נבחרת ישראל הבוגרת תעלה הלילה להשתעשע עם הונדורס במשחק ידידות בניו יורק סיטי. אוטוטו יוצא לדרך יורו הצעירות בישראל, כך שזה זמן מצוין לבדוק את הקשר שבין הטורניר של הזאטוטים לבין הדבר האמיתי. הקשר הוא בארבעה שחקנים בלבד. יובל שפונגין, דקל קינן, ליאור רפאלוב ושרן ייני. מתוך הסגל של אלי גוטמן למשחק הקרוב, רק ארבעתם שיחקו אצל גיא לוי ביורו בהולנד ב-2007.
ברשימה זו יש יוצא דופן ייני. האס של מכבי תל אביב רשם רק שתי הופעות נבחרת, כמו למשל שי מימון, עוד שריד מ-2007. ייני לא היה בכיוון של נבחרת, ובין הקדנציה בצעירה לכריסטיאנו רונאלדו, לא לבש את הכחול-לבן. שאר חברי הרביעייה רשמו כמות הופעות נכבדת לשש שנות בוגרים. קינן עם 24, שפונגין עם 23 ורפאלוב עם 21.
רפאלוב. שגרירנו בבלגיה עושה חיל, אחרי עונות נהדרות במכבי חיפה. בליגה הבלגית הוא צבר העונה עשרה שערים ושישה בישולים, ובתקופות רבות נראה נהדר. תוך זמן קצר הפך רפאלוב משחקן משלים בירוק לאחד הברגים הכי חשובים במערך של גוטמן. ראינו את זה בצפון אירלנד.
קינן התקשה בחו"ל, המשיך לעבוד קשה ומצא את הנישה במרכז ההגנה של מכבי חיפה. בצוותא עם אדין צוצאליץ' ואיתן טיבי, קינן הוא אחד משלושת הבלמים הטובים בליגה הישראלית. לכך הוא הוסיף חמישה שערי ליגה. עוד דוגמה טובה לכם, ילדים, להשפעותיו הרבות של חדר הכושר. מומלץ.
על שפונגין מספרים שהוא קצת בדעיכה העונה, אבל מגן העונה בקפריסין של 2012, עם אומוניה ניקוסיה, הוא עדיין המגן הימני הכי טוב במדינת ישראל. מעניין לראות מה יהיה היעד הבא שלו בקריירה, וכיצד זה ישפיע עליו במאבק על חולצת ההרכב בנבחרת.
וייני? לפי מה שגוטמן חושב, האלוף הטרי, הכלבוניק שהוא גם עמדה משלו, כאן כדי להישאר. ייני הסתדר לא רע עם שלל האיומים הפורטוגליים, ומעניין לראות האם יהיה בהרכב ואיך יתופקד גם במשימות שונות מפורטוגל. מסקרן יותר לראות אם במכבי תל אביב של הצ'מפיונס ימצאו לו מקום בהרכב, והיכן.
אם בכל זאת מחפשים מכנה משותף בין הקוורטט, אז האופי מדבר. תנסו לחשוב על תקריות רציניות שבהם היו מעורבים הארבעה. תחברו הכול ביחד, לא תמלאו יד אחת. כולם, בלי יוצא מן הכלל, הם שחקנים שמאמנים אוהבים. גם גוטמן.
בסגל לטורניר ההוא בהולנד היו גם שמות מפציצים יותר. בן שהר, טוטו תמוז, אבירם ברוכיאן, עמית בן שושן, ברק יצחקי. כל החמישה הסתמנו כבאנקרים להמשך, כסופרסטארים עתידיים. עובדתית שש שנים חלפו, והם כרגע לא בנבחרת. בן שושן כובש מעט מדי לתפקיד שלו, ברוכיאן בקושי עומד על הרגליים ותמוז עדיין מבכה על כך שיכול היה היום לשחק עם פלקאו באותו החוד.
שהר, שמחזיק במספר ההופעות הרב ביותר בין חברי 2007 (31 משחקים בכחול-לבן), נמצא אולי בחזרה במקום הראוי לו. נראה שאחרי נדודים רבים מדי, הוא מצא בית. עכשיו הוא צריך לנסות לצבור מספרים שהולמים יותר את הכישרון שלו. אם יעשה כן, הדרך סלולה. גם מלך שערי השגרירים, ברק יצחקי, יכול עוד לקבל זמן מסך. השאלה דרך איזו קבוצה יעשה זאת.
מתוך 23 הגיבורים ששלח גיא לוי להולנד, 11 לא צברו ולו הופעה אחת בנבחרת הבוגרת. מתוך ה-23, רק שבעה כיום הם שחקני נבחרת בפוטנציאל (הרביעייה המדוברת פלוס שהר, יצחקי ותמוז). וברשימת ה-לא-תאמינו-שהיו-בנבחרת-ההיא: אלירן דנין, ליאור ג'אן, עידן סרור, ניצן דמארי, רמי דואני ונאור פסר.
הספירה לאחור כוכבי הנבחרת הבוגרת של 2019
אותה רשימה מעבירה אותנו לרביעי הקרוב, וזורקת אותנו ל-2019. ביורו הצעירות הקרוב 23 בחורים ינסו את מזלם מול מדינה שלמה וים של סקאוטים. בעוד שש שנים, כפי שכתוב פה, יהיה נחמד להיזכר ולראות מי מהם הפך לכוכב ומי מהם נשטף עם הזרם לבינוניות.
על הנייר, ולפי מה שראינו מהם עד כה, בעמודת הפוטנציאל נמצאים בוריס קליימן, עמרי בן הרוש, טאלב טואטחה, אופיר קריאף, עמרי אלטמן, ניר ביטון, אייל גולסה, סינטהאיו סלליך, ישראל זגורי, מונס דאבור, מרואן קבהא, מוחמד כליבאת ואלון תורג'מן. ובכל זאת, למען ההימור, הבינגו והטעויות, הנה הכוכבים שיובילו את הבוגרת ב-2019.
5. מונס דאבור
יש בו משהו, בבחור הזה. מנסים להתעלם, כי לא תמיד מוצאים בו תכונה אחת משמעותית. אבל תראו את הנתונים. בגיל 20, בשנתיים בקבוצת צמרת, הילד כבר עם 19 שערי ליגה ב-36 הופעות בהרכב - מספרים מדהימים. דאבור הוא לא חלוץ מטרה ולא שחקן קו. אבל הוא שחקן שמשתלב נהדר בתוך קבוצה ומצליח לאיים על השער משום מקום. אם יצליח לגדול עוד קצת מבחינה פיזית, עמודת הכיבושים תמשיך לתפוח, ועמודת ההופעות הבינלאומית בהתאם.
4. בוריס קליימן
פשוט מדהים שכישרון כזה עדיין לא משחק כשוער ראשון בקבוצת ליגת על, וזו בדיוק הבעיה בכדורגל שלנו חוסר האמון בשוער הישראלי הצעיר. נכון, לא כל אחד זה קסיאס, אבל אם לא ננסה, לא נמצא. קליימן סיפק העונה הופעות שוער מצוינות. למעט הטעות בתבוסה לקרית שמונה, לא נספרו יותר מדי שגיאות פטאליות. קליימן היה מרשים כמעט בכל משחק שבו שיחק. במשחק הגביע בבאר שבע הוא סיפק הופעה מטורפת, וגם במשחקים שהפועל תל אביב ספגה הרבה, הוא מנע מההגנה הנוראית שלה לספוג יותר. שוער הנבחרת הבא. לא ב-2019, ב-2014.
3. ניר ביטון
מרוב שמדברים על הקבוצה שאליה הוא לא מתקדם מנצ'סטר סיטי בקושי מדברים על הקבוצה שמונעת ממנו להתקדם מ.ס. אשדוד. ביטון הוא לא שחקן של מספרים, ולא יהיה גם. הקשר הגבוה והאלגנטי לא שווה כרגע צמרת ליגה אנגלית, אבל הוא גם לא שווה את אצטדיון הי"א. אם ביטון רוצה לממש את הפוטנציאל שאכן טמון בו, הוא חייב לעזוב לקבוצה תחרותית יותר. אם לא חו"ל, אז קמפיין קצר בקבוצת צמרת ישראלית, מועדון שבו משחקים כדורגל אכפתי ותמיד רוצים לנצח. ביטון מוכשר מדי מכדי להעביר עוד חצי עונה פושרת. עוף גוזל.
2. אייל גולסה
נכון, גולסה של מכבי חיפה אפור ודל במספרים זה לא גולסה של הנבחרת, זה שמאמן הולנד, קור פוט, מיהר לשאול אודותיו. אבל גם גולסה הזה וגם גולסה ההוא הם שחקנים מצוינים וחשובים. יש בקשר הירוק יותר מדי תכונות טובות, וכנראה כבר בעונה הבאה נצטרך כרטיס טיסה כדי לראות אותו מול העיניים. מאמנים וסוכנים מסבירים שהסקאוטים מוצאים בו פוטנציאל עצום, בגלל המבנה והקצב, ומכל שחקני הסגל, הוא היה המרשים ביותר במשחקי הידידות השונים. אבל למרות שנמאס לו לשמוע מזה - שחקן בתפקיד שלו, שרוצה להיות סופרסטאר בכל מועדון ובכל נבחרת צריך גם לשפר את המספרים שלו. ביורו זו הזדמנות מצוינת להתחיל.
1. טאלב טואטחה
מכל ההחלטות שקיבל אלי גוטמן מאז שנכנס לתפקיד המאמן הלאומי, טואטחה בחוץ וגל שיש בפנים זו התעלומה הגדולה ביותר. בכל יום שהמגן השמאלי של מכבי חיפה לא בסגל הבוגרת, מלאך מאבד כנפיים. כנראה שמה שמפריד בין שחקן ההגנה הכי מוכשר בישראל לבין ה-11 של גוטמן זו אותה הגנה. טואטחה סופג ביקורת על איך שהוא עומד על המגרש, ולרוב דורש כיסוי קפדני יותר של הבלם שמשחק בצד שלו. אבל זה כנראה השחקן היחיד בסגל של גיא לוזון, שגם שחקנים אירופים יתקשו מאוד להסתדר מולו. בלי ספק, האיש הכי מוכשר בנבחרת ישראל הצעירה.
