לפני פתיחת המשחק אתמול (ראשון) מול בלגיה הזהיר המאמן הלאומי משיטת הפיק אנד רול הבלתי שגרתית של היריבה. אריק שיבק הסביר שהצוות המקצועי ערך הכנות מיוחדות כדי להתמודד אל מול האיום עוד בזמן האימונים שנערכו בארץ. בשורה התחתונה, ולמרות שמספרית הבלגים קלעו פחות נקודות מאשר במשחקי הניצחון כנגד גרמניה ובריטניה, קשה לקבוע שהשינוי בנבחרת ישראל הגיע דווקא בגלל איזה חילוף, חילוף משולש או טופ סייד בהגנה. ולא שאין מה לומר על הטיפול הטקטי ההגנתי של ישראל מול ההתקפות השבלוניות של הבלגים (ומסתבר שאפילו הם שאבו כמה תרגילים מהארסנל של הפועל אילת). אבל אם אפשר לדבר על הדברים שהשתנו לחיוב, חייבים לשים את האצבע קודם כל ובמיוחד על השינוי בקצב, על הצעד קדימה שלקחו יותם הלפרין ואפיק נסים, וכמובן (בזיקה לפרמטר הקודם) - לאחוז היוצא מן הכלל בקליעות לשלוש נקודות.
בימים האחרונים התנהל ויכוח ער בסוגיית כושרם האישי של שחקני הנבחרת ומידת ההשפעה, אם בכלל, שיש למאמן במצב שבו הכוכבים לא פוגעים. הוויכוח הזה יישאר פתוח בשלב זה, כנראה, אבל קרדיט גדול מגיע לשיבק על מספר התאמות מאקרו שביצע. וקודם כל ריצה. לקח כמה משחקים לשחרר את ההנד-ברקס, אבל אין ספק שביומיים האחרונים דיברו במחנה הישראלי על התקפה מתפרצת. וזה לא רק 13 הנקודות שהנבחרת צברה במשחק מעבר (ואלה שהסתיימו בהחטאות או איבודי כדור). זה בעיקר המהירות שבה הנבחרת ניסתה ולפרקים הצליחה להיכנס לתוך משחק ההתקפה המסודר. ההבדל לפעמים בין ביצוע מוצלח של תרגיל לבין כישלון באותו התרגיל בדיוק הוא שבריר של שנייה בתזמון של אחד ממהלכיו. ומול הבלגים הטמפו נראה הרבה יותר הגיוני ומתאים. ופתאום גם השלשות נכנסות (ב-63 אחוז!). ואולי אפילו יש קשר מסוים בין הדברים.
ועוד לפני שנדבר על אפיק נסים, אי אפשר להתעלם מההתעלות של יותם הלפרין במחצית הראשונה. לכמה רגעים בודדים, אם זה בשחרור שלשה במשחק מעבר או בשורט ג'אמפר מהיר אחרי כדרור, הוא נראה כמו השחקן שלו ציפינו לאורך השנים. ההיכרות רבת השנים עם הלפרין מבטיחה לנו, לצערנו, שמדובר בהופעה אסרטיבית חד פעמית. בכל מקרה, ואפילו אם מדובר על הופעת אורח מקרית, הלפרין היה מעורב בכל מהלך התקפי של הנבחרת ברבע הראשון ובמו ידיו יצר את המרווח הקטן ממנו הצליחו הכחולים-לבנים לבנות בהמשך את היתרון והניצחון. שאפו.
ועכשיו אפיק ניסים. כתבנו ודיברנו רבות על סיפור הסינדרלה של הילד מראשון לציון. נסים היה לאורך השנים הכבשה השחורה של סגלי הנבחרת השונים, החל מהנבחרות הצעירות. נסים, כידוע, לא מספיק רכז, לא מספיק אחראי, לא מספיק שומר ולא מספיק בכלל. מאמנינו המצוינים, שלרוב יעדיפו חמורים ממושמעים על פני סוסים פראיים, לא ממש ידעו איך לאכול אותו. אולי גם לא ממש רצו. גם היציאה שלו לטורניר הנוכחי בסלובניה לא הייתה מובנת מאליה, ולך תדע מה היה מעמדו אם נעימי לא היה נפצע. שיבק דיבר בצדק בסוף המשחק על ההשוואה הבלתי נמנעת לעדי גורדון. ברמת היכולות ההתקפיות, אין ספק שההשוואה במקום. לי הוא דווקא מזכיר את סיפור מאיר טפירו, שהיה פרסונה נון גראטה בנבחרת של הגדולים משך שנים, עד שקיבל סוף כל סוף את ההערכה שהגיעה לו.
אז אפשר לדבר על הנקודות וחייבים להזכיר שניסים קולע בממוצע מעל 14 נקודות בטורניר ב-20 דקות משחק (0.72 נקודות לדקה, בפער עצום מכל שחקן אחר בנבחרת). כדאי אבל גם לדבר על ההגנה. מסתבר שאפשר לשמור גם עם אפיק ניסים, ואפשר אפילו לקבל ממנו חטיפה קריטית כשמשתמשים בו כדי להביא מלכודת מהצד החלש במצב פוסט אפ של היריבה (עוד התאמה טקטית של שיבק). קשה כמובן יהיה לשחזר הופעה כזאת פעם נוספת ולא מומלץ לבנות על סקאוטינג כושל גם של מאמני היריבות הבאות - שלא יזהו את המהלך המרכזי של ניסים בפיק אנד רול (ללכת נגד כיוון החסימה ו/או לחזור ימינה לג'אמפר קצר), שהצטרף לפסק זמן בלתי הגיוני שלקח המאמן הבלגי אתמול דווקא במומנטום בלגי. כן אפשר יהיה לשחזר את התובנה: אפיק ניסים הוא בורג מרכזי בנבחרת ישראל ונכון לעכשיו הגו-טו-גאי היחידי שלה.
ומה לגבי עומרי כספי? שחקן ה NBA שלנו נותן עד עכשיו טורניר מזעזע. בהתקפה, בהגנה, בשפת הגוף, בהכל. יפה היה לראות כיצד שיבק מגן עליו בראיון סוף המשחק ומזכיר את התרומה העצומה שלו לכך שהנבחרת בכלל הגיעה לסלובניה. כתבנו אחרי משחק ההפסד מול צרפת שבבית חלש כמו זה שאליו הוגרלה הנבחרת העפלה לשלב הטופ 12 הוא בבחינת חובה וממש לא הישג. ניואנס קטן ומילה קטנה יכולים לפעמים לעזור לעשות את הסוויץ' בראש של שחקן. ואם הסוויץ' הזה באמת יקרה, אולי בשילוב הסיוע השמימי אליו מכוון המאמן הלאומי, עשוי עומרי כספי עוד להיות זה שסוחב את הנבחרת לכיוון השלב הבא. דברים משונים מאלה קרו כבר בעבר, לא?