רגע לפני שמשחק הגמר בטורניר הבייסבול במכביה יוצא לדרך, מתנגנים להם ההימנונים. הראשון הוא של קנדה ומבט מהיר לעבר 500 הצופים שהגיעו לכפר הבפטיסטים מראה שרבים מהם ממלמלים את המילים. מיד לאחר מכן עולה ההימנון האמריקאי ושוב, השירה נשמעת. אחרון הוא ההימנון של ישראל, המארחת של האירוע וגם כאן, בפעם השלישית, כמעט כולם שולטים בחומר.
כזה הוא מעמד השיא של טורניר הבייסבול במכביה, תחרות שנערכת לגילאי נוער ובה השתתפו בדיוק שלוש נבחרות. הכול בתחושה ביתית, משפחתית וכמעט כולם מגיעים מאותו רקע. איפשהו בין קנדה לארצות הברית, עם זיקה לישראל. חלק אורחים, חלק עולים חדשים וכולם יחד נהנים מקצת בייסבול על אדמת הקודש בצהרי יום שישי חמים במיוחד. גם לאלה שנשארו רחוקים דואגים, עם שידור "פליי-בי-פליי" רדיופוני, כמיטב המסורת.
הבייסבול הוא עוף מוזר בישראל. לא ממש מבינים אותו, חושבים שהוא ספורט מוזר, או אפילו לא ממש ספורט, אבל בתוך הקהילה הקטנה והמבוססת, אין כמו התחושה שמתקבלת כשהיציעים מתמלאים בדגלים ואוהדים משלוש המדינות המשתתפות ו-"Take me out to the ball game" מתנגן. מרגו, המזכירה הכללית הנאמנה של איגוד הבייסבול, בכלל דרום אפריקאית, אבל גם היא שבויה של המשחק ומספרת שכיאה לישראל, לליגת הצעירים המקומית יש "חוקי ציצית" מיוחדים וביניהם, כדור שפוגע בציצית לא נחשב לפגיעה בחובט ובהתאם, גם אי אפשר לפסול אותו עם נגיעה בציצית עם הכפפה. רק אצלנו.
על המגרש, ארצות הברית משתלטת די מהר על העסק. האמריקאים היו דומיננטים ביותר לאורך הטורניר ובסיבוב המוקדם השיגו נגד קנדה צמד נו היטרים, הראשונים בתולדות המכביה (במשחקים שהסתיימו בתוצאות 0:12 ו-0:14). למרות תקלה בדמות הפסד לישראל בדרך אל הגמר, אין ספק שהחבורה עם הפסים והכוכבים עדיפה על השכנה מצפון. הקנדים גם הגיעו מותשים אל הגמר, לאחר משחק מרתוני מול ישראל אמש, שהסתיים בניצחון שלהם 1:3 אחרי 11 אינינגים (משחק במכביה נמשך שבעה אינינגים במקום התשעה המקובלים).
בן פיינמן, המגיש האמריקאי האיכותי, שהיה זה שזרק את הנו היטר במשחק הפתיחה של הטורניר, מטגן את היריבים בזה אחר זה. את המשחק הוא סיים עם שישה אינינגים של עבודה, 11 סטרייקאאוטים ושתי חבטות חובה בלבד. ההתקפה שלו עושה את שאר העבודה ואחרי יתרון 0:2 באינינג השני, היא מוסיפה שש ריצות באינינג הרביעי ומחסלת את המשחק.
בנקודה הזו הגיע הדרמה האמיתית של היום. המשחק החד צדדי וריח המנגל העז שבאוויר כנראה בלבלו מעט את השופט שעל בסיס הבית, בוב אלכסנדר. רגע של חוסר ריכוז עלה לו בכדור חזק שניתז אל זרועו. בהתחלה זה נראה רק כואב מאוד, אבל אחרי שהוא מורד אל הדאגאאוט הקנדי, הוא מתעלף והעניינים הופכים לקצת יותר היסטרים. בסופו של דבר, אלכסנדר מפונה לבית החולים ואחרי הפסקה ארוכה חוזרים למגרש. ארצות הברית ממשיכה לשלוט במצב, מוסיפה עוד ריצה ומסיימת את זה עם 0:9 ומדליית הזהב.
"מלך הבייסבול היהודי", האיש והבלוג נייט פיש, הגיע בתור מאמן נבחרת ארצות הברית והוא מסכם בחיוך: "האירגון היה נהדר, האווירה מצוינת. הרגשתי טוב מאוד באופן אישי. שיחקתי בטורניר הזה בעבר, אבל כמאמן התחושה היא שונה. התפקיד שלי הוא לדאוג שלשחקנים תהיה חוויה טובה ושהם יהיו שמחים ועכשיו, כשהם חוגגים, אני שמח עבורם יותר מאשר עבורי". לסיום, לפיש יש גם בשורות מצוינות: "אני נשאר כאן בישראל גם אחרי המכביה. עשיתי עלייה לפני שלושה שבועות ואני מתחיל לעבוד באיגוד הבייסבול הישראלי".
פיינמן, המגיש שכאמור השיג את הניצחון, הוסיף: "זה היה הנו היטר הראשון שזרקתי בחיי ומאוד מיוחד לעשות אותו כאן בישראל, עם הסמל של ארצות הברית על החולצה. החיבור בנבחרת שלנו היה מהיר מאוד מהרגע הראשון. המכביה הייתה חוויה בלתי נתפסת".
בישראל בינתיים, כבר מביטים קדימה ועמית קורץ, מאמן נבחרת ישראל ובנו של נשיא האיגוד פיטר, אמר: "זו הפעם השלישית שאנחנו משתתפים במכביה עם נבחרת ישראל. היו לנו יריבות חזקות, אבל שמחנו להוכיח שאנחנו מסוגלים להעמיד שחקני בייסבול טובים. זו חלק מתוכנית ארוכת טווח של האיגוד, לייצר שחקנים לנבחרת הבוגרת ואני מקווה שמי ששיחק כאן יהיה חלק מהנבחרת גם בשנים הבאות".