אותה שבת שבה זאור סדאייב וג'יבריל קאדייב הצטרפו לבית"ר ירושלים, לא יוצאת מהראש של אופיר קריאף. "אני זוכר טוב מאוד את הרגע שבו הצ'צ'נים הגיעו לקבוצה", הוא אומר. "היה ברור לי מהרגע הראשון שאנחנו בדרך לעבור תקופה של גיהינום. לדעתי הייתה טעות גדולה מאוד לעשות את זה. ואני לא מדבר על זה שצירפו מוסלמים, אלא על הטיימינג והמצב שהקבוצה הייתה בו. אחרי שנים שבהן אנחנו רק שורדים והקבוצה בתחתית, סוף סוף הצלחנו להרים את הראש מעל המים, להיצמד לצמרת ואני יכול לומר בוודאות שאלמלא האירועים גם היינו משיגים כרטיס לאירופה. פיתאום ללכת על מהלך כזה בלי לחשוב, בלי לעשות הכנות ומשום מקום, זה פירק את כל המועדון. בחודש האחרון כולם מבינים את זה ואומרים שאין קבוצה בלי אוהדים, וזה לגיטימי. אני פשוט אמרתי את זה ראשון".
***
למרות שזה לא פופולארי, צריך להעריך את האומץ והיושר של קריאף. בזמן שחברו הטוב אריאל הרוש בחר ללכת עם האמת שלו למקום אחר, קריאף לא חושש לייצג אמת אחרת. אמת מורכבת שמודעת לכך שמהמשבר בבית"ר הוא הרבה יותר עמוק מדיון על גזענות. בתחילת המשבר, קריאף העלה סטטוס לפייסבוק ובו כתב על 'לה פמיליה' "בלעדיכם זה לא יהיה אותו דבר", לאחר הודעת הארגון על הפסקת פעילותם. קריאף ניסה לרמוז שההשחרה של יציע והכללה של גוש שלם של קהל בכל הנוגע לגזענות ואלימות, היא מסוכנת. היו"ר איציק קורנפיין לא חשב כך. הוא השעה אותו מהמשחק מול הפועל חיפה והעמיד אותו לוועדת משמעת. היום האמת של קריאף רק יותר מתחדדת.
"הרבה אנשים תלו אותי על הסטטוס, עוד לפני ששמעו מה שיש לי להגיד. אני קודם כל אוהד בית"ר ירושלים ואחרי זה שחקן בית"ר ירושלים. אני לא מתעסק בגזענות, בלה פמיליה או בשום דבר אחר. אני בא מהיציע המזרחי שמעודד, תומך ונותן גב לקבוצה. הם הלב והנשמה של הקבוצה. ברגע שהבנתי שהיציע מחליט להחרים, אמרתי את מה שאמרתי באופן פרטי. גם אחי הגדול אושרי לא שייך ללה פמיליה ולגזענות, אבל הוא בא מהיציע המזרחי ומרגיש כמו הרבה מאוד אוהדים שלא סופרים אותם, דורכים עליהם ועושים אותם קטנים. לכן גם אחי לא מגיע יותר למשחקים. פתאום נוצר מצב שהאוהדים מרגישים ניתוק ולאט לאט נעלמים מכל היציעים, וזה רק הולך ומחמיר. זה הורג אותי".
באותו רגע שיקרת לקורנפיין ואמרת שפרצו לך לפייסבוק. למה?
"היה לחץ מטורף מכל הכיוונים. פחדתי שינסו להדביק לי תוויות או לתייג אותי כגזען. עלי יכולים להגיד גזען? תעבור על כל השחקנים הערבים בנבחרת האולימפית ותשאל איך היחסים שלי איתם, עם כליבאת, מונס דאבור, אחמד עאבד, טאלב טואטחה. זה בכלל לא היה קשור לגזענות. בסך הכל אני מאמין שאין קבוצה בלי אוהדים וראיתי את המהלך הזה שהקהל נוטש כמהלך שימוטט את הקבוצה. לכן רשמתי את מה שרשמתי, רציתי מאוד שהם יחזרו ויהיו איתנו. כמו שאמרתי, בחודש האחרון כולם הבינו את זה וקוראים להם לחזור".
מה יחשבו עליך לדעתך כשיקראו שקריאף הוא איש היציע המזרחי?
"גם אני וגם האחים שלי באו משם. אף אחד לא מתעסק בלה פמיליה או במשהו אחר - היציע המזרחי זה היציע החזק, המעודד והתומך מספר אחת בארץ. הוא היתרון הכי גדול של בית"ר ירושלים ואני גאה להיות חלק ממנו. זה יציע של אנשים ש-90 דקות מעודדים ורק רוצים לתת את הלב והנשמה לבית"ר, והעיסוק בגזענות ובדברים אחרים הוא שולי. הדבר הכי חשוב עבורם הוא לעודד ולתמוך בבית"ר ירושלים, אבל אנשים מעדיפים להתרכז בדברים הקיצוניים והשוליים. הרי לפני האירועים האלה כל התקשורת שיבחה את בית"ר ואמרה שהיא והקהל שלה הם הלהיט של הליגה. אז איך פתאום, מעכשיו לעכשיו, כולם התהפכו ועשו הכללות? ועוד מבלי לבדוק מה קרה כאן?"
***
אריאל הרוש לא מסכים איתך, וגם ספג המון אש מהאוהדים על כך.
"אמרתי לו להוריד רגל מהגז באיזשהו שלב. אריאל הוא חבר טוב שלי וכמו האח הגדול שלי. אני תמיד מתייעץ איתו ונעזר בו. הוא נקלע לסיטואציה שלא באשמתו. המועדון דרש ממנו כקפטן להתייצב במסיבת העיתונאים ומשם הדברים התחממו והתגלגלו למקומות מכוערים שבכלל לא היה מגיע לו לספוג את זה. שקט ובריאות זה לא נתן לו ולקבוצה. בית"ר ירושלים היא בשר מבשרו של אריאל ואין הרבה שחקנים שאוהבים אותה ואת האוהדים כמוהו. אני מתחייב שבקיץ הקרוב אני באופן אישי אדאג לעשות שקט בינו לבין הקהל ולהחזיר לו את השמחה".
הרוש אמר השבוע בראיון ל'ספורט הארץ' שהרבה שחקנים ינסו לברוח כעת מבית"ר.
"אני עוד לא בשלב של השחקנים המבוגרים יותר שינסו אולי לעשות זאת. הם שחקנים בוגרים יותר שרוצים להתקדם בקריירה, גם כלכלית וגם מקצועית, והמצב הזה שנה אחרי שנה לא עושה להם טוב. תאמין לי שבארץ כולם מעדיפים להישאר בבית"ר וגם בפחות כסף. אבל זה לא פשוט שנה אחרי שנה להתמודד עם כל מה שהם עוברים כאן עם הכסף ושאר הבעיות. חלק נשברים. זה יהיה אסון לבית"ר אם כל הדור הזה של אבי, קובי, אריאל ואחרים יעזבו. וזה לא רק הם, תוסיף לזה שעמית בן שושן, מגרלשווילי, פרננדס, דינו שקבורץ, גלאבינה, חן עזריאל ועוד כמה שבטוח פספסתי מסיימים חוזים. המצב נראה לא טוב. אני רוצה, מקווה ומשוכנע שאני אמשיך בבית"ר ירושלים, לא רוצה לחשוב על דברים כאלה כמו פירוק או בית משפט".
איך זה לשחק מול טדי ריק?
"קטסטרופה. הגענו למצב שכל משחק בית בטדי אני מרגישים במשחק חוץ. אפילו נגד הפועל רמת גן שבאה עם 100 אוהדים שעודדו אותה הרגשנו ככה. נגד נתניה, במשחק כל כך חשוב שסיבך אותנו, הגיעו 2,000 שלהם שמעודדים מול כמה מאות שלנו שישבו בשקט. רציתי לבכות. זה הכל חוץ מבית"ר ירושלים".
אחר כך הגיע המשחק בסכנין. כמה היית מתוח?
"זה היה השבוע הכי קשה שהיה לי. קשה לישון בלילה, כל התסריטים רצים בראש, מה יקרה אם נפסיד 2:0 ומעלה, מה יקרה אם במשמרת שלי בית"ר תרד ליגה. כל הסיוטים האפשריים. כשסדאייב הורחק הרמתי את הראש לשמיים וביקשתי מאלוהים שייתן לנו לעבור את המשחק הזה בשלום. דקה 30 לקבל כרטיס אדום במשחק כל כך חשוב ועוד בדוחא, כל התסריטים השחורים עוברים בראש. מה שהקל קצת זאת הידיעה שבאר שבע מובילה 0:2. כל פעם שהייתי ליד הקו בדקתי מה התוצאה בנתניה, וזה קצת הרגיע אותנו".
***
בקיץ אתה תהיה חלק מהנבחרת הצעירה באליפות אירופה. אתה מאמין שיש סיכוי לחצי גמר.
"ברור שיש לנו סיכוי. אולי על הנייר אנחנו נחשבים לנבחרת פחות טובה, אבל יש לנו את המיוחדות שלנו. אנחנו יחידה אחת מגובשת, התאמנו הרבה מאוד זמן בשביל הטורניר הזה, עשינו הרבה מאוד משחקים בארץ ובחו"ל ואנחנו באמת מחוברים ומתואמים. יחד עם הקהל בארץ שאני מאמין שידחוף אותנו, אפשר לעשות הכל. זאת הגדולה של הנבחרת הזאת, כולם מאמינים שאפשר להגיע הכי רחוק שאפשר".
נראה שגיא לוזון מעדיף קשרים אחוריים יותר טקטיים ופחות "מופרעים" כמוך וכמו משה לוגסי.
"אני לא בטוח. זה עניין של כושר משחק. מי שבכושר משחק טוב יותר, המאמן הולך עליו. אצל גיא הכל ישר פלס, ולכן אף שחקן לא מתלונן שהוא על הספסל. הוא גם מתאים את כל מה שצריך ליריבות המצויינות שישחקו נגדנו וכמעט תמיד פוגע בהרכב וגם בחילופים. יש לי את הזכות להתאמן אצל שני מאמנים גדולים כמו אלי כהן וגיא לוזון, והלוואי וכל הקריירה יהיו לי מאמנים כאלה".
עם אלי כהן היו לך לא מעט תנודות השנה.
"אלי כהן הוא האיש שנתן לי את הבמה, קידם אותי והאמין בי ואני למדתי שגם אם לפעמים אני כועס, אחרי זה אני מבין שהוא צודק גם כשהוא לא צודק. הוא לקח אותנו מלמטה והרים את כל הקבוצה הזאת למצב נדיר, עד שהגיע כל הבלגן עם הצ'צ'נים. אם זה לא היה קורה, הוא היה נבחר למאמן העונה וכל הגדולות היו רוצות אותו בקיץ. אבל גם הוא נקלע לסיטואציה בלתי אפשרית שכל המועדון קרס איתה".
