גם בעונה שעברה, כמו לאורך העשור כולו, בית ה-AFC מזרח היה תחת שליטה מוחלטת של ניו אינגלנד. בעוד הפטריוטס שומרים על יציבות ומקבעים את מעמדם כקבוצת על בליגה, לפחות בכל האמור לעונה הסדירה, שאר היריבות נחלשו. ניו יורק ג'טס נראתה רע מאוד לאורך פרקי זמן ארוכים וסיימה עם שישה ניצחונות בלבד, בדיוק כמו בפאלו. למיאמי היה אחד יותר, אבל זה לא הספיק בשביל לדגדג בכלל את הפטריוטס. אלא שהפגרה האחרונה לא הייתה ככל קודמותיה והקבוצה מפוקסבורו נאלצה להתמודד עם אוסף צרות בלתי נגמר, על ומחוץ למגרש. כעת מקוות היריבות לנצל את המצב ולבצע חילוף בשילטון, אבל לשם כך הן יהיו חייבות להיות טובות יותר ולא בטוח שזה אכן המצב.
ניו אינגלנד פטריוטס
מאזן בעונה שעברה: 4:12 (הפסד לבולטימור בגמר ה-AFC)
מאמן: ביל בליצ'יק
עזיבות בולטות: ארון הרננדז (טייט אנד, לליגת בתי הכלא המחוזית), דני וודהד (רץ אחורי, לסן דייגו), ווס וולקר (תופס, לדנבר), ברנדון לויד (תופס, שוחרר), דונלד תומאס (גארד, לאינדיאנפוליס), בריאן ווטרס (גארד, שוחרר), פטריק צ'אנג (סייפטי, לפילדפיה)
צירופים בולטים: טים טיבו (קוורטרבק, משיח and so much more, מניו יורק ג'טס), לגארט בלאונט (רץ אחורי, מטמפה ביי), דני אמנדולה (תופס, מסנט לואיס), אדריאן ווילסון (סייפטי, מאריזונה), מייקל ג'נקינס (תופס, ממינסוטה), דונלד ג'ונס (תופס, מבפאלו), וויל סביטק (תאקל התקפי, מאטלנטה), טומי קלי (תאקל הגנתי, מאוקלנד), לאון וושינגטון (מחזיר בעיטות, מסיאטל)
בחירות דראפט בולטות: ג'יימי קולינס (ליינבקר, מסאות'רן מיסיסיפי), ארון דובסון (תופס, ממרשל), לוגן ריאן (מגן פינה, מראטגרס), דורון הרמון (סייפטי, מראטגרס)
קשה עד בלתי אפשרי לדבר על הפטריוטס במונחי פוטבול נטו לקראת העונה שבפתח. הקבוצה מפוקסבורו, שזכתה בבית המזרח בתשע מעשר השנים האחרונות (וב-14 מ-19 האחרונות), עברה את הפגרה הכי מוזרה שהיא זוכרת, בוודאי שתחת הצמד ביל בליצ'יק את טום בריידי.
זה החל עוד בעונה שעברה, עם השבר בידו של רוב גרונקובסקי. הטייט אנד המפלצתי לא עשה יותר מדי כדי לטפל בעצמו ולמעשה, חגג בכל הזדמנות אפשרית, מה שהרגיז לא מעט מאוהדי הקבוצה. בסופו של דבר, גרונק עבר לא פחות מארבעה ניתוחים ביד הפגועה והוסיף לכך גם ניתוח בגב. קשה להאמין שגרונקובסקי יפתח את העונה, אבל לצערה של ניו אינגלנד, הוא בכלל לא הטייט אנד הבעייתי שלה.
הטייט אנד השני, שהשלים יחד עם גרונקובסקי את הצמד הקטלני ויצר שיטה חדשה בליגה, כבר לא חלק מהקבוצה וכנראה שלא יהיה יותר חלק מאף קבוצה לעולם. מדובר כמובן בארון הרננדז, החשוד במספר רציחות, שנעצר במהלך הפגרה והוסיף רעש תקשורתי לא שגרתי לקבוצה השקטה לרוב. בניו אינגלנד רגילים לתשובות קצרות ומשעממות, אבל פרשת הרננדז הוציא מכל אחד בקבוצה תגובה.
החלק השלישי של הקרקס הוא טים טיבו, שהגיע מהג'טס, שם לא קיבל צ'אנס. לא ברור למה הוא המשיח לניו אינגלנד, מלבד קשריו הטובים עם האיש שבחר בו בדראפט כמאמן דנבר והיום הוא מתאם ההתקפה של הפטריוטס, ג'וש מקדניאלס. טיבו לא יכול להיות מחליפו של טום בריידי וגם כך, כל עוד הוא לא נשלח בטרייד, התפקיד הזה שמור לריאן מאלט. מה שטיבו כן יכול לספק לקבוצה של בליצ'יק, שכבר הבהיר שלא ישתמש בו בתפקידים אחרים על המגרש, זה אלמנט הפתעה מול יריבות שכבר מכירות כל תנועה בהתקפה של טום בריידי המזדקן.
העונה שעברה הסתיימה במפח נפש נוסף עבור ניו אינגלנד וקשה להאמין שמשהו ישתנה הפעם. בריידי ייאלץ להתרגל לחברים חדשים לחלוטין בהתקפה ובעיקר לעזיבתו של הנשק החביב עליו ווס וולקר, שהלך לבדוק אם פייטון מאנינג טוב יותר. דני אמנדולה עשוי להתגלות כתחליף ראוי ואילו ג'ייק בלארד, הטייט אנד שזכה עם הג'איינטס באליפות על חשבון ניו אינגלנד ב-2011 ולא שיחק כלל בעונה שעברה בשל פציעה, ינסה להיכנס לנעליו של הרננדז. גם ההגנה תקווה להמשיך בקו ההתקדמות, לאחר שהורידה 38 יארדים בממוצע למשחק בעונה שעברה לעומת זו הקודמת לה. בליצ'יק בחר שלושה שחקני הגנה בסיבובים הגבוהים של הדראפט והביא גם את הסייפטי הוותיק והאיכותי של אריזונה, אדריאן ווילסון. לצד אקיב טליב, שממשיך בקבוצה, מגמת השיפור יכולה בהחלט להימשך.
אז מה יהיה? כאמור, חלפה שנה ודבר לא השתנה. הפטריוטס שוב טובים, למרות כל הצרות ועם בריידי מאחורי הסנטר, אין יריבה בבית שמסוגלת לדגדג אותם. בפלייאוף זה כבר סיפור אחר ובשנים האחרונות התחושה היא שלקבוצה הזו, כמו שהיא, אין עוד אליפות בקנה. עוד הופעת פלייאוף ולא יותר מזה.
ניו יורק ג'טס
מאזן בעונה שעברה: 10:6 (מקום שלישי בבית)
מאמן: רקס ריאן
עזיבות בולטות: דארל ריוויס (מגן פינה, לטמפה ביי), טים טיבו (מוכר חולצות, לניו אינגלנד), בארט סקוט (ליינבקר, שוחרר), קלווין פייס (ליינבקר, שוחרר), ג'ייסון סמית' (תאקל התקפי, לניו אורלינס), אריק סמית' (סייפטי, שוחרר), לרון לנדרי (סייפטי, לאינדיאנפוליס), דסטין קלר (טייט אנד, למיאמי), שון גרין (רץ אחורי, לטנסי)
צירופים בולטים: כריס אייבורי (רץ אחורי, מניו אורלינס), קלן ווינסלו (טייט אנד, מניו אינגלנד), בילי קאנדיף (בועט, מסן פרנסיסקו), בן אובומאנו (תופס, מסיאטל), דוואן לנדרי (סייפטי, מג'קסונוויל)
בחירות דראפט בולטות: די מילנר (מגן פינה, מאלבמה), שלדון ריצ'רדסון (תאקל הגנתי, ממיזורי), ג'ינו סמית' (קוורטרבק, מווסט וירג'יניה), בריאן ווינטרס (גארד, מקנט סטייט)
שנתיים לא פשוטות עברו על הסילונים. דווקא לאחר שהקבוצה העפילה פעמיים ברציפות לגמר החטיבה, הבועה התנפצה והירוקים נותרו פעמיים ברציפות מחוץ לפלייאוף, כשהם הולכים ודועכים. אם ב-2011 המאזן עוד היה חצוי, הרי שהעונה שעברה הייתה איומה במיוחד. לכולם היה ברור שהשינוי חייב לבוא, אבל באופן מפתיע, הוא לא כלל שתי נקודות מרכזיות.
בעוד הג'נרל מנג'ר מייק טננבאום מפנה את מקומו לג'ון אידזיק, המאמן המושמץ רקס ריאן והקוורטרבק המושמץ עוד יותר שלו מארק סאנצ'ז שמרו על תפקידיהם. סמכויותיו של ריאן נפגעו, כאשר כל הצוות שלו למעשה הוחלף ואילו לסאנצ'ז הובאה תחרות נוספת ומלבד גרג מקלרוי הנושף בעורפו, הוא יראה כעת על הספסל גם את הרוקי המסקרן ג'ינו סמית'. נראה שהעונה הזו היא באמת ההזדמנות האחרונה של סאנצ'ז והוא רחוק באט-פאמבל אחד נוסף מלאבד את מקומו כקוורטרבק פותח. בינתיים סאנצ'ז וסמית' הספיקו כבר להיפצע בטרום העונה והמצב לא נראה מעודד, למרות הניצחון 21:24 על הג'איינטס הלילה.
מעבר לכך, לא מעט שחקנים משלימים עזבו את התפוח הגדול, כאשר השמות המעניינים ביותר שהגיעו הם ווינסלו ואייבורי, אבל נראה שהמטרה הגדולה באמת של הקבוצה, כמו כל קבוצה שמחליפה ג'נרל מנג'ר, היא בנייה מחדש.
אז מה יהיה? לג'טס אין כרגע אף כוכב התקפי אמיתי וקשה לראות אותם מתעלים על היכולת מהשנה שעברה בצורה כזו שתשים אותם בפלייאוף. עוד עונה במאזן שלילי נראית הגיונית יותר, בייחוד לאור לוח המשחקים הקשה.
מיאמי דולפינס
מאזן בעונה שעברה: 9:7 (מקום שני בבית)
מאמן: ג'ו פילבין
עזיבות בולטות: רג'י בוש (רץ אחורי, לדטרויט), אנתוני פסאנו (טייט אנד, לקנזס סיטי), ג'ייק לונג (תאקל התקפי, לסנט לואיס), שון סמית' (מגן פינה, לקנזס סיטי), דבון בס (תופס, לקליבלנד)
צירופים בולטים: מייק וואלאס (תופס, מפיטסבורג), דאנל אלרבי (ליינבקר, מבולטימור), פיליפ ווילר (ליינבקר, מאוקלנד), דסטין קלר (טייט אנד, מניו יורק ג'טס), ברנדון גיבסון (תופס, מסנט לואיס), ברנט גרימס (מגן פינה, מאטלנטה)
בחירות דראפט בולטות: דיון ג'ורדן (אנד הגנתי, מאורגון), ג'מאר טיילור (מגן פינה, מבויזי סטייט), דאלאס תומאס (תאקל/גארד, מטנסי), וויל דייויס (מגן פינה, מיוטה סטייט)
אומנם הדולפינס סגרו עוד עונה ללא הופעת פלייאוף, הרביעית שלהם ברציפות והעשירית ב-11 השנים האחרונות ואומנם הם סיימו בדיוק באותו מאזן כמו ב-2009 ו-2010 ועם ניצחון אחד בלבד יותר מאשר ב-2011, אבל התחושה היא שמשהו טוב קרה במיאמי בשנתו הראשונה כמאמן של ג'ו פילבין, שהביא איתו את המוג'ו מגרין ביי. התחושה הזו נמשכה גם בפגרה והדולפינים מקווים שהיא תלך איתם לאורך העונה כולה.
הניסוי שנקרא רג'י בוש הסתיים והרץ הלך לדטרויט. יחד עימו עזב גם ג'ייק לונג, הבחירה הראשונה של הקבוצה בדראפט 2008, שהתקשה להצדיק את המעמד. יחד עם העזיבות של אנתוני פסאנו ודבון בס, מיאמי תצטרך לחדש כמה מוקדי התקפה ובתור התחלה היא השקיעה 60 מיליון דולר לחמש שנים בצירופו של מייק וואלאס, שהיה מבוקש בחצי ליגה בערך ובחר בפרויקט של פילבין ובשמש של פלורידה. הבעיה היא שכרגע אין כל כך מי שימסור לוואלאס, כאשר הקוורטרבק ריאן טניהיל עוד נמצא בתחילת דרכו והוא מאוד בוסרי. שלושה מארבעת התופסים הבכירים של מיאמי עזבו למעשה ורק בריאן הארטליין, כך שהוא ו-וואלאס יצטרכו להסתדר. יותר מזה, דסטין קלר גמר את העונה עוד בטרם החלה, כך שבנק המטרות הצטמצם לחלוטין.
בהגנה, אלרבי האלוף שבא מבולטימור יצטרף לחולייה מתפתחת, שיכולה וצריכה לבצע עוד שידרוג, כמו שעשתה לאורך מרבית העונה שעברה.
אז מה יהיה? גם מיאמי, כמו שאר קבוצות הבית, תסבול מהלו"ז הקשה הצפוי לה. לכן, המקסימום שאפשר לפרגן לה הוא מאזן חצוי ומאבק על הווילד קארד עד השבועות האחרונים של העונה.
בפאלו בילס
מאזן בעונה שעברה: 10:6 (מקום אחרון בבית)
מאמן: דאג מארון (עונה ראשונה בתפקיד)
עזיבות בולטות: ריאן פיצפטריק (קוורטרבק, לטנסי), טיילר ת'יגפן (קוורטרבק, שוחרר), ניק בארנט (ליינבקר, שוחרר), שון מרימן (אנד הגנתי, פרש), ג'ורג' ווילסון (סייפטי, לטנסי)
צירופים בולטים: קווין קוב (קוורטרבק, מאריזונה)
בחירות דראפט בולטות: אי ג'יי מנואל (קוורטרבק, מפלורידה סטייט), רוברט וודס (תופס, מ-USC), קיקו אלונסו (ליינבקר, מאורגון), מרקיז גודווין (תופס, מטקסס)
אוי, כמה ציפיות היו לבילס לפני העונה שעברה ואוי, כמה רע שזה היה. הקבוצה היחידה בליגה שלא הגיעה לפלייאוף במילניום הנוכחי סגרה עוד עונה עגומה במיוחד.
הכול ניסו לעשות בקבוצה מצפון ניו יורק. ריאן פיצפטריק זכה לחוזה עתק של 59 מיליון דולר לשש שנים, מריו וויליאמס, כוכב ההגנה מיוסטון, הגיע תמורת 100 מיליון דולר לשש שנים, החוזה הגבוה בתולדות הליגה לשחקן הגנה ועדיין, שום דבר לא עבד, משני צידי הכדור. ההתקפה הביכה לא מעט, כולל כמה תצוגות נפל נוראיות של פיצפטריק וההגנה לא תיפקדה כלל מהרגע הראשון ובתוך חמשת השבועות הפותחים של העונה הרשתה 48 נקודות לג'טס, 52 לפטריוטס ו-45 לניינרס.
בפגרה, בפאלו חתכה וזרקה. פיצפטריק הושלך לטובת קווין קוב, שאחרי שהבטיח בפילדלפיה ונכשל באריזונה, ייאבק על תפקיד הקוורטרבק הפותח מול הבחירה הכי מפתיעה בדראפט האחרון, אי ג'יי מנואל, בו השקיעה הקבוצה את בחירת הסיבוב הראשון שלה בניגוד לכל תחזית. מנואל, עם תגית הקוורטרבק שנבחר ראשון בדראפט שלו, ינסה לקנות את מקומו. גם שינויים פרסונליים נעשו ובמקום המאמן צ'אן גיילי וה-GM באדי ניקס הובאו צמד הדאגים, מארון על הקווים ו-ווילי בהנהלה. אלא שלמרות הכול, נראה שכל עוד ראלף ווילסון, הבעלים בן ה-94 ממשיך לנצח על המקהלה, הבילס יתקשו להתקדם באמת.
אז מה יהיה? אם קווין קוב (או מנואל) הם התשובה לעונה חלשה, אין צורך להכביר במילים. הבילס שוב יהיו הקבוצה החלשה בבית ולא ישיגו יותר מחמישה ניצחונות.
