בדיוק עשר שנים פחות ארבעה ימים חלפו מאז היום הגדול ביותר בקריירה של דרקו מיליצ'יץ'. לרוב, כששחקנים מסתכלים לאחור, הם נזכרים אולי בתואר בו הם זכו, אולי בעונה הטובה ביותר שלהם. לצערו של מיליצ'יץ', הרגע הגדול בקריירה היה ונותר זה של לפני עשר שנים- הרגע בו נבחר שני בדרפאט על ידי דטרויט, תוך שהוא מקדים שחקנים כמו כרמלו אנתוני, דווין וויד וכריס בוש. עכשיו, עשר שנים מאוחר יותר, הוא מודה שהקריירה המאכזבת שלו ב-NBA, שהפכה לא פעם לבדיחה בליגה הטובה בעולם, הגיעה לסיומה.
"נגמרו עבורי ההזדמנויות ב-NBA, זה נגמר", הודה השחקן הסרבי בראיון לאתר MVP מארץ הולדתו. "באתי והלכתי משם, והיו לי הרבה חוויות רעות שם". עם זאת, מיליצ'יץ' לא מאשים את כל העולם בכישלונו, ולוקח גם אחריות אישית: "האשמה היא בשני הצדדים. בליגה שם חשבו שאני צריך לשחק תפקיד משני ולחכות להזדמנות שלי. אני מבין את הגישה הזו, אבל האמת היא שאני יודע שאני לא שחקן NBA".
אז עד כמה גרועה היתה הקריירה של מי שלדעת רבים הגיע אל המקום השני גם גם כשזה מגיע לרשימת הבחירות הגרועות בהיסטוריה של הדראפט (אחרי סם בואי, שנבחר על ידי פורטלנד לפני אחד, מייקל ג'ורדן)? כבר בעונתו הראשונה בפיסטונס היה ברור שהסרבי הולך להתקשות למצוא את מקומו בליגה, ובוודאי לא עומד להכות בה גלים באופן מיידי. 1.4 נקודות ו-1.3 ריבאונדים בממוצע למשחק העמיד מיליצ'יץ' ב-4.7 דקות משחק בלבד. גם בשתי העונות הבאות הדברים לא השתפרו (1.8 נקודות בממוצע ב-2004/5, 1.5 בעונה שלאחריה), מה שהוביל את הקבוצה לשלוח אותו בטרייד לאורלנדו.
במג'יק כבר הצליחו להשתמש טוב יותר בסט הכישורים של הסרבי, שקפץ ל-7.6 נקודות ו-4.1 בממוצע למשחק. ועדיין, הדברים היו רחוקים מלהסתדר, ומיליצ'יץ' מצא את עצמו עובר כמעט כל שנתיים בטרייד- אם לממפיס, לניקס, למינסוטה או לבוסטון. בעונת 2010/1, במדי הטימברוולבס, הוא נתן את עונת הטובה ביותר כשפתח בחמישייה ב-69 משחקים, ורשם 8.8 מקודות ו-5.2 ריבאונדים למשחק. שנתיים מאוחר יותר, בתחילת העונה הנוכחית, הוא קיבל חוזה בבוסטון, אך שוחרר אחרי משחק אחד (בו קיבל חמש דקות, אסף ריבאונד ואיבד פעמיים).
בסרביה מיהרו לדווח כי השחקן כבר סיכם בכוכב האדום בלגרד, אך מיליצ'יץ' ממהר להכחיש: "זוהי פנטזיה. אני לא מאמין שמישהו פרסם את זה. זה יהיה בערך כאילו יכתבו שחתמתי בבנגלדש. מגיל צעיר היתה לי תשוקה לשחק בכוכב האדום, וזה לא סוד", אמר השחקן, "אבל בשלב הזה של הקריירה שלי, זה מעט שונה. אנשים שאולים אם כבר חתמתי אבל זה לא כל כך פשוט. חוויות רעות שסבלתי מהן שם הותירו עליי סימנים". אז מה צפוי למיליצ'יץ' בהמשך הדרך? "אני עובד עכשיו עם מאמן אישי, ומנסה לנקות את הראש כדי להחליט מה לעשות הלאה. כשאני נכנס למשהו, אני נכנס אליו ב-300 אחוז או בכלל לא. לשחק בכל מחיר רק כדי לשחק אפילו לא עולה בדעתי".
גם מהנבחרת הלאומית יש למיליצ'יץ' זכרונות רעים, וגם משם הוא עזב בטריקת דלת, שספק אם תיפתח מחדש בקרוב. ביורובאסקט 2007 סינן מיליצ'יץ' אל עבר השופטים כמה קללות עסיסיות, מה שהוביל לקנס מפיב"א והוקעה מקבוצתו דאז ב-NBA, ממפיס. מאז, הוא לא חזר לנבחרת. "זה גמור", אמר מיליצ'יץ' על האפשרות שישוב, "המאמן, דושאן איבקוביץ' הוא איש קטן וזקן, והוא עושה דברים בצורה שונה". כיום הוא משקיע את מירב זמנו בעזרה לילדים חולים, ועדיין מחפש קבוצה שתגרום לו לרצות לחזור ולשחק כדורסל. כמה שהדברים נראו אחרת, בדיוק לפני עשר שנים, פחות ארבעה ימים.
