ירד מהפסים: נפילתו של שחקן ה-NBA אדי גריפין

בגיל 18, עם כישרון אדיר ואתלטיות נדירה, אדי גריפין נחשב לשחקן התיכונים הטוב בארה"ב, על המסלול הבטוח לכוכב NBA. אלא שאז החל להתמודד עם מות אחיו בדרך הרעה: אלכוהול, סמים, מכות ויריות לכיוון האישה, ופרשיות בלתי נגמרות עד שהתנגש עם רכבו ברכבת. 6 שנים למותו

  • אדי גריפין
נמרוד עופרן

כבר למעלה מעשור שאתר nbadraft.net עורך פרופילים של שחקני הכדורסל הצעירים והמוכשרים בתבל. הנוסחה היא די פשוטה: אחרי מחקר מעמיק, צפיה במשחקים ושיחה עם אנשי מקצוע וסקאוטים, אנשי האתר מפרטים את היתרונות והחסרונות של שחקן מסוים, ואז מצמידים לו שורה תחתונה בדמות השוואה לשחקן הווה או עבר ב-NBA. בעולם עם סבלנות שפוקעת מרגע לרגע, עולם שמתקשה מאוד להתמודד עם דברים חדשים שלא תמיד מזכירים את הדברים הישנים, ההשוואות הללו הכרחיות – הגם שלעתים קרובות מדי, לא מתגשמות והופכות בעל כורחן למושא ללעג.

מספר חודשים לפני דראפט ה-NBA של 2001, עלה באתר המדובר הפרופיל של אדי גריפין – אחד השחקנים הצעירים המסקרנים ביותר בארצות הברית. תחת עמודת היתרונות, נכתב בין היתר: "אחד הכשרונות הגדולים ביותר בקולג' כבר עכשיו... יש לו את כל הכלים להיות סופרסטאר ב-NBA... רק בן 18, עם עוד הרבה פוטנציאל להתפתח פיזית, שזו מחשבה מפחידה... יכול לצלוף גם לשלוש... ריבאונדר ושומר מצוין... מאוד רגוע על הפרקט".

ההשוואה הבלתי נמנעת? טים דאנקן.

אלא שבעוד הפאוור פורוורד הטוב בכל הזמנים יפתח בעוד חודשיים וחצי את עונתו ה-16 בליגה הטובה בעולם, משפחתו של אדי גריפין תציין בסוף השבוע הקרוב את יום השנה השישי למותו.

עוד בוואלה!

הפכנו לחלק מהמשחק: המהפכה העצומה של עולם הגיימינג החלה

לכתבה המלאה
כל שנותר כעת זה זכרונות. ההלוויה של אדי גריפין (צילום: AP)

***

בסוף קריירת התיכונים שלו, עמדה בפני אדי גריפין אותה התלבטות שעמדה בפני כשרונות צעירים אחרים באותה תקופה: האם לקפוץ הישר לליגה של הגדולים, או שמא לעבור קודם לכן במכללות, לשייף קצוות מחודדים, להפוך שחקן ואדם שלם יותר. המקרה של גריפין היה קיצוני עוד יותר, שכן מדובר היה אז, כך נטען, בשחקן התיכונים הטוב ביותר בארצות הברית – שילוב נדיר של אתלטיות עילאית עם יכולת להוביל כדור ולקלוע מחוץ לקשת. אם היה נרשם לדראפט של 2000 – דראפט שבדיעבד התברר כאחד הגרועים בהיסטוריה – היה לגריפין מקום פחות או יותר מובטח בחמישייה הראשונה (דריוס מיילס, שקפץ מהתיכון הישר אל ה-NBA ונבחר שלישי באותה שנה, נחשב לכישרון פחות גדול). אך הדבר-הבא הפתיע לא מעט אנשים כשהעדיף דווקא ללכת למכללות סיטון הול.

“אם הייתי הולך ל-NBA היה לי כסף, אבל לא הייתי מאושר", הסביר אז את החלטתו. "אני רואה חבר'ה צעירים שקופצים ישר מהתיכון, והם נראים לא מרוצים. חברים אמרו לי ללכת ל-NBA, אבל האנשים הכי קרובים אלי אמרו שאני לא מוכן, ושאני צריך לשייף את המשחק שלי בקולג'. הסכמתי איתם”. למשך שנה אחת, זה בדיוק מה שקרה: לצד תקריות משמעתיות מסוימות – נניח, אגרוף לעין של חברו לקבוצה, טיי שיין, בערך שנה אחרי שאגרף חבר לקבוצה גם בתיכון – הראה גריפין מדוע הוא נחשב לאחד השחקנים הצעירים המסקרנים במדינה. את עונת הפרשמן שלו סיים את עם ממוצעים של 17.8 נקודות, 10.7 ריבאונדים, 4.4 חסימות (יותר מכל שחקן אחר במכללות באותה שנה) ותואר רוקי השנה של מחוז הביג-איסט – השחקן הראשון והאחרון, עד כה, בתולדות סיטון הול שעושה זאת.

לקראת סיום העונה המדוברת, התבשר גריפין כי אחיו, מרווין פאוול, מת מהתקף לב בגיל 34. אף שהיה מבוגר ממנו ב-16 שנה, ואולי בשל כך, שימש פאוול כמעין דמות-אב לאדי גריפין. הוריו של עילוי הכדורסל התגרשו כשהיה בן שנתיים וחצי, ובגיל 8 הוא כבר הועבר לגור עם פאוול לחמש שנים. כשדיבר על אנשים שייעצו לו ללכת לקולג' ולא לקפוץ הישר אל ה-NBA בפסקה הקודמת, התכוון בעיקר לאחיו הבכור. ובכל זאת, עוד לפני ההלוויה, הודיע אדי גריפין לראשי סיטון הול כי לא ישוב לשנה שניה במכללות. הגיע הזמן להתחיל להרוויח כסף. “אני חושב שמרווין היה רוצה שאסיים את הלימודים, אבל הוא הותיר אחריו שלושה ילדים. אשתו תצטרך עזרה כלכלית, אז אנסה לעזור להם", אמר.

עוד לפני שקיבל את ההחלטה המדוברת, כתב דיק וייטל, פרשן המכללות האגדי, את הדברים הבאים לרשת ESPN: “תסתכלו על אדי גריפין. יש כל כך הרבה חלקים במשחק שלו שדורשים עבודה; בחירת הזריקות שלו מפוקפקת. חייבים להטיל ספק גם ביכולת שלו לשחק עם התלהבות. יותר מדי פעמים הוא לא הפגין את האנרגיה שאתה מצפה לראות מכוכב. האם יש לו פוטנציאל? כן, ויבחרו אותו מאוד גבוה בדראפט על סמך הפוטנציאל הזה והוא יהיה בחור צעיר מאוד עשיר. אבל השאלה שיש לי היא זו: מה יקרה כשקריירת המשחק שלו תסתיים?”

שבע שנים יעברו עד שדיק וייטל יקבל את התשובה שממש, אבל ממש לא רוצה לשמוע.

עונה נהדרת במכללות, והופ, ל-NBA. אדי גריפין עם דייויד סטרן בדראפט 2001 (צילום: GettyImages)

***

רק אופיו המפוקפק דרדר את גריפין עד ידיה המושטות של ניו ג'רזי, שבחרה שביעית בדראפט 2001. תוך מספר דקות, העבירו הנטס את הכישרון הגדול ליוסטון תמורת שלוש בחירות – 13 (ריצ'רד ג'פרסון), 18 (ג'ייסון קולינס) ו-23 (ברנדון ארמסטרונג). מאמן הרוקטס, רודי טומג'נוביץ', לא ידע את נפשו מרוב אושר, וציין כי מדובר באחד הדראפטים הגדולים של המועדון בשנים האחרונות: "היינו צריכים קלעי, היינו צריכים חסימות, היינו צריכים ריבאונדים, ואני חושב שקיבלנו את כל שלושת הדברים הללו בשחקן אחד. אדי גריפין אקספלוסיבי, מגוון, יכול לשחק בהרבה עמדות. אנחנו לא יכולים להיות מרוצים יותר”. גם אוהדי הקבוצה חגגו את המהלך, ובאחד האתרים נכתב ביום הדראפט: "איכשהו, יוסטון הפכה שלוש בחירות אמצע סיבוב ראשון לשחקן שהרבה אנשים חשבו שצריך היה להיבחר במקום הראשון".

הפתיחה היתה נהדרת. יוסטון היתה אז הקבוצה של סטיב פרנסיס וקאטינו מובלי, וגריפין השתלב היטב בשכונתיות האתלטית הזו, באתלטיות השכונתית. בדצמבר 2001 סיפק שלושה דאבל-דאבלים רצופים, כולל 25 נקודות ו-13 ריבאונדים, ו-24 נקודות ו-10 ריבאונדים מול הלייקרס של קובי ושאקיל. בהמשך העונה רשם עוד כמה ערבים סטטיסטיים מרשימים – 10 נקודות, 12 ריבאונדים, 7 חסימות מול דאלאס – ובהחלט נראה כמו אחד משחקני הפנים המוכשרים בליגה. את עונתו הראשונה ב-NBA סיים עם ממוצעים של 8.8 נקודות, 5.7 ריבאונדים ו-1.8 חסימות למשחק ומקום בחמישייה השניה של הרוקיז המצטיינים בליגה.

הצרות הגיעו בעונה השניה, והגיעו בצרורות. לצד ממוצעים דומים והשתדרגות מקצועית של 66 משחקים בחמישייה (לעומת 24 בעונת הרוקי) צצו שלל בעיות משמעת. גריפין החל להחמיץ משחקים ואימונים בלי להודיע לאף אחד ולהמציא סיפורים שנשמעו די מופרכים – נניח, שהוציא את הכלב שלו לטיול, וזה נשך את השכן. כשנעדר משני אימונים רצופים, לא הופיע לטיסה למשחק חוץ ולא יצר קשר עם הקבוצה הורחק משני משחקים, אולם כשיוסטון שבה לטקסס וגריפין שוב לא פקד שני אימונים רצופים, לג'ף ואן גנדי נמאס והמאמן הקשוח החליט להשעותו מהמועדון באופן מיידי. "החלטנו לתת לו להתרחק מהקבוצה ולטפל בעצמו, כדי שהוא יוכל לעשות את מה ששחקן כדורסל מקצועני צריך לעשות - שזה אומר להגיע לעבודה בזמן", אמר מי שלימים יהיה פרשן הכדורסל הטוב בתבל. "החלטנו להשעות אותו על התנהגות שמזיקה לקבוצה. הוא חלק אינטגרלי ממה שאנחנו מנסים לעשות כאן, אבל ההתנהגות הזאת פשוט בלתי מתקבלת על הדעת".

באפריל 2003 נתפס גריפין מעשן מריחואנה. ב-25 לאוקטובר, 2003, נתפס על ידי האקסית שלו, ג'ואן רומרו, במיטה עם אישה אחרת. כשכוכב ה-NBA ביקש ממנה לעזוב את דירתו רומרו סירבה, ובהיעדר משפט מפתח, הנחית שחקן הרוקטס שלושה אגרופים על פרצופה של האקסית. כשהבינה את הרמז, ברחה למכוניתה והחלה לנסוע הרחק משם, ירה עליה אדי גריפין פעמיים, וכמו חייו באותו זמן, לא פגע – אם כי הפעם זה היה לטובתו: בתקשורת האמריקאית טענו כי אם יימצא אשם בשלל הסעיפים בהם הועמד, עלול לבלות לא פחות מ-20 שנה בכלא. עבור יוסטון, מדובר היה בקש ששבר את גב הגמל. גריפין נשלח למרפאת גמילה מקומית כדי לטפל בהתמכרות ההולכת וגוברת שלו לאלכוהול, שם אמרו לו את מה שבוודאי ידע כבר בעצמו: הוא סובל מדיכאון שהתעצם אחרי מות אחיו.

צפו בחלק מרגעיו הגדולים של אדי גריפין ב-NBA

***

בדצמבר 2003 שוחרר גריפין מהרוקטס, אך כשרונו הגולמי אפשר לו להשיג חוזה נוסף – הפעם בקבוצה שבחרה בו בדראפט שנתיים קודם לכן, ניו ג'רזי. אחרי פחות מחודשיים ואפס דקות משחק, גם הרומן הזה הסתיים. “כרגע אני לא חושב שאדי מוכן לשחק ב-NBA”, אמר רוד ת'ורן, אחד מחברי ההנהלה של הנטס. "אדי בחור נחמד, יש לו כישרון, ואם הוא יסדר את החיים האישיים שלו אין לי ספק שתהיה לו קריירת NBA”. אבל להגיד לאנשים שנמצאים במערבולת נפשית לסדר את חייהם זה קצת כמו להגיד לשחקני כדורסל לבצע מספרת לחיבורים; בשלוש מילים: לא כזה פשוט. “הייתי בדאון כל הזמן", סיפר גריפין בימים האחרונים של שנת 2003. "לא רציתי לעשות שום דבר, לא רציתי להיות חלק משום דבר. הדיכאון עצר אותי".

בכתבה בניו יורק טיימס בתחילת 2004, נכתב על הפרי אייג'נט הטרי: “האנשים שהוא הרחיק הכי הרבה היו האנשים שהכי רצו שהוא יצליח. זהו רק אחד הפרדוקסים שמגדירים את גריפין, שחקן שמוגדר במקביל כאלים ועדין, שהרים לא פעם את האגרופים שלו אבל לעתים רחוקות הרים את קולו, מישהו שלפעמים מסתדר טוב יותר עם הילדים שמביאים את הכדור מאשר עם חבריו לקבוצה". בפברואר 2004 הפר גריפין את עונש התנאי שניתן לו כשניסה לתקוף גבר בתחנת דלק ב-3 בבוקר, ונכנס למרכז הגמילה המפורסם "בטי פורד" בקליפורניה. לאחר מכן, בילה גם במרפאת השיקום של שחקן ה-NBA לשעבר ג'ון לוקאס, שסיפק הצצה מעניינת לחייהם של כל אותם כוכבים צעירים – אלה שמוגדרים ככוכבים עוד לפני שהם מוגדרים כצעירים, אלה שמגיעים לכל מקום עם שטיח פרוס. “אדי מעולם לא הפך לאדם בוגר", אמר לוקאס לפני מספר שנים. "כאתלט, מגיל 10 עושים עבורך הכל. ואז מגלים שאנחנו אנשים רגילים עם בעיות אמיתיות. אבל איך אנחנו מתמודדים עם הבעיות הללו – זה כבר סיפור אחר, כי לא לימדו אותנו כישורי התמודדות".

פעם נוספת, הפוטנציאל הבלתי ממומש של גריפין סידר לו חוזה נוסף ב-NBA. בכל נקודת זמן נתונה היה זקוק בסך הכל לאדם אחד שיאמין בו – שיראה את כל מה שכתוב על הנייר דרך משקפיים ורודות, ויחליט ששווה לתת לילד הזה, עדיין בשנות העשרים המוקדמות שלו, את הצ'אנס. בקיץ 2004 האדם הזה היה קווין מקהייל, שהציע לגריפין חוזה לעונה אחת במינסוטה. "אני מרגיש כאילו זו ההזדמנות האחרונה שלי", הודה הפורוורד הבעייתי עם חתימתו, והצהיר: ”השינוי הכי גדול שעבדתי עליו הוא להיות יותר רציני כלפי המשחק, להיות הראשון שמגיע לאימון והאחרון לעזוב. אני פשוט לא יכול לקחת את המשחק כמובן מאליו יותר, זו הסיבה שנכנסתי לצרות".

החיבור הזה התחיל מצוין, ודעך מרגע לרגע. אדי גריפין עם קווין גארנט ולטרל ספריוול (צילום: AP)

***

מינסוטה עשתה כל שביכולתה כדי לדאוג שהשתלבותו של גריפין תהיה חלקה. ראשי הטימברוולבס בחרו להציב את הלוקר שלו לצד זה של קווין גארנט – ה-MVP המכהן – בתקווה שמוסר העבודה הפסיכוטי שלו ידביק את הפורוורד הצעיר. כמו ביוסטון, גם הפעם הפתיחה היתה מצוינת. גריפין השתלב היטב כגבוה הראשון מהספסל וב-8 בדצמבר, 2004, סיפק את משחקו הטוב בקריירה, עם 27 נקודות, 11 ריבאונדים ו-4 אסיסטים, ולא פחות מטורף מהכל – 15 זריקות מחוץ לקשת, שבע מהן מדויקות. בקיץ, מקהייל העניק לבן חסותו את החוזה הגבוה בקריירה – 8.1 מיליון דולר לשלוש שנים - ואמר: "אנחנו מאוד מרוצים מההתקדמות שאדי עשה בעונה שעברה. יש לו המון כישרון ופוטנציאל, ואנחנו מאמינים שהוא ימשיך להשתפר ויהפוך לשחקן מרכזי אצלנו".

גם בעונה השניה היו כמה משחקים מוצלחים מאוד – 17 נקודות, 14 ריבאונדים ו-6 חסימות מול אינדיאנה, 14 נקודות, 11 ריבאונדים ו-8 חסימות מול יוטה, 22 נקודות, 12 ריבאונדים ו-4 חסימות מול סיאטל – ולפרקים היה נראה כאילו גריפין סוף סוף הצליח להחביא את השדים שלו בארון הנכון, ויכול היה להתעסק רק בכדורסל. “כולם אהבו את אדי", אמר מארק מאדסן, חברו לקבוצה דאז, "כשהוא שיחק טוב כולנו שמחנו בשבילו, כשהיה לו קשה גם לנו היה קשה". הקושי חזר, וחזר בגדול בעונתו השלישית והאחרונה של אדי גריפין במינסוטה וב-NBA. בקיץ 2006 היה מעורב בתאונה קלה עם מכונית הספורט שלו. על פי עדויות, היה שיכור כלוט כשנעצר על ידי השוטרים. היו שטענו כי צפה בפורנוגרפיה במהלך הנסיעה, ועל כן לא שם לב והתנגש ברכב אחר. “בבקשה, אני לא יכול ללכת לכלא", אמר לשוטרים, "אקנה לכם כל מכונית שתרצו – רק לא בנטלי”.

בעונתו האחרונה ב-NBA הספיק גריפין לשחק רק 13 פעמים. במהלכה הושעה מחמישה משחקים אחרי שעבר על נהלי הסמים של הליגה, וזמן מה לאחר פגרת האולסטאר, שוחרר מהמועדון. “הגיע הזמן עבור שני הצדדים להמשיך הלאה", אמר קווין מקהייל, "זה פשוט לא עבד. אדי רצה לעשות את הדבר הנכון, הוא באמת רצה, אבל אחרי זמן מסוים משהו היה קורה מחוץ למגרש, או עליו. כישורי ההתמודדות שלו לא היו מספיק טובים. באחת השיחות איתי הוא אמר – אני חייב לעזוב, זה לא מצב בריא עבורי כאן".

שחקן העבר הדגול המליץ לגריפין לשוב ולעבוד עם ג'ון לוקאס בתכנית הגמילה, אך הפורוורד ויתר. "זה לא סימן טוב", הזהיר אז לוקאס, "אם אתה מבודד את עצמך, אתה שוכח מאיפה באת. אתה מתחיל להיזכר בדברים רעים מזמנים רעים. אתה הופך לאויב הכי גדול של עצמך".

פעם אחת הצליח לעזור, פעם אחת לא. ג'ון לוקאס (צילום: AP)

***

אחרי ששוחרר ממינסוטה, אף קבוצת NBA כבר לא היתה מוכנה להמר על מי שהיה הכישרון הגדול במדינה שבע שנים קודם לכן. בגיל 25, מצא עצמו אדי גריפין ברשימה השחורה של הכדורסל האמריקאי וכשסוכנו העלה את האפשרות לשחק בליגה הסרבית בעונת 2007/08, שקל אותה בחיוב. בו בזמן, הוא לא הפסיק לשתות. “לאדי היתה בעיה עם אלכוהול", אמר עורך דינו, דרק הולינסגוורת'. "זו היתה תרופה עבורו, אבל היא הובילה להרבה בעיות".

ב-17 באוגוסט, 2007, היא הובילה לבעיה הגדולה מכולן. כשבדמו פי שלוש מכמות האלכוהול המותרת לנהיגה בארצות הברית, יצא אדי גריפין לנסיעה לילית בפאתי יוסטון. בשעה 1:30, ניפץ עם מכוניתו מחסום שעמד לפני פסי הרכבת – ולא התחרט. על פי דוח של המשטרה, על הכביש לא נמצאו סימני בלימה. ניתן רק לשער שאדי גריפין ידע מה הוא עושה כאשר לחץ פעם נוספת על דוושת הגז, הלחיצה האחרונה בחייו, והתנגש ברכבת שהגיעה ממול. עם שתי ריאות הרוסות, חתכים בכבד ובכליות, ארבע צלעות שבורות וגוף מלא בכוויות, המוות היה מיידי: כל כך מיידי שרק ארבעה ימים לאחר מכן, בעזרת צילומים דנטליים, ניתן היה לקבוע מבעד לכל ספק שהגופה החרוכה הזאת שייכת לשחקן ה-NBA לשעבר.

חבריו השונים לקבוצה, מאמנים, סוכנים ומקרובים פקדו את ההלוויה שלו, ואז, כמו עכשיו, העיסוק בשאלה אם מדובר כאן בתאונת דרכים טרגית או התאבדות טרגית לא ממש עלתה על הפרק; מוות הוא מוות הוא מוות.

"לאדי גריפין תמיד היה את הפוטנציאל להיות משהו מיוחד", אמר קווין גארנט לאחר ההלוויה. "הוא האדם היחיד שעצר את עצמו".

לא כולם מגשימים את הפוטנציאל הענק שלהם עם מוסר עבודה נדיר. קווין גארנט בהלוויה של אדי גריפין (צילום: AP)

לכתבות קודמות ב"מגרש השדים"

לתגובות:
nimrodofran@walla.co.il

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully