למרות ההפסד, אני סבור שהייתה חשיבות רבה למשחק ההכנה של נבחרת ישראל מול אוקראינה (2:0). הנבחרת בהחלט הרגישה את מה שעוד מצפה לה, עם תנאי מזג אוויר שונים, לחץ ואגרסיביות של הקבוצה היריבה.
במחצית הראשונה ראינו את הנבחרת די מבולבלת, והיא כמעט לא הצליחה לייצר מהלכים התקפיים. לאורך 45 הדקות הראשונות הנבחרת עסקה בפעולות הגנתיות ולא הצליחה לשבור את הלחץ שהפעילו האוקראינים, ולכן ראינו שליטה מוחלטת של המקומיים, שעזרה להם לנצל טעות במרכז השדה, משם הדרך לשער הראשון הייתה קצרה ומהירה.
לטבלת בית ו' במוקדמות המונדיאל
האוקראינים בהחלט סיימו את המחצית ביתרון מוצדק, לפני שבמחצית השנייה אלי גוטמן ביצע מספר שינויים, שבמידה מסוימת השפיעו מעט על הנבחרת. כניסתו של גל אלברמן די עזרה בכל מה שקשור באחזקת הכדור והנעת הכדור, אומנם זה היה טוב ונכון רק עד שהגענו לחלק המגרש של האוקראינים, אבל זה היה נראה אחרת.
אין ספק שישראל לא יכולה להיות מרוצה מהמהלכים ההתקפיים שלה, מכיוון שמרבית החשיבה ניתנת למהלכים הטקטיים וההגנתיים, ולעתים זה גם פוגע בחשיבה ההתקפית של מספר שחקנים. נכון שהנבחרת מתמודדת מול נבחרות בעלות יכולת פיזית עדיפה, אבל לאורך כל המשחק לא ראינו שום איום דרך האגפים, וללא ניסיון וחשיבה התקפית הסיכויים להתקדם, ליצור מצבים ולאיים על השער קלושים יותר.
הנבחרת של גוטמן אומנם הציגה עמידה נכונה והתארגנות טקטית, למרות השליטה של האוקראינים הם לא הגיעו להרבה מאוד מצבים אלא רק ניצלו טעויות שלנו, אבל זה עדיין לא מספיק. החוליה האחורית שאמורה להניע את הכדור ולצאת להתקפות בצורה מסודרת לא הצליחה לעשות זאת, בשל הלחץ האוקראיני, שיצר הרבה מאוד איבודי כדור ובעיטות סתמיות קדימה, שרק הגבירו את הלחץ על ההגנה.
כדי לשפר את יכולת הנעת הכדור בחלק האחורי אני בהחלט חושב שיש מקום לתת יותר קרדיט לאלברמן, שיודע לעשות זאת היטב, לא מפחד לבוא לקבל את הכדור ולהניע אותו גם לאחור וגם לפנים, ומשמש חוליה מקשרת בין ההגנה להתקפה. הנבחרת הזו מאוד מוגבלת בחלק האחורי בהנעת הכדור, ושחקן בדמותו יכול רק לעזור. פרט אליו ראינו לא מעט חילופים במחצית השנייה, שבהחלט ישפיעו גם הם על בחירת ההרכב של המאמן הלאומי במשחקים הרשמיים המתקרבים.