כל הניסיונות שנעשו השבוע ליצור קשר עם דני שאהין, עם אחיו מרסל ועם אחד מדודיהם, העלו חרס. למרות שלא הצהירו על כך מפורשות, הם כנראה סירבו לדבר עם התקשורת הישראלית על העבר. יכול להיות שדפי הפייסבוק של האח ושל הדוד, שמעוטרים בתמונות שנושאות כיתוב Free Palestine ובקישורים לכתבות בערבית אודות אישים פלסטינים שכביכול מצאו את מותם בידי מתנקשים של המוסד, מסבירים מדוע שמרו על דממה.
בשנת 1995 הגביר ארגון חיזבאללה את ירי הקטיושות לעבר ישובים ישראלים בצפון. הסבלנות הישראלית החלה לפקוע ובאפריל 1996 יצא צה"ל למבצע ענבי זעם שמטרתו הנחלת שקט בגבול הצפון. כלפי חוץ כוחות חיזבאללה היו עסוקים אז בהמשך ירי הטילים על ישראל ובניסיונות התגוננות מהתשובה של צה"ל, אבל ברחובות של כמה מהערים המרכזיות בלבנון, אנשי הארגון עמלו על גיוס נערים צעירים.
בבעלבכ שבמזרח לבנון, עיר שהוכרזה ב-1984 כאתר מורשת עולמית בזכות מבנים ששרדו מהתקופה הרומית, אבל שעם השנים הפכה לאחת מהמזוהות ביותר עם חיזבאללה, חששם של ההורים לבית משפחת שאהין הלך וגבר. האחים מרסל בן התשע ודני בן השש פגשו ביותר מדי פעילים של ארגון הטרור ברחוב ואלו כבר החלו להרביץ בהם את תורתם.
אבי המשפחה, מורה לאנגלית במקצועו, סיפר שנים ארוכות לאחר מכן ל"דר שפיגל" הגרמני שמשפחתו עזבה בגלל שהיא מאסה בחיים בצל המלחמה ובעיקר בגלל שהזרועות של חיזבאללה איימו לאסוף את בניו לתנועה: "המטרה לא הייתה דווקא גרמניה, המטרה הייתה לעבור לכל מקום שהוא לא לבנון".
באתר האינטרנט הגרמני Derwesten ("המערב") שאלו לפני שנה "מה הקשר בין הקבוצה החובבנית FSV 63 לוקנוואלד, לבנון ופורטונה דיסלדורף?" ומיד ענו: "התשובה יכולה להיות רק אחת: דני שאהין".
אביו של דני נולד בירושלים וגדל בלבנון כפליט פלסטיני. בשנות ה-80 המריא ללמוד בדונייצק שבאוקראינה ופגש צעירה מקומית. השניים התאהבו, התחתנו והולידו שם שני ילדים: מרסל ודניאל. זמן קצר אחרי הולדתו של האחרון, המשפחה ארזה את המזוודות, עזבה את ברית המועצות המתפוררת והתמקמה בבעלבכ. ב-1996, בחסות המתח הפנימי בלבנון והתחזקות חיזבאללה, המזוודות שוב נארזו.
משפחת שאהין התיישבה בעיירה לוקנוואלד שבמזרח גרמניה, במדינת ברנדנבורג מוכת האבטלה, כ-50 קילומטרים מהבירה ברלין. כמו בני מהגרים רבים אחרים, הילדים מרסל ודני קיוו לעלות על המסלול הבטוח להצלחה - קריירת כדורגל מוצלחת. בעוד הראשון לא גילה כישרון יוצא דופן, השני התבלט. דני הצטרף בגיל 13 לאנרגי קוטבוס וכשמשפחתו עברה להמבורג כעבור ארבע שנים, הוא עזב את הבית ועבר להתגורר באחת מהאקדמיות של האימפריה מהצפון.
גם בהמשך מרסל אף פעם לא הצליח לשבור את מחסום הליגות החובבניות והתקוות של המשפחה התנקזו לאחיו הצעיר ממנו בשלוש שנים.
דני שאהין קיבל אזרחות גרמנית ב-2007, סמוך ליום הולדתו ה-18, 11 שנים אחרי שהגיע מלבנון. באותה עונה עלה מקבוצת הנוער של המבורג לקבוצת המילואים ובבוא הזמן התחיל להפציץ. החלוץ הצעיר סיים כמלך שערי המבורג 2 בעונת 2008-09 עם 13 כיבושים וכעבור כמה שבועות הצטרף לגרויטר פורת. זו לא הייתה החדשה הטובה היחידה מבחינתו באותו קיץ.
זמן לא רב אחרי שהוא הצטרף לפורת, שאהין קיבל זימון מרגש לסגל הסופי של נבחרת גרמניה שעמדה להשתתף באליפות העולם עד גיל 20 שהתקיימה במצרים. דני חזר למזרח התיכון בו גדל עד גיל שבע ודרך חלונות האוטובוס של נבחרתו ומרפסות בית המלון בו היא שהתה, ראה את רחובות סואץ, איסמעיליה וקהיר. כשחזר לגרמניה סיפר ש"היה ממש קשה לראות את התנאים בהם האנשים שם חיים".
בשנים הבאות דני הצעיר התקשה לפרוץ להרכב של עלי התלתן ששיחקו אז בליגת המשנה. הוא הושאל לדינמו דרזדן מהליגה השלישית והצטיין עם 10 שערים ב-14 משחקים, אבל בשנה הבאה שוב לא מצא את מקומו בגרויטר פורת. למרות שבעונת 2011-12 שאהין שותף ב-14 משחקי ליגה בלבד והבקיע רק פעם אחת, בפורטונה דיסלדורף שעלתה לבונדסליגה, החליטו להמר על הכישרון והחתימו אותו ללא תמורה.
שאהין מעולם לא הניח רגל במגרשי הבונדסליגה ובדיסלדורף ייעדו לו מקום על הספסל, אבל לחלוץ הצעיר היו תכניות משלו והוא עמד להוציא אותן לפועל. במשחק הראשון של העונה, בחוץ נגד אוגסבורג, דני נשלח לכר הדשא בדקה ה-60 ועד שריקת הסיום כבש צמד שהעניק לפורטונה 0:2. במחזור השלישי הוא כבר הפך לשחקן הרכב ואחרי כמה שבועות הבקיע צמד נוסף, הפעם נגד שאלקה.
אחרי שמחק פיגור 2:0 נגד שאלקה במחזור השישי של העונה שעברה, דני שאהין החל לככב בכלי התקשורת בשפה הערבית. כמה חודשים לפני כן עוד נאבק על דקות משחק בליגת המשנה, אבל עכשיו הפך לגיבור. באתר האינטרנט של רשת "אל ערבייה" סיפרו בהתרגשות ש" שאלקה הובילה בבטחה עד ש-13 דקות לסיום המשחק שאהין הפלסטיני כבש שער שוויון".
העניין בשאהין הלך וגבר לאורך העונה שעברה ובזכות מוצאו של אביו, המילה "פלסטיני" חזרה על עצמה שוב ושוב. כשבגרמניה דיווחו למשל שלאציו מתעניינת בחלוץ, באתר הספורט של "אלחקיקה" סיפרו: "דני שאהין הפלסטיני על הכוונת של לאציו".
החדשות על החלוץ הצעיר שעושה את שמו בבונדסליגה הנוצצת לא פסחו גם על לבנון, שם הנבחרת המקומית עדיין הייתה בעיצומו של מאבק על עלייה היסטורית לגביע העולמי. המאמן הגרמני תאו בוקר המריא למולדתו כדי לצפות בשאהין ולשוחח איתו, אבל קיבל תשובה שלילית בנוגע לזימון למדים הלאומיים. שאלת אזרחותו של החלוץ הפכה לסוגיה של ממש עד שבתכנית ספורט טלוויזיונית בלבנון דיווחו שההתאחדות לכדורגל בדקה וגילתה שלמרות ששאהין התגורר במדינה בילדותו, הוא לא אזרח מקומי.
"אמא שלי אוקראינית ואבא שלי לבנוני ממוצא פלסטיני. הם נפגשו כשהוא למד בדונייצק ושם נולדתי", אמר בראיון בגרמניה, "גדלתי בבית שכלל כמה תרבויות ושדיברו בו כמה שפות. הכול היה מתערבב: ערבית, רוסית וגרמנית. אני רב תרבותי".
שאהין סיים את העונה שעברה עם שמונה שערי בונדסליגה אליהם הוסיף שני בישולים, אבל ההופעות הטובות שלו לא מנעו מדיסלדורף ירידה. החלוץ בן ה-24 היה אמור להתכונן כעת לעונה חדשה בליגת המשנה, אבל אז הגיעה הצעה ממיינץ ואיתה עסקה זריזה שהנחיתה אותו בסוף השבוע האחרון בקבוצה של תומאס טוכל תמורת 1.5 מיליון יורו.
החתימה ב"דיי נולפונפר" הבטיחה שגם בעונה הבאה דני שאהין ימשיך לרוץ ולבעוט במגרשי הליגה הבכירה בגרמניה. מה שיקל על בני משפחתו שנותרו בלבנון וגם על אלו שמתגוררים בישראל, לצפות בו בגאווה ולהודות על כך שפעילי חיזבאללה לא הספיקו לגייס אותו לארגון.