מונדיאל 1990 נפתח, כמיטב המסורת, עם משחק של האלופה המכהנת. ארגנטינה ודייגו מראדונה פגשו את נבחרת קמרון בסן סירו ו-90 הדקות הללו סיפקו את אחת הסנסציות הגדולות אי פעם, כאשר האפריקאים ניצחו 0:1. האוהדים ביציעים במילאן לא ידעו את נפשם מרוב שמחה, שכן מעבר לעובדה שקמרון הייתה מרענן תוסס לטורניר, האלביסלסטה היו שנואים במיוחד, בעיקר בגלל הכוכב האחד והיחיד שלהם, המלך של נאפולי באותן שנים. אחרי ההפסד ההוא, ארגנטינה ומראדונה נסעו לשני משחקים בסן פאולו של נאפולי וזכו לעידוד מאסיבי. הם השיגו את הכרטיס לשלב הנוקאאוט, עברו שני שלבים נוספים באצטדיונים אחרים, בעוד הקהל תמיד מעודד נגדם ואז הגיע חצי הגמר.
ארגנטינה שבה לסן פאולו והגורל הפגיש אותה עם לא אחרת מאשר המארחת, איטליה. בארץ המגף עוד היו סבורים תחילה שהאוהדים יהיו קרועים בין מראדונה לאזורי, אלא שבפועל, רובו המכריע של הקהל ידע בדיוק במי הוא תומך. מראדונה, שהגיע לנאפולי ב-1984 תמורת שיא העברות עולמי של 12 מיליון דולר והוביל את המועדון לשתי האליפויות היחידות בתולדותיו ולזכייה בגביע אופ"א, הפך לסמל המאבק של הדרום העני באיטליה אל מול הצפון העשיר. במשחק עצמו הגאון הארגנטינאי כבש פנדל מכריע בדו קרב בעיטות ההכרעה ולאחר שארגנטינה ניצחה ועלתה לגמר בפעם השנייה ברציפות, הוא אמר בישירות אופיינית: "אני לא אוהב את העובדה שפתאום כולם דורשים מהנאפוליטנים להיות איטלקים ולתמוך בנבחרת הלאומית שלהם. נאפולי תמיד הייתה נפרדת משאר איטליה. זו העיר שסבלה מהגזענות בצורה הכי בולטת". כל תחושת הקיפוח במשפט ממצה אחד.
לא חלף זמן רב והנקמה הגיעה. ההתאחדות האיטלקית, שמאוד לא אהבה את הדברים של מראדונה או את ההתנהגות של אוהדי נאפולי, שקמו ומחו נגד מדינתם. מיד בסיום משחק הגמר נלקח מראדונה לבדיקת סמים שגרתית ונתפס על שימוש בקוקאין. הוא הושעה ל-15 חודשים ולמעשה לא שב יותר לשחק במדי הפרטנופי. באופן לא מפתיע, הקבוצה הצנועה והלוחמנית, שהביטה בלבן של העיניים ליובנטוס, מילאן וכל שאר הגדולות לאורך שנות השמונים, התרסקה לחלוטין. עכשיו, הקבוצה הכי מרתקת באיטליה בשנים האחרונות, שקמה לחיים כמו עוף החול, מקווה להשלים את התהליך המרגש ולזכות פעם נוספת בסקודטו. להיות שם, בין כל העשירים, בועטת ונושכת ולא מתביישת להציג את המציאות שלה.
כאמור, עזיבתו של מראדונה הורידה את נאפולי במהרה מהאולימפוס. הקבוצה נחלשה עם כל עונה שחלפה, עד שהירידה הבלתי נמנעת הגיעה ב-1998. נאפולי עלתה בחזרה מיד, אבל שוב ירדה במהרה. ב-2002 קיוו בקבוצה לחזור לליגה הבכירה והשקיעו סכומים גבוהים, אבל הכישלון השאיר מאחוריו חובות עצומים וכשהמספרים הגיעו עד ל-70 מיליון יורו, המועדון נאלץ להתפרק באוגוסט 2004.
כאן נכנס לתמונה האביר על הסוס, אורליו דה לורנטיס. מפיק הקולנוע האיטלקי והמצליח, אחיינו של דינו דה לורנטיס, אחד המפיקים הגדולים בכל הזמנים (שעבד עם פליני ורוסוליני ולאחר מכן עם גדולי הבמאים האמריקאים), החליט שלא ייתכן מצב בו לא קיימת קבוצת כדורגל בנאפולי. הוא קנה את הזכויות על המועדון במחיר אפסי והקים אותו מחדש תחת השם "נאפולי סוקר". התכולים נשלחו אל הליגה השלישית והמסע המפרך בחזרה אל המקום בו הם ראויים להיות, החל.
נאפולי, עם כמות האוהדים הרביעית בגודלה במדינה, שבה במהרה לעמוד על הרגליים. 51 אלף צופים שהגיעו למשחק בליגה השלישית שברו שיא ולא השאירו ליריבות הצנועות צ'אנס ותוך שלוש שנים בלבד הקבוצה שבה לסרייה A. בעונתה הבודדת בסרייה B היא סיימה במקום השני, אחרי יובנטוס, אולי רמז למאבקים שהגיעו בהמשך גם בליגה של הגדולים.
הקבוצה החלה להתאושש מהמכה שניחתה עליה. דה לורנטיס "קנה" בחזרה את ההיסטוריה של המועדון ונאפולי החלה לצבור רווחים בעזרת שפיות כלכלית והחלטות נבונות וחשוב מכך, תקעה יתד בליגה הבכירה. אחרי שנתיים לא יציבות תחילה תחת אדי רייה ולאחר מכן תחת רוברטו דונאדוני, שהסתיימו במרכז הטבלה ובשל פתיחת עונה חלשה נוספת, פוטר באוקטובר 2009 דונאדוני וכמחליפו מונה וולטר מצארי. המאמן, שעבד במספר קבוצות קטנות ולאחר מכן סיפק תוצאות לא רעות בסמפדוריה, התאים לנאפולי כמו כפפה ליד.
כבר בחצי העונה הראשונה של מצארי, הקבוצה סיימה שישית ועלתה לליגה האירופית. בעונה שלאחר מכן, היא השתדרגה למקום השלישי והשיגה את הכרטיס לליגת האלופות. שם, הפרטנופי נעזרו במגרש הביתי הגועש שלהם והעיפו את מנצ'סטר סיטי האימתנית בשלב הבתים, לפני שנכנעו בשמינית הגמר לאלופה צ'לסי רק בתום שני משחקים דרמטיים. בליגה סיימה נאפולי את עונת 2011/12 רק חמישית, אבל היא הנחילה ליובנטוס את הפסדה היחיד של הגברת הזקנה באותה עונה, 0:2 בגמר הגביע, והשיגה את התואר הראשון של המועדון מאז האליפות ב-1990. בעונה החולפת הגיע שדרוג נוסף ונאפולי מצאה את עצמה במירוץ אליפות ישיר מול יובה לאורך חלק לא קטן מהעונה עד שהתעייפה ו"הסתפקה" במקום השני, הגבוה ביותר שלה מאז האליפות ההיא.
למרות ההצלחה, התחושה הייתה שיש צורך בעוד מהפך קטן, אפילו בדמות זעזוע, על מנת שנאפולי תעשה את הצעד הקטן שעוד נותר לה לעבר הפסגה. הזעזוע הזה אכן קרה. תחילה היה זה מצארי, שהודיע שהוא עובר לאמן את אינטר ולאחר מכן, במהלך הקיץ, נמכר הכוכב הכי גדול של הקבוצה, אדינסון קבאני, שעבר לפריס סן ז'רמן בתום סאגה ממושכת. נאפולי, שלא הסכימה לסגת ולו בסנט אחד מהסכום בו נקבה על קבאני, קיבלה לא פחות מ-64 מיליון יורו על האורוגוואי. בעוד הוא ישוב לשתף פעולה עם חברו אסקיאל לאבצי, שנמכר אף הוא לקבוצה מבירת צרפת, בדיוק לפני שנה ותמורת 30 מיליון יורו, בנאפולי החלו לחשוב מה הם יכולים לעשות עם הכסף וכיצד ניתן להשתדרג.
מי שהובא להחליף את מצארי על הקווים היה דווקא רפא בניטס המושמץ. חצי העונה החולפת, אותה העביר בצ'לסי, הייתה בגדר מכה כמעט אנושה למעמדו הדועך גם כך של המאמן הספרדי. התיוג שלו כ"מאמן זמני" היה מגוחך ולא הועיל לו, אולם חשוב לזכור שבניטס, למרות כל החבטות שספג, הוא עדיין אחד המאמנים הטובים ביותר שיש וגם בעונה שעברה, תחת המתקפה המתמשכת של אוהדי צ'לסי ובסיטואציה בלתי אפשרית, הוא הוביל את הקבוצה לזכייה בליגה האירופית. העובדה שבפעם השלישית ברציפות בניטס נכנס לנעליו של מאמן אהוב, אחרי שהחליף באינטר את ז'וזה מוריניו ובצ'לסי את רוברטו די מתאו, בוודאי לא תקל עליו, אבל הוא כבר הוכיח לא פעם שיש לו עור של פיל.
מיד לאחר שחתם, ניסה בניטס לכבוש את הקהל ואמר: "אני מבין את ההיסטוריה של העיר הזו ואת העובדה שהמועדון הוא חלק מרכזי בתרבות והמסורת של נאפולי. אני מתרגש לחלוק את תשוקתי לכדורגל עם האוהדים, הם הוכיחו בעבר שהם מאוד, מאוד מיוחדים". לאחר מכן, הוא התפנה לחזק את הקבוצה. הנשיא דה לורנטיס הודיע שלנאפולי יש כעת 124 מיליון יורו לרכש, מספר אסטרונומי, בוודאי עבור מועדון בסדר הגודל הזה, אבל לא מפתיע אם עוקבים אחרי הצמיחה האדירה בהכנסות הקבוצה בשנים האחרונות. נאפולי כלל לא הייתה ברשימת המועדונים הבכירים עד לפני שלוש שנים, אבל ב-2010 היא כבר היייתה במקום ה-29, ב-2011 במקום ה-20 ובשנה שעברה סיימה במקום ה-15, עם 148.4 מיליון יורו בהכנסות, רביעית באיטליה רק ליובנטוס, מילאן ואינטר, כולן קבוצות הצפון העשיר כמובן בניגוד אליה.
הפרטנופי יודעים היטב שמקור הכוח שלהם בשנים האחרונות היה בנייה חכמה ולכן בניטס התפנה תחילה לחזק את כל חלקי הקבוצה ורכש חמישה שחקנים. מריאל מדריד הובאו תמורת 21 מיליון יורו משותפים חוסה קאייחון וראול אלביול (ששיחק אצל בניטס לפני עשור בולנסיה), מפ.ס.וו איינדהובן נרכש דריס מרטנס המסקרן, מאודינזה הגיע פאבלו ארמרו ומסנטוס הברזילאית רפאל קבראל. גם השוער המנוסה פפה ריינה הובא מליברפול לעונה אחת בעסקת השאלה. כמעט 40 מיליון יורו הוצאו על השחקנים הללו, אבל לכולם היה ברור שעם עזיבתו של קבאני יש צורך במחליף ראוי.
האורוגוואי סיים את העונה שעברה כמלך שערי הסרייה A עם 29 כיבושים, הראשון שזוכה בתואר הזה עבור נאפולי מאז מראדונה ב-1988. ב-138 הופעות בקבוצה הוא כבש מספר מטורף של 104 שערים ויחד עם עזיבתו של לאבצי, נוצר בור גדול בחוד. את הבור הזה יצטרך למלא כעת גונסאלו היגואין. "פיפיטה", שקושר תחילה עם יובנטוס ולאחר מכן היה עם רגל וחצי (על פי השמועות) בארסנל, בחר לבסוף בפרויקט של נאפולי, שתשלם עליו לריאל 37 מיליון יורו. הבחירה הזו, ללכת לנאפולי במקום ליובה, תהפוך אותו כנראה לאליל האוהדים. בתמורה, הוא יצטרך לעמוד בציפיות הגדולות שמגיעות עם המחיר.
ייתכן שבניטס טרם סיים את מסע הרכש שלו. קולין אובריאן מ"בליצ'ר ריפורט" הציע מספר שחקנים נוספים שעשויים להתאים לנאפולי וביניהם חאבייר מסצ'ראנו, שפרח תחת בניטס בליברפול וגם תיאו וולקוט. בכל מקרה, השחקנים שכבר הובאו, לצד הבסיס שנותר, מחזקים את התחושה שהמאמן ישנה את שיטת המשחק של הקבוצה. במקום ה-3:5:2 שהיה חביב על מצארי והפך את נאפולי לקבוצה התקפית מרתקת, בניטס צפוי לבחור ב-4:5:1 המבוקר יותר, איתו הוא הולך לאורך הקריירה. השינוי הזה יצריך הסתגלות מהירה והמוציא לפועל בשפיץ אמור להיות היגואין. לשמחתו של הארגנטינאי, הוא ימצא שלצידו עוד נותר אחד מהשלישייה הגדולה של נאפולי, שלא נמכר כמו שני חבריו לאבצי וקבאני.
צפו באוהדי נאפולי חונקים את היגואין מאהבה:
מדובר כמובן במארק האמשיק, הסלובקי שאט אט הופך לסמל הכי גדול שהיה לקבוצה הדרומית מאז מראדונה. האמשיק בן ה-25, אחד הכדורגלנים המוכשרים ביותר בעולם, נרכש מברשיה לפני שש שנים, מיד לאחר החזרה לליגה הראשונה, תמורת 5.5 מיליון יורו. כיום, הוא כבר מדורג עשירי בכמות ההופעות במועדון בכל הזמנים, עם 262 במאזנו. הוא כבש 70 שערים עבור נאפולי, מה שמציב אותו במקום השמיני בכל הזמנים, משם ניתן להשקיף ביום בהיר על הפסגה, בה ניצבים מראדונה ו-115 הכיבושים שלו. "אני מקווה לשבור את שיא השערים של מראדונה. יש לי עוד שנים ארוכות לשחק בקבוצה", אמר לאחרונה הקשר המרתק, שגם הבהיר מהן הציפיות: "לכולנו ברור שהסקודטו הזה הולך להיות מלחמה מול יובנטוס ואנחנו מקווים לזכות העונה".
גם מאמנו לשעבר של האמשיק, מצארי, משוכנע: "בזכות הכוח הכלכלי ועל סמך היכולת מהשנים האחרונות, אני חושב שנאפולי תיאבק על האליפות לצד יובנטוס", הוא אמר בראיון לקראת העונה שבפתח, "יש שש או שבע קבוצות טובות בליגה, אבל שתי אלה מעל כולן כרגע". האם נאפולי תשלים את המלאכה בה החל המאמן דווקא בהדרכת מחליפו? אם כן, העונה הקרובה בסרייה A צפויה להיות המרגשת ביותר שנראתה זה זמן רב. בנאפולי מרגישים שזה הזמן לצעוק שוב אל תוך הפנים של איטליה האחרת: "אנחנו כאן".