את ההיסטוריה של השייט הישראלי יודעים לספר רק אנשי הים. רמת ההתעניינות של הציבור הרחב בארץ בשייט מסתכמת במשחקים האולימפיים ובאליפות העולם, או במילים אחרות, הכי רחוק שיש מכדורגל וכדורסל. אבל אם תשאלו את חובבי הספורט ב-20 השנים האחרונות איזה ענף סיפק את היריבות הגדולה ביותר - אף אחד לא יהסס. השייט הישראלי הוא הכתובת, וליתר דיוק, גלשני הרוח. היום אלה שחר צוברי ונמרוד משיח שמנהלים יריבות עיקשת ולא תמיד ספורטיבית מאז שהם זוכרים את עצמם, אבל עם כל הכבוד לגולשי ההווה, אלה ש"המציאו" את היריבות בספורט האולימפי הם גולשי העבר, עמית ענבר וגל פרידמן.
בתחילת שנות התשעים השליטה של ענבר בגלשני הרוח האולימפיים בארץ הייתה מוחלטת. כל מדינה יכולה לשלוח רק נציג אחד למשחקים האולימפיים, ואף אחד לא ערער על ענבר בדרך למשחקים האולימפיים ב-1992 בברצלונה, שם הוא סיים שמיני. בשנה לאחר מכן ענבר בנה על פסק זמן מגלישה, אבל אז הגיעה בשורה לא משמחת עבורו. בוועד האולימפי הבינלאומי החליטו להחליף את הדגם של גלשן הרוח מ"לכנר" ל"מיסטרל". "זה כמו לקחת את הקלפים ולערבב אותם מחדש", מספר היום ענבר כשהוא נשאל איך התחילה אחת היריבויות הקלאסיות של הספורט הישראלי.
גם 20 שנים אחרי, אפשר לשמוע בקולו של ענבר את המרמור על החלפת הדגם והמשמעויות של המהלך. "לפני שזה קרה הייתי בצמרת, וגל שהיה צעיר ממני היה כמו הילדים האחרים שהיו בסביבה. הוא לא בלט באופן שיכולתי להגיד עליו 'וואו'", מספר ענבר ומוסיף: "גלשנו אז על דגם שהוא לא ממש הצליח עליו. החלפת הדגם עזרה מאוד לגל ושם הוא הצליח להביא את היכולות שלו למה שהיה הכי נכון עבורו. הוא עשה קפיצה גדולה ואני הבנתי שאני לא יכול לצאת לשנת חופש. פתאום באו הרבה ילדים שהגיעו משום מקום, ואני, למרות כל הניסיון שלי, הייתי צריך להתחיל איתם מאותה נקודה".
למרות הכל, הניסיון של ענבר שיחק תפקיד ובאליפות אירופה הראשונה שנערכה בדגם המיסטרל, הוא ניצח והוכיח שאפשר לבנות עליו גם למשחקים האולימפיים ב-1996 באטלנטה. מצד שני, הוא מאוד לא אהב את העובדה שמאמן הנבחרת החדש, גור שטיינברג, היה מאמנו האישי של גל פרידמן, וכך נוצרה עוד סיבה מצוינת למתיחות בין השניים. "הייתה כפייה שנתאמן יחד ואני לא אהבתי את זה", אומר ענבר, "בדיעבד אני מברך על זה היום, אבל אז נעשו הרבה ניסיונות להוכיח לי שאני אחד מכולם, וזה מעולם לא היה ככה. הדרך שלי להתמודד עם זה הייתה ליצור לעצמי עצמאות מוחלטת. למשל בתחרויות, בין השיוטים, הייתי לוקח את התיק שלי מהסירה של המאמן ועובר למקום אחר. הייתה בינינו אפס תקשורת כי זה היה המאמן של היריב הכי גדול שלי".
ההתעסקות של עמית ענבר בקרב מול גל פרידמן, והאימונים ההזויים במסגרת הנבחרת שבמסגרתם הוא לא החליף מילה עם פרידמן, לא ממש תרמו לו. בקרב על המקום הבודד במשחקים האולימפיים באטלנטה ב-1996 ניצח פרידמן בדרך אל מדליית ארד היסטורית. "מצד אחד הייתי מרוצה לראות שהמתחרה שלי זכה במדליה", מספר ענבר: "מצד שני זה השאיר בי טעם של פספוס. פרשתי מהגלישה התחרותית ולא היה בי רצון להמשיך הלאה, עד שנסעתי להודו ושם עברתי תהליך אישי".
אחרי שחזר מההתנתקות בהודו, עמית ענבר חזר לים, ליריבות מול פרידמן ולריבים עם גור שטיינברג. להפתעתם של האחרים, הם קיבלו הפעם גולש בוגר, רגוע, שמחפש פחות צרות. האם זה מה שכל כך הפריע לגל פרידמן ועזר לעמית ענבר לנצח בקמפיין האולימפי של סידני 2000? "החלטתי שאני רוצה שיכירו אותי יותר כאדם ולהיות פחות אאוטסיידר", נזכר ענבר, "זה משהו שבהחלט תרם ליכולת שלי לנצח את גל. הוא הכיר אותי יותר טוב כאדם, והמון דרייב התמוגג. בדיעבד אני חושב שזה היה נכון כי הכל היה יותר נינוח ויותר בוגר. פתאום נהיה יותר קשר, הייתה יותר היכרות. זה לא שנהיינו חברי נפש כי אנחנו שונים מאוד באופי, אבל כן הגענו למצב של נוסעים ביחד וגרים ביחד. בשלב מסוים גם ביקשתי מאמן משלי כדי שהמערכת תהיה שוויונית. ברגע שהגיעה מעטפת עצמאית משלי פרצתי בכל הכוח. זה היה הקאמבק הכי מבריק שהיה בתחום הגלישה וזה הוכיח לי שאני בדרך הנכונה. גל לא עשה שינוי, הוא לא ידע איך לאכול את עמית החדש שהוא מאוד התקרב אליו".
ענבר הגיע למשחקי סידני שם סיים במקום השביעי, ולאחר מכן החליט לפרוש. בניגוד לפרידמן הוא לא עשה את זה עם מדליה אולימפית, אבל עם הישגים רבים אחרים, ובעיקר יריב גדול שכנראה לנצח יהיה חלק ממנו: "בסופו של דבר זו הייתה יריבות מופתית, יפה ומצוינת. זה הביא אותנו לשיאים כל כך טובים ויפים".
בניגוד לשחר צוברי ונמרוד משיח, ענבר ופרידמן הצליחו לנהל ביניהם דו שיח. זו גם הייתה הסיבה לכך שאחרי מדליית הזהב ההיסטורית של פרידמן ב-2004, ענבר מונה למאמן נבחרת ישראל, והוא זה שהיה אמור לעזור לפרידמן להתמודד עם הדגם האולימפי מ"מיסטרל" ל"ניל פרייד". ענבר נזכר בעבר הלא רחוק: "גל חווה את מה שאני חוויתי אחרי 1992, ובנוסף צצו לו יריבים בשם שחר צוברי ונמרוד משיח. אני לא ממש זוכר איך זה התחיל, אבל התחלנו פשוט לעבוד ביחד ובנינו מסביב נבחרת שאימנתי את כולה. עבדנו כדי ללמוד ביחד את הדגם, אבל באיזשהו שלב זיהיתי שלגל לא היה את הדרייב שתאם את הסיטואציה שלו, בעוד שאני עבדתי ב-200 אחוז כדי להגביר את הקצב. בשנת 2006 הבנתי שאני כבר לא יכול לעבוד עם דרייב כזה. זה בסדר כי ברמה האישית אתה מרגיש שזה לא זורם. אני, למשל, לא הייתי יכול לקבל שפרידמן יאמן אותי. יש מקומות שיש בהם התאמה, ויש מקומות שלא".
אחרי פרישתו של גל פרידמן, הוא החל לאמן את נמרוד משיח ומהצד זה היה נראה כמו חזית של שני גולשים נגד המדליסט האולימפי שחר צוברי, שהיה היחיד עד היום שניצח בשני קמפיינים אולימפיים ברציפות. במקביל, גם עמית ענבר מעולם לא נפרד מהים. אחרי שהביא לארץ את הקייט סרף (גלשני המצנח), הוא המשיך לייבא טרנדים חמים מהעולם כשהיום זה גלשן ה"סאפ". עם כל המתיחות שהייתה בין ענבר לפרידמן, הים שהיה אחראי לה הוא גם זה שמחבר ביניהם עד היום, כפי שמספר ענבר: "נפגשנו ביום שישי האחרון. הזמנתי את גל לאירוע שעשיתי באשקלון, הוא התחרה שם והביא את כל החבר'ה שהוא מדריך אותם. אני מקווה שנמשיך לשתף פעולה בתחום הזה. זו עוד הוכחה לכך שאחרי כל מה שעברנו, אנחנו בסופו של דבר שני אנשים שיודעים מה הם רוצים".
