ועדת ביקורת
שירות לצופה: המסך האלקטרוני החדש שבין שער 7 ל-8 בבלומפילד אמנם נחנך לפני היורו, אבל כנראה שבהשפעתו. האורות קצת בוהקים בעיניים אבל איזה תענוג. דור מיכה נכנס לשחק, ואתה מקבל שם באנגלית ותמונה. חצי אירופה כבר יש לנו.
קופות: 50-70 שקל, לפי השער
קהל מכבי תל אביב: הרגישו את הגעגוע שמאפיין משחק בית ראשון. קצת מעל ל-12 אלף הגיעו, קיבלו בכיף את השחקנים החדשים ואת המאמן פאולו סוזה. דניאל, אוהד של גיור, לא הצליח להסיר את המבט משער 11. "הם שרים ממש ממש חזק", החמיא בהשתאות. לידו עמדה הונגרייה מאוד יפה, וצילמה ארוכות את היציע, שבו נראה שלט עם הכיתוב "סוף סוף את כאן צריך אותך מכבי". ציון: 8
קהל גיורי: אותו דניאל, עם שיער צפוף כזה כמו פיאה מושקעת, קיווה ל-1:3. הוא הודה שלא יהיה קל. איתו היו כמעט 30 חביבים, ששרו בקולי קולות עם צעיפים ירוקים על הצוואר. הם צרחו בנאמנות, והיה כיף לראות. לא כמו הקבוצה שלהם. ציון: 6
פינת האנקדוטה: השער האחרון של טל בן חיים עד אתמול הזכיר מאוד את זה של אתמול. מסירה מפרקת הגנה, השתחלות יפה, גול וחגיגה. אז זה היה בדרבי, והוא לבש אדום ולא צהוב. האמת, הוא היחיד בהיסטוריה שעשה את המעבר הזה ונראה פשוט אותו הדבר. כאילו לא עברו חודשיים. כאילו לא החליף חולצה.
מעשה שהיה, כך היה
לא קל להיות מיטש גולדהאר ברחבי בלומפילד, אלא אם יש לכם פטיש לאנשים צהובים שנתלים לכם על הכתף. הבוס התקדם לכיוון היציע ולא סירב לאדם. עוד צילום ועוד פלאש. הוא עלה לטריבונה והתיישב במקום שלו שורה ראשונה בתא הכבוד העליון. זה לא בוקס של בעלים בדמותו של גולדהאר, עם מחיצת זכוכית וספות ואוכל וסיגרים; זה כיסא שמולו מעקה. הקנדי הניח את הטלפון הנייד על אותו מעקה, שם את הידיים על הפה ונכנס לכאילו מתח. במציאות לא היה על מה.
זה היה קל יותר משני משחקי הטניס הראשונים שלו במכביה.
בעצם, גם גיורי היתה יריבת מכביה. כמו הצרפייה הזו מהכתבה בערוץ הראשון; בת שישים פלוס ששילמה על כרטיס טיסה והגיעה לשחק פינג פונג או משהו כזה. גיורי, שבכלל אומרים את שמה "גר" או "גור" או "גיור" או "דור" המבטא של דניאל מלמעלה בלתי אפשרי לחיקוי היא לא לרמה הזו. היא יריבת מכביה (אפילו השם מרמז על כך). פרטנרית לספורט עממי, לא יותר. וכמו שהמכביה היא לא באמת אירוע ספורט תחרותי, כך היה אתמול. הכנה, ניסוי כלים, לא יותר.
להונגרים עוד היתה הזדמנות קורצת בדקה התשיעית, אבל כשהכדור עלה למעלה, המאמן המורחק אטילה פינטר קפץ גבוה ביציע הכבוד. גם הוא הרגיש את הגול של מכבי באוויר, אותו אוויר שנגמר להונגרים. טב"ח אמר תודה ואכל בישול של ראדי, ו-0:1. שם זה נגמר, ושם החל מופע שוערות מרשים של לובוש קמנאר. השועל עם האפודה מנע שמינייה, וביום בהיר יכול לקבל חוזה בהפועל באר שבע. מכבי המשיכה לספור החמצות של יצחקי ואלטמן ואלברמן, ונראתה טוב מדי לחודש יולי.
אל לנו להסיק מסקנות מדו קרב מול יריבה חלשה כל כך, אבל היו דקות שבהן מכבי תל אביב החדשה הזו נראתה מפחידה יותר מקודמתה. מחמיצה יותר (מה זה היה, טל בן חיים?) אבל גם מפחידה יותר. ההיבטים המקצועיים של מכבי תחת פאולו סוזה עוד יילמדו וייבחנו, אבל נראה ששחקניו מחקים את הגישה החייתית שלו. הם לא מפסיקים לזוז.
חצי שעה לפתיחה הפורטוגלי עלה אל הדשא, עמד ליד הספסל ובחן את החימום של ההונגרים. בין לבין פיזר כיפים לאוהדים. הוא משוגע עליהם. מאז הוא לא נח. בדיקת קילומטרז' טיפוסית של אופ"א היתה מוצאת שכיסה יותר שטחים משרן ייני. והכול תוך תנועות ידיים וגערות. כשרצה להעיר לאלטמן, וזה נפל, ניסה להעיר לזהבי. וכשזהבי לא בדיוק שמע הוא תפס את יואב זיו. הוא לא הפסיק. הוא היה משוגע יותר מצביקה שרף באולם בלי מזגן. כשלא בזמן משחק, הוא הולך עם הידיים לצד הגוף, והאצבעות משחקות עם עצמן. כשהוא מדבר, הווריד בצוואר מתנפח ברוחב האמזונאס.
אם יהיה מוצלח כמו קודמו, את זה עוד נגלה בהמשך, אבל מכל בחינה שלא מקצועית מכל זווית של עניין, דרמה ואקשן - תודה למי שלקח את אוסקר גרסיה והביא את פאולו סוזה.
הפורטוגלי הרגיש כל כך נינוח מול היריבה הלא קיימת, כשהרשה לעצמו להעמיד מערך ספרדי, שבו יואב זיו קשר וערן זהבי חלוץ בודד. אבל השער השני בכל זאת הגיע. הקהל, הכרוז והשדר ואופ"א אומרים שזהבי כבש עם הראש, אבל גם הטאלנט הודה בסיום: "בכלל לא נגעתי בכדור, אבל אם נתתם לי את הקרדיט אני זורם". אז לקחנו לו את הקרדיט.
כמה דקות לסוף, כשהראש של הצהובים היה עמוק בטובלרון, הגיע השער המצמק. לא כזה שימנע מהצהובים את השלב הבא.
עכשיו כבר באמת כולם עם הראש בבאזל. אגב ראש, ביציע הכבוד ישב מוראט יאקין. מאמן היריבה והשיער הכי מבריק שראיתם. זה או יותר מדי ג'ל או יותר מדי לחות או שניהם ביחד. אם חשבתם שסוזה מלא כריזמה וביטחון, יאקין קומה מעליו. הוא קם מכסאו והילך על אוויר. מהאנשים האלה שתמיד צריכים להיות רכובים על סוס. "האמת, ממש התרשמתי", אמר יאקין לוואלה! ספורט. "מכבי קבוצה טובה מאוד, עם כמה שחקנים ממש טובים. עדיין לא החלטתי איך להיערך נגדם". בהמשך החמיא למזג האוויר, אמר שקבוצתו "לא פייבוריטית", וגרם לסוזה להגיד ש"ההיסטוריה חושבת אחרת".
איתן טיבי הבנאלי דיבר בעיקר על אמונה, וזהבי, שחוגג 26 בעוד כמה דקות, הסביר כמה התרגשות עוברת אצל השחקנים, בטח אצלו שהיה כבר במעמדים האלה. כולם בעיקר דיברו על כמה חזקה באזל. יש סיכוי, טענו, אבל זו כבר רמה אחרת.
הם צודקים. כמובן שיש סיכוי, אבל בשבוע הבא מכבי תל אביב מתחילה להתעסק במשחקי כדורגל של ילדים גדולים.
במשחקים שיכולים להצעיד את המועדון הגדול והמתקדם הזה למקומות גדולים ומתקדמים עוד יותר.
יאקין ירד מהיציע ונעצר בשורה הראשונה. הוא הסתובב לכיוון שער 11, בדיוק בזמן שכל השחקנים בצהוב השתחוו לקולות ה"אולה אולה" מהקהל. הוא בהה ממושכות וחייך.
גם הוא יודע. זהו, נגמרה המכביה.
