אם יש מישהו שלא הבין עד כמה מרשימה הייתה ריצת ה-100 מטרים של יוסאין בולט, הנה כמה נתונים פשוטים שבעזרתם אפשר לעשות אחד ועוד אחד. בולט זכה בתואר אלוף העולם השני שלו בזמן של 9.77 שניות. יכול להיות שזה איכזב את מי שראה אותו עוצר את השעונים בזמן של 9.58 שניות לפני ארבע שנים בברלין, אבל התנאים היו כל כך שונים. ביום ראשון בערב במוסקבה, הספרינטרים נאבקו ברוח נגדית, קלה אמנם אבל בכל זאת רוח נגדית של 0.3- מטר לשנייה.
מדענים סבורים שההבדל בין רוח גבית מקסימלית מותרת (2 מטר לשנייה) לבין היעדר רוח או רוח נגדית קלה יכול להגיע עד ל-10 מאיות בריצת 100 מטר לגברים. לפני שנה בלונדון בולט נהנה מרוח של 1.5+ כשקבע 9.63 שניות. בחישוב גס, אליו מוסיפים את הגשם שירד במוסקבה בעיתוי הכי לא מתאים שיכול להיות, ריצת ה-9.77 של בולט יכולה להיות שוות ערך לריצה שלו לפני שנה בלונדון (9.63) שהייתה הריצה השנייה בטיבה בהיסטוריה. כל זה קרה בשנה פוסט אולימפית וללא מאצ' אפ ראוי באמת לאתלט הגדול בכל הזמנים.
ג'סטין גאטלין הוא נחמד, יש לו חיוך יפה והוא כל כך סימפטי שאפילו אפשר לשכוח לו את העבר הבעייתי שלו. אבל גאטלין לא יכול להיות המתחרה של יוסאין בולט, את זה הבנו עוד בלונדון 2012 וקיבלנו חותמת במוסקבה 2013. הוא ספרינטר אדיר, גם הוא הבין בתום הגמר במוסקבה שכנראה זאת הייתה ריצת חייו (9.85 שניות בתנאים קשים), אבל ההבדלים בינו לבין בולט כל כך גדולים.
שניהם אגב זינקו באותו זמן תגובה (0.163) שהיה חלש יחסית. בשלב מסויים נראה היה שגאטלין פתח טוב יותר, אבל לאמריקאי לקח הרבה יותר זמן להתייצב ולהשלים את המלאכה שהגוף עושה כדי להגיע למהירות המקסימלית שלו. בולט עשה את זה במהירות מטורפת שנראית בבירור לא רק בהילוכים החוזרים של הריצה הזאת. מהר מאוד הוא הגיע למצב של הילוך אחד גבוה יותר מזה של גאטלין, ובמצב הזה לאף אחד בעולם אין היום מענה לתופעת הטבע הזאת.
זה לא משנה אם יוסאין בולט הוא נקי או לא. דבר אחד בטוח, אם הוא לא נקי אף אחד לא נקי, ואם אף אחד לא נקי אז בולט הוא הספרינטר המושלם מבין כולם, איך שלא תסתכלו על זה. ההופעה שלו בגמר ה-100 במוסקבה 2013 הוכיחה לנו שוב שאנחנו חיים כיום בעידן מופלא. לא מזמן נפרדנו מהשחיין הטוב בכל הזמנים, ואנחנו עדיין עדים לאיש המהיר בכל הזמנים, לאתלט המדהים ביותר שבראה האנושות.
לפעמים מזהים בתחרויות אתלטיקה כמה מגמות שיכולות להסתיים בהפתעות גדולות, ולפעמים סתם מתאהבים בסיפורים אנושיים וספורטיביים שראויים להערכה רבה. הנה שתי דוגמאות שאספתי מהיום השני של אליפות העולם באתלטיקה. נתחיל עם המגמה המסתמנת. למרות שדייויד רודישה הוא השם הגדול ביותר שנעדר מאליפות העולם באתלטיקה בגלל פציעה, עושה רושם שצפוי לנו גמר מרתק במיוחד בריצת ה-800 לגברים ביום שלישי. ולא, הקנייתים אפילו לא דאגו לספק מחליפים ראויים לרודישה כי אף אחד מהם לא יהיה בגמר.
על הנייר, כנראה שרבים היו שמים את כספם על מוחמד אמאן האתיופי, שנחשב ליריבו העיקרי של רודישה בשנים האחרונות. אני באופן אישי לא מעריץ גדול של נבחרת האתלטיקה האמריקאית, אבל במקרה הזה משהו גורם לי להתפלל לניצחון אמריקאי שיהווה סנסציה גדולה. ארצות הברית מעולם לא זכתה בזהב בריצת ה-800 לגברים באליפות עולם, גם לא במדליית הכסף, רק פעמיים במדליית הארד בשנות התשעים. הפעם יש לה שני רצים נהדרים, דווין סולומון וניק סימונדס, שהם בעלי שיאים אישיים נפלאים אבל לא זכו להכרה לה הם ראויים בגלל שהם רצים בתקופתו של דייויד רודישה.
בגמר האולימפי בלונדון הם סיימו במקומות 4 ו-5, וכעת משאף אחד משלושת הראשונים באותו גמר לא יתחרה בגמר אליפות העולם, זה לא יהיה מופרך לקבוע שאחד מהם יוכל להפוך לאלוף עולם. חובבי ריצות בינוניות וארוכות חייבים להסכים איתי שתואר עולמי בריצה כמו ה-800 הוא חשוב מאוד עבור האתלטיקה האמריקאית, שם מחנכים ומטפחים באהבה ילדים שמוכשרים בריצות למרחקים כאלו, ואם יש מדינה שראוייה להכרה בינלאומית בתחום כל כך פופולארי בעולם זו ארצות הברית.
אתלט שראוי לציון ביומה השני של אליפות העולם יישמע לכם אלמוני, אבל אין ספורטיבי ממנו. מדובר בגאל קוורין הצרפתי, שסיים במקום ה-25 והאחרון מבין המסיימים בקרב ה-10. במקצוע הקפיצה במוט שהיה השמיני בתחרות והשלישי ביום השני, קוורין כשל לעבור את הגובה ההתחלתי שלו. כשזה קורה לאתלטי קרב 10 הם לא מקבלים ניקוד עבור אותו מקצוע ובאופן טבעי הם מפסיקים את התחרות. קוורין החליט להמשיך בכל מקרה, ולמרות שהיה בין החלשים בהטלת הכידון שהייתה המקצוע התשיעי, הוא הצליח לנצח את מקצה ה-1,500 מטרים החלש יותר, לזכות לתשואות הקהל, ולסיים את התחרות בקידה הקבוצתית המפורסמת של אתלטי קרב ה-10 בסיום האליפות. זו ההוכחה שאפשר ללמד את הילדים על ערכים בספורט גם דרך דוגמה של ספורטאי שסיים במקום האחרון.