בימים שבהם עושה רושם שישראל שלחה לאליפות העולם בברצלונה את המשלחת הפחות הישגית בשני העשורים האחרונים, אנשי השחיה הישראלים מנסים לעשות השוואות עם מדינות אחרות. גם ברוסיה הגדולה המצב לא מי יודע מה. מדליית הזהב טרם הגיעה באליפות הזאת וספק אם בכלל. גרמניה שהרגילה אותנו לשמות גדולים כמו פול בידרמן ובריטה סטפן עדיין ללא מדליה, והולנד שמככבת בכל תחרות שחיה זכתה עד עכשיו במדליית ארד אחת. מצד שני, המשלחת שמייצגת מדינה של קצת יותר מחמישה מיליון תושבים ושלחה לברצלונה ארבעה שחיינים בלבד עושה חיל. מדובר בדנמרק. בינתיים היא זכתה במדליה אחת באליפות הזאת אבל זה לא יסתכם בכך, וחוץ מזה כל שחיין ושחיינית דנים בברצלונה מגיעים רחוק. כל זה אחרי שאלוף העולם ב-400 חתירה בבריכות קצרות, מאדס גלסנר, הורחק בגלל חומרים אסורים והשחיין למרחקים ארוכים פאל יונסן זכאי לייצג בתחרות הזאת את מולדתו איי פארו, השייכת לדנמרק.
שימו לב למה שארבעה שחיינים דנים עשו באליפות הזאת. לוטה פריס זכתה במדליית הכסף ב-1,500 חתירה תוך כדי שהיא קובעת תוצאה טובה יותר משיא העולם הקודם, והיא תוכל לזכותב מדליה נוספת במשחה ה-800 חתירה. ג'אנט אוטסן סיימה במקום הרביעי בגמר ה-100 פרפר, פרניל בלום עשתה חצי גמר ב-100 חתירה והכוכבת הגדולה של הדנים היא ריקה מור פדרסן, שאחרי שסיימה רביעית בגמר ה-100 חזה, קבעה אתמול שיא עולם בחצי גמר המשחה למרחק הכפול. דנמרק תסיים ככל הנראה את האליפות הזאת עם שלושה שחיינים, ואחרי הכשלון הגדול של יעקב טומרקין, שהיום אפשר להגיד שלא הצליח למנף את ההצלחה שלו מלונדון 2012, אולי כדאי שבאיגוד השחיה ינסו ללמוד דבר או שניים משיטות העבודה של המדינה הסקנדינבית הקטנה.
גמר משחה ה-100 חתירה לגברים הבטיח הרבה וקיים פחות. מצד אחד, ארבעה שחיינים הצליחו לרדת מ-48 שניות, אחד מהם לראשונה בחייו. זה נתון יפה אם מסתכלים על זה שקצת לפני אליפות העולם רק שני שחיינים עשו את זה. חוץ מזה, ג'יימס מגנוסן הצליח לנקום בנייתן אדריאן על ההפסד במאית השניה בלונדון ושמר על התואר שאותו השיג לפני שנתיים כשהיה בן 20. אוסטרליה זכתה במדליית הזהב השנייה שלה באליפות והחגיגה גדולה. אז מה חסר כאן? תוצאות מדהימות ועוד קצת יריבות. ג'יימס מגנוסן הוא השחיין המהיר בכל הזמנים ללא חליפה (שיא אישי של 47.10 שניות ב-100 חתירה). הבעיה היא שבשנה האחרונה הוא לא ממש הצליח להתקרב לתוצאה הזאת. מהצד השני של האוקיאנוס השקט, נייתן אדריאן היה אמור לספק לו יריבות כמו שכתוב בספרים, אבל כשהוא מסיים רק שלישי בגמר אליפות העולם ועוד מחייך לאחר מכן זה מוריד מעט את האקשן שאנחנו הצופים מנסים לבנו סביב היריבות הזאת.
אם כבר מדברים על משהו שמתבזבז, מה תגידו על ריאן לוכטה? רק לפני שנתיים הוא נראה כמו היורש הטבעי של מייקל פלפס, שחיין שאמור לזכות בשש או שבע מדליות זהב בכל אליפות. בפועל, הוא הפך לכוכב של טראש טלוויזיוני אמריקאי, דוגמן של נעליים מוזרות ורק אז שחיין עילוי. מצד אחד הוא מסיים במקום הרביעי במשחה ה-200 חתירה הכל כך יוקרתי, מצד שני הוא משאיר אבק ליריביו בגמר ה-200 מעורב, ומוכיח את עצמו כשחיין המעורב הטוב בעולם. אי אפשר להאשים את ריאן לוכטה, קשה מאוד להיכנס לנעליים של פלפס ואולי לפעמים שחיינים כמוהו לא מרגישים בהבדל בין לזכות בשלוש או חמש מדליות זהב באליפות אחת, במיוחד אחרי שפלפס הציב רף לא הגיוני. מי שכן תנסה להגיע לרף הזה בריו 2016, ככה זה נראה לפחות, היא מיסי פרנקלין. בניגוד ללוכטה היא נראית הרבה יותר מכוונת לעשות את מה שהאיידול שלה מבולטימור עשה ב-2008. בינתיים היא זכתה בארבע מדליות זהב באליפות הזאת, והיא תנסה ללכת על שבע .
