כששני כוכבי על נדרשים לשחק יחד: דוגמאות קודמות למסי-ניימאר וזלאטן-קבאני

החץ הבלונדיני היה המנהיג האולטימטיבי של הקבוצה האדירה שנבנתה במדריד בשנות ה-50'. בחמש השנים הראשונות מאז "נגנב" לכאורה מברצלונה וחתם בבירת ספרד ב-1953, זכתה ריאל בארבע אליפויות והניפה שלוש פעמים ברציפות את גביע אירופה לאלופות בשנים הראשונות להיווסדו, בעוד הארגנטיני מלקט לא פחות מארבע פעמים את תואר מלך השערים. הגעתו ב-1958 של המייג'ור ההונגרי, שסיים לרצות את עונש ההשעיה אחרי העריקה ממולדתו הקומוניסטית, עלולה היתה להרוס את האיזון בקבוצה שנבנתה סביב הארגנטיני הגאון, מה גם שהשניים היו מבוגרים יחסית. די סטפאנו חגג באותו קיץ את יום הולדתו ה-32, פושקאש היה צעיר ממנו בשנה. זה לא קרה – נהפוך הוא.

עם פושקאש לצדו, זז די סטפאנו מעט אחורה על המגרש, אך זה לא הפריע לו להמשיך לכבוש בצרורות. בעונה הראשונה המשותפת שלהם, שאמנם הסתיימה באובדן האליפות לברצלונה, דורגו החברים בשני המקומות הראשונים בטבלת הכובשים – וגם זכו בגביע האלופות. הגמר החמישי ברציפות של ריאל כעבור שנה נכנס לספרי הזהב של המשחק, כאשר די סטפאנו הבקיע שלושער ופושקאש הוסיף רביעייה ב-3:7 על איינטרכט פרנקפורט. באותה עונה זכה פושקאש בתואר מלך השערים של ספרד, בפעם הראשונה מתוך ארבע. ארבע אליפויות רצופות בין 1961 ל-1964 הוכיחו כי היה זה אחד הצמדים הטובים ביותר בתולדות הכדורגל העולמי, ואולי הטוב אי פעם.

חוליט הצטרף לפיינורד מהארלם ב-1982 כנער בן 20 עם פוטנציאל עצום ורקורד התנהגותי בעייתי למדי. הוא הפך למנהיג הקבוצה מרוטרדאם, אבל כעבור שנה התרחש המהלך המדהים ביותר שידע הכדורגל ההולנדי מאז ומתמיד. בקיץ 1983 רצה יוהאן קרויף להאריך את החוזה באיאקס, אך ההנהלה סברה כי הוא מבוגר מדי ולא הסכימה לשלם את הסכומים שדרש. היא רמזה לו על משחק פרידה אפשרי, ודמו של הכוכב רתח. אשף ההחלטות הלא צפויות, קרויף הצהיר קבל עם ועדה: "רק אני מחליט מתי לפרוש. אם אתם לא רוצים אותי, אלך לפיינורד". אבל איך יגיב הכישרון הצעיר להגעתו הסנסציונית של הכוכב הכתום הגדול?

לרבים היו ספקות לגבי יכולתם של קרויף וחוליט לעבוד בהרמוניה. המחשבות האלה הוכחו כמופרכות מהר מאוד, ופיינורד דהרה לאחת העונות הטובות בתולדותיה וזכתה בדאבל מרשים. קרויף בן ה-36 היה ענק עם הופעות וירטואוזיות ו-11 שערי ליגה. חוליט היה גדול אפילו יותר עם 25 כיבושים בכל המסגרות. בסיום העונה החליט הוותיק לתלות את הנעליים, ואילו הצעיר זכה בתואר שחקן השנה בהולנד, בדרכו להפוך לאחד השחקנים הגדולים בעולם בשנות ה-80'.

בנבחרת הם אף פעם לא הסתדרו. את גביע העולם הביתי ב-1990, למשל, התחיל המאמן אזליו ויצ'יני בנסיונו לשלב את ויאלי בחוד עם אנדראה קרנבאלה, ואז החליף אותם בבאג'ו עם טוטו סקילאצ'י. המשחק היחיד בו פתחו יחדיו הסתיים בפיאסקו מול ארגנטינה בחצי-הגמר. פרשנים רבים בארץ המגף סברו שהם לא יכולים לשחק ביחד, ולכן הגעתו של ויאלי ליובנטוס בקיץ 1992, שנתיים אחרי המעבר המתוקשר של באג'ו מפיורנטינה כמעט בניגוד לרצונו, התקבלה בספקנות מסוימת. האם אפשר שהסקורר ימצא שפה משותפת עם חברו החדש וייצור שיתוף פעולה כמו שהיה לו עם רוברטו מנצ'יני בסמפדוריה?

ובכן, רוברטו-2 לא היה רוברטו-1, אבל הצמד בכל זאת סיפק את הסחורה. עונת 1992/93 הייתה הפורייה ביותר בקריירה של באג'ו עם 30 שערים בכל המסגרות, בעוד ויאלי הוסיף 13 בדרכם למקום השני בליגה ולזכיה בגביע אופ"א. בעונתם המשותפת האחרונה, ב-1994/95, זכו השניים בסקודטו המיוחל, לפני שהגברת הזקנה בחרה להעזיב את באג'ו לטובת הנסיך החדש, אלסנדרו דל פיירו. הידידות בין שני הכוכבים נותרה הדוקה, ו-ויאלי אפילו ניסה להחתים את באג'ו בהיותו מאמן-שחקן בצ'לסי.

לא קל למצוא אגו גדול יותר מחריסטו סטויצ'קוב. הבולגרי שלט ביד רמה בחוד של ברצלונה, זכה איתה בשלוש אליפויות בשלוש העונות הראשונות, והיה שותף בכיר גם להנפה ההיסטורית של גביע האלופות בוומבלי ב-1992. לכן, כאשר בארסה בחרה להחתים בקיץ 1993 חלוץ שהיה לדעת רבים טוב יותר, החששות היו גדולים. השילוב הטקטי של סטויצ'קוב ורומאריו, חלוצים עם סגנון שונה בתכלית, לא היווה בעיה מהותית, אבל מה יהיה עם השקט בחדר ההלבשה? עם מיכאל לאודרופ ורונאלד קומאן בסגל, והגבלה של שלושה זרים בו זמנית על כר הדשא, זה לא היה טריוויאלי כלל.

מובן שלא הכל היה רגוע כל הזמן, ודווקא לאודרופ בחר לעזוב בסיום העונה ההיא, אבל הבולגרי והברזילאי מצאו דרך להשתלט על מחשבות אנוכיות ולעבוד כצוות. רומאריו חווה עונת בכורה מדהימה בספרד, עם 30 שערים ב-33 משחקים, כולל שלושער ב-0:5 הבלתי נשכח על ריאל מדריד. כאשר הכדור השלישי שלו נשק לרשת, סטויצ'קוב כבר הוחלף וישב על הספסל. החגיגה שלו, עם חיוך רחב מאוזן ולאוזן, שנתפסה היטב על ידי במאי מבריק, סימלה המון. זה נגמר עם אליפות דרמטית במיוחד, אך גם תבוסה 4:0 למילאן בגמר גביע האלופות, ובקיץ 1995 השניים כבר עזבו את קאמפ נואו.

אולי יהיה מוגזם לקרוא להנרי כוכב-על נכון לרגע הגעתו להייבורי. הצרפתי עבר חצי שנה קשה מאוד ביובנטוס, והמוניטין שלו בקיץ 1999, בגיל 22 בלבד, היה בדעיכה מסוימת. ברגקאמפ היה הכוכב הבלתי מעורער של התותחנים, הגיבור האולטימטיבי באליפות הראשונה של ארסן ונגר ב-1998, והסיכויים לשיתוף פעולה פורה נראו על הנייר לא מזהירים. שבע שנים מאוחר יותר, הכריז ההולנדי כי הנרי היה הפרטנר האידיאלי עבורו, בין היתר בזכות העונה ללא הפסד ב-2003/04 – האליפות האחרונה של ארסנל נכון לעכשיו.

"תמיד התאמתי את עצמי לאלה ששיחקו לצידי. תיירי היה מצוין ותכליתי, ולכל תנועה שלו היתה מטרה מסוימת. שיתוף הפעולה שיצרנו בינינו אחרי אימונים רבים היה פנטסטי" אמר ברגקאמפ, אשר יתכבד בפסל משלו ליד איצטדיון האמירויות, לצד זה של הנרי.

לו היה לן שקלטון משחק בעידן עם מצלמות טלוויזיה, הוא היה הופך לאחד הכדורגלנים המתוקשרים בכל הזמנים. לפי עדויות האנשים שזכו לראותו בפעולה, הייתה לו כריזמה יוצאת דופן וכשרון מדהים לרתק את הקהל עם אינספור טריקים. כך, למשל, אהב שקלטון לעשות מסירות כפולות עם דגל הקרן. הוא גם היה סקורר בחסד, עם 171 שערים במדי ברדפורד במהלך מלחמת העולם השנייה. לשיא גדולתו הגיע החלוץ בסנדרלנד, אליה הגיע ב-1948 מהיריבה המושבעת ניוקאסל והפך מיד לאליל האוהדים.

בעונת 1949/50 פספסו החתולים השחורים אליפות על חודה של נקודה, ובאוקטובר 1950 החליטו לחזק את הסגל עם אחד החלוצים הטובים במדינה. טרבור פורד הוולשי נרכש מאסטון וילה תמורת שיא בריטי דאז, 30 אלף ליש"ט. פורד הצהיר אז שחתם כדי לשחק עם שקלטון, אולם לכוכב הוותיק היו תכניות אחרות. הוא לא אהב את הפרטנר החדש, סירב למסור לו, ולעתים אפילו התעלל בו על המגרש בכוונה. כאשר שאל פורד את שקלטון לפשר התופעה, הוא קיבל את התשובה המדהימה: "הייתי מוסר לך, אבל אצלך הכדור תמיד מגיע לרגליים הלא נכונות". פורד הצליח בכל זאת לכבוש 67 שערים לפני שעזב ב-1953, וגם שקלטון המשיך ללהטט, אך קבוצתם ממש לא איימה על הצמרת.

הקבוצה הנוכחית עשויה לשנות זאת, אך הסגל המצליח ביותר של מנצ'סטר סיטי בכל הזמנים נותר בינתיים זה שזכה באליפות ב-1968, הוסיף גביע ב-1969 וגביע מחזיקות ב-1970. צמד המאמנים ג'ו מרסר ומלקולם אליסון היו קרובים לאליפות שניה ב-1972 והובילו את הטבלה בחודש מרץ. כדי לחזק את הסגל לקראת היישורת האחרונה, הוחתם אז רודני מארש, החלוץ הווירטואוז של קווינס פארק ריינג'רס, תמורת שיא מועדון שעמד על 200 אלף ליש"ט. התוצאות היו איומות.

עד לרכישה זו, חווה הכוכב הגדול של סיטי, פרנסיס לי, את עונתו הטובה בקריירה – הוא סיים אותה עם 33 שערי ליגה. שילובו של מארש בהרכב פגם אנושות במערך, וסיטי איבדה כיוון. "זו היתה אשמתי – הרסתי את האיזון בקבוצה", הודה לימים מארש. הקשר מייק דויל נזכר: "מהרגע בו הוא דרך על הדשא, הקבוצה הלכה אחורה. היה לו כישרון עצום, אבל הוא חשב אך ורק על עצמו". שיתוף הפעולה בין לי למארש מעולם לא התפתח. סיטי הפסידה את הקרב ב-1972 וסיימה במקום הרביעי בלבד, ובהמשך צללה למעמקים. ב-1974 נטש לי את המועדון לטובת דרבי קאונטי, איתה חווה שוב זכיה באליפות.

האם מישהו יכול להיות גדול יותר מפלה? ג'ורג'ו קינאליה היה משוכנע שכן. האליל העצום של לאציו הגיע לניו יורק קוסמוס בתחילת 1976, כאשר מלך הכדורגל הברזילאי כבר כיכב בה. לפתע התברר לפלה שהאיטלקי הוא האיש החזק ביותר במועדון. יחסיו של קינאליה עם המנהל סטיב רוס היו כה קרובים, שאיש לא יכול היה לפגוע במעמדו – מה גם שהוא גם התחיל לכבוש בצרורות מהרגע הראשון. לפי העדויות, נהג קינאליה להסתובב בחדר ההלבשה בחלוקי משי, ולא התכוון לקחת איש בחשבון.

במקום שיתוף פעולה בין שני חלוצים מבריקים, היו בקוסמוס מריבות לא מעטות בחדר ההלבשה. באחת ההזדמנויות, התלונן קינאליה בפני פלה על כך שאינו מקבל מספיק כדורים ודרש למסור יותר. הברזילאי השיב כי האיטלקי מנסה לבעוט מזוויות בלתי אפשריות וקיבל תשובה מוחצת: "אני קינאליה. אני בועט מכל מצב כי קינאליה יכול להבקיע מכל מצב". יש הטוענים כי פלה עזב את חדר ההלבשה בדמעות. הוא פרש ב-1977, בעוד קינאליה המשיך לקרוע רשתות עד 1983 וסיים את הקדנציה בקוסמוס עם מאזן מטורף של 242 שערים ב-254 משחקים.

על הנייר זה עשוי היה להיות שיתוף פעולה פנטסטי בין שניים מהחלוצים האהובים ביותר ביבשת. פאפן הגיע לבאיירן מינכן בקיץ 1994 אחרי שנתיים של סיוט על הספסל במילאן, וקיווה להחיות את הקריירה. עונתו הראשונה של הצרפתי בבונדסליגה ירדה לטמיון בגלל פציעה, וב-1995 הוא קיבל חבר חדש לחוד – קלינסמן שב למולדת אחרי הצלחה מסחררת בטוטנהאם. במקביל, נחת במועדון המאמן אוטו רהאגל, אשר נדרש לשלב בין השניים בהרכב. בכך הוא נכשל, וזה היה רק חלק מהחוויה האיומה של רהאגל בקבוצה שזכתה לכינוי פ.צ הוליווד.

האיזון בין קלינסמן לפאפן מעולם לא הושג, והצרפתי בילה את רוב העונה מתוסכל על הספסל. גם מאמן נבחרת גרמניה לעתיד לא נהנה במיוחד ממעמדו, ודוגמא בולטת להתרחשויות ניתן היה לראות כבר במחזור הרביעי כאשר קלינסמן ופאפן, שהיו חלשים בדרבי מול מינכן 1860, הוחלפו בצוותא בדקה ה-73 כאשר התוצאה היתה מאופסת. בלעדיהם סחטו האדומים ניצחון 0:2, והרוחות סערו. בסופו של דבר, פוטר רהאגל עוד לפני סיום העונה בה הפסידה באיירן את האליפות לדורטמונד. פרנץ בקנבאואר לקח את המושכות וניצח את בורדו של זינדין זידאן בגמר גביע אופ"א. את המפעל הזה סיים קלינסי עם שיא של 15 שערים שנשבר לפני שנתיים על ידי רדאמל פלקאו. הוא נשאר לעונה נוספת באיצטדיון האולימפי, פאפן נדד לבורדו כבר בקיץ 1996, והצליח שם הרבה יותר.

על ההחלטה הכושלת של פפ גווארדיולה להשקיע הון עתק בהחתמת הכוכב השבדי בקיץ 2009, תוך ויתור על סמואל אטו ו-40 מיליון יורו, נכתב כבר מספיק. היעדר ההתאמה של איברהימוביץ' לברצלונה, הן מבחינה מקצועית נטו והן מבחינה חברתית, תועד בין היתר גם בספרו האוטוביוגרפי הבוטה. הניסיון הזה לימד את מסי ואת זלאטן לקח חשוב, ובעונה הקרובה יצטרכו שניהם להוכיח שלמדו משהו.