ההתאבדות הארוכה בתולדות הספורט

"אלכס היגינס הוא אגדה אמיתית. הוא הפך את הסנוקר לפופולרי בכוחות עצמו. כל שחקן ששיחק מאז, חייב לו חוב אדיר; אם לא הוא, הענף הזה לא היה צומח ככה. לנצח צריך לזכור אותו כשחקן הסנוקר הטוב בכל הזמנים. אני מקווה שאנשים ילמדו מהמקרה שלו, שבסנוקר ידאגו ששחקנים שתרמו כל כך הרבה לענף לא יגיע למצב שכזה. הם קיבלו את מה שרצו ממנו, ואז זרקו אותו לכלבים. אם אלכס היה גולפאי, הוא היה היום מולטי-מיליונר, כי היו מתייחסים אליו כמו ספורטאי-על”.

הדברים שכאן, למעלה, שייכים לרוני אוסליבן, אגדת סנוקר בעצמו, הפנים החדשות של הענף. מילים דומות לאלה של "רוקט רוני" השמיעו לפני שלוש שנים בדיוק מספר שחקנים נוספים בענף, שספדו בעצב רב לאלכס היגינס שהלך לעולמו. אף אחד לא חלק על תרומתו הבלתי ניתנת לשיעור של "הוריקן" לסנוקר העולמי, אולם בוודאי היו שתהו מה-היה-קורה-אם. נניח, אם אלכס היגינס לא היה כל כך עקשן, כל כך מלא בעצמו; אם לא היה מכור לסיגריות, לאלכוהול, להימורים; אם לא היה מקפיד לחיות את חייו על הקצה עד יומו האחרון.

ובכן, לכל התהיות הללו יש תשובה אחת, זהה: אז הוא לא היה אלכס היגינס.

היגינס נולד ב-18 במרץ, 1949, בבלפסט, למשפחה עניה במיוחד. בגיל 14 עזב את צפון אירלנד לטובת אנגליה כדי לרדוף אחרי חלום הילדות שלו: להיות רוכב סוסים מקצועי. אלא שדיאטה שכללה בעיקר שוקולד וגינס הפכה אותו כבד מדי להיות ג'וקי, ובלית ברירה הוא שב למולדתו שנתיים מאוחר יותר, והחל להתחרות בענף שפחות או יותר הגיע עם חצי ליטר של בירה ביד: סנוקר. ב"אקונומיסט" תיארו את הזמן הרב שהיה מבלה באולמות הסנוקר האפלוליים של בלפסט כך: “לאט לאט הוא התחיל לשחק בעצמו, יצור כחוש עם חן חתולי שתמיד ראה שלושה מהלכים לפני כולם. הוא היה משחק עבור כל דבר: שוקולד מארס, משקאות מוגזים, בירה, סיגריות. הוא שיחק נגד כולם, כי ידע שתוך זמן קצר יוכל לנצח את כולם".

ב-1972 התגורר היגינס בבתים שיועדו להריסה. על פי האוטוביוגרפיה שלו, החליף לא פחות מחמישה בתים תוך שבוע, משום שכל סכום כסף שהיה לו בדרך כלל יצא על סיגריות, אלכוהול והימורים. באותה שנה נרשם לראשונה בחייו לאליפות העולם בסנוקר והפך לסיפור הצלחה ענק: בגיל 22 הוא הפך לשחקן הצעיר ביותר בהיסטוריה שזוכה בתואר, אחרי 32:37 על האלוף המכהן ג'ון ספנסר. הפרס הכספי למנצח של אותה אליפות בבירמינגהאם היה 480 ליש"ט (לשם השוואה, מי שיעפיל ל-64 האחרונים של אליפות העולם הקרובה, ירוויח 4,600 ליש"ט. המנצח ישלשל לכיסו 250 אלף ליש"ט).

לגמר המיתולוגי ההוא, שכלל לא שודר ולא נמצא בשום ארכיון טלוויזיוני שהוא, הופיע היגינס עם מכנסיים לבנים וחולצה פשוטה – הופעה שהתאחדות הסנוקר העולמית ממש לא אהבה והגדירה כ"לבוש לא הולם למקצוען". לילד הצפון אירי זה ממש לא הזיז; לא בתחילת הקריירה שלו ולא בהמשכה נתן לאנשים מבחוץ להגיד לו מה לעשות. האגו קיבל חתיכת ליטוף, והאגדה החלה להיווצר. "אף אחד לא משחק יפה כמוני", אמר אחרי הזכיה. “אני קסיוס קליי של הסנוקר".

כאן כדאי לשים את הענף בקונטקסט מסוים: עד 1978, אליפות העולם בסנוקר כלל לא שודרה בטלוויזיה בבריטניה. מדובר היה במשחק שעד אותה תקופה היה שמור למועדוני גברים או ברים מעושנים. במובן הזה, החיבור של אלכס היגינס והענף היה סימביוטי ומושלם: הוא סחף אחריו את הסנוקר קדימה, כל הדרך אל המיינסטרים, והפך פופולרי בצורה בלתי רגילה. סגנונו של היגינס התאים גם כן - מהיר, אטרקטיבי וחדשני מחד (ומכאן הכינוי "הוריקן”), ופשוט, עם-סיגריה-ביד-אחת-וכוס-בירה-בשניה מאידך. בראיון האחרון שהעניק בחייו, אמר: "אני השחקן הכי כריזמטי שאי פעם הרים מקל סנוקר. הנוכחות שלי מסביב השולחן לעתים היתה מהפנטת. כבשתי אנשים. הסיבה שהייתי כל כך מהיר היא שהייתי חסר סבלנות. לא הייתי יכול לחכות כבר למכה הבאה. חשבתי שש מכות קדימה, זה כמו שח".

לצד "הוריקן", קיבל היגינס כינוי מחייב נוסף: "האלוף של העם". אחרי מותו, ניסה סטיב דייויס, אחד שחקנים המצליחים בעידן המודרני, לתאר את השפעתו של הוריקן על הענף: "הוא משך הרבה אנשים שלא אהבו סנוקר וגרם להם לצפות בספורט. הוא היה גאון. יכול להיות שהוא לא ניצח כפי שאמור היה, אבל כשהוא ניצח הקהל פשוט השתגע, כי זה היה כמו ניצחון על הסמכות. הוא היה מורד אמיתי". אגב, שנים רבות לפני כן, לאחר שדייויס ניצח שוב ושוב את היגינס, נשאל הוריקן על סגנון המשחק של יריבו והשיב: "הוא מרדים. הצופים לא יכולים להתחבר אליו, איך אפשר להתחבר לרובוט? הייתי מעדיף לשתות עם אידי אמין". דייויס לא נותר חייב. "זה בגלל שאידי אמין היה קנה לו יותר משקאות", אמר.

ואילו, כשהיגינס שתה ועישן לצד השולחן הוא לא עשה זאת כדי למרוד באף אחד: הוא עשה זאת כי זו היתה המציאות של אותן שנים, ובעיקר, הוא שתה ועישן גם מחוץ לשולחן, כל הזמן. היגינס היה כוכב רוק, וככזה, בילה לא מעט משנות השבעים עם חברים כגון שחקן הקולנוע אוליבר ריד והמתופף של The Who, קית' מון. פעם, כך על פי סיפורים, קיבל בקבוק בושם של ג'ורג'יו ארמאני מריד, ושתה חצי ממנו. פעם אחרת שיחקו משחק שתיה: אחרי ששחקן הקולנוע הנערץ שתה קוקטייל של סבון ורום, הגיב היגינס ושתה כוסית של וויסקי ואפטרשייב. "אין עוד ספורטאי שסופרו עליו כל כך הרבה סיפורים", נכתב על הוריקן בגרדיאן. "ג'ורג' בסט? מייק טייסון? פול גאסקוין? אפילו לא קרוב".

אחרי שהפסיד פעמיים בגמר אליפות העולם, ב-1976 ו-1980, סגר היגינס מעגל וזכה בתואר הגדול מכולם בדיוק עשר שנים אחרי שעשה זאת בפעם הראשונה. זה קרה ב-1982, אחרי ניצחון מיתולוגי בחצי הגמר על ג'ימי ווייט, וניצחון בגמר על ריי רירדון. בסיום הגמר, היה היגינס אמוציונלי ופגיע מהרגיל. הוא התחנן בבכי מאשתו הראשונה לין ובתו, לורן, להצטרף אליו מהקהל לטקס קבלת הגביע. בכתבה שפורסמה שבועות ספורים אחרי מותו, נזכרה לין ברגע ההוא: "ישבתי באולם וחשבתי לעצמי – הכל הולך להשתנות. והכל באמת השתנה; זה עלה לו לראש".

לכאורה, הכל היה ורוד בעולמו של אלכס היגינס באותה תקופה. הוא אפילו הקליט סינגל בשם 147 (הברייק המקסימלי בסנוקר), והראה שגם לשיר הוא יודע:

אלא שמתחת לפני השטח שום דבר לא היה ורוד. בכתבה המוזכרת לעיל, סיפרה לין היגינס על חופשה שלה ושל בעלה בוילה של אוליבר ריד בספרד. “ערב אחד אלכס רצה לצאת לשתות. התחלנו לריב. אמרתי לו – אני חוזרת הביתה. אני לא רוצה להיות איתך יותר". כוכב הסנוקר התעצבן והחל להכניס לפיו כדורי שינה. אשתו ניסתה לעצור בעדו, אך היגינס ברח מהוילה עם בקבוק שמפניה והותיר אחריו פתק עליו היה כתוב: “אני אוהב אותך ומוריש לך הכל". הוריקן נמצא מחוסר הכרה על החוף ונלקח לבית חולים, שם שכב, מונשם, שלושה ימים, עד שיצא מכלל סכנה. השניים נפרדו, חזרו, רבו, השלימו ושוב רבו. ערב אחד, אחרי ריב אגרסיבי במיוחד בו היגינס החל לנפץ את כל הבית ולזרוק טלוויזיות מהחלון, סימל את הסוף. “היתה תקופה בה בקושי הרשיתי לו לראות את הילדים", אמרה גרושתו. “הוא היה מופיע בחצר הבית שלנו שוב ושוב. הילדים שלי למדו להכיר את השוטרים בשמם הפרטי".

הנישואים הבאים לא החזיקו הרבה יותר זמן. ב-1989 התגרשה ממנו אשתו השניה, סיובן קיד, לאחר שהיכה אותה עם מייבש שיער. לפני כן נעלה אותו בדירה שלה, ואילצה אותו לקפוץ מהחלון אל המדרכה ולשבור מספר עצמות ברגל. גם על המשטח הירוק העניינים לא היו הרבה יותר טובים. ב-1986, במהלך אליפות בריטניה, התבקש הוריקן לתת דגימת שתן, זעם על השופט ונגח בו. זה עלה לו בקנס של 12 אלף ליש"ט והרחקה של חמישה חודשים מטורנירים.

"האם תוכל להסתדר ללא סנוקר?” נשאל על ידי התקשורת האנגלית.

"זו לא השאלה", השיב אלכס היגינס. “השאלה האמיתית היא – האם הסנוקר יוכל להסתדר בלעדי?"

התשובה, למרבה הצער, היתה שהסנוקר דווקא הסתדר לא רע ללא אלכס היגינס. “אני חד פעמי", אמר פעם, "חידה שתביא אפילו את הפסיכיאטר הטוב בעולם אל ספת הפסיכולוג". ובכן, סוף שנות השמונים היתה תקופת הזוהר של הענף, והביאה איתה לשולחנות לא מעט ילדים טובים, חנוטים ומחויטים, שלא זקוקים לכל עזרה נפשית שהיא. היגינס המשיך בשלו. ב-1990, אחרי שהפסיד יחד עם חברו לצפון אירלנד דניס טיילור במשחק זוגות לקנדה, איים על בן ארצו: "בפעם הבאה שאתה מגיע הביתה, אני אדאג שיירו בך".

מספר חודשים לאחר מכן הפסיד בסיבוב הראשון של אליפות העולם לסטיב ג'יימס, ונותר לשבת ולעשן בכסאו. כל הצופים נותרו באולם, וצפו באגדה שותה וודקה-תפוזים אחרי וודקה-תפוזים. בביוגרפיה שכתב ביל בורוז על הוריקן, סופר: “הם היו יכולים לראות אדם בודד ושיכור יושב לבד ושותה בפאב בחינם, אבל הם העדיפו לשלם כדי לראות את אלכס". בדרכו למסיבת העיתונאים, אחרי 27 וודקות, היכה היגינס את אחד השופטים, התיישב מול התקשורת, והודיע חגיגית על פרישה מהענף. "אני לא רוצה להיות חלק מהקרטל", אמר, בפרנויה שתמיד שאפיינה אותו. "הלוואי שמרגרט תאצ'ר היתה מתחילה לחקור את הענף כדי למצוא את האמת. זה משחק מושחת". כך זה נראה:

הוא לא פרש, כמובן. אולם, על פי הערכות, כ-50 תלונות רשמיות הוגשו נגד אלכס היגינס על ידי התאחדות הסנוקר העולמית - יותר מכל שחקן אחר בהיסטוריה. עם כל תלונה, עם כל קנס, עם כל השעיה, איבד הוריקן נקודות דירוג יקרות שהקשו עליו להעפיל לשלבים המכריעים של הטורנירים הגדולים (ב-1999 צנח עד המקום ה-387 בעולם). ב-1994 העפיל בפעם האחרונה לאליפות העולם אבל הודח כבר בסיבוב הראשון ושוב היה במצב רוח רע כשנדרש לתת בדיקת שתן. היגינס השתולל וזרק את אחד הבקבוקים על הקיר. 17 תלונות שונות הוגשו נגדו באותו ערב, בצירוף קנס מיידי של 5,000 ליש"ט. המשחק הרשמי האחרון של היגינס בסבב היה בקיץ 1997, כשהודח במוקדמות של טורניר בפלימות', זעם כרגיל והוצא מהאולם על ידי שוטרים. באותו לילה הוציא את העצבים שלו על שיכור מקומי ונלקח לבית חולים במנצ'סטר. הוריקן שחרר את עצמו ומיד הלך לריב עם חברתו דאז, הולי הייז, שדקרה אותו עם סכין מטבח. מספר שנים לאחר מכן, סיפרה הייז: "כל הזמן רבנו. הוא היכה אותי למשך כל השנתיים הראשונות של הקשר שלנו". זה לא צריך להפתיע, אם כן, שלהולי הייז היתה בובת וודו של אלכס היגינס, אותה היתה דוקרת על בסיס די קבוע.

60 סיגריות ליום למשך שנים רבות נתנו את אותותיהן, ולאחר שגידולים הוצאו מפיו של אלכס היגינס ב-1994 ו-1996, ב-1998 הוא אובחן כחולה בסרטן הגרון. זה לא מנע ממנו, כמובן, להמשיך לעשן עד ימיו האחרונים. לסבב התחרויות המקצועני הוא התקשה לשוב על אף הבטחות חוזרות ונשנות, וערב אחד, בטורניר בבלפסט, חשב על רעיון מבריק: לאמן את רוני אוסליבן. רוקט רוני סירב בנימוס. בשלוש בלילה, צלצל הטלפון בחדר המלון של סופרסטאר הסנוקר החדש. אחד מחבריו של אוסליבן ענה מתוך שינה. “אני רוצה לדבר עם רוני", אמר אלכס היגינס. “הוא ישן", השיב חברו של אוסליבן. “בעצם, אני לא רוצה לדבר איתו", אמר היגינס. "רק תעביר לו את המסר הבא – שיילך להזדיין".

בשל קרוב ל-50 טיפולי כימותרפיה, איבד היגינס את שיניו ונאלץ להתקיים מאוכל במצב צבירה נוזלי, בין היתר ממזון תינוקות. על פי הערכות, הרוויח בקריירה שלו בין שלושה לארבעה מיליון ליש"ט – ואיבד את כל הונו. את שנות האלפיים הקדיש כדי להיכנס לרשימה השחורה של כמעט כל המלונות באנגליה וצפון אירלנד. באפריל 2010 ארגנו חבריו ערב התרמה במטרה לגייס 20 אלף ליש"ט ולממן לו השתלת שיניים, כדי שיוכל לחזור לאכול אוכל מוצק. “ידענו שאלכס עובר תקופה לא טובה, אבל היינו בהלם מאיך שהוא נראה", אמר אחד האורחים באותו ערב. "הוא נראה כמו שלד והיה ברור לכולם שלא אכל ארוחה נורמלית כבר חודשים רבים. זו היתה טרגדיה לראות אותו ככה, לצד כל אגדות הסנוקר האחרות שנראו כל כך טוב". עוזרו האישי, וויל רובינסון, הוסיף אז: “חייבים לעשות משהו, אחרת הוא ימות. זה יהיה מדהים אם הוא ישתפר ומי יודע, אולי עוד יחזור לשולחן יום אחד".

לא. אלכס היגינס לא חזר לשולחן. הוא סירב לאכול, סירב לקבל עזרה, והמשיך לשתות ולעשן את עצמו למוות. לקראת סוף חייו, כשמשקלו צנח אל מתחת 40 ק"ג, עבר להתגורר לגור בדיור מוגן בבלפסט וחי על קצבת נכות של 200 ליש"ט לשבוע, אותה הוציא, כמובן, על סיגריות, בירות והימורים. בראיון האחרון איתו, אמר שלא שכב עם אישה למעלה מ-10 שנים: “אף אישה לא היתה בדירה הזאת. אתה לא יכול לאכול, אתה לא יכול לישון, וזה גורם לדיכאון. חשבתי להתאבד, אבל אין לי אומץ". ג'ים ווייט מהטלגרף, שערך את אחד הראיונות האחרונים עם היגינס, סיפר שכשיצאו מאולם הסנוקר בו ישבו כדי לשתות פיינט של גינס, לקח איתו הוריקן את אחד המקלות. "כשהוא ראה שראיתי, הוא אמר לי לא להגיד כלום", כתב ווייט. ““השאלתי את שלי לחבר ועדיין לא קיבלתי אותו בחזרה”", הוא אמר לי”.

ב-24 ביולי, 2010, נמצא אלכס היגינס מת בדירה שלו. סיבת המוות הרשמית: שילוב של דלקת ריאות, דלקת סימפונות ותת תזונה. אחותו, אן, מצאה את הגופה שלו בחמש בערב ביום שבת, כשהביאה איתה חבילת אוכל שהיתה אמורה להספיק לו לשבוע. על הרצפה, לצד אלוף העולם לשעבר, היתה מונחת צלחת מלאה באוכל. על פי הערכות, שכב מת מספר ימים בלי שאף אחד לא ידע. "הוא מאוד פחד למות בודד", כתב אחד הביוגרפים של היגינס. "הוא לא רצה למות לבד ודיבר שוב ושוב על כך שהיה רוצה את המשפחה שלו לצידו. זה נורא לחשוב שהפחד הכי גדול שלו בסופו של דבר התגשם".

“איבדנו גאון", אמר ג'ימי ווייט, שהגיע שש פעמי לגמר אליפות העולם (והפסיד בכולן). "בסוף זה לא הסרטן שהרג אותו, הוא מת מתת תזונה. לצערנו, אלכס לא הקשיב לאף אחד. אחותו היתה מביאה לו ארוחה מושקעת ושמה אותה בבלנדר, אבל היה קשה לשכנע אותו לאכול". אגב, ווייט ניסה לנפץ את המיתוס על אלכס היגינס השתיין, ואמר: “הוא מעולם לא היה שתיין כזה גדול, זה שטויות. כן, אולי הוא שתה שישה או שבעה חצאי גינס בפאב המקומי, אבל לדעתי, אם כבר, הגינס היא זו שהשאירה אותו בחיים כל כך הרבה זמן".

בדיילי מייל חשבו אחרת, ומשפט הפתיחה של ההספד שלהם יהווה את משפט הסיום של הכתבה שלנו: "ההתאבדות הכי ארוכה בתולדות הספורט הגיעה לסיומה".

לטוויטר של נמרוד עופרן

לכתבות קודמות ב"מגרש השדים"

לתגובות:
nimrodofran@walla.co.il