רועי חגאי: "המטרה שלנו היא לא לעלות לליגת העל"

כשרועי חגאי מונה למאמן מכבי הוד השרון מהליגה הלאומית, הציבו בפניו ראשי הקבוצה משימה שאז לא נראתה טריוויאלית: להשיג תשעה ניצחונות, שהיו אמורים להשאיר את הקבוצה בליגה.

בסוף העונה הסדירה מצא את עצמו עם 18 ניצחונות מול שמונה הפסדים בלבד, מקום שלישי סנסציוני וכרטיס של כבוד לפלייאוף. ההישג הזה זיכה אותו בתואר מאמן השנה בלאומית. ומי שחשב שייעצר, או יאט, טעה: הוד השרון זרקה את יבנה בסדרת רבע הגמר, וכבר מצויה ב-1:1 בסדרת חצי-גמר הפלייאוף מולל עירוני נהריה. זה עוד עלול להסתיים בהעפלה לליגת העל. תכף נסביר למה "עלול".

אבל קודם, איך זה קרה?

"בנינו סגל קצר, אבל פגענו טוב בשני הזרים ובישראלים בכירים", אומר חגאי לוואלה! ספורט. "ככל שהעונה התקדמה האמנו שאנחנו יכולים להגיע למעלה, ובסוף מצאנו את עצמנו בפיינל פור. זה לא היה בתוכניות. זה ההישג הכי גדול בהיסטוריה של הוד השרון. לא האמנו שאנחנו יכולים לעבור את יבנה ברבע הגמר, אבל הצלחנו".

העונה שעברה הייתה קשה עבור חגאי. בשנים הקודמות התפרסם כיד ימינו של אפי בירנבוים - הוא הצליח אתו בבני השרון, הצטרף למכבי תל אביב ועזב יחד אתו, ובעונה שעברה קיבל הזמנות להפוך למאמן ראשי אצל לני רקנאטי ואלדד אקוניס בהרצליה, לאחר שהסתיים הרומן המשותף עם רעננה. הקבוצה פתחה רע את העונה ההיא, חגאי פוטר, ומצא את עצמו בבית. לקראת סיום העונה ירד לליגה הלאומית, שם לקח על עצמו להציל את הפרויקט של יקנעם/מגידו שעמד לרדת לליגה, והצליח. בקיץ המתין להצעות מליגת העל, וכשאלה בוששו לבוא הימר על הג'וב בהוד השרון.

"השנה שעברה לא הייתה קלה, עם כל מה שקרה בבני השרון", מאשר חגי. "אבל השנה הכל התחבר. לא משנה באיזו ליגה אתה מאמן, לא יוצא הרבה פעמים למאמני כדורסל לעבוד עם חבורה כמו שיש לי עכשיו. חבורה שמחברת אליי, שמגיעה עם מטרה להתקדם ולנצח. ברמה האישית, זכיתי בתואר מכובד של מאמן העונה, והגעתי לשלב ארבע האחרונות, את אפילו שזה קורה בליגה הלאומית - אתה לא רוצה שזה ייגמר. כי כיף לי. זה היופי של הספורט: יכולה להיות לך שנה אחת הכי גרועה, ואז את השנה הכי טובה. הכי חשוב זה להמשיך ולהאמין במה שאתה עושה. הלוואי שיהיו לי עוד עונות כיפיות ומוצלחות כאלה".

- אבל אני עדיין מניח שהיית מעדיף שזה היה קורה לך בעונה שעברה, בליגת העל.

"הלאומית זו לא פחיתות כבוד. יש כאן הרבה מאמנים שיגיעו לליגת העל. בקיץ שעבר חשבתי להמתין להצעה מליגת העל, לחילופי מאמנים באיזו קבוצה, אבל המשפחה והחברים המליצו לי ללכת להוד השרון. היה חשוב לי לאמן. כמובן שיש הבדלים בין ליגת העל ללאומית, בעיקר בתנאים, אבל מבחינת התחרותיות והלחץ זה אותו הדבר, כי כולנו עוסקים בספורט תחרותי ואנחנו רוצים לנצח, בלי קשר לשאלה באיזו ליגה אתה נמצא. משחקים בלאומית ישראלים טובים וזרים טובים שעוד יגיעו לליגת העל. ככה שמבחינת כדורסל נטו לא הרגשתי הבדל עצום".

- מה המשמעות של הבדלי התנאים בין הליגות?

"תנאים זה פיסיותרפיסט קבוע, מאמן כושר קבוע, עוזר מאמן קבוע שאין לי. אנחנו מתאמנים רק פעם ביום ולא פעמיים כי האולם שלנו הוא בבית ספר ואין לנו מקום לערוך אימוני בוקר. אני מודה שהתרגלתי לרמת מקצוענות גבוהה יותר וזה קשה לי כמאמן, אבל חוץ מזה, הכדורסל הוא אותו כדורסל".

- הוד השרון ערוכה מבחינה כלכלית וארגונית לסיטואציה של עליית ליגה?

"למרות שעברנו דרך ארוכה, ואולי עוד נעבור - אם וכאשר נגיע למקום שבו אנחנו יכולים לעלות ליגה, אני לא חושב שזה יקרה, כי לא העיר ולא הקבוצה מוכנות לדבר כזה. האולם שלנו לא ראוי לליגת העל ולא עומד בתקנים, ומבחינת תקציב אני לא רואה את הקבוצה הזו מגייסת את סכומי המינימום לליגת העל. כבר היו קבוצות שוויתרו על ליגת העל, ובצדק - גם אם עשית עונה מדהימה, זה לא אומר שאתה צריך להיכנס אחר כך להרפתקה שתסרק אותך. אם הוד השרון תתקע יתד בליגה השנייה ותהפוך לחברה קבועה בצמרת, אולי העיר תתחבר ויעזרו לבנות אולם ראוי ואז המערכת תהיה בנויה יותר לליגת העל. אבל כרגע זו לא המטרה. זה לא מעשי וכנראה שלא יקרה".

חגאי חווה מבחוץ את שביתת השחקנים בליגת העל. הוא אומנם חווה את ליגת העל בשנים האחרונות, אבל כעת הוא בעמדת האאוט-סיידר, ומשם הוא יכול לבחון את הדברים אחרת.

"אני מסכים עם הרבה מהביקורות שמועברות על ליגת העל", הוא אומר. "אני יכול להבין את השחקנים הישראלים ששבתו. לפני חודש היו לי כמה ימים של חופש, אז ישבתי מול האינטרנט ובדקתי כמה ישראלים מהלאומית יכולים לדעתי להשתלב בליגת העל. מצאתי בערך 25-30 שמות שכבר מוכנים ורק צריכים לקבל הזדמנות. תראה, הייתי ביחסים טובים עם כל השחקנים הזרים שאימנתי, אבל כאיש מקצוע ישראלי, כשאני רואה קבוצה עם שמונה זרים זה לא הכי כיף. אני חושב שהישראלים, שהם משלנו, צריכים לקבל הזדמנויות - גם אם כרגע הם פחות טובים מהזרים. אפי (בירנבוים) תמיד היה אומר לי ששחקנים כמו שמעון אמסלם וארדיטי ופליישר לא היו היום מוצאים את מקומם, במציאות הזו של ריבוי הזרים. אבל אז היו שני זרים וחבר'ה כאלו, שלא היו הכי מוכשרים, אבל רצו יותר מכולם, קיבלו את ההזדמנות, והפכו למי שהפכו. וגם אז הישראלים לא היו יותר מוכשרים מכפי שהם היום, ואני לא זוכר שאז בכו על הרמה של הישראלים. לכן אני חושב שראוי שלכל הפחות נמשיך עם החוק הרוסי, ושבעתיד אפילו תהיה הגבלה חמורה יותר על כמות הזרים. כי אנחנו בישראל, ואנחנו רוצים לראות כדורסל ישראלי ולא כדורסל של שכירי חרב, אפילו אם הוא קצת פחות 'איכותי'".

- אז אתה מבין למה הרבה אנשים איבדו אמון בכדורסל שלנו.

"אני יכול להבין. המצב בכדורסל לא קל, בגלל הרבה סיבות. אין מספיק תחרותיות, אז הקהל לא בא. וגם אם אתה בונה את הקבוצה הכי טובה בעולם ומצליח לקחת אליפות, אתה לא יכול ללכת ליורוליג, כי מכבי חתומה שם שנים קדימה. הקבוצות שאינן מכבי תלויות בתמיכה של עיריות, ולפעמים מתחלפים ראשי ערים שמחליטים להפסיק לתמוך, כמו שהיה בבני השרון, ואז קבוצה יכולה פתאום להתפרק. אני שמח שיש אנשים כמו חיים אוחיון ולני רקנאטי ודורן הרציקוביץ', שהכדורסל חשוב להם והם שומרים עליו בחיים, כי זה המקצוע שלנו".

- כולם מדברים על מעמד השחקן הישראלי, אבל לאחרונה פחות מדברים על המאמן הישראלי. מה דעתך על רמת המקצועיות של המאמנים בליגה?

"אני חושב שיש הרבה מאמנים ישראלים טובים. ההבדל בין השחקן הישראלי למאמן הישראלי הוא שהמאמנים שלנו עובדים הרבה יותר קשה מהשחקנים. אני מכיר הרבה מאמנים שפשוט חיים כדורסל יום-יום. קוראים ספרים, רואים הרצאות, נוסעים להשתלמויות. אבל קשה לי להאשים את השחקנים הישראלים, שרואים את כמות הזרים, נשברים ולא מוכנים לעבוד קשה. בוא נגיד שאם היו שמונה מאמנים זרים בליגת העל, והייתי מבין מה ההסתברות שאצליח להשתלב בליגה כמאמן בכיר, אני לא יודע אם הייתי עובד כל כך קשה ולא נשבר בדרך. אני לא חושב ששחקנים לא צריכים לעבוד קשה - כולם צריכים לעבוד, כי זה המקצוע שלהם והם צריכים לכבד אותו - אבל זה טבעי. לכן אני חושב שאנחנו צריכים למצוא פתרון לכל העניין של הזרים. אנחנו צריכים לחשוב עם עצמנו למה בשנים האחרונות כבר לא גדלים קטשים ושפרים, למרות שיש כאן כישרון".

- מה המשמעות, מבחינתך, של לעבוד יותר קשה?

"לעבוד קשה זה לעבוד כמו מקצוען. תראה, מאימון של שעתיים ביום, כמו שקורה אצל הרבה קבוצות, אתה לא נהיה שחקן טוב יותר. שחקנים צריכים לעבוד לבד בחדר הכושר, להפקיד על תזונה, לזרוק לבד עוד שעתיים-שלוש בכל יום - מה שלא הרבה עושים, לא בליגה הראשונה ולא בליגה השנייה. אני מסתכל על שחקני NBA, ורואה שכמה שיש עליהם עומסים, כל אחד עובד עם מאמן אישי, וזורק לסל בכל שעה פנויה. אתה שומע את הסיפורים על ברקוביץ' וג'מצ'י, שלא היו חוזרים בכלל הביתה ורק זורקים וזורקים לסל בכל שעה פנויה, ומבין איך הם הפכו למה שהם. הישראלים יכולים לעבוד הרבה יותר קשה כדי להילחם על דקות המשחק, אפילו אם הקרב קצת אבוד מראש".

- איך אתה רואה את הפלייאוף הקרוב בליגת העל?

"זה פלייאוף פתוח כמו שלא היה הרבה שנים. קבוצות צריכות להרים את הכפפה ולתת למכבי פייט. מכבי פייבוריטית, אבל גם חיפה וגם אילת יכולות לעשות את זה. נתניה עושה עבודה מדהימה וכל מילה על מה שעושה שם דני פרנקו מיותרת. זו קבוצה שאף אחד לא רוצה לפגוש. הפועל תל אביב החזירה המון צבע לליגה, גם מבחינת הקהל וגם מבחינת ארז אדלשטיין שהיה חסר לכולם, וכיף לראות אותו על הקווים. חשוב שחולון תתאושש. אנחנו צריכים עוד קבוצות עם קהל ומסורת כמו הפועל תל אביב, חולון וירושלים, שיכולות לשמור על הכדורסל שלנו. העונה הזו תוכרע במשחק אחד ברוממה. אני חושב שיכולה להיות הפתעה".

- בעונה הבאה נראה אותך חוזר לליגת העל?

"אני מקווה. אני רוצה. אני תמיד שואף ליותר, אבל כרגע מתרכז בפלייאוף הלאומית. בקיץ אשב עם עצמי ואבדוק מה האופציה הטובה ביותר שלי כדי להתקדם בחזרה למעלה".