הילד ענק: על הקאמבק של גוסטבו בוקולי בגיל 35

ראובן עטר הוריד לו את החיוך מהפנים, הוא כבר כמעט נשבר, אבל עם מנטליות נדירה, תפקיד חדש והשראה מפירלו וגאטוסו, גוסטבו בוקולי חוזר לשיאו. כל הסודות מאחורי הקאמבק המדהים של קשר מכבי חיפה, שבגיל 35 מדהים אפילו את אלי גוטמן. ילדים, תלמדו

אורן יוסיפוביץ
צילום: אדריאן הרבשטיין, עריכה: טל רזניק

גבריאל בוקולי, בגיל חד ספרתי וכבר אגדה כרמלית בזכות עצמו, ישב דרוך ביציעי קרית אליעזר. כשאבא גוסטבו גנב את שיר צדק בדרך לרשת, ב-1:3 על קרית שמונה בראשון האחרון, הג'וניור חטף את הטרפת שאופיינית כל כך לפאפא.

'גבי' קפץ, צווח, השתולל. "אבא לא הבקיע מיליון שנה!", שאג לעבר החבר'ה שישבו סביבו. טוב, אז לא מיליון, אבל כמעט. גוסטבו עצמו טען שהגולאסו האחרון נכבש בינואר 2011, ב-2:2 מול הפועל באר שבע; אבל אוראל גרינפלד, שופט המשחק ההוא, פרגן בדו"ח ההוא דווקא לעצמי של וויליאם סוארס. לפי רישומי ההתאחדות לכדורגל, הגול האחרון של בוקולי במשחק ליגה הובקע בכלל מול מ.ס. אשדוד, באפריל 2010.

שלוש שנים וארבעה חודשים בלי כיבוש זה הרבה מאוד, בטח לברזילאי.

טריבונות קרית אליעזר היו אחוזות דיבוק לאחר שהכניע את גיא חיימוב. "גוסטבו, גוסטבו", צרחו הכול, במיוחד החבר'ה מג', וגבי צרח ביחד איתם. אוהדים ירוקים מספרים שלא שמחו כך זמן רב; שהגול האחד הזה היה מעל ומעבר. בוקולי זכה וזוכה לכבוד ששמור למעטים בהיסטוריה הירוקה, בעיני השחקנים והאוהדים הוא הפופולרי מכולם – לצד יניב קטן. וכשסוף סוף אפשר היה להודות לו, גם אם לכמה דקות, אז הודו חזק חזק.

בישראל נוטים לרוב להתלהב מהר מדי וממעט מדי, וטירוף-בוקולי של השבוע האחרון עלול להיראות ככזה שהתרחש רק בגלל שער בודד ונדיר בתוספת הזמן מול עירוני קרית שמונה.

אבל זה שער שמספר בדיוק את הסיפור של בוקולי של השנים האחרונות. ניסיון, עורמה, נחישות, שקדנות; איש שממציא את עצמו מחדש בכל עונה, ונראה שימשיך להשתפר גם בעשור החמישי של חייו. שחקן הרכב באחת משתי הקבוצות הכי טובות בישראל. לא סתם הרכב; באנקר.

בקיצור – קונצנזוס.

***

הקרב על שלב הבתים: אסטרה מחכה למכבי חיפה (19:00, ONE)

עוד בוואלה! NEWS

מתאמנים או בדיאטה? כל מה שאתם צריכים לדעת על אבקות חלבון

לכתבה המלאה
אוהדים ירוקים מספרים שלא שמחו כך זמן רב; שהגול האחד הזה היה מעל ומעבר. בוקולי זכה וזוכה לכבוד ששמור למעטים בהיסטוריה הירוקה, בעיני השחקנים והאוהדים הוא הפופולרי מכולם – לצד יניב קטן. וכשסוף סוף אפשר היה להודות לו, גם אם לכמה דקות, אז הודו חזק חזק (צילום: אדריאן הרבשטיין)

כי שיר צדק היה צריך לדעת מול מי הוא עומד. "אף אחד לא יכול לעבור את גוסטבו, בטח שלא ככה", אמרו שחקנים במכבי חיפה לאחר החטיפה וההטבעה. וגם בוקולי בעצמו ידע זאת. בגיל 35, ואחרי שינוי תפקיד מאוחר בקריירה, הוא מתעסק בעיקר בללמוד. השבוע סיפר שידע שצדק אוהב לדרבל, אוהב להסתכן. הוא טען שהיה בטוח שהקפטן הצפוני ינסה לעבור אותו, וידע שהוא ייקח לו את הכדור הזה וידהר כל הדרך אל הרשת.

זה היה גול שרואים בדרך כלל בליגות ילדים, והרי בוקולי כבר לא ילד.

ההתלהבות, כאמור, היא לא בגלל שער בודד – נאה ככל שיהיה – אלא מכך שמדובר בפתיחת העונה העשירית של בוקולי בירוק. לפני שמתמקדים בדברים מקצועיים מדי ובמחמאות ובפרגונים, צריך לשים לב לדבר חשוב – שום סנטימטר בסגנון של בוקולי לא מרגיש בן 35. לכו אחורה והצדה ונסו להיזכר בישראלי שנראה כך בגיל כזה – כה מהיר, כה נחוש, כה תזזיתי. בבוקולי, אם כן, יש משהו אחר. כמובן שהגנים לא מפריעים, אבל זה מעבר.

המשנה שלו ברורה. לא ער אחרי חצות, אוכל טוב ובריא. כשנכנסים איתו לשיחה אודות הדיאטה, מרגישים כמו בהרצאה של כומר. הכוח בא מאלוהים, הוא מספר לכל מי שתהה לגבי התפריט. ובמקום לנקוב בשמות של מנות, הוא טוען שכשהוא אוכל, לא רק גוסטבו אוכל אלא גם הרוח של גוסטבו אוכל והנפש של גוסטבו אוכלת.

הוא אדם מאמין, והוא מאמין שיש מאכלים מסוימים שמחזקים את הרוח ויש שמחזקים את הנפש. זה יותר מדיאטה. הוא חושב על הגוף בזמן שהוא אוכל, מדמיין איך אלוהים שומר ומחזק ובונה. תוכנית המתכונים המפורסמת שלו ברדיו החיפאי כרגע בהפסקה, אבל המתכון של בוקולי לחיים ספורטיביים ממשיך לדפוק.

עוד דבר שתורם לכושר הנפלא הוא היעדר הפציעות בקריירה. בוקולי לא זוכר פציעה קשה, וההיעדרות הכי ארוכה שלו מהדשא היתה בת שישה שבועות. הגוף חזק, ואריק בנאדו יודע גם איך לשמור עליו. במשך יום וחצי בשבוע, בוקולי במנוחה, מטעין מצברים.

עד היום, אומרים בחיפה, עטר נחשב לאחד הבודדים שהצליחו להוריד לבוקולי את הסמיילי מהפנים. הסוף של עטר בכרמל ידוע, ושחקן בכיר בירוק ניתח השבוע: "גוסטבו בוקולי זו הטעות הכי גדולה של ראובן עטר, ואני מאמין שבתוך תוכו הוא יודע את זה" (צילום: ברני ארדוב)

וכשמשהו פחות טוב קורה, הוא לא נותן לו לחדור את השריון שלו. לעתים, עם המבטא והחיוך, הוא נראה אפילו אינפנטילי. אבל מדובר באדם עם גישה בריאה ומנטליות נדירה.

למשל, בתחילת העונה שעברה, שראובן עטר פשוט ויתר עליו וקנה לו מנוי זהב ליציע. שחקנים שהתאמנו עם בוקולי באותם שבועות מספרים על אדם משוגע – לא פחות. ככל שישב יותר בחוץ, התאמן חזק יותר. "החבר'ה חשבו שחסר לי בורג", אמר לאחרונה. והוא גם כך "המתאמן הכי טוב שראינו" – משפט שנאמר על בוקולי בכל מני מפגשים בין שחקני מכבי חיפה לדורותיה. תשאלו את ליאור רפאלוב, את בירם כיאל, את כל אחד שרץ מתישהו ליד הברזילאי באימון. המקצועיות שהוא מפגין חסרת תחרות.

אז "המתאמן הכי טוב שראינו" המשיך להתאמן חזק גם כשעטר חירב אותו. באחד מאימוני ספטמבר 2012, שחקני חיפה רצו באימון שגרתי. בוקולי, על קולו המצפצף, עודד את החבר'ה, זרק מילה פה ושם. אחרי הכול, המועדון חשוב לו כאילו נולד לתוכו. עטר קלט את המוטיבטור, ובלי להתבלבל ירה מול כולם: "גוסטבו, רק אני מדבר פה, אל תתחיל להעיר". שחקנים בחיפה, שלא זוכרים את בוקולי בלי חיוך, מספרים ששם הגב כמעט נשבר. עד היום, אומרים בחיפה, עטר נחשב לאחד הבודדים שהצליחו להוריד לבוקולי את הסמיילי מהפנים. הסוף של עטר בכרמל ידוע, ושחקן בכיר בירוק ניתח השבוע: "גוסטבו בוקולי זו הטעות הכי גדולה של ראובן עטר, ואני מאמין שבתוך תוכו הוא יודע את זה".

'גבי' קפץ, צווח, השתולל. "אבא לא הבקיע מיליון שנה!", שאג לעבר החבר'ה שישבו סביבו. טוב, אז לא מיליון, אבל כמעט (צילום: אדריאן הרבשטיין)

בנוסף לדיאטות ו"למה שהנפש אוכלת", בוקולי נהנה גם מהחלטה שלקח בזמנו רוני לוי. המאמן הירוק דאז שינה לברזילאי את התפקוד. מקשר קדמי ששורף את הקו הוא הומר לקשר אחורי שמחזיק את כל המשחק. לוי ראה אז שלפי התכונות העדכניות של בוקולי – אחריות, קשיחות, חוכמת משחק - זו העמדה המתאימה מכולן. בוקולי מודה ללוי עד היום, ומתלהב מהג'וב החדש. הוא תמיד אומר שבכדורגל, המשבצת הכי יוקרתית ומהותית היא הקישור האחורי. "זו העמדה היחידה שגוסטבו יכול לשחק בה כיום", אומר חבר לקבוצה, "והוא פשוט נפלא בעמדה הזו. בעצם, מדובר בשחקן הכי חשוב בקבוצה העונה. הכי חשוב".

הברזילאי – שקדן, כבר אמרנו – לקח את התפקיד החדש בשתי רגליים. מרגע השינוי ועד היום הוא נושם קישור אחורי. הדרך שבה הוא מסתכל על המשחק השתנתה. הוא החל לראות מה קשרים אחוריים בעולם עושים, והחל לחקות. הוא ראה את מילאן, ולא הזיז את העיניים מפירלו וגאטוסו. כשהוא צופה ביונייטד מול צ'לסי, המבט רק על הקשרים האחוריים, והוא רושם וזוכר כל תנועה. אין קשר אחורי בארץ ובעולם שהוא לא לומד ממנו, הוא סיפר. מכל אחד לקח דבר אחר. "האמת, לאחרונה הפכתי לקצת גרזן בעצמי", טען.

וכגרזן, הגולים מפסיקים להגיע. אבל את בוקולי זה כבר לא מעניין. הוא מסתכל על המשחק אחרת, כפי שהסביר, והדבר היחיד שמעניין אותו זה מכבי חיפה. הוא פחות רץ ללא מטרה, ויותר מקשיב למה שהמאמן אומר. כשצריך לא לעזוב את האמצע, הוא לא יעזוב. כשיניב קטן ורובן ראיוס עולים למעלה, הוא לא ירוץ איתם, לא משנה כמה קורץ המצב. הוא ישמור על השטח שלו, על העמדה שלו.

הדבר בולט עוד יותר, כי במכבי חיפה של העונה, גוסטבו בוקולי – נכון לעכשיו – זה הקישור האחורי. שחקן אחד, שלא נולד לתוך העמדה הזו. האם מדובר בסוג של הימור? האם הוא יכול להחזיק כך? הוא מאמין, וגם החברים מאמינים. תדברו עם שחקני הגנה של מכבי חיפה, והם לרגע לא יראו חשש. בנאדו מסתמך על שני בלמים חזקים מאחוריו, ובינתיים העסק עובד. מול קרית שמונה הירוקים הוציאו כדור מהרשת – אבל היה זה מחזה נדיר לחודש האחרון.

שחקנים מספרים על בוקולי שלא מדובר במנהיג גדול, אין פה צ'רצ'יל ונאומים מרגשים. מחוץ למגרש הוא בכלל לא מרבה להדריך את החבר'ה. אבל, כפי שהגדיר מצוין השבוע שחקן ירוק, "מדובר במודל לחיקוי, בדוגמה לכל שחקן. אתה רואה אותו ורוצה לעשות ולהיות כמוהו, בלי שהוא אומר לך כלום". "כשאהיה גדול", כתב דקל קינן בטוויטר לאחר המשחק האחרון, "אני רוצה להיות גוסטבו בוקולי".

על רקע מכת הפציעות הישראלית והעובדה שדינמו כזה אין לו בסגל המוכר, גוטמן לא נשאר אדיש. מבחינת המאמן, בוקולי כבר שחקן נבחרת ישראל (צילום: ברני ארדוב)

כל התכונות והמחמאות של השבועות האחרונים לא פסחו גם על בית ספציפי בכרמל. מאמן הנבחרת אלי גוטמן נדהם לגלות את השיפור במשחק של בוקולי, את הקפיצה הנוספת שעשה בקיץ האחרון. שוב, זה לא רק קרית שמונה, ממש לא – זו כל דקה שבוקולי שיחק ושגוטמן ראה. המאמן הלאומי שם לב לשינויים אפילו בחודש האחרון, לעוד צעד בטכניקה ההגנתית. הוא קלט שחקן שלא מפסיק לרוץ, שמכסה המון שטח, שתורם לכל חוליה במגרש ושקשה במיוחד לעבור אותו.

על רקע מכת הפציעות הישראלית והעובדה שדינמו כזה אין לו בסגל המוכר, גוטמן לא נשאר אדיש. מבחינת המאמן, בוקולי כבר שחקן נבחרת ישראל. זימון ראשון מדהים ונפלא, רוקי בן 35.

נכון לכתיבת שורות אלה, הכול שאלה של ניירת. והאמת, מוטב מאוחר מאשר לעולם לא.

(צילום: מערכת וואלה!, צילום מסך)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully