האם קרויף שוב צודק? על העונה של מכבי תל אביב

צפו בנאום הראשון של ג'ורדי קרויף בישראל

לבחור את עמרי בן הרוש כברומטר של מכבי תל אביב יכולה להיות פרובוקציה, אבל כשבוחנים את הסגל הנוכחי של מכבי תל אביב העונה ומה שמצפה לאלופת המדינה בחודשים הקרובים, יש בכך יותר מסתם היגיון. הרי איפה יכול להיות העקב אכילס של הצהובים? אולי במעבר מאלירן עטר לברק יצחקי בתור הכוח המרכזי בהתקפה. אלא שמספרית הפערים לא אמורים לשנות יותר מדי. יצחקי הוא אולי לא חלוץ של 22 שערים לעונה כמו עטר בעונה שעברה, אבל בכל העונות בהן היה בריא הוא סיפק כמות דו ספרתית של שערים. 16 בעונת הדאבל של בית"ר, 14 בעונת האליפות הראשונה בעידן גאידמק שהגיעה שנה לפני הדאבל, ו-13 במדים של אנרתוזיס הקפריסאית.

הפועל תל אביב עדיין מחכה לגילי ורמוט

מכבי חיפה צריכה את גוסטבו בוקולי בשיאו

מאור בוזגלו בעונה גורלית בהפועל באר שבע

בהנחה שהמספרים של עטר 2012/13 הם סטיית תקן ויותר מקובל לחשוב עליו בתור חלוץ של 18 שערים לעונה, הפגיעה במאזן הכיבושים של מכבי תל אביב אמורה להיות זניחה. למכבי תל אביב, כפי שראינו בקאמבק מול באזל בבלומפילד, יש קישור שמספק גולים בשפע. אתם לא יודע מאיפה זה יבוא לך. ראדי, זהבי, מיכה, אפילו אלברמן. הקישור הזה אמור להמשיך להיות הדומיננטי בליגה. זהבי, אחרי עונת התאקלמות מעודדת, אמור וצריך להיות טוב יותר העונה. והוא נמצא עם הקבוצה במשך כל הליגה, ולא רק בחלק האחרון שלה. זהבי הוכיח לנו בעבר שגם בעונות בינוניות שלו הוא מעל הליגה. לכן, לא צריך להיות מודאגים בגזרה שלו בכלל.

אפשר אולי לחפש את הנפילה של מכבי תל אביב במהראן ראדי, אבל זה יהיה קצת מוגזם. כי גם בתקופה פחות טובה שלו, ראדי שווה למכבי גולים, עוצמה, מסירות משובחות ומשחק קישור מהיר ויעיל, עם שתי נגיעות בכדור ותנועה לעומק. זו לא קבוצה שתלויה אך ורק בו. יחד עם זהבי ואלברמן, ראדי יכול לאסוף את עצמו בקצב שלו ולהיות השחקן המופלא מהעונה שעברה. שלישיית הקישור של מכבי תל אביב היא הכוח המרכזי שלה, והדבר היחיד שיכול להחליש אותה זה האופן שבו פאולו סוזה יבחר לשלב את יקירו הסרבי ששיחק איתו בהונגריה, ניקולה מיטרוביץ'. השלב שבו המאמן מפורטוגל יבחר לשלב את הקשר שהוא הביא בייבוא אישי יהיה אחד הקריטיים בעונה של מכבי תל אביב. פגיעה באלברמן, אחד השחקנים הכי חיוניים במרקם של מכבי תל אביב החדשה, המקצועית והרצינית, עלולה להיות הרסנית באמת.

אסור לשכוח: כאשר פאולו סוזה הגיע לוידאוטון בהונגריה, הוא לא חשש להחליף את רוב גיבורי האליפות הסנסציונית שבה זכתה קבוצתו החדשה. במכבי תל אביב הוא נשאר עם הנוסחה שירש. השינויים הם קלים, והחלק שלו בהם הוא קטן. מרשים, לפחות כרגע, לראות את המאמן מתאים את עצמו לסיטואציה, אבל מיטרוביץ' הוא סיפור אחר. הוא סיפור שישנה מאוד את הדינמיקה בקבוצה ועשוי לפגוע ביתרון המרכזי של מכבי תל אביב.

זה, אגב, לא צפוי להיות המכשול המרכזי של האלופה העונה. למה אנחנו מחפשים מכשולים, אתם שואלים. בעיקר כי קשה לראות כאלה במכבי תל אביב, והקיץ היא נראית כמו המועמדת הוודאית לאליפות. כדי שהמועמדות הזו תיפגע, צריכים לקרות כמה דברים. המרכזי שבהם הוא השילוב עם אירופה. בתקופה של מוטי איוניר העלייה לשלב הבתים באירופה חיסלה את העונה. לא פחות. הצרות התפרצו אז, לא מעט כתוצאה מחוסר היכולת לשלב את הליגה ולעכל את ההפסדים המביכים באירופה.

העונה למכבי לתל אביב יש קבוצה טובה יותר, שאמורה לספוג הפסדים פחות מביכים, אבל זו עדיין סכנה. ג'ורדי קרויף, חייבים להצדיע, התכונן לכך היטב. המנג'ר השנון של מכבי תל אביב אומר תמיד שהשחקן הכי חשוב בסגל הוא השחקן ה-17 וה-18, ובגזרה הזו מכבי תל אביב השתפרה העונה. השחקן ה-17 וה-18 שלה טובים יותר מאלו שהיו לה בעונה שעברה. בעמדה הזו יש למכבי תל אביב 2013/14 שחקני נבחרת כמו עמרי בן הרוש. עם שחקנים כאלה המעבר לליגה אמור להיות חלק יותר, לא משנה כמה הקבוצה הפסידה באירופה או כמה היא עייפה מהמאמץ המצטבר.

זה גם היתרון של מכבי תל אביב על מכבי חיפה, יריבתה המרכזית על התואר, שעשויה גם היא לשלב בין טורניר בתים אירופי לליגה המקומית. למרות שמכבי חיפה מנוסה יותר בתחום הזה, לצהובים סגל עמוק בהרבה. יש רק בעיה אחת עם התיאוריה של קרויף: השחקן הישראלי לא הוכיח עד היום שהוא מסוגל להיות השחקן ה-18 וה-17 בליגה. כדי שזה יקרה, עמרי בן הרוש צריך להתאמן בטירוף גם כשהוא לא קבוע בהרכב או בסגל, ולא לעלות בפרצוף חמוץ לדשא ולעורר חוסר שקט בחדר ההלבשה. בעונה שעברה השקט בסגל הארוך של הצהובים עזר לה מאוד לשנות הרגלי התנהגות בעיתיים של המועדון. עמרי בן הרוש יהיה המשל האם זה יישמר.

מכבי תל אביב לא תיהנה העונה מריצת יחיד אל התואר. מכבי חיפה, למרות המאמץ האירופי, לא תיכנס לאובר-דראפט של נקודות בתחילת העונה ונראית בעידן בנאדו כקבוצה יעילה מאוד ופחות סובלת ממאניה דיפרסיה. מול קצב צבירת נקודות טוב יותר של הירוקים ואולי גם של האדומים מתל אביב, מכבי תל אביב תצטרך לשלב הפעם טוב יותר בין אירופה לליגה. בעונה שעברה שחקנים שחיכו על הספסל קמו ועשו את השינוי בלי יותר מדי בעיות אגו. לוגסי הוא הדוגמה הטובה ביותר לכך. הפעם הספסל של מכבי תל אביב כבד יותר, תרתי משמע. זה בדרך בכלל יתרון, אבל בישראל זה יכול להיות גם חיסרון.

לבני סכנין יש העונה סגל מרתק, סגל שמלמד לא מעט על תהליכי החשיבה בקבוצה שרוצה להמציא את עצמה מחדש. מצד אחד, זרים טובים יותר. על פניו, זה יכול להיות הקלף המנצח של סכנין. סאני, כריסטיאן הידלגו ואברהם פאס אמורים לקחת את המועדון צעד אחד קדימה. אם במועדון ידעו לטפל נכון ברמה כזו של זרים ומצד שני גם ללמוד מהם, הקבוצה עשויה להיות הסוס השחור של הליגה (בהנחה, בין היתר, שלמחמוד קנדיל תהיה עונה טובה יותר).

אבל התהליך המעניין והחשוב יותר בסכנין הוא הניסיון ללקט הטובים שבשחקני המגזר ולבנות קבוצה עם זהות ערבית יותר. כיום יש שני שחקנים יהודים בלבד בסגל ולצדם מספר כישרונות ערבים שיכולים להפוך למנהיגים החדשים של הקבוצה. עד היום, למעט אולי ראדי בחצי עונה, גיבורי המגזר הקודמים שהיו בקבוצה היו בינוניים מאוד כשחקנים. הפעם בסכנין יש את מוגרבי, ואת גדיר ואת כליבאת שנשאר לעוד עונה. זה סטנדרט אחר של כישרון.

גדיר הוא שם קוד למה שסכנין זקוקה לו יותר מכל – שאחד מהם יהפוך לסופורסטאר אמיתי של הקבוצה. הפנים. גדיר עד היום לא עשה צעד משמעותי בקריירה ונע בין מצבי רוח. בסכנין הוא חייב להציג שחקן בוגר יותר, יציב יותר, שחקן שיודע לנהל את הכישרון שלו. גדיר כשחקן מוביל, הוא מה שסכנין צריכה כדי להפוך את העונה הזו לפריצה קדימה. אין בעיה, אגב, שזה יהיה מוגרבי. אם אחד מהם יעשה זאת, הוא לא רק יבסס את התהליך שסכנין בחרה בו, הוא גם יראה לשאר כישרונות המגזר שמפוזרים בליגה: זה הבית הנכון עבורכם כדי להצליח.