בשבוע שעבר נפל דבר בכדורגל הישראלי. טל בן חיים, הבלם הבכיר של הנבחרת בשנות ה-2000, עזב את אנגליה וחתם בטורונטו מה-MLS. יחד עם סוף דרכו של יוסי בניון בצ'לסי וירידת הליגה הצפויה של דודו אוואט עם מאיורקה, אפשר כבר לומר בוודאות שתם עידן. הליך חילופי הדורות הושלם ולישראל יש שגרירי על חדשים. המדור המראות ונחיתות מתמקד בתופעה עם סיפור המעבר של בן חיים וסיפור ההצלחה המתמשך של מאור מליקסון.
נוחת: טל בן חיים (טורונטו)
תשע עונות. שבע קבוצות. 217 הופעות בכל המסגרות. 148 הופעות בשמונה עונות בפרמיירליג. טל בן חיים נפרד, לפחות זמנית, מהכדורגל האנגלי. בקבוצתו החדשה מטורונטו הוא יבלה כמושאל עד סוף יוני. אז הוא יהיה שחקן חופשי. אולי ימשיך ב-MLS, אולי יחפש לעצמו קבוצה באנגליה או במקום אחר באירופה. בינתיים יש לו שישה משחקים בטורונטו. בדיוק מספר המשחקים ששיחק במדי ק.פ.ר בליגה ובגביע האנגלי מאז הצטרף בינואר.
טורונטו קבוצה הזויה. סוג של בדיחה ב-MLS. היא הוקמה ונכנסה לליגה ב-2006, מאז שפכו שם סכומי עתק על אנשי מקצוע ושחקנים ותיקים וראו רק כישלונות. עברו שם שמונה מאמנים, אנשי מקצוע כמו מו ג'ונסטון, יורגן קלינסמן וארון וינטר, שחקנים בדמות לורן רובר, מיסטה וטורסטן פרינגס ואפס הצלחות. הקבוצה מעולם לא עלתה לפלייאוף וגם לא ממש התקרבה לזה.
לפני פתיחת העונה הנוכחית הגיע למועדון קווין פיין בתפקיד נשיא ו-GM. פיין הוא איש מקצוע מוערך ב-MLS והאיש שבנה את די.סי יונייטד הגדולה. לתפקיד המאמן מונה ריאן נלסן, הבלם הניו זילנדי של ק.פ.ר שתלה את נעליו. עד עכשיו הפרויקט החדש הוא כישלון. טורונטו צברה שבע נקודות מ-10 משחקים, ארבע פעמים איבדה יתרון והיא סובלת מהגנה מגוחכת. גם המאמן נלסן בעצמו נאלץ להודות לאחרונה שהקבוצה שלו רכה מאוד.
"כשאנחנו צריכים קשיחות וניסיון, אנחנו נמסים ומקבלים שערים קלים. היינו צריכים להביא שחקנים מנוסים, ברבים, לחלק האחורי", הסביר נלסן את הצירוף של בן חיים (31) ושל הבלם הסקוטי סטיבן קולדוול (32) שהגיע מבירמינגהאם. "עסקאות השאלה הן לא הפילוסופיה של המועדון. כשהגעתי לכאן, לא היו לנו שחקנים. אף אחד במועדון לא עשה סקאוטינג ושרר כאן בלאגן גדול. הסגל לא היה מאוזן והרמה שלו נמוכה. היינו זקוקים לפתרונות מהירים לטווח הקצר וזה מה שעשינו. השחקנים שהגיעו עכשיו צריכים לעזור לנו עד שנמצא את האנשים הנכונים שנרצה להשקיע בהם לטווח הארוך. יש לנו מגבלות של תקרת שכר בעקבות השקעות כושלות של המועדון בעבר".
הדברים של נלסן מבהירים את התמונה. טורונטו צריכה את בן חיים והיא מביאה אותו כדי שייצב את ההגנה ויוסיף ניסיון. מצד שני, היא לא בהכרח רואה אותו כפרויקט עתידי. הוא בא לסתום חור. אם יהיה טוב, אולי ינסו להשאיר אותו. אם לא, הוא יעזוב אחרי שישה משחקים. אגב, בן חיים לא לבד. יחד איתו טורונטו מחזיקה עוד ארבעה מושאלים לטווח קצר כולל אקס נוסף של ק.פ.ר, הקשר הוגאן אפרים.
מה שלא לגמרי ברור הוא למה בן חיים צריך את זה. הבלם עבר עונה מוזרה. עד אוגוסט רב עם מפרקי פורטסמות על כסף עד שחוזהו הותר. בחצי העונה הראשונה הוא ברר הצעות, ויתר על סין ויוון ורצה לחזור לאנגליה. עד כדי כך רצה לחזור לפרמיירליג שהסכים להיבחן בק.פ.ר לפני שהארי רדנאפ העניק לו חוזה לחצי עונה. ואחרי המלחמה הראויה לציון הוא בחר בקבוצה הכי גרועה ב-MLS.
בן חיים רק בן 31. אי אפשר לקחת ממנו את הניסיון והדברים שעשה בפרמיירליג. גם אם לרגע אין לו מקום בליגה הבכירה באנגליה, הוא בקלות יכול למצוא קבוצה בליגת המשנה או אפילו בליגה אירופאית אחרת. המעבר שלו מוקדם מדי, חד מדי ומרמז על שיקולים לא נכונים. ולא בפעם הראשונה כשזה קשור בבן חיים.
לקראת המשחקים עם פורטוגל וצפון אירלנד בחודש מרץ, אלי גוטמן הלך על בן חיים למרות דקות המשחק המועטות והאחרון לא אכזב. האם עד המשחקים בספטמבר הוא ישחט עוד פרה קדושה וישלים את תהליך חילופי הדורות? האם עד ספטמבר לבן חיים תהיה קבוצה חדשה? כך או כך, אפשר להתחיל להתרגל לעידן חדש בכדורגל הישראלי. העידן שאחרי הטריו אוואט-בן חיים-בניון.
ממריא: מאור מליקסון (ולנסיין)
חמשת שגרירי העל הבאים של הכדורגל הישראלי הם גם השחקנים הבולטים שמשחקים העונה מעבר לים. ביברס נאתכו, ליאור רפאלוב, עדן בן בסט, תומר חמד ומאור מליקסון. כל עוד הם כשירים וממשיכים במומנטום הנוכחי, סביבם צריך להיבנות כל הרכב של נבחרת ישראל. הסיבה המרכזית להצלחה של החמישה היא קבלת החלטות נכונה ומדויקת. הכי רחוק מבן חיים.
מליקסון הוא הדוגמה המושלמת. למרות ההצלחה והבית החם בפולין, הוא ידע לעזוב בזמן את ויסלה קרקוב, שחווה משבר כלכלי ומקצועי. גם הבחירה בוולנסיין נפלאה. הקשר הגיע לקבוצת מרכז טבלה נטולת לחצים ובעיקר לקבוצה שצריכה אותו אחרי שמכרה את הכוכב שלה (פואד קאדיר) שמשחק בדיוק באותה עמדה. אלו היו תנאים מושלמים להתאקלמות טובה למעבר בינואר. ההצלחה הפתיעה אפילו את השחקן עצמו.
שלושה חודשים מאז המעבר, ולנסיין מאוהבת במליקסון. התקשורת מפרגנת, הצוות המקצועי נותן קרדיט והאוהדים תומכים. ההעברה של הישראלי (תמורת כ-800 אלף יורו) נחשבת לאחת מגניבות השנה בצרפת. היכולות הטכניות המוכרות של מליקסון באות לידי ביטוי בקלות בכדורגל הצרפתי. הוא הפך במהרה לדומיננטי, בעל הבית במרכז השדה והאיש שכל המשחק של הקבוצה עובר דרכו.
המספרים מדברים בעד עצמם. 14 הופעות (12 בהרכב), שני שערים, האחרון ביניהם בנגיחה ב-1:4 על ראן בשבת, ובישול. הוא סוחט בממוצע שתי עבירות למשחק ובועט פעם אחת למסגרת. ברוב המשחקים הוא זכה לציון הגבוה ביותר מבין שחקני קבוצתו. מליקסון של ולנסיין לא שונה ממליקסון של ויסלה וזה הניצחון הכי גדול עד עכשיו.
אסור לזלזל בסיפור ההצלחה של מליקסון. מעבר בינואר הוא מעבר מורכב במיוחד כשמדובר בשינוי מדינה, אבל הקשר צלח אותו בהצטיינות. הוא הרוויח את השדרוג המקצועי ביושר והוכיח שהוא ראוי לרמות הגבוהות. כשמליקסון סחף את ויסלה לאליפות לפני שנתיים, הוא פתח טרנד חדש של ישראלים בפולין (שבינתיים נמוג). כעת מעניין יהיה לראות אם ההצלחה הנוכחית שלו ושל בן בסט בטולוז תפתח את הדלתות לישראלים נוספים בצרפת כבר בקיץ הקרוב.
השבוע שהיה
המאזן הכולל: שני שערים (עדן בן בסט ומאור מליקסון) ואפס בישולים.
מדד שחקני הנבחרת: דודו אוואט ותומר חמד הם שחקני הסגל היחידים ששיחקו 90 דקות. מאור מליקסון (87), יובל שפונגין (87), ביברס נאתכו (84) וליאור רפאלוב (70) פתחו בהרכב. עדן בן בסט (19), אליניב ברדה (15) ובירם כיאל (7) עלו מהספסל.
מתאוששים: עדן בן בסט עלה לראש טבלת מבקיעי השגרירים עם שער 12 העונה ושני ברציפות, שוב אחרי שעלה מהספסל.
צל"ש השבוע: הולך בפעם השנייה ברציפות לאליניב ברדה, שנכנס כמחליף והיה מעורב בשני השערים של גנק בגמר הגביע מול סרקל ברוז' (0:2). שאפו.
ביזאר השבוע: העונה המדהימה של רן בן שמעון במדי א.א.ק לרנקה עומדת להסתיים ללא כרטיס לאירופה לאחר הפסד ביתי מאכזב 1:0 דווקא לאנורתוזיס.
שימו לב ש: דן מורי סיים עונה מאכזבת בהולנד עם שש הופעות בלבד ו-209 דקות בסך הכול.