לגריגור דימיטרוב נמאס שמכנים אותו "בייבי פדרר". הוא לא תינוק של אף אחד ולא מעוניין שישוו אותו לאחרים, גם אם קוראים להם רוג'ר פדרר. "כל ההשוואות האלה, אני רוצה שיפסיקו לדבר על זה. נכון שיש בינינו כמה קווי דמיון, ונכון שזה מחמיא ובתחילת דרכי חשבתי שזה מגניב, אבל עם הזמן הבנתי מה אני, וזה משהו שלא דומה למישהו אחר", הוא אמר בראיון לפט קאש ב-CNN. "אני מנסה לבנות את הסגנון האישי שלי כשאני על המגרש. אני חובט את החבטות שלי, ואני חושב שעם הזמן זה מה שכולם יראו".
ביטחון עצמי, כפי שניתן להבחין, יש לו בגלונים. יש שיקראו לזה אפילו שחצנות. אבל דימיטרוב לא אשם. כמות התשבוחות והקילוסין שנשפכה על הכישרון שלו מאז שהגיע לסבב לא יכולה שלא לחלחל. הכינוי "בייבי פדרר" הודבק לו כשהיה רק בן 17 (החודש מלאו לו 22), בשל סגנון המשחק ההתקפי, הבקהנד יד אחת והטאץ' הנפלא, שמזכירים את השוויצרי. הוא זכה בעונת 2008 בווימבלדון ובאליפות ארה"ב לנוער והעפיל למקום הראשון בסבב הג'וניורס. כשהחל להתחרות בשנה העוקבת בסבב הבוגר, הקונצנזוס בקרב מביני עניין היה שמדובר בדבר הגדול הבא; טניסאי שאמור לזכות בכמה גראנד סלאמים בקריירה ואולי אפילו לכבוש את פסגת הדירוג.
מאמנו באותה תקופה, פיטר לונדגרן, שהיה גם מאמנו של פדרר בתחילת דרכו, רק העלה את הרף, כשטען ש"הוא אפילו טוב יותר ממה שפדרר היה בגילו". עם ציפיות כאלה לא קל לאף אחד להתמודד. העין הבוחנת, כידוע, עלולה גם לשתק. עיתונאים ופרשנים ציפו מדימיטרוב לנסוק במהרה אל הצמרת. לונדגרן אמר שתוך שנה הם מצפים להיכנס לתוך המאייה הראשונה.
אבל המציאות לא מיהרה להסתנכרן עם הנבואות. שלא יובן לא נכון: דימיטרוב כן התקדם בדירוג בעקביות, שנה אחר שנה, אבל לא מהר ובאופן נחשוני כפי שקיוו. הוא נכנס למאה הראשונים רק ב-2011 ועד היום הוא עדיין לא זכה אפילו בתואר ATP אחד. הוא גם לעולם לא עבר את הסיבוב השני בגראנד-סלאם. אז למה כולם כל כך מתלהבים? תשאלו. ובכן, בדיוק בגלל תצוגות כמו זו שהראה החודש במדריד.
בסיבוב השני של טורניר המאסטרס על החימר, פגש הבולגרי את נובאק דג'וקוביץ', חם אחרי הניצחון על נדאל בגמר במונטה קרלו. דימיטרוב ניצח בשלוש מערכות, ולא רק ניצח הוא היה טוב יותר, התקפי יותר, יצירתי יותר ואפילו חזק יותר מנטלית. בהתחשב בהתקדמות שהוא רשם השנה, ובמיוחד בחודשים האחרונים, הניצחון הזה לא נפל כרעם ביום בהיר. במונטה קרלו הוא מתח את נדאל לאורך שלוש מערכות צמודות ומתישות באחד מהמשחקים הכי קשים שהיו שם לספרדי בשנים האחרונות (אם מוציאים את דג'וקוביץ' מהמשוואה). בסוף יצא דימיטרוב כשידו על התחתונה, אבל עם המון נקודות טובות לקחת.
אחרי אותו המשחק, אמר נדאל כי הוא מאמין שדימיטרוב יכנס לעשירייה הראשונה: "תמיד הייתה לי הרגשה שכן. זה תלוי איך הוא יהיה מבחינה מנטלית, אם הוא יהיה מסוגל להמשיך לעבוד קשה ולהשתפר. אבל בטח, הוא שחקן גדול ויש לו את כל החבטות. יש לו את כל מה שצריך כדי להיות שחקן מאוד מאוד טוב, אז הכל תלוי בו. יש לו זמן והוא עושה עבודה מצוינת".
לא סתם נדאל הזכיר את הצד המנטלי. הפן הזה במשחק של הבולגרי נחשב, יחד עם כושרו הגופני, לנקודת התורפה שלו. הוא נתפס כשחקן שמפסיד משחקים שנמצאים כבר בידיים שלו, לא מתאמץ עד הסוף ובקיצור לא עושה מספיק כדי לממש את הכישרון הענק. "דימיטרוב נראה נינוח מדי עם כך שהוכרז מזמן כדבר הגדול הבא, ומתנהג לעיתים תכופות כאילו המחשבה היא המציאות", כתב עליו לאחרונה פרשן הטניס הבכיר פיטר בודו.
דוגמאות בולטות לשבריריותו המנטלית ניתן למצוא בחודש מרץ האחרון, בשני טורנירי המאסטרס הרצופים בארה"ב. באינדיאן וולס, מול דג'וקוביץ', חבט דימיטרוב לא פחות מארבע (!) שגיאות כפולות כשהגיש עבור המערכה הראשונה; אחר-כך במיאמי מול מארי, שחזור כמעט זהה: הפעם הוא הגיש שלוש שגיאות כפולות באותו מצב.
במשחק מול דג'וקוביץ' במדריד ראינו פתאום מישהו אחר. הפעם דימיטרוב היה זה שהציל שלוש נקודות מערכה וזכה במערכה הראשונה. אחר-כך, הוא התגבר על התכווצויות שרירים שתקפו אותו במהלך המערכה השנייה ושבר את דג'וקוביץ' בתחילת המערכה השלישית. הוא הוסיף שבירה במשחקון האחרון של המערכה כדי להכריע את המשחק. קשיחות מנטלית שאף פעם לא ראינו ממנו, ושבהחלט מהווה סימן מעודד להמשך.
גם דג'וקוביץ' הופתע מעמידתו הבלתי אופיינית בלחץ. הוא ציין זאת לאחר המשחק: "דימיטרוב הראה היום את היכולת המנטלית שלו. הוא הצליח לשחק שלוש שעות של טניס ברמה גבוהה. זה טוב בשביל הטניס לראות את הדור הזה עולה וצומח". בדבריו של הסרבי מסתתר פלוס נוסף שדימיטרוב ודאי שואב מהמשחק מול המדורג ראשון כושרו הגופני המשופר. זה שהיה בעבר נושא לביקורת. כפי שציין הסרבי, דימטרוב שמר על רמת טניס נפלאה במשך למעלה משלוש שעות. ככה זה שעובדים קשה כדי להשתפר. "השעות בחדר הכושר הן חובה", הוא אמר כשנשאל בעניין בסיום המשחק. "אתה פשוט חייב לעשות את זה, לא משנה אם זה שבת או ראשון, אתה פשוט חייב לעשות את מה שאתה חייב לעשות".
יחד עם זאת, בניגוד לנדאל, דג'וקוביץ' לא משוכנע שדימיטרוב יכנס לעשירייה הראשונה. לדבריו, הדור הצעיר, שכולל שחקנים כמוהו וכמו טומיץ' וראוניץ', צריך לפתח קודם כל יציבות. "סימן השאלה הוא אם השחקנים האלה יהיו מסוגלים להיכנס לתוך העשירייה הראשונה. התחרות מאוד חזקה. אתה לא יכול לשחק טוב בטורניר אחד או שניים ואז לא לשחק טוב במשך חודשיים. אתה חייב להיות עקבי בתוצאות", ציין הסרבי.
ובכן, האם דימיטרוב יצליח סוף סוף לשמור על יציבות? ימים יגידו. בבגרות, מסתמן, הוא כבר ניחן. "הרגשתי שאני ממש יכול להתמודד מול נובאק לאורך כל המשחק, וזו המטרה כולה של להכין את עצמך לטורנירים גדולים ולמשחקים גדולים", הוא אמר אחרי הניצחון הגדול שלו, ומיד צינן את ההתלהבות כשהוא נשאר עם הרגליים על הקרקע: "כמובן שהוא המדורג ראשון וכמובן שזו הרגשה נהדרת, אבל זה בעצם רק הסיבוב השני, אז אני חייב להכין את עצמי למשחקים הבאים ולהבטיח שאוכל לעשות את זה שוב". תגובה שמעידה על כך שראשו נמצא כרגע במקום הנכון. לא חשוב שבסיבוב הבא הוא כבר הודח על-ידי סטניסלס וורינקה, עוד שחקן שזוכה סוף סוף לעדנה.
השיפור העקבי של הבולגרי לאורך העונה, ובעיקר ההתמודדויות האחרונות על החימר מול ענקי הסבב, יוצרים כעת אצל רבים את התחושה שברולאן גארוס הוא יגיע לנקודת רתיחה. שכעת זו ההזדמנות שלו לרשום סוף סוף הישג משמעותי בטורניר גראנד-סלאם. הוא החל את העונה במקום ה-48 בעולם וכעת הוא כבר במקום ה-28. כדי להתקרב עוד יותר לעשירייה הראשונה, יצטרך דימיטרוב להגיע, לראשונה בקריירה, לשבוע השני בפריז. לשם כך הוא ייעזר ודאי בטיפים שתחלק לו בת זוגתו החדשה. אחת, מריה שראפובה שמה.
