Like
בכלליות קצת פרובוקטיבית, אפשר לומר שכל הניתוחים שבאו אחרי משחק האליפות של מכבי תל אביב לקו בבריחה קלה מאחריות. כולם חיפשו פורמולה קלה לסוד ההצלחה של מכבי תל אביב: אחד אמר שקט, שני אמר לא ספרו את התקשורת, שלישי אמר רכש, רביעי אמר עושים בדיוק אותו דבר בהפסדים וניצחונות, ועוד ועוד. אתם כבר מכירים בעל פה. כל כך הרבה הסברים שפשוט מתעקשים לא להקשיב למילה הפשוטה והעיקרית שאוסקר גרסיה וג'ורדי קרויף חזרו אמרו: עבודה. עבודה קשה.
כשאוסקר גרסיה התייצב לעמדה המאולתרת של חדשות הספורט באצטדיון רמת גן, המראיינים מירי נבו ועמרי אפק התעקשו לחלץ ממנו סוג של תובנה לגבי המסר המרכזי שעולה מההצלחה שלו. גרסיה חזר וענה מנטליות. שינינו את המנטלית שהייתה במכבי תל אביב במשך שנים. ישראלי ממוצע, כמוני למשל, מיד חשב על שיחות אישיות. על איזשהו מהלך תודעתי שאדם עבר עם עצמו ובעזרת המנטור החדש שלו. זה גם הכי קל. מה יותר נוח לאנשים עצלנים לחשוב שכל שנדרש מהם כדי להפוך מלוזרים לווינרים הוא לחשוב אחרת. אבל גרסיה בכלל לא התכוון למה שאנחנו קוראים מנטליות. לאורך כל הראיון הוא התאים בין המילה מנטליות למושג עבודה קשה. מנטליות זו עבודה קשה. מה שלנו נראה כמו משהו שצריך לדבר עליו, עבור גרסיה זה פשוט לעשות.
וזו בדיוק הבריחה מאחריות. החיפוש הנואש אחר פורמולות הצלחה, במקום להבין שזו פשוט עבודה קשה יותר. מי שמתאמן חזק יותר, אינטנסיבי יותר ויעיל יותר, יהיה לו גם סיכוי גבוה יותר לנצח. וזה מה שאוסקר גרסיה וג'ורדי קרויף, שגם חזר על המנטרה שאיש לא שמע, פשוט עשו: הם דרשו יותר. בעוד שמאמנים ישראלים מלטפים את השחקנים שלהם ומעבירים אימונים בקצב של צב, גרסיה דרש אימונים רצחניים וחי כל פרט בהם דרך צוות העבודה היסודי שלו. זה אגב, מתקשר לשיחה שהייתה לי לא מזמן עם מאמן מוצלח ומצליח בכדורגל הישראלי. אתה יודע מה באמת הבעיה המרכזית של הכדורגל הישראלי, שאל? המאמנים. המאמנים כאן לא דורשים מהשחקנים. רמת האימונים מאוד איטית וחלשה. מאמנים עומדים מהצד ונותנים לדברים לחלוף לידם. מה, הוסיף, אתה באמת חושב שסוד ההצלחה האירופי הוא קבוצות שמביאות את השחקנים שלהן לשש שעות יומיות במועדון? שטויות. הכל זה קצב אימון. אתה יכול להספיק בשעתיים מה שאחר לא יספיק בשש שעות.
אפילו לואיס פרננדז יכול להעיד על כך. כולנו זוכרים איך הוא שיפר את בית"ר ירושלים שלו באופן דרמטי ודרסטי בזמן קצר, רק בזכות עבודה קשה. רק בזכות מאמן כושר שסחט מהשחקנים שלו עוד ועוד. שום גאונות טקטית מאירופה או כל הסבר אחר. בנבחרת פרננדז לא הצליח כי הוא פשוט לא יכול היה לעבוד בצורה הזו. לאף טיבריוס דראו אין משמעות בכמה ימי אימון ספורים בשנה. אפילו קרלוס גרסיה, הבלם הכחול-צהוב, אמר משהו דומה באחד מהראיונות שלו. יש לכם כאן כישרונות ברמה מכובדת למדי, טען, פשוט לא עובדים איתם נכון.
ברור שלמושג עבודה קשה יש הרבה יותר נפח מסתם להגיע לאימון לפני כולם וללכת אחרון, כפי שאנו נוטים לעשות. עבודה קשה, כפי שנרמז בין השורות של דבריו של מאמן מכבי תל אביב, זה לסחוט את עצמך באימון. בכל אימון. להתייחס לכל אימון כאילו הוא האימון הכי חשוב שלך. לדרוש מעצמך להשתפר. לא להשתכר מהצלחה רגעית. לא רק קבוצות מצליחות ככה, גם מדינות. אבל אצלנו אוהבים לומר המנטליות הישראלית. בכל פעם שלא הולך לנו, בעיקר בנבחרת, אנחנו אומרים מנטליות ישראלית. אבל כמו שאנחנו לא באמת מבינים שטכניקה בכדורגל זה לא דריבל, כך גם כאן המושג הישראלי המכונן הזה נראה כמו תירוץ. כי אין באמת בעיה מנטלית לכדורגלן הישראלי. הוא רוצה שנחשוב שיש לו בעיה מנטלית, כדי שלא נבין שאין כזו חיה. למרות שזה באמת משפט קצת פרובוקטיבי.
Share
הדבר הכי יפה בהצלחה של ג'ורדי קרויף במכבי תל אביב הוא אחוזי ההצלחה בבחירת השחקנים הישראלים. בזמן שאחוזי ההצלחה בבחירת הזרים הרבה פחות טובים, קרויף פגע יותר דווקא באלו שכביכול הוא מכיר פחות: לא מדובר רק בערן זהבי, שכל ילד יודע שיש בו משהו מיוחד. זה גם איתן טיבי, זה גם מהארן ראדי, שחקנים שצריך טאץ' מסוים ועין טובה כדי להביא אותם. לקרויף יש את זה.
מה שמדהים בסיפור הזה, הוא הרקע של קרויף. קרויף מגיע מהליגה בקפריסין, שם יכול היה להביא כמה זרים שרק רצה. בישראל יש רק חמישה זרים. יותר חשוב לעבוד עם הישראלים. לדעת מי הטובים ביותר ולקדם ולשפר את אלו שרוצים להיות הטובים ביותר. קרויף הוכיח שזה קטן עליו. רוב השחקנים הישראלים עברו קפיצת מדרגה תחתיו. בקפריסין, בישראל לקרויף יש את זה.
כל זה מביא אותנו למסקנה המתבקשת מההצלחה שלו במכבי תל אביב קרויף צריך להיות היעד הבא של נבחרת ישראל. על פניו, נראה שמדובר במנהל מקצועי אולטימטיבי למה שהנבחרות זקוקות. גם עין טובה לשחקנים הישראלים הכי טובים, גם חשיבה אמיצה ולא שגרתית, גם בניית ארגון משופר שדורש יותר ומוציא יותר מכל אחד ואחד וגם אחלה בן אדם שיודע לדבר ולהסביר את עצמו בפשטות. כזה שלא סופר את הישראליות אבל לא בז לה. אחד שפשוט יש לו את זה.
Comment
הפועל רמת גן היא אחת הקבוצות הכי רומנטיות בליגת העל. יש לה קהל שהוא מוסד, יש לה מסורת שהיא מיתולוגיה, יש לה אופי מיוחד, שונה, אמיתי. אבל מה לעשות כל זה לא מספיק כדי לשרוד בליגת העל. ההסבר לכך הוא פשוט: אצטדיון. עד שלהפועל רמת גן לא יהיה אצטדיון, לא תהיה לה זכות קיום אמיתית בליגת העל מעבר לנוסטלגיה.
גם מורי ארקין, הבעלים העשיר של הקבוצה שאמור לעזוב בקיץ לא הצליח למנוע זאת. בעזרתו, רמת גן גייסה גלריית שחקנים איכותית מהמקובל באזורים האלה בטבלה. רק שבלי מגרש ביתי כל זה מתנדף ברוח. הקבוצה תעלה, תרד, אולי תזכה בעוד כמה גביעים, אבל עד שלא יהיה לה בית שיכיל את תהילת המועדון שנישאת כרגע על גב אוהדים, לא יהיה לכל זה תכלית.
המחזור הבא: מכבי חיפה מכבי תל אביב
העידוד של אוהדי מכבי חיפה בסיום משחק ההפסד לבני יהודה היה באמת מרשים. זו לא פעם ראשונה בשלב הזה של העונה שאוהדי מכבי חיפה מראים שהם יודעים להעריך גישה של שחקנים, גם אם התוצאה לא מושלמת. רובם מאוהבים בקבוצה של אריק בנאדו והולכים אחריה למגרשים שהם לא תמיד מגיעים אליהם.
אלא שבעונה הבאה למבחן האהבה שלהם יהיה משקל מכריע בעתיד המועדון: האם הם יגיעו בהמוניהם גם לאצטדיון החדש שיחליף את קרית אליעזר. בעונה הבאה אוהדי מכבי חיפה יצטרכו להוכיח שהם מסוגלים לתת לקבוצה תשתית כלכלית בריאה יותר של מנויים וכרטיסים, תשתית שתמצה באמת את המתקן שנועד לכך. תאי זהב, יציעים רחבים. את כל אלו מועדון מכבי חיפה חייב למלא.
זאת שאלת מפתח בעתיד מכבי חיפה. האם הקבוצה תמשיך להישען על הכיס של בעליה, או שייכנס קצת יותר היגיון בשיגעון. הדוגמה הכי טובה לכך היא מכבי תל אביב בכדורסל, שמכניסה נתח שמן מתקציבה ממכירת מנויים ורכישת תאי צפייה יוקרתיים. את כל אלו יהיה למכבי חיפה בעונה הבאה באצטדיון החדיש. המועדון צריך לעשות הכול כדי להצליח במשימה הזו. האוהדים גם צריכים לסייע ולבנות קשר יציב ובריא יותר בין הקהילה לקבוצה. השנה ראינו כמה כרטיסים מכבי תל אביב בכדורגל מכרה ולה אין כרגע אצטדיון ברמה של זה שנבנה בחיפה. אם אוהדי מכבי חיפה יביאו את המועדון לאירופה גם בגזרה הזו, הסיכוי שלהם לנצח את מיטש גולדהאר בטווח של 3-5 שנים יהיה ממשי יותר.