ספינה במצוקה מחפשת את הקפטן שלה: על הדילמה של קרלס פויול

אי שם באמצע 2009, במהלך קמפיין מוקדמות המונדיאל, הבשילה אצל קרלס פויול ההחלטה לפרוש מהנבחרת בתום הטורניר בדרום אפריקה. הוא סיפר על כך לחבריו, למאמן ויסנטה דל בוסקה ולמנהל הספורטיבי של ההתאחדות פרננדו היירו. כולם אמרו לו שהוא משוגע. מה ההיגיון לעזוב כל כך מוקדם? "יש לך עוד הרבה מה לתת. חכה עם ההודעה עד אחרי המונדיאל" אמר לו דל בוסקה. היירו, שבעצמו לבש את מדי ספרד עד גיל 34, הפעיל את כל כובד משקלו. בסופו של דבר, אחרי שנגח את שער הניצחון הקריטי לרשת גרמניה בחצי הגמר והניף את הגביע הנכסף, כיוון המחשבה השתנה. באוגוסט 2010 הודיע פויול שהוא נשאר. "אני רוצה לעזור לנבחרת להגן על תואר אלופת אירופה" הוא אמר.

את החלום הזה לא עלה בידו של טרזן להגשים. כחודש לפני תחילת יורו 2012 נפצע פויול בברכו, נזקק לניתוח והחמיץ את הטורניר. ספרד זכתה שוב במדליות הזהב בלעדיו, ומזלו של קפטן ברצלונה לא השתפר מאז. נהפוך הוא – העונה שעברה הפכה לסיוט מתמשך בכל הקשור למצבו הבריאותי. גם את כל ההכנה לעונה החדשה הוא החמיץ בזמן שהתאושש מניתוח חדש בברך הבעייתית, וכעת, בגיל 35, ניצב פויול בפני עונה שתקבע את המשך דרכו. דל בוסקה לא ויתר עליו, והבלם חולם לנסוע לגביע העולם האחרון שלו בברזיל. אבל האם הוא מסוגל לכך? והאם ברצלונה עדיין יכולה להרשות לעצמה לבנות את ההגנה סביבו?

מסי מבקר את ברצלונה: "לא יודע אם המסע הזה טוב"

וניימאר מנתח את הרכב הבלאוגראנה

פדרו טוען: אף אחד לא שווה מאה מיליון יורו מלבד מסי

הגיליון הרפואי של פויול לאורך השנה האחרונה לא פחות ממדהים. אחרי שהתאושש מהניתוח שחיסל לו את היורו, שבר פויול את עצם הלחי במשחק מול אוסאסונה באוגוסט. הוא חזר לשחק בספטמבר, ומיד נפצע בברכו השמאלית נגד חטאפה. כהרגלו, הוא שב למגרשים מוקדם מהצפוי. טיטו וילאנובה החליט לזרוק אותו למערכה במשחק מול בנפיקה בליגת האלופות בתחילת אוקטובר, וטרזן נפגע שוב – הפעם בכתפו. חודש וחצי נוסף בחדרי הטיפולים, והוא שוב רץ על הדשא. רק עד מרץ. פציעה קשה בברכו הימנית השביתה את הקפטן עד לסיום העונה, ולבסוף הוא נזקק לעבור ניתוח נוסף.

הצרות האלה לא לגמרי חדשות עבור טרזן. פויול שרד 25 פציעות שונות במהלך הקריירה בבארסה שהחלה ב-1999. בעיות ברכיים לבדן השביתו אותו ליותר משנה במצטבר, פגיעות בקרסוליו גזלו ממנו 146 ימים. ואולם, עד 2010 ההשפעה על הופעותיו על הדשא היתה מינורית יחסית, ורוב הזמן פויול היה בריא במשך העונה – הוא כמעט ולא החמיץ משחקים. בשלוש השנים האחרונות התמונה שונה בתכלית. 17 משחקי ליגה בעונת 2010/11, 26 לפני שנתיים, ולבסוף 13 משחקי ליגה בלבד בעונה החולפת. בסך הכל 56 מתוך 114 משחקי הליגה האחרונים – פחות ממחצית. במצטבר זכה פויול להיות שותף ל-22 משחקים בלבד בכל המסגרות ב-2012/13, וזהו הנתון הנמוך ביותר בחייו. במקביל, חוותה ברצלונה את אחת העונות החלשות ביותר מבחינה הגנתית בעשור האחרון.

השפל היה, כמובן, בשתי תבוסות מביכות מול באיירן מינכן בחצי גמר ליגת האלופות, 4:0 באליאנץ ארנה ו-3:0 בקאמפ נואו שחשפו לעיני כל את עומק הבעיות בעורף. למתבונן מהצד היה קל לראות את המחדלים האלה לאורך כל העונה. בארסה ספגה אשתקד 40 שערי ליגה ב-38 משחקים. מאז 2003, רק בעונתו האחרונה של פרנק רייקארד ב-2007/8 היה הנתון הזה גרוע יותר (43 ספיגות). לשם השוואה, בעונתו האחרונה של פפ גווארדיולה הוציאו שוערי הבלאוגרנה 29 כדורים מהרשת בליגה, על אף אובדן האליפות לריאל מדריד. ב-2010/11 עמדה הסטטיסטיקה הזו על 21 שערים, בעונה שקדמה לה – 24 שערים. הקריסה בעידן הקצר של וילאנובה ברורה, והיא באה לידי ביטוי גם בהדחה מהגביע הספרדי בידי ריאל.

בהינתן שמירה על אחוזי אחזקת הכדור, פגיעות ההגנה היתה מצערת במיוחד עבור המועדון והאוהדים. שתי הבעיות המרכזיות עמדו מעל הכול – היעדר מנהיגות והתמודדות לקויה עם כדורי גובה. בשתי הסוגיות, תרומתו של פויול יכולה הייתה להיות כבירה. טרזן הוא השחקן המשפיע ביותר בסגל מבחינה מנטלית – האיש שסוחף את הקבוצה אחריו, וגם משמש רועה ומורה דרך לבלם מסוגו של ג'רארד פיקה, אשר מתפקד טוב הרבה יותר לצד בלם עם הבנה טקטית ומיקום עדיפים משלו. הוא גם אחד הנוגחים הטובים בעולם, על אף שגובהו 178 סנטימטרים בלבד. לא לחינם התחיל פויול את דרכו בקבוצת הילדים כשוער. הניתור שלו מדהים, ועיתוי הניתור בדרך כלל מושלם.

ללא הדמות החשובה ביותר בעורף, העסק לא עבד. חאבייר מסצ'ראנו ופיקה לא סיפקו את הסחורה כצוות, וילאנובה ויתר על האופציה המפוקפקת של סרחיו בוסקטס במרכז ההגנה, אלכס סונג לא מסוגל לשחק בעמדה זו ברמות הגבוהות, מארק בארטרה הצעיר בקושי קיבל אשראי, וכך אפילו מצא את עצמו אדריאנו ממלא את העמדה הבעייתית בקלאסיקו הראשון בליגה. כשבארסה מתכוננת לעונה החדשה, לכולם ברור שכך זה לא יכול להימשך. הכוונה היתה בעיקר לרכש, ולא להמתנה לשובו של הקפטן.

אפילו פויול עצמו נשמע פסימי לפני חודשיים. בינואר האחרון חתם הקפטן על חוזה חדש במועדון הקטלוני עד 2016 והצהיר: "אני רוצה להישאר כאן כמה שיותר. חשוב לחתום על החוזה, אך חשוב יותר לממש אותו. צריך לקחת את זה לאט, אבל אני מקווה להמשיך ולשחק עד גיל 40". במאי הוא כבר נשמע אחרת: "אני לא חושב שאחזיק מעמד אם תהיה לי עוד עונה עם פציעות כה רבות. אם הבעיות יימשכו בעונה הבאה, אאלץ לפרוש". ברקע אף נפוצו דיווחים, פרי דמיונם הפרוע של העיתונאים האיטלקים, על מעבר אפשרי למילאן. השמועות הוכחשו על ידי כל הצדדים. פויול הצהיר חד משמעית שלא יעזוב את בארסה לשום מקום, וסגן נשיא הרוסונרי אדריאנו גליאני הבהיר: "ותיקים כמוהו אינם נמצאים בתכניותינו. אנחנו בונים קבוצה צעירה". התחושה הייתה כי גם ברצלונה צריכה לחשוב על פתרונות בטוחים יותר לאור גילו ובריאותו של המנהיג.

תחילה נעשה ניסיון להחתים את טיאגו סילבה. הברזילאי קושר כבר מספר פעמים בעבר לקאמפ נואו, ובארסה ניהלה משא ומתן לגביו גם עם מילאן. הפעם, היא נתקלה בסירוב מוחלט מצד פריס סן ז'רמן. הבעלים הקטארים ספגו פגיעה גדולה מספיק באגו מהנטישה של קרלו אנצ'לוטי לריאל מדריד, וממש לא התכוונו גם לקטלונים לנגוס בפרויקט שלהם. האופציה השנייה עונה לשם דויד לואיז. באנגליה נפוצו דיווחים לפיהם ז'וזה מוריניו לא מת על הבלם-קשר הברזילאי, אבל גם אם זה נכון, הרי שהמיוחד לא מת גם על ברצלונה, ואין לו כוונה לסייע לה לבנות את הסגל. נכון לעכשיו, הכיוון החדש הוא דניאל אגר, אבל גם בסוגיית הבלם הדני עלולה בארסה להיתקל בסירוב מצד ליברפול.

אז פויול חוזר לפתע למרכז הבמה. ראשית, הקפטן המתולתל חזר לחשוב באופן חיובי, ואף מעבר לכך. "זה נכון שדיברתי על אפשרות של פרישה, וזה יהיה רלוונטי אם לא ארגיש טוב. אבל עכשיו אני מרגיש מצוין. תהליך ההחלמה אמנם איטי, אבל הוא מתקדם נהדר. אני רוצה לכבד את החוזה שלי, ואם אפשר גם להאריך אותו עוד יותר" הוא אמר בראיון ל"אל מונדו דפורטיבו". החלום לשחק עד גיל 40 עדיין חי וקיים.

השאלה הראשונה של חרארדו מרטינו, המאמן החדש שהוחתם אחרי ההתפטרות הטראגית של וילאנובה, למנהל הספורטיבי אנדוני סוביסארטה היתה: "מתי פויול יחלים?". הארגנטיני קיבל עדכונים מקיפים מהסגל הרפואי, לפיהם טרזן יהיה כשיר לחלוטין לקראת אמצע ספטמבר, אחרי פגרת משחקי מוקדמות המונדיאל. אם להאמין לעיתון "אל פאיס", הרי שמאחורי הקלעים התבטא מרטינו כי זה לא יהיה אסון אם הסגל הנוכחי לא ישתנה. הוא מוכן באופן עקרוני לסמוך על הניסיון של פויול, ואם הקפטן לא יחזיק מעמד, תמיד אפשר ללכת לשוק בינואר. גם הכותרת ב"מארקה" זעקה: "הבלם החדש של ברצלונה יהיה פויול". האם זו גישה מסוכנת? האם ניסיון העבר לא לימד את בארסה? תחליטו בעצמכם.

ואם כבר מדברים על מוקדמות המונדיאל, אז ניצחון בפינלנד ב-6 בספטמבר יקרב מאוד את אלופת העולם להבטחת המקום בברזיל. פויול לא יהיה בהלסינקי, והוא צפה מהצד כיצד תופס סרחיו ראמוס ביד רמה את תפקיד המנהיג האולטימטיבי במרכז ההגנה הספרדית ביורו 2012. אבל טרזן לא פרש ב-2010, והוא משתוקק להיות על הבמה הגדולה ב-2014. האם בגיל 36 הוא יהיה מסוגל לכך? העונה הקרובה תיתן את התשובה הנחרצת לכך. ספרד כבר הוכיחה שהיא יכולה להסתדר בלעדיו. ברצלונה עדיין זקוקה לו מאוד.