"בגנק ידעו שאני משוגע. גומר משחק, רץ לחדר הלבשה, פותח את הטלפון. כולי במתח. 'לייבסקור', 'ליגת העל', 'הפועל באר שבע'. חייב להתעדכן בתוצאה. איזה שנתיים עברו עליי. כל פעם נשארים במחזור האחרון. אתה יודע באיזה מתח הייתי? כל השחקנים בקבוצה ידעו: הבית של ברדה זה באר שבע. אז אולי זה מפתיע אנשים שהגעתי לכאן, אבל אותי המעבר הזה לא מפתיע. הוא אפילו טבעי".
זו הדוגמה הטובה ביותר שתלמד מי זה אליניב ברדה אולי ההעברה הכי מרגשת ורומנטית שהייתה הקיץ בליגת העל. ברדה, בראיון מקיף ראשון מאז החזרה לישראל, תמיד מסתכל למציאות בגובה העיניים. הוא לא מנפח אותה, אבל גם לא בורח ממנה. הוא יודע בדיוק למה מצפים ממנו בבאר שבע. הוא יודע בדיוק מה לא עבד לפני כן בבאר שבע. הוא יודע בדיוק איזו תרומה ענקית השאיר בשש שנים בליגה הבלגית ואיזה נזק יצרו אחרים. הוא גם יודע שהמשחק מול הפועל תל אביב הוא מבחן. זו צורת המחשבה של ברדה שגרמה לו לבחור בהפועל באר שבע בקיץ והובילה אותו לקריירה אירופית מפוארת במקום שמעטים נתנו לו סיכוי.
***
מדהים לחשוב על זה, אבל ברדה יכול היה להיות היום חלק מהתמהיל המופלא של יורגן קלופ שהגיע עם דורטמונד לגמר ליגת האלופות וזכייה בשתי אליפויות גרמניה. הקריירה של ברדה בגנק התחילה בצורה שאף אחד לא ציפה לה. 16 שערי ליגה כבר בעונה הראשונה כמעט הפכו אותו למלך שערי הליגה הבלגית. ג'וזף אקפלה עבר אותו רק במחזור האחרון, אבל ברדה קיבל את "נעל הזהב" וההצעות החלו לזרום. ההצעה הראשונה הייתה, כאמור, מדורטמונד. ברדה הוקסם, המריא לגרמניה כדי לערוך סיור במתקן, סיכם, ואז הכול התפוצץ. גנק החזירה אותו הביתה, החתימה אותו על חוזה של חמש שנים, מיליון יורו ברוטו לעונה, ומאז וכמעט עד היום הרומן הזה נמשך עם אליפות בעונה הרביעית (2010/11), שני גביעים (2008/9, 2012/13) והשתתפות בשלב הבתים של הצ'מפיונס אחרי ניצחון על מכבי חיפה ובעיקר הכרה כאחד השחקנים הזרים המצליחים במועדון. מה היה קורה לו היה עובר לדורטמונד, ולאן הקריירה שלו הייתה מגיעה באמת, זו שאלה שקשה לענות עליה.
"במהלך התקופה היו גם הצעות מאברטון וריינג'רס, אבל אני לא מתחרט לרגע", הוא מסכם היום במבט לאחור. "ההצעה מדורטמונד הגיעה אחרי העונה הראשונה. עשיתי כבר סיור במועדון, סיכמתי, אבל הם לא הסתדרו עם גנק. הודעתי להם שאם הם מסרבים להצעה מדורטמונד, שיגישו הצעה בהתאם. וכך היה, קיבלתי הצעה לחמש שנים. ונשארתי. מי היה מאמין שאקפלה, היום בוורדר ברמן, יעבור אותי רק במחזור האחרון?".
מיליון יורו ברוטו לעונה. לא רע.
"לא נכנס למספרים, אבל החוזה היה טוב. בוא נגיד שהשתלם לי להישאר בגנק".
מה קרה באותה עונה?
"לא ציפיתי להתאקלם בצורה כזאת. שיחקנו עם שלושה קשרים באמצע, אחד מהם הוא אחורי ושניים עשו כניסות מהקו השני. הייתי חלוץ מרכזי, כך שקיבלתי הרבה כדורים. היו לנו שחקני כנף מאוד מהירים שעושים קרוסים מהצדדים והיו הרבה כדורים שמגיעים לרחבה. אבל אם אתה שואל אם זאת העונה הכי טובה בקריירה שלי? בוודאי שלא. העונה הזאת הייתה אישית מאוד טובה, אבל הקבוצה סיימה שישית או שביעית. הכי טובה הייתה העונה שבה זכינו באליפות. 14 גולים, 12 בישולים. זכינו באליפות".
לאסלו קטלש, השוער של גנק שהדיח את מכבי חיפה, אמר עליך בראיון לוואלה! ספורט: "מבחינת האוהדים, יש שלושה אייקונים בגנק כיום הקפטן יילה ווסן, אליה ברדה ואני".
"הייתה לי התחלה טובה וזה עזר לפתוח את הדלתות שלי שם, ולכן החיבור היה מיוחד. אליפות, שני גביעים, צ'מפיונס ליג, רבע גמר ליגה אירופית, זה לא הולך ברגל. הישגים יפים אפילו למועדון כזה, שכל שנה שואף לזכות בתארים. בבלגיה יש תחלופה גדולה מאוד של שחקנים בכל עונה. הייתי בין ארבעה שחקנים שנשארו שש שנים בקבוצה. זה מה שגרם לחיבור".
***
בכל פעם שהיית אמור לעזוב, הזכרת את המשפחה.
"הגעתי לגנק עם אשה בהריון בחודש מתקדם וילדה קטנה. פתאום השיקולים לא הפכו להיות 'אני', אלא קודם המשפחה. זה תהליך שכל שחקן כדורגל עובר. כשאתה לבד אתה מקבל החלטות בקלות. אצלי המשפחה זה לפני הכול, גם לפני הכדורגל. בדיעבד, היא גרמה לי לעשות צעד מצוין. הרווחתי שנשארתי במועדון".
מה היה הרגע שלעולם לא תשכח?
"רגע האליפות. אבל גם הגביע הראשון והצ'מפיונס. קשה להצביע על דבר אחד".
אומרים שהיית הישראלי הכי יציב ומצליח בבלגיה. גם אלי אוחנה עשה הישג חשוב גביע המחזיקות עם מכלן.
"זה היה הישג קבוצתי ענק. אבל ההשוואה מחמיאה. אני לא מחפש תואר של הישראלי הגדול בבלגיה, זה לא עומד לנגד עיניי. הלוואי שיבואו עוד ויעשו יותר ממני. זה שלא היה שגריר שהחזיק שש שנים במועדון? זה נחמד, אבל חשוב מאוד שזה היה מלווה גם בהצלחה קבוצתית ולא רק אישית. בפועל, כמעט כל שנה המועדון הזה השיג תואר".
וזה מדגיש את חוסר ההערכה אליך בישראל. לא פרגנו, צחקו על הליגה הבלגית.
"לא הפריע לי אז שאנשים זלזלו בליגה הבלגית, וגם לא היום, אבל בעידן של שידורים ישירים כשלא מעט לגיונרים יוצאים לליגה הבלגית וממנה עוברים לליגות חזקות יותר, ובעידן שבו אתה רואה את החוזק של הנבחרת הבלגית, אני מבין שהזלזול נבע מחוסר ידע. היום אני שומע אנשים מדברים לגמרי אחרת. אנשים שזלזלו אומרים שאין מה להשוות אותה לליגה בישראל. יש הבדלים גדולים, בקצב המשחק, באגרסיביות, במתקנים, באצטדיונים, למרות שבקטע הזה ישראל משתפרת".
בוא נחזור לחוסר ההערכה כלפיך. אתה השחקן הפעיל שהבקיע הכי הרבה שערים בנבחרת אחרי בניון. ויש לך פחות הופעות נבחרת משחקנים צעירים ופחות מנוסים ממך. גוטמן זימן אותך רק לשני משחקי ידידות.
"יש לי 31 הופעות, 15 שערים, משהו כמו שמונה בישולים. אני חושב שזה מאזן טוב. אבל כל זה לא שווה בלי איזה הישג קבוצתי. כמו בגנק, ככה בנבחרת. ולצערי שם זה לא בא לידי ביטוי בהעפלה או בהישג משמעותי. הייתי שחקן הרכב תקופה, בעיקר אצל דרור קשטן. אצל לואיס שיחקתי הרבה, אבל כשאיבדנו סיכוי הוא נתן צ'אנס לשחקנים אחרים שלא שיחקו. אני מעריך מאוד את לואיס. גוטמן זימן אותי לאוקראינה וגם להונדורס, ועובדה שהיה לי משחק מצוין".
***
המעבר של ברדה לבאר שבע הוא אולי טבעי ברמה האישית, אבל בדרך היו לו לא מעט הצעות. הוא החליט לוותר על המשך החלום האירופי למרות הצעות אחרות. "הייתה לי אפשרות להמשיך באירופה. לובן רצתה אותי, כי זה היה מאמן שאימן אותי בגנק ומאוד רצה אותי. גם לוקרן רצתה. אלה שתי האפשרויות והשלישית הייתה בגנק, שהציעה חוזה לעונה. ואז הגיעה ההצעה מבאר שבע, לשלוש שנים. ראיתי כמה הם רציניים וכמה הם רוצים לעשות משהו שונה. החלטתי שזה האתגר שלי".
בטח הצבת תנאים. רצית קבוצה חזקה סביבך.
"לפני שחתמתי דיברתי עם אלישע, יש לו ניסיון גדול מאוד בכדורגל, והוא הבהיר לי שתהיה קבוצה טובה. הוא יודע שכדורגל זה לא טניס, לא מבוסס על שחקן אחד. הוא האמין בסגל, בו יש שחקנים טובים שחסר להם ליטוש. אבל להפועל הייתה גם מטרה אחרת. כשישבתי עם אלונה, הבנתי שאחת המטרות הייתה ששחקנים אחרים שסירבו לפני כן לבוא לבאר שבע יגיעו. זה פתח להם דרך. זה באמת קרה. אחרי שחתמתי, פתאום נפתחה הדלת ונפרצה החומה. שחקנים הסכימו לבוא".
ואם גנק הייתה מציעה חוזה לשנתיים?
"הם הציעו חוזה לעונה עם אופציה לעונה נוספת. כמובן שלא באותם תנאים כמו בחמש השנים האחרונות. החלטתי שלא מתאים לי, שאני רוצה ללכת למקום בו אקבל הערכה".
הערכה כלכלית או מקצועית? היית מוכן לסיים שם את הקריירה?
"אם נותנים לי חוזה לעונה אחת אז לא מעריכים אותי מספיק. אם הייתי נענה לחוזה לשנתיים? לשנתיים ואופציה אני חושב שכן. אבל מה זה משנה עכשיו. ברגע שבאר שבע נכנסה לתמונה, הפכתי לשור שרואה סדין אדום. דהרתי לשם. לא יודע אם הייתי מסיים שם את הקריירה בכל מקרה. מי אמר שאפרוש בעוד שנתיים?".
***
בניגוד לשאיפות של ברדה, לא מעט ישראלים עזבו את בלגיה בטריקת דלת. המאמנים לא האמינו בהם, הם לא האמינו בעצמם, אבל בשורה התחתונה ברדה הוא אחד השחקנים הבודדים שהאמינו שהליגה הבלגית תהפוך אותם לשחקנים טובים יותר, מוערכים יותר. כשמקשיבים למונולוג שלו על התפיסה של הבלגים לגבינו, מבינים מהר מאוד למה. "בוא נגיד שהיום כבר לא מזלזלים בליגה הישראלית. לא העריכו אותה לפני שאנחנו הגענו לשם, אבל היום מעריכים ויודעים שיש שחקנים טובים בכדורגל הישראלי. עובדה, הם שולחים לכאן הרבה סקאוטים. מבחינתם אנחנו הם עדיין נחשבים לשחקנים זולים. סקאוטים, דירקטורים ומאמנים מתייעצים איתי לפעמים לפני שלוקחים שחקן. אבל יש גם בעיות".
כמו מה?
"הבלגים חושבים שהשחקן הישראלי הוא חלש מנטלית. כשטיפה קשה, כשטיפה יושבים על הספסל ודברים לא הולכים, הישראלי נשבר ומחפש לחזור חזרה למקום הבטוח. זה כוללני, כי יש יוצא מן הכלל שלא מעיד על הכלל. רמי גרשון, למשל, יצליח בכל מקום שבו הוא ישחק, יש לו אופי מדהים. תזכור שהגעתי לליגה הבלגית יחד עם טועמה וורמוט, אבל אחרי שנה שניהם חזרו. גם יצחקי חזר אחרי חצי עונה. זה לא תרם לי מי יודע מה, זה לא תרם לשם של השחקן הישראלי. וזה לא השתנה עד היום. גם היום הבלגים חושבים ככה. תשאל אותם מה הם חושבים על השחקן הישראלי ויגידו לך: מאוד טכני, אבל חלש מנטלית. יכול להיות שחלק מהשחקנים הגיעו מוקדם מדי וזה קצת הרס".
עובדה שהרוב לא הצליחו שם. אולי להוציא את רפאלוב, עונה שלישית בברוז', וארבייטמן שמגלה יציבות יחסית.
"אלה שני שגרירים יוצאים מן הכלל. יש להם גם הכרה. עובדה שליאור משחק במועדון גדול שהולך על כל התארים, ואני מקווה שהוא יזכה איתם בתואר כי בסופו של דבר זה דבר שהוא יזכור כל הקריירה. וארבייטמן? עובדה שהוא עובר ממועדון למועדון בכל מצב. מאמנים יודעים למה הם מביאים אותו. בכל מועדון שבו שיחק ולא סבל מפציעה הוא הצליח. נתן מספרים טובים יחסית".
מה הטיפ המרכזי לשחקן ישראלי שיוצא לבלגיה?
"סבלנות, עבודה קשה ומקצוענות. כשאתה מקבל צ'אנס קח אותו. אין הרבה כאלה שם. לא תיקח אותו? יבוא מהר מאוד מישהו אחר וייקח. כי יש כאלה שיוצאים מספיק מוכשרים, אבל לא מוכנים מנטלית".
היית ממליץ לשחקנים ישראלים לצאת בכל מחיר?
"כן, לא לוותר על אפשרת לצאת. מי שיש לו אפשרות לצאת שייצא, בלי לחשוב פעמיים בכלל".
***
נחזור לבאר שבע. עשר שנים לא היית במועדון. מה השתנה במועדון, בעיר? מה עוד צריך לשפר?
"בקדנציה הקודמת חדר ההלבשה והתנאים מחוץ למגרש היו פחות טובים. זה דבר שהשתפר מאוד. הניהול השתפר מאוד. עצם העובדה שעומדת נשיאה שכל המטרה שלה להביא חיוך לתושבי הדרום ואושר לאנשי באר שבע, שהיא משקיעה כל כך הרבה זמן ומרץ וכסף כדי לקחת אותו קדימה, מעיד על התהליך שקורה כאן. אלה דברים שלא היו כשאני שיחקתי. הייתה השקעה אבל לא ניהול מסודר. לא ברמה הזאת בכל אופן. בשלוש השנים האחרונות באר שבע לא פתחה ליגה עם ניצחון, אלא עם תיקו ושני הפסדים. פתחנו העונה בצורה טובה, אבל כלום לא שווה אם לא ניצור המשכיות, וזאת מילה שעוד נזכיר הרבה במהלך השנה. זאת עונת מבחן. ולשאלה הבאה - עוד מוקדם לדבר על מטרות, כי יש קבוצות טובות בליגה".
הציפיות של הקהל השתנו.
"כן, אם הגיעו 4,000 צופים למשחק נגד בית"ר בחוץ אז הקהל צמא לכדורגל טוב ולהצלחות. בתקופה האחרונה הוא די סבל. כל המטרה העונה היא שהקהל ייצא מהמגרש ויגיד ללא קשר לתוצאה: הבחורים האלה נתנו הכל. שהאוהד הממוצע של באר שבע יילך גאה בחוץ".
ההגעה שלך לצד בוזגלו, דג'אני ואראל לא תיצור מאבקי אגו?
"שיחקתי במועדונים בכירים כמו בחיפה ובהפועל, היו שחקנים בכירים מכל הכיוונים ותמיד ידעתי להסתדר. אני לא חושב שיש היום מאבקי אגו, לא תהיה בעיה. ההגעה שלהם רק תפרה את הפועל באר שבע. תמיד טוב שיש עוד מנהיגים שייקחו את המושכות. העונה יש גם מלחמה חזקה על ההרכב, אין מקום לטעויות. היא גורמת לשחקנים לא לנוח על זרי הדפנה. אחרי משחק טוב מצפים ממך לעוד משחק טוב".
בשבת מול הפועל. מבחן שיוכיח האם אתם מתמודדים עם קבוצה גדולה? מסר לליגה שיגדיר את העונה מחדש?
"זה בהחלט מבחן עבורנו, לא יודע אם נשדר איזה מסר אחרי שני משחקים, אבל זה בהחלט מבחן. יהיה איצטדיון מלא, אבל מולנו עומדת יריבה טובה שתעשה לנו חיים קשים. נבוא ונשתדל להוציא תוצאה טובה. אני לא מחפש לשדר מסר, אלא לצמוח ממשחק למשחק, להתפתח כקבוצה".
מדהים שלמדת לדבר על התחושות שלך. עד לא מזמן הייתה שחקן סגור, כזה שלא נפתח לתקשורת.
"מאוד מסכים. בתור ילד הייתי די ביישן, מאוד מרוכז בעבודה. לא הבנתי והערכתי את החשיבות של התקשורת במהלך הקריירה. היום אני הרבה יותר פתוח. עברתי תהליך של התבגרת והבנה. אני עדיין לא מאלה שכל היום מעלים סטטוסים ותמונות, כי זה מעבר חד מדי. אבל אפשרתי לעצמי להיפתח קצת. סטטוסים? אני אוהב את הפרטיות שלי ושל המשפחה שלי. יש לי טוויטר ומהיום גם מובלי, אבל לא פייסבוק ולא אינסטגרם. אנשים פתחו לי חשבונות פיקטיביים. מי שמקבל ממני מסרים, שיידע שזה לא אני".