מחזור הרוקי'ס של 2013 נחשב לבינוני במקרה הטוב. אין אף שחקן שאפשר לסמן אותו כאולסטאר בטוח בליגה, הקרב על רוקי העונה יהיה פתוח לחלוטין ואף זכייה לא תהווה הפתעה. עונת הרוקי אינה רק פונקציה של כישרון, היא בעיקר פונקציה של אופי ומנטליות. זו הפעם הראשונה שהילדים האלו יתקלו בעומס כזה של 3-4 משחקים בשבוע במשך חצי שנה. המון טיסות, ושהיות בבתי מלון. זו הפעם הראשונה שהילדים האלו לא יהיו הכוכבים של הקבוצה שלהם. הם היו האלפא דוג בתקופת הקולג', בתקופת הקולג', ועכשיו הם חוזרים להיות ילדים. חלקם צריכים לחצוב לעצמם דקות משחק, חלקם הולכים להיזרק למים בלי גלגל הצלה. מה מצפה לרוקי'ס הבולטים של מחזור 2013 ב-NBA?
בלי גלגל הצלה
טריי ברק (בחירה 9, נשלח ממינסוטה ליוטה) ומייקל קרטר-וויליאמס (בחירה 11, פילדלפיה) מוצאים את עצמם בסיטואציה דומה. שניהם הולכים להיות רכזים פותחים בקבוצות תחתית, ולשחק דקות משמעותיות. זה לא פשוט להיכנס לתפקיד הרכז הראשון בתור רוקי. הם יצטרכו להחזיק בכדור, להוביל את ההתקפה, לקחת החלטות משמעותיות, ולהוכיח שהם שווים את הבחירה בהם. מצד שני לא יהיה עליהם הלחץ לנצח, כיוון ששתי הקבוצות מכוונות ללוטרי.
ההבדל יהיה במערכת התמיכה. לטריי ברק יש מחליף עם ניסיון (ג'ון לוקאס השלישי ששיחק בשיקגו וטורונטו), ומנהיג נוסף על המגרש (גורדון הייוורד). הוא יוכל לנוח, יהיה מי שיכניס אותו לעניינים, ואם דברים חורקים, הוא ישב קצת על הספסל. לקרטר-וויליאמס אין גיבוי ואין מורה. נכון לרגע כתיבת שורות אלו המחליף היחיד בעמדת הגארדים הוא טוני רוטן הלא מנוסה. כנראה שפילדלפיה יחתימו גם את דריוס מוריס שחימם את הספסל של הלייקרס, ג'ייסון ריצ'רדסון פצוע עם סיכוי להחמיץ את כל העונה ובינתיים אין אף גארד עם ניסיון. הכדור והלחץ יהיו בידיים של קרטר-וויליאמס וכאשר ההפסדים יתחילו להצטבר זה יכול להיות מאוד לא נעים.
להבדיל, גם קודי זלר (בחירה 4, שארלוט) נמצא בסיטואציה שאין לו ממש תחליף. הוא הגבוה היחיד של שארלוט שמצטיין בפיק אנד רול ופיק אנד פופ. אל ג'פרסון הוא שחקן לואו פוסט, ביסמאק ביומבו לא ממש קיים בצד הזה של המגרש, וג'וש מקרוברטס מסיים בעיקר ליד הטבעת. קמבה ווקר זקוק לשחקן כמו זלר לידו, שחקן שיוכל לשחק איתו את הפיק אנד רול וידע לאן ללכת לקבל את הכדור. אל ג'פרסון זקוק לשחקן כמו זלר לידו, כיוון שזלר ינצל את השמירות הכפולות שג'פרסון ימשוך כדי לייצר נקודות, וירווח לו את הרחבה. ההתקפה של שארלוט זקוקה לשחקן כמו זלר שיהפוך אותה ליותר זורמת, יותר חכמה. מצד שני הציוות של זלר וג'פרסון בהגנה הוא בעייתי. ג'פרסון לא שומר גדול, ולא שחקן שמסוגל לחסום את הצבע. זלר יצטרך לתת המון אנרגיה בקרב על הריבאונד ובסגירת הצבע לחדירות, אחרת דקות המשחק שלו יצטמצמו. ההחתמה של ג'פרסון מעידה שלשארלוט נמאס ממרתפי הליגה. האם היא מסוגלת להתמודד על מקום בפלייאוף? תלוי מאוד ביכולת של זלר.
תקועים בפקק
אנתוני בנט אמנם נבחר ראשון בדראפט, אבל זה לא מבטיח לו דקות משחק רבות. לקליבלנד יש עומס גדול בעמדות הפנים, כשטריסטאן תומפסון אמור להמשיך לפתוח בעמדה 4, ואנדרו ביינום ואנדרסון ורז'או אמורים לאייש את הסנטר. טיילר זלר גם ירצה דקות. יש שמועות שמייק בראון ישתמש בבנט כסמול פורוורד, אבל לא ברור האם הפורוורד הקנדי הכבד יוכל להצליח בעמדה. וגם אם כן, הוא יצטרך להתמודד עם ארל קלארק, סרגיי קאראסב ואלונזו ג'י. ספק אם ורז'או וביינום מסוגלים לשחק 82 משחקים העונה, אבל גם תומפסון וגם בנט לא מספיק גדולים לשחק בעמדה 5, ומכאן לא תבוא הישועה. יהיה מעניין לראות איך קליבלנד תפתור את הפקק הזה. בנט מוכשר יותר התקפית, תומפסון שומר טוב בהרבה וצבר שנתיים של ניסיון. בנט אמור לשחק את הפיק אנד רול עם קיירי, אבל כדורסל מנצחים בהגנה.
סי ג'יי מקולום נמצא בעמדה דומה בפורטלנד. מלכתחילה נתוני הפתיחה שלו לא היו טובים, שכן דמיאן לילארד, רוקי העונה שעברה, שיחק 38.5 דקות בממוצע למשחק. פורטלנד החתימו גם את מו וויליאמס שינגוס בדקות המשחק של מקולום. ויקבל גם נתח מאלה של לילארד,שכבר הודיע שישמח לשחק פחות. מקולום שחקן מאוד מוכשר. הוא הגיע ממכללה קטנה (כמו לילארד), הוא לא מפונק, אחד שעובד קשה. בתחילת העונה וויליאמס יהיה לפניו ברוטציה, אבל העבודה הקשה והכישרון של מקולום יעזרו לו לקבל דקות.
יש דקות, אין לחץ
אוטו פורטר (בחירה 3, וושינגטון) וקנטביוס קולדוול פופ (בחירה 8, דטרויט) נמצאים בסיטואציה מושלמת מבחינתם. מצד אחד יקבלו דקות, מצד שני אין עליהם לחץ להוביל קבוצה. בוושינגטון, פורטר ישלים את הקו האחורי ביחד עם ג'ון וול ובראדלי ביל. שני אלה יחזיקו בכדור, וייקחו את רוב הזריקות, פורטר יצטרך בעיקר לשמור ולקלוע את הזריקות הפנויות כדי שהשומר שלו לא יוכל להשאיר אותו חופשי ולעזור לאחרים. הוא חייב להשתפר אחרי ליגת הקיץ הנוראית, כי טרבור אריזה, מרטל וובסטר, כריס סינגלטון, גלן רייס ג'וניור ויאן וסלי ישמחו לקחת לו את הדקות. היתרון של פורטר הוא שמדובר במעין שחקן בית (שיחק בג'ורג'טאון) והוא נחשב לעתיד של הוויזארדס ביחד עם וול וביל.
בדטרויט קולדוול-פופ יכול לזכות בתפקיד הקלע כי הוא כמעט היחיד שיודע לעשות את זה. המתחרים שלו על הדקות הם צ'ונסי בילאפס המבוגר, ורודני סטאקי. סטאקי עם חוזה נגמר, ולא בטוח שהוא בתוכניות העתידיות של הקבוצה. בנוסף, הוא קומבו גארד בלי קליעה משלוש ויכול להפריע לג'נינגס יותר ממה שהוא יתרום. קולדוול-פופ נבחר בדראפט בזכות היכולת שלו לקלוע שלשות, וזה אמור לפתוח לו את הדקות בדטרויט, בייחוד אם ג'וש סמית' יפתח בעמדה 3, אז הפיסטונס יהיו חייבים קלע ליד ג'נינגס, שיעזור לפתוח את הרחבות.
קח אותו לאט את הזמן
העתיד של ויקטור אולדיפו (בחירה 2, אורלנדו), אלכס לן (בחירה 5, פיניקס), ובן מקלמור (בחירה 7, סקרמנטו) נראה ורוד מאוד, כרגע אין עליהם לחץ להוביל. הם משחקים בקבוצות תחתית, יש וטרן בתפקיד שלהם שילמד אותם, יקדם אותם ויעזוב עוד עונה-שתיים כדי לפנות להם את המקום. בינתיים הם צריכים בעיקר ללמוד, להתפתח, להתרגל לעומס.
הסנטר קלי אוליניק (בחירה 13, נשלח מדאלאס לבוסטון) נמצא במקום דומה, בעיקר בגלל שלבוסטון אין שאיפות. אוליניק יראה הרבה דקות, ויקבל הרבה כדורים, בלי לחץ להביא ניצחונות. להבדיל, נרלנס נואל (בחירה 6, נשלח מניו אורלינס לפילדלפיה) נמצא כאן בגלל הפציעה הקשה שהוא עבר. פילדלפיה תשמח להוסיף אותו לרוטציה הקצרה שלה, אבל אין לה מה למהר עם החזרה שלו למגרשים, והיא תשמח לקבל את נואל בריא יותר בעוד עונה. בינתיים נואל יקבל דקות פה ושם כדי להתרגל לקצב.
סליפרים
בכל דראפט יש סליפרים, אני סימנתי שלושה:
1. סרגיי קארסב (בחירה 19, קליבלנד) קארסב יצטרך להתמודד עם ארל קלארק ואלונזו ג'י כדי לקבל דקות משמעותיות. קלארק הוא 4 במקור, וג'י שחקן התקפה מוגבל. קארסב יכול לחצוב לעצמו דקות בעיקר בזכות הקליעה שלו. אם יפגין קליעה יציבה משלוש - יראה הרבה דקות, אם יאכזב - ישב על הספסל.
2. ארצ'י גודווין (בחירה 28, נשלח מאוקלהומה סיטי לווריורס ומשם לפיניקס) גודווין נחשב לבחירת לוטרי ביציאה מהתיכון. הוא הידרדר עד סוף הסיבוב הראשון, אבל בסאנס הכול אפשרי. הוא תלוי בעיקר בציוות של בלדסו ודראגיץ'. גם הפרידה ממייקל ביזלי לא תזיק לו. יהיה מעניין לראות האם גודווין יצליח להרים את המניה שלו שנפלה במכללות.
3. גלן רייס ג'וניור (סיבוב שני, בחירה 35, נשלח מפילדלפיה לוושינגטון) בכל מה שקשור לכדורסל לרייס ג'וניור יש את מה שצריך כדי להצליח ב-NBA. האופי והמנטליות זה כבר סיפור אחר. אולי אבא יוכל לעזור לפקס את הילד על מה שחשוב. פורטר כרגע הוא המניה החמה בוושינגטון, אבל אם הוא יקלע כמו שקלע בלאס וגאס, הוא יאבד דקות לרייס ג'וניור, שבכל מקרה יכול למצוא מקום כסקורר מהספסל.