גמר הפלייאוף בין מכבי תל אביב לבין מכבי חיפה הערב (20:50, ספורט 5) מספק לנו לא מעט מאצ' אפים שמעניין יהיה לעקוב ולראות איך הם יתפתחו לאורך הסדרה. במקביל ובשל הבעיות הטקטיות השונות שעשויים המאמנים היריבים להציב אחד בפני השני, צריך יהיה לבחון את ההתאמות שייעשו ממשחק למשחק. את קרב המוחות. גרג פופוביץ', למשל, קיבל תובנה אחת מרכזית לאחר שני משחקי החוץ שלו במיאמי והפנים את המסר בשחקני סן אנטוניו: עזבו אתכם מכל השטויות ההגנתיות, חבר'ה פשוט זוזו שני מטר אחורה. ולפחות למשחק מס' 3 זה עבד.
אצלנו, אתם יודעים, זה לא יעבוד. לא נזכה לראות התפתחות של סדרה. לא נחזה כיצד היריבות בין השחקנים הופכת אט אט לשנאה מרתקת. לנו משאירים רק את הפרומו.
לא נסתיר גם אנחנו תמכנו בהעברת משחק הגמר לרוממה. הנימוק היה שאם כבר הולכים על שיטה שהיא קרקס, אז מוטב שיתנו לקרקס לנדוד. אם רוצים לקיים שני מפעלי גביע באותה העונה ולהתעקש לקרוא לאחד מהם אליפות, אפשר לערוך אותו בעיר שמארחת את תחרות מלכות היופי. גם ליונה יהב מגיע. ולא נסתיר גם זאת אין למכבי חיפה שום סיכוי לנצח את מכבי תל אביב בסדרה. זה נכון. סדרה של הטוב מ-לא-משנה-כמה הייתה משאירה את הצלחת, בוודאות, בארון של שמעון. ועדיין אנחנו, וכנראה שזה רק אנחנו, מעדיפים שיטה שבה לזכייה באליפות יש איזשהי משמעות.
אז מה יהיה לנו הערב? לא מעט אלמנטים מקצועיים מעניינים שראויים לבחינה (ולא מעט אמריקאים בעלי אזרחות כפולה). נתחיל בקו האחורי. הרכז הכי טוב בשתי הקבוצות (ובכלל בליגה של העונה) משחק בירוק ושמו גל מקל. התעלות התקפית שלו, ואת זה כבר למדנו ממשחק גמר הגביע הקודם שנערך העונה, לא תספיק לבדה. בטח לא כשפול סטול במוד של החרבה. למשך מספר משחקים שנערכו בשלב הפלייאוף נראה היה שהכימיה בין שני הגארדים הירוקים נמצאת במגמת שיפור. נראה ששניהם התחילו להבין את חלוקת התפקידים ביניהם.
כדי שחיפה תנצח את המשחק הערב, היא כנראה תצטרך גם את מקל בעמדת המסדר וגם את סטול בפוזיציית המפציץ החכם. או אולי המפציץ הווינר. סטול צריך להיות מה שהוא, גם כי הוא לא יודע אחרת אבל גם כי זה מה שמנצח (ופעמים רבות מפסיד) משחקים כאלה שהם על כל הקופה. אפשר לשרטט מהלכים מתוחכמים של X ו- O מכאן ועד הודעה חדשה, אבל בסוף צריכים גם את המשוגע שיעביר שני דריבלים בין הרגליים, יקח צעד אחורה וידפוק שלשה נטולת כל הגיון. ואם יש מישהו שמסוגל לקבור זריקת ניצחון טיפשית בקבוצה הלא ממש מאומנת הזאת, זה הגארד האמריקאי-מקסיקני שלה.
גם למכבי יש את הווריאציה הסטולית שלה. בניגוד למקביל שלו מחיפה שמקבל קארט-בלאנש לעשות מה בראש שלו, זכה השנה דייויד לוגן לסדרת חינוך וספסול בכל פעם שהעז לעשות את מה שהביא אותו למכבי מלכתחילה. מכבי החתימה גאנר שחי בעיקר על יכולת סטריקית לעשות הרבה נקודות בזמן קצר. בשביל זה צריך להרים לא מעט זריקות בלא הרבה זמן. כשזה נכנס ללוגן השנה, החיים היו יפים. כשהוא החטיא, הסתבר שהזריקות שלו היו בכלל רעות ושלא כחלק מהשתף ההתקפי. במסגרת ריצת הפלייאוף שלה, ניצח הגארד האמריקאי-פולני לפחות משחק אחד משמעותי כשעשה בדיוק את הדבר היחידי שהוא באמת יודע לעשות. דקות רצופות שלו במהלך המחצית השנייה עשויות לעשות (שוב) את ההבדל לטובת הצהובים.
גזרה מעניינת נוספת היא בעמדה 4. בשלבים מוקדמים יותר של העונה הריצו בחיפה את פט קלאת'ס, האמריקאי-יווני שלהם, לא מעט דווקא בעמדת הסמול פורוורד והשאירו את עמדות 4-5 לצמד קוז'יקרו-תומאס. למרות הנסיון לשלוט בקרשים, לא בטוח שזו הווריאציה המומלצת לירוקים. בכל מקרה, המאצ'אפ קלאת'ס-אליהו עשוי להתברר כמפתח מרכזי במשחק הגמר. שני שחקני התקפה שונים מאוד, שיכולים לגרום לקבוצה השניה לא מעט נזק. במיוחד מול ההגנה הלא מרשימה שהאחד אמור להפגין מול השני.
ולא דיברנו עדיין על דווין מול דונטה סמית'. הראשון הוא הרול פלייר האירופאי האולטימטיבי. השני הוא סוג של פרא אדם מוכשר. המוכשר יותר מבין השניים. משחק ההתקפה של חיפה בנוי בעיקר על היכולת של סמית' שלה לייצר נקודות ממצבים של בידוד. המשחק של מכבי תל אביב, בשני הצדדים, בנוי ותלוי ביכולת של סמית' (שלה) לייצר באלאנס התקפי והגנתי. בניגוד ליריבות עבר פוטנציאליות של הצהובים, מגיעה חיפה עם אלמנט שלא תמיד מוצאים בשלולית שלנו. יש שם כמה טיפוסים קשוחים שממש לא בטוח שיעשו במכנסיים כשזה קובע. דונטה סמית' בעיקר.
ונסיים עם שני היהודים אמריקאים שעל הקווים והשפעתם על המשחק. למרות שסטטיסטית מדובר בשתי קבוצות ההתקפה הטובות בארץ, ברור לשני המאמנים שמשחק ההתקפה המסודר שלהם רחוק מלהיות מושלם. בדקות הטובות שלה מול אילת, חיפה רצה-רצה-רצה וסגרה משחקים בכמה דקות. גם הצהובים, מהצד השני, חייבים מדי פעם להרים הילוך כדי להימנע ממשחק ההתקפה המורכב אבל הלא ממש מרשים שלהם. אז למי טובה הריצה? כנראה שלשתי הקבוצות. מי שתעז לרוץ ותתגבר על הפחד (חיפה על החשש מהתגובה הצהובה ומכבי מאפקט משחק החוץ) תזכה ליתרון משמעותי וכנראה שתנצח את המשחק.
משימה מרכזית נוספת של שני המאמנים תהיה לגרום לצד השני ללכת אל הספסל בנקודות החלשות והרזות שלו. מכבי, ואת זה כולם כבר יודעים, תתקשה להחזיק מעמד בכל דקה ששון ג'יימס מסופסל. חיפה, ואת זה כולם אמורים לדעת, נחלשת באופן משמעותי ברגע שמקל או סטול או סמית' נחים. ריצה יכולה להיות פתרון אחד. כפיית התאמות הגנתיות אמורה להיות הפתרון הנכון.
למרות ששני המאמנים הראו לנו לאורך העונה טיפולים הגנתיים דומים בחסימות, כלומר חילופים מול מצבי פיק אנד רול (במיוחד), אין ספק שרמת הביצוע וכן רמת הגמישות המחשבתית במכבי מהווה יתרון. הגנת החילופים חסרת ההשראה של חיפה מול אילת חשפה אותה לאין ספור מיסמאצ'ים שלא נוצלו כהלכה על ידי הקבוצה של קטש. מול מכבי זה לא אמור לעבוד. הגנת המאסקינג המדויקת יותר של בלאט אמורה לסייע לה לפתור לא מעט בידודים וגם להכריח את חיפה ללכת לפואנטות עמן היא מרגישה הרבה פחות בנוח.
מכבי חיפה יכולה לגנוב את האליפות, או איך שלא קוראים לזה, הערב ברוממה. ואם בעונה כזאת היא גם לא תצליח, עם מכבי כל כך חלשה, אפשר לסמוך על מיטב המוחות של השלולית שלנו. הם כבר יצליחו למצוא פתרון פלא אחר שיעלים באחת את כל הבעיות של הכדורסל הישראלי. חוק רוסי כבר יש. חוק צעירים מבריק (כולל צעירים עד גיל 25, כן?) גם. כמובן שגם חוק הליגות הכפולות הגאוני. יש על מי לסמוך.