בחודש האחרון ווינסטון בוחארדה חזר לככב בכלי התקשורת. בסוף מאי פרסם אחד מהעיתונים בהולנד ידיעה שהכותרת שלה הייתה: "מבוקש: רשויות המס מנסות לאתר את ווינסטון בוחארדה" ובשבועיים האחרונים הופיעו דיווחים קצרים וקולעים על עדויות של אנשים שראו אותו.
פעם הוא נצפה חומק לתוך בית באמסטרדם ופעם אחרת נראה במועדון לילה במרוקו, בחברתם של הקיקבוקסר המפורסם באדר הארי וחברתו אסטלה קרויף - בת דודו של ג'ורדי ואשתו לשעבר של רוד חוליט. באמצע השבוע האחרון פרסם אתר אינטרנט הולנדי ששחקן העבר נופש באיביזה.
החוב של בוחארדה לרשויות המס בהולנד, כך מספרים שם, מגיע ל-1.9 מיליון יורו, אבל מי שמכיר את שחקן העבר בן ה-41 יודע שהוא לא יוותר אפילו על סנט אחד בלי להילחם עליו. החיפוש אחריו הוא הזדמנות נהדרת להיזכר במה שפעם נקרא לעתים באנגליה "החוזה הכי מפורסם בעולם".
ווינסטון בוחארדה נחת בצ'לסי בקיץ 2000 אחרי שסיים את חוזהו בברצלונה. מגן-בלם קשוח ששרבט בקורות החיים שלו 20 הופעות בנבחרת הולנד, זכייה בליגת האלופות עם אייאקס, שתי אליפויות ספרד עם בארסה וגם חצי עונה במילאן. למה רק חצי עונה?
בוחארדה שיתף פעולה באימפריה האיטלקית עם אדגר דווידס ופטריק קלייברט וכשפאביו קאפלו הגיע לקבוצה במהלך העונה במקום אריגו סאקי, הוא נתקל בשלישייה דעתנית שבראשה שחקן ההגנה. דון פאביו נהג לכנות אותם "הפרופסורים ההולנדים" והוא לא התכוון להחמיא. כמעט בכל פעם שערך תרגול באימון, לבוחארדה הייתה הערה שלילית וקולנית. לעתים הוא גם היה מחלק הוראות לשאר השחקנים. קאפלו שמח להיפטר ממנו בינואר ולשלוח אותו לקאמפ נואו, לידיו המחבקות של לואי ואן חאל. עם הדעתנות הקטנונית שבמילאן למדו להכיר אחרי כמה שבועות, גם בצ'לסי יהיו צריכים לחיות.
הימים בצ'לסי היו ימי טרום רומן אברמוביץ', אבל בליגה האנגלית הכסף כבר התחיל להישפך מזמן ובוחארדה - כיאה לשחקן נבחרת הולנד ששיחק בקבוצות גדולות וזכה בתארים החזיק בחוזה בסך 40 אלף ליש"ט לשבוע. בצ'לסי הוא איחד כוחות עם מאמן איטלקי נוסף, ג'אנלוקה ויאלי, אבל זה קיבל באהבה את דרך המחשבה של ההולנדי. הצרות החלו כשויאלי פוטר אחרי חמישה מחזורים וקלאודיו ראניירי ירש אותו על הקווים. גם פה, כמו עם קאפלו, ההתנגשות הייתה בלתי נמנעת.
ההולנדי שהגיע למערב לונדון בגיל 30, הספיק ללבוש את מדי הבלוז תשע פעמים, מהן שבע כמחליף. ב-26 בדצמבר 2000 צ'לסי התארחה אצל איפסוויץ' ובוחארדה נכנס במקום חברו מריו מלכיוט בדקה ה-59. 31 הדקות הבאות היו האחרונות שלו במשחק ליגה. קרוב לשנתיים לאחר מכן הוא החליף את קיקה דה לוקאס במשחק נגד ג'ילינגהאם בגביע הליגה - במה שבדיעבד היה משחק הכדורגל האחרון שלו.
זמן קצר אחרי שראניירי הגיע, בוחארדה נשלח להתאמן עם קבוצת המילואים של המועדון. בקיץ צ'לסי ניסתה למכור אותו, אבל הוא סירב לעבור בגלל שאף קבוצה אחרת לא הייתה יכולה לשלם לו סכום שמתקרב לזה שנקבע בחוזהו בסטמפורד ברידג'. בשלב הזה החלה מלחמה של ממש בין הצדדים.
אחרי שסירב שוב ושוב לקבוצה אחרת, בוחארדה נשלח מקבוצת המילואים לנוער. בהמשך הקבוצה לא רשמה אותו בסגל במנהלת הפרמיירליג ולא נתנה לו מספר. בגיל 32 אחרי עונה שלמה בה הוא לא שיחק, ההולנדי ניצב בפני צומת דרכים: קריירה או כסף? הוא בחר באפשרות השנייה, העדיף את חשבון הבנק על פני כר הדשא והניח על המזבח את השנים שנותרו לו לשחק. צ'לסי שילמה לו 40 אלף ליש"ט לשבוע והוא לא היה מוכן לוותר אפילו על פאונד אחד.
"צ'לסי הציעה לי חוזה ואני חתמתי עליו, אז מה הבעיה? למה שאני אזרוק כסף שכבר שייך לי?", הוא אמר בכמה הזדמנויות והבהיר שוב ושוב, מעבר לכל ספק, שהוא לא מתכוון לעזוב עד שחוזהו יסתיים. לעיתונאי ההולנדי ארנסט באוס, שסיפר שבוחארדה גדל במשפחה קשת יום ומרובת נפשות, הוא סיפר: "יכולתי ללכת לשחק במקום אחר תמורת משכורת נמוכה יותר, אבל מי שמכיר אותי ואת ההיסטוריה שלי יודע שבחיים לא הייתי עושה את זה. מעט אנשים מרוויחים סכומים כאלו ואני אחד מברי המזל הללו".
אחרי שנשלח לגלות ביציע, בוחארדה ניסה לשכנע את ראניירי שמקומו על הדשא, אבל במרוצת הזמן הוא ויתר על הכדורגל והתרכז בדבר אחד: עמידה בתנאי החוזה שלו. "ניסינו להמריץ אותו, אבל בשלב מסוים כבר נראה שהיו לו דברים אחרים בראש", סיפר גרהאם לה סו ל"דיילי מייל", "הוא עלה המון במשקל ולא השקיע באימונים. אני הייתי נבוך אם הייתי כדורגלן מקצוען והייתי נראה ככה, אבל לו זה לא ממש הפריע".
בעונה האחרונה שלו בצ'לסי בוחארדה כבר עזב את לונדון ועבר להתגורר באמסטרדם. כמה פעמים בשבוע הוא המריא מהולנד, נחת בהית'רו, נסע לאימון עם קבוצת הנוער, חזר להית'רו וטס בחזרה לאמסטרדם. לאימונים עם קבוצת הנוער הוא התייצב כאחרון בני העשרה, אחרת היה סופג קנסות ומאבד כסף.
כשהתקשורת האנגלית חזרה לעסוק בעניינו מפעם לפעם, היא הגדירה את הסוגיה לא אחת כ"החוזה הכי מפורסם בעולם". הוא כיכב במצעדי "ההחתמות הכי גרועות בהיסטוריה" ובאלו של "השחקנים הכי גרועים בהיסטוריה של צ'לסי", אבל התייחס לכך בזלזול, המשיך לשבת ביציע ולספור את הכסף בבנק. על חיי הזוהר סירב לוותר. הוא קנה בתי יוקרה בהולנד, רכש מכוניות ונצץ מתכשיטי זהב.
בקיץ 2004 צ'לסי נפטרה מהעולם הכבד שנקרא ווינסטון בוחארדה. אחרי ארבע שנים בהן הוא רשם תשע הופעות ליגה, אחרי שלוש וחצי שנים בהן הוא לבש את מדי הבלוז 21 דקות במשחק בגביע הליגה. הוא היה אז בן 33 וחצי, גיל בו עדיין יכול היה למצוא קבוצה בליגה טובה באירופה, אבל זה לא קרה. שנה וחצי לאחר מכן - 18 חודשים נוספים בלי לשחק כדורגל - הוא הכריז רשמית על פרישה והסביר: "קיבלתי הרבה הצעות, אבל אף אחת מהן לא הייתה גבוהה מספיק".
באחד מהראיונות שלו פעם ההולנדי הצהיר ש"אם לא הייתי כדורגלן הייתי פושע, אבל לא סתם פושע, אלא אחד גדול". במרוצת הזמן הוא אכן הפך לכזה. אחרי שפורסמה ביוגרפיה על חייו, אחרי שהוא נכנס להרפתקאות שונות ומשונות של קניית עסקים שונים ומכירתם, אחרי שהוציא תעודת אימון, קיווה לפצוח בקריירה על הקווים ולא הצליח, בוחארדה הסתבך.
ב-2011 ההוצאה לפועל החרימה שלושה מבתיו של שחקן העבר ומכרה אותם כדי לכסות את החובות שלו לרשויות המס. "he's fat, he's round, he hasn't got a pound" ("הוא שמן, הוא עגול ואין לו פאונד") קראה אחת מהכותרות באנגליה. התקשורת פרסמה אז תמונה שבורה שלו על רצפת הווילה בת ששת החדרים שהוא קנה בפאתי אמסטרדם כראי למצבו הנוכחי. בחודשים האחרונים הוא כאמור שוב חזר לכותרות. שוב הסיפור על הכדורגלן שוויתר על שנות הקריירה האחרונות שלו לטובת 40 אלף ליש"ט לשבוע, זה שכמה שנים אחר כך נותר עמוס בחובות.
