תערוכת "כדורגל ש?פ?ל": הצצה לחדרים האפלים בכדורגל

מזה זמן רב שטרסאו ואני, גד, נוסעים למשחקי הליגות הנמוכות במגרשים ברחבי הארץ, מהכפרים הערביים בגליל, דרך שכונות נשכחות בפרברי המרכז ועד לעיירות הנגב.

תחביב זה החל לאחר שמאסנו במשחקים הנפוחים מחשיבות-עצמית בליגת העל, במפגשים הנוצצים אך מנותקים בליגת האלופות ובציפייה לעוד דרבי לונדוני בפרמייר-ליג שמשכיח את העבר הרומנטי. המסע, שהתחיל מאהבה לכדורגל, הפך להיות מסע של חיפוש אחר הנופים השונים בארץ, מסע למחוזות שאנשים רק חולפים על פניהם ולבטח לא מגיעים אליהם כדי לצפות בכדורגל המשוחק בהם. עבורנו, מדובר במקומות בהם הלהט והתשוקה למשחק לא כבו. מקומות שבהם החשיפה לכדורגל המקצועני והבינלאומי לא באו על חשבון הכדורגל המקומי, השורשי, האמיתי.

כצופי כדורגל-מקצועני נלהבים בעבר, וצופי 'כדורגל-ש?פ?ל' נלהבים בהווה, התחלנו במלאכת התיעוד. בעבודת התיעוד (התערוכה הנוכחית והסרט המתהווה) התמקדנו פחות בנעשה על המגרש, והתעניינו בעיקר בפן האנושי, באווירה, במקום ובאופן בו כל אלה מתקשרים ביניהם באמצעות הכדורגל.

המסע החל אי שם, ביום שישי אחד לפני מספר שנים, כאשר התקשרתי לטרסאו והצעתי לו לנסוע לאום אל פאחם, למשחק של הקבוצה המקומית נגד בני ג'דיידה. השאלה 'למה?', שאיתה נאלצתי להתמודד באותו היום, ליוותה אותנו גם במהלך השנים שאחרי. מעט מאד פעמים התשובה, שכתובה בהמשך, סיפקה את הסקרנים, החברים, ואת אשתי.

בכל מקרה, לא עברו אלא מספר שעות מרגע ההצעה, וכבר הגענו לשערי הכניסה של האצטדיון, שם נלקחנו הצידה לתחקור ע"י קצין משטרה שרצה לוודא שאנחנו לא פעילי ימין שמחפשים לעורר פרובוקציה. לאחר מספר דקות שעברו וגבות שהורמו, נכנסו אל האצטדיון רק כדי לגלות מאות אנשים ששאלו את אותה השאלה שנשאלה בראשית המסע: מה שני אנשים מחפשים במשחק ליגה זניח לחלוטין באצטדיון שתפריט המזנון שלו כתוב אך ורק בערבית?

התשובה הייתה פשוטה: כדורגל אמיתי, כמו שרק סיפרו לנו שהיה פעם, וישראליו?ת אמיתית, ללא המסכות.

בכל מקרה, התשובה הזאת חזרה על עצמה בכל מקום שהגענו אליו. פגשנו את בני יצ'לאל, הקבוצה האתיופית המדהימה מרחובות. בדימונה שוחחנו עם מנהל הקבוצה שנאלץ להחליף שחקן במחצית כדי שיספיק לעבוד במפעלי ים המלח (בכל זאת, בימי שישי יש תמריצים כספיים). בכפר נין פגשנו את כפר נין, כפר שלא ידענו על קיומו, ונסענו רק כדי לוודא שהוא קיים. הצטרפנו אל חגיגות עליית הליגה המפוארות של נוג'ידאת. בכל זאת, הם עלו לליגה ב'. בכפר קאסם היינו חלק מקהל של אלפים שהגיע למשחק הדרבי הלוהט נגד טירה. במג'ד אל כרום ביקרנו במגרש המקומי המרופט והמרגש, שלא האמנו ששרדו את המעבר למילניום הנוכחי. בשיכון-המזרח נחשפנו לאווירה המשפחתית החמימה וליריבות המקומית נגד נחלת-יהודה .

בכל המקומות הללו, ובמקומות הנוספים שהיינו בהם, לא הסתפקנו במשחקים עצמם ובביקור במגרש, אלא התעכבנו ליהנות ולהתרגש מהם: בשכונות המאובקות של דימונה, ברחובות הפתלתלים של כפר קנא, הדרכים השוממות של נין. שוחחנו עם האנשים במקום, יצרנו חברויות ואכלנו במקומות אקראיים. למדנו להכיר את המקום ולא רק לחלוף על פניו.

כל ביקור חשף אותנו לעולם שלם של חוויות, טיפוסים, סיפורים, הרפתקאות, אוהדים, תושבים מקומיים, וכן, לפעמים גם כדורגל.

המסע חשף אותנו לישראל אחרת, עזובה ונשכחת, אך יחד עם זאת יצרית וגאה. ישראל האמיתית של הש?פ?ל שרק מחכה לעלות.

התערוכה והסרט התיעודי שהתחלנו לצלם לאחרונה, מציגים את מסע הדרכים של שני חברים המתעדים את שולי החברה הישראלית כפי שהם משתקפים דרך תרבות הכדורגל של הליגות הנמוכות, כפסיפס צבעוני ומרתק של תמונות, פריטים וחוויות של הכדורגל בישראל, או כמו שאנחנו מעדיפים לקרוא לו: כדורגל ש?פ?ל.

ערב השקה:

11.07.13, יום חמישי, 20:00
גלריה גרוס, בוגרשוב 86, תל אביב, קומה ג'.

לדף הפייסבוק של התערוכה