים בשחקנים הכי טובים רק כשהם חסרים. אז אימן שאמפרט החסיר כמעט חצי עונה בגלל פציעה וחזר בדיוק בזמן בשביל הניקס. בעונה שעברה, בסך הכול עונתו השנייה בליגה, שאמפרט למעשה "קנה" את החוזה שלו בפלייאוף האחרון, ומספיק היה לשמוע את השדרנים מדברים עליו כדי להבין עד כמה הוא חשוב למערך ואת התרומה שלו בשני צדי המגרש. המספרים בפלייאוף: 9.3 נקודות, יותר מ-6 ריבאונדים (הוא גארד, כן) שלשה וחצי וחטיפה, וכל זה רק בפחות מ-28 דקות לשחקן בשנה השנייה בליגה. שרק יישאר בריא.

        ולכדור הבדולח

        תסריט אופטימי: ההגנה נשארת יציבה, כרמלו ממשיך באותו קו מהעונה שעברה, טייסון חוזר להיות הסנטר של האליפות בדאלאס, אמארה משחק למעלה מ-70 משחקים, בארניאני בריא, סמית', וורלד פיס וטיילר לא מרביצים לאף אחד ומתנדבים בצבא הישע, וברוקלין מגלה שפרויקט הגלאקטיקוס זה לא מה שהם חשבו. מלו-אמארה-טייסון הופכים לביג 3 של החוף המזרחי והקבוצה מצלמת סרטון Call Me Maybe בחדר ההלבשה. ניו יורק לוקחת את הבית האטלנטי בפעם השנייה ברציפות ונותנת פייט רציני ללברון, שמשתכנע ומוכן לעבור לניו יורק בקיץ. בום.

        תסריט פסימי: סמית ומטה וורלד פיס שולפים אקדחים אחד על השני בחדר ההלבשה ומושעים ל-40 משחקים כל אחד. אמארה נפצע ברבע הראשון של המשחק הראשון בעונה ולא חוזר עד האולסטאר. טייסון בהלם קרב ומתעורר בלילות מסיוטים עם רוי היברט בתפקיד הג'וקר מבאטמן. ברוקלין מנצחת בכל ארבעת המפגשים בהפרש ממוצע של 24 נקודות וג'ייסון קיד מעלה את הנוער כדי שהניקס לא יובכו. הניקס מפספסים את הפלייאוף רק כדי לראות את ברוקלין זוכה באליפות אחרי ניצחון בפיינלס על ג'רמי לין ויוסטון.

        תחזית: לניקס יש פוטנציאל על אמת. בסוף הכול יתנקז לשאלת הבריאות - הפיזית והמנטלית - ונראה שהגרוע מכל כבר מאחוריהם. הסגל כבר לא מבוגר כבעבר ויש לפחות שני צעירים מבטיחים. כל זה יספיק למקום שלישי במזרח עם עונה נוספת של 50 ניצחונות, חצי גמר מזרח וטיפוח הדור הבא.

        מחממים את הפרקט: לכל כתבות פרויקט בפתיחת העונה ב-NBA

        כרמלו אנתוני: "הייתי בהלם טוטאלי מהמינוי של מילס"

        מיאמי סיכמה עם אריק ספולסטרה על הארכת חוזהו

        אזור ה-NBA בוואלה! ספורט