הכדור נכנס לחור שחור: סיפורה הטראגי של אריקה בלאסברג

כשמגזין 'ספורטס אילוסטרייטד' סיפר את סיפורה הטראגי של אריקה בלאסברג - פעם אחת הגולפאיות המבטיחות בארצות הברית - הוא השווה את מותה לזה של מרילין מונרו: מסתורי, סבוך, ספק קונספירטיבי, כזה שחושף טפח אל תוך חיים אפלים וסודיים שהוסתרו עד אותו רגע בחושך. אריקה בלאסברג כבר לא היתה בחיים כדי לשמוע את הפעם המי-יודע-כמה הערה על חזותה הנאה, אך סיפורה הוא הרבה יותר מזה של פרצוף יפה ושיער בלונדיני. ביום השנה השלישי להתאבדותה של הספורטאית הנעצרת בת ה-25 עדיין יש פרטים לא ידועים, אך הם משחקים כינור שני לאלה שכן ידועים: בעיקר, כיצד אדם מסוגל לקרוס תחת הציפיות הכמעט אובססיביות של האנשים הקרובים אליו.

כיצד, בעוד שכולם בטוחים שיש לו הכל בחיים, הוא מחליט לקשור על ראשו שקית נייר, לחכות מספר דקות, ולמות.

מל בלאסברג, אביה של אריקה, הודה מספר פעמים שבסתר ליבו העדיף בן על בת. ובכל זאת, כשראה את הילדה הבלונדינית מגיחה אל אוויר העולם ב-14 ביולי, 1984, לא פעל ארוכות על שינוי תכניתו המקורית. מגיל צעיר, החל לדחוף את יתו – כמעט באופן מילולי – אל מדשאות הגולף של קליפורניה. מל, בעצמו גולפאי חובב עם שאיפות גדולות, החליט לתעל את שלל חלומותיו השבורים אל תוך ביתו. “היא תוכנתה להיות תחרותית", אמר מספר חודשים אחרי מותה לספורטס אילוסטרייטד. "בנות לא יודעות איך להיות תחרותיות. זה לא בטבע שלהן. אבל עם הזמן אריקה למדה להיות מאוד תחרותית, וזה האופי שלה שהעברתי לה. עמדתי מול הפרצוף שלה, ניסיתי לשבור אותה".

אלא שאריקה לא נשברה. וככל שהתחזקה, כך התחזקו גם הצעקות של אביה, והציפיות ממנה. איירין צ'ו, כיום גולפאית מקצועית ואז עוד ילדה עם חלום, הודתה כי היא וחברותיה פחדו מבלאסברג משום שהיתה כה תחרותית. לימים, צ'ו תישאר החברה האמיתית היחידה של אריקה. גם כאשר תמצא מספר חודשים לפני מותה מכתב התאבדות, תפחד לדווח על כך למשטרה מחשש לאבד את אמונה של חברתה השברירית.

בילדותה, היתה אריקה בלאסברג אחת הגולפאיות הטובות במדינה. לא פעם התחרתה עם הבנים, וכשהגיעה השעה ללכת לקולג', התחרו האוניברסיטאות הגדולות בארצות הברית על הזכות להעניק לה מלגה. רק בדיעבד, ניתן לנחש שהעדיפה את אריזונה המרוחקת על פני UCLA ו-USC – שני הקולג'ים הנחשבים ביותר בקליפורניה – מתוך רצון ברור לנשום קצת אוויר, להתרחק במעט מהחבל הקצר של אביה. החופש עשה לבלאסברג טוב: בעונתה הראשונה מחוץ לבית, דורגה כפרשמנית הטובה במדינה. הישגיה המרשימים הביאו אותה עד לשער של מגזין Golfweek – אחד מעיתוני הגולף החשובים ביותר בעולם.

"כולנו חשבנו שאריקה תהיה כוכבת בלתי רגילה ותכבוש את עולם הספורט בסערה", אמר סוכנה, כריס קלהאן, והוסיף כי אז צפו לה גדולות ונצורות לא רק בענף הגולף, כי אם ראו בה ספורטאית מהסוג שחוצה ענפים: כזה שפותחים את הטלוויזיה בשבילו, ולא בשביל הפרקט, המגרש או המשטח עליו הוא נמצא באותו רגע. “היא היתה יכולה להיות גדולה כמו מריה שראפובה בטניס. אריקה היתה יפהפייה, היא היתה נהדרת עם אנשים והיא התחרתה עם כל כך הרבה אש בעיניים. אנשים פשוט אהבו לראות אותה משחקת". ושוב, ההשוואה למריה שראפובה ככל הנראה בלתי נמנעת: ענפי ספורט שונים כל הזמן מחפשים נערי פוסטר לשים על השער. הפרצוף של הענף צריך להיות פרצוף יפה, ולאריקה בלאסברג לא רק היה פרצוף יפה, אלא גם נכון: נערת אול-אמריקן מקליפורניה, שיער בלונדיני, חיוך רחב, שיוך סוציו-אקונומי ראוי. “המטרה שלנו מעולם לא היתה להפוך אותה לשחקנית הטובה ביותר", הודה אביה של בלאסברג, “המטרה היתה שהיא תהיה אחת השחקניות הטובות ביותר, ושתהיה סמל של הענף". ואכן, הכל היה נכון, הכל היה מוכן, הכל מלבד פרט שולי אחד: כשסיימה את תקופת הקולג'ים שלה ועברה לסבב המקצועני ב-2005, אריקה בלאסברג לפתע התגלתה כגולפאית בינונית למדי.

בשלהי שנת 2006 זכתה בלאסברג לחוזה פרסום מחברת פומה – לא עניין של מה בכך עבור שחקנית שסיימה את שנתה הראשונה בסבב המקצועני, ה-LPGA, במקום ה-109 ברשימת הגולפאיות הרווחיות ביותר. אלא שעל המדשאות היכולת שלה המשיכה להיות מאכזבת. “כשאריקה לא שיחקה טוב, היא ממש לא חיכתה לדבר עם אבא שלה כי היא לא רצתה לשמוע על כל הדברים הלא מספיק טובים שהיא עשתה", אמר קלהאן. “זה יצר מצב שהיא לא רצתה לדבר איתו, וגם לא אפשרה לו לשחק את תפקיד האב, לנחם אותה ולתמוך בה. זה היה מלכוד 22”. חברותיה של בלאסברג ציינו שהיתה נוהגת להתכנס בעצמה אחרי תוצאות מאכזבות במיוחד, להפנות את רגשותיה פנימה ולא החוצה, ולטפח את הדיכאון שהחל לנבוט בתוכה.

באותה כתבה נהדרת בספורטס אילוסטרייטד, העניק אחד האקסים של בלאסברג הצצה די מטרידה אל תוך עולמה הפנימי: “היא היתה מאוד נדיבה, בעלת אופי חזק – כל הדברים שאתה רוצה בחברה, אבל היה מאוד קשה לדבר איתה, לגרום לה להיפתח. זה כאילו היא שמה חומה כדי לא לאפשר לאף אחד לדעת מי היא באמת. לפעמים זה כמעט היה נראה כאילו היא שנאה את האנשים שאהבה. די ברור שכל זה נבע מהיחסים המסובכים שהיו לה עם אביה. הוא היה מאמן? הוא היה אבא? הוא היה חלק מהחיים הפרטיים שלה? מהמקצועיים שלה? אני חושב שלגדול עם כל הקווים המטושטשים האלה הקשה עליה להתפתח מבחינה נפשית".

בשלהי בשנת 2007, אותה סיימה במקום ה-104 בעולם ברשימת הגולפאיות המרוויחות ביותר ושוב כשלה בטורנירים הגדולים, צלצלה אריקה - כעת מטופלת בכדורי שינה כנגד האינסומניה שפיתחה - לאביה, ואמרה כי היא לא יכולה יותר. “נמאס לי. אני הולכת להתאבד", אמרה. הוריה טסו אליה והכריחו אותה להתחיל בטיפול פסיכולוגי, שלא נמשך זמן רב. אריקה המשיכה לשחק ברמה פחותה מהפוטנציאל הרב שהיה לה, ובמאי 2009, במהלך טורניר בניו ג'רזי, ההידרדרות הגיעה לשיא. “מעולם לא ראיתי שחקן מראה כל כך מעט כבוד למשחק כפי שהיא הראתה", אמר אביה – אביה, כן? - מספר חודשים אחרי מותה. “היא קיללה והתנהגה פשוט כמו ביץ' – אין מילה אחרת לזה. בחור התשיעי הלכתי הביתה".

הפעם הבאה שהשניים היו מוכנים לדבר עם אחד השני היתה חצי שנה לאחר מכן.

אחרי מותה, חברותיה של אריקה בלאסברג הקפידו לספר על אופיה הנינוח, על החיוכים המרובים, על כך שלא היה דבר שאהבה יותר בעולם מלצחוק ולהצחיק. כמו במקרה של רבים אחרים, קשה שלא להניח כי היה דיסוננס מסוים בין התחפושת שהלבישה על עצמה, לבין השדים שהתחוללו בתוכה. וכמובן שלא צריך להיות זיגמונד פרויד כדי למתוח קו מסוים בין הקשר הסבוך שהיה לה עם אביה, והרומנים הספורים שניהלה עם גברים נשואים ומבוגרים ממנה בהרבה בשנתה האחרונה בעולם.

בתחילת 2010 נכנס לחייה של בלאסברג דמות חדשה: רופא בשם תומאס הס, אותו הכירה על אחד ממסלולי הגולף הקרובים לביתה המרווח בלאס וגאס. השניים התיידדו ובילו את ליל ה-9 במאי בקזינו. הס שב לביתו ולמשפחתו, בלאסברג שבה לביתה הריק. בתדפיסי הטלפון שהוציאו המשטרה אחרי מותה, נודע כי אריקה ניסתה להתקשר לרופא בן ה-43 במהלך אותו לילה, וכן לאחד ממאהביה לשעבר. בין השעות 6:12 ו-6:35 בבוקר הס עצמו ניסה לצלצל אליה שמונה פעמים, ובכל המקרים לא היתה תשובה. כשניסה שוב בצהריים וכשל, נסע לביתה של בלאסברג ומצא אותה נטולת רוח חיים, ושקית נייר קשורה לראשה. לא רחוק מגופתה, היה תיק ארוז לתחרות הבאה אותה אמורה היתה לפקוד. הס, המום, צלצל למשטרה ודיווח על התאבדות. אלא שמתוך פאניקה מסוימת, לחץ או אינטרסים שעדיין לא התבררו, הוא החליט לקחת איתו את מכתב ההתאבדות של הגולפאית בת ה-25 וקופסאות הכדורים ומשככי הכאבים שהיו נתונים לצד גופתה. “עשיתי זאת כדי למנוע ממנה מבוכה נוספת", יגיד למשטרה מספר שבועות לאחר מכן, כשהפריטים הגנובים יתגלו במכוניתו.

התקשורת בארצות הברית געשה. מעורבותו החידתית של תומאס הס במקרה הפכה את מותה של בלאסברג – גם כך, כאמור, בחורה חייכנית ושמחה, על פני השטח – למעורפל עוד יותר. “לאריקה היה צד אפל שנהיה מאוד חזק, אבל לעולם לא נדע מה דחף אותה אל מעבר לקצה", אמר אביה, שהביע לאורך השנים את סלידתו הגדולה מהרופא שלטענתו לא עשה מספיק כדי להציל את בתו. “אני בסך הכל רוצה שהבן זונה הזה יגיד לי מה קרה באותו לילה בבית של אריקה. אני לא אומר שהוא רצח אותה, אבל הוא היה יכול למנוע את זה”.

במכתב ההתאבדות שלה, שנחשף בחלקו על ידי רשת ESPN מספר חודשים אחרי מותה, כתבה בין היתר אריקה בלאסברג: “ניסיתי להתאבד כמה פעמים בחצי השנה האחרונה ולא הצלחתי, כנראה כי בתוך תוכי חשבתי שיש לי עבור מה או מי לחיות. עכשיו אני מרגישה ריקה, כאילו אין לי אף אחד. אני יודעת שעבור חלק מהאנשים החיים שלי נראו כמו חלום, אבל עבורי הם עינוי".

רק לאחר מותה, הרשה לעצמו מל בלאסברג לקחת נשימה עמוקה ולתהות לגבי חלקו שלו בצורה בה חיי בתו התפתחו והגיעו לסיומם חודשיים לפני יום הולדתה ה-26. “היו פעמים שהבנתי שהיא לא רוצה להיות גולפאית מקצוענית. מדי פעם היא אמרה לי דברים שהיו יכולים להוות נורות אזהרה", אמר לספורטס אילוסטרייטד. "בשלב מסוים היא אמרה שאין לה חברים, למרות שזה בכלל לא היה נכון. האם דחפתי אותה יותר מדי? השאלה הזאת תמשיך לרדוף אותי למשך שארית חיי. כל ספורטאי-על צריך לוותר על חלק מהילדות שלו. הם זוכים בכישרון ייחודי, ולפעמים צריך ללחוץ עליהם כדי לנצל אותו. ברור, יש כאן תהילה וריגוש, אבל יש גם מחיר לשלם. יש גם חסרונות וסיכונים. כשאתה יוצא למסע הזה, אתה לא יודע שזה עלול לעלות לך בבת שלך. אני לא בטוח שאי פעם באמת ידעתי מה אריקה רוצה לעשות עם החיים שלה. דחפתי אותה לעשות משהו שהיא לא היתה עושה בעצמה. ולמרות שהיא לא רצתה את זה, היא נהייתה כל כך טוב שלא היתה לה ברירה. זה כאילו היא היתה כלואה בתוך החיים שלה".

ולמרבה הצער, לאריקה בלאסברג היתה רק דרך אחת לברוח מכלא החיים הזה.

לטוויטר של נמרוד עופרן

לכתבות קודמות ב"מגרש השדים"

לתגובות:
nimrodofran@walla.co.il