מרץ 2013. האופוריה בקטלוניה הייתה בשיאה. המילים "נקמה" ו"רמונטדה" חזרו על עצמן שוב ושוב והעיתונים לבשו חג. זה היה מפגן כוח. באחד ממשחקיה הגדולים בשושלת הנוכחית, ברצלונה השלימה קאמבק מופלא וענק בשלב הנוקאאוט, מחקה את ההפסד 2:0 בסן סירו והשיגה 0:4 בלתי נשכח על מילאן בקאמפ נואו. החגיגה הייתה בשיאה. המספידים והמבקרים שחתכו את הקבוצה על ההופעה באיטליה במשך שלושה שבועות נעלמו ופינו את המקום למהללים והמשבחים. אלא איש אחד לא היה שותף לכל ההילולה. קוראים לו ססק פברגאס.
הוא היה האיש ששילם את מחיר ההפסד וההופעה המבישה במילאנו. למעשה, השינוי הבולט שביצעו טיטו וילאנובה וג'ורדי רואורה במשחק הגומלין הנפלא מול האיטלקים היה סיפסולו של פברגאס, כשדויד וייה נכנס במקומו להרכב בשלישייה הקדמית יחד עם ליאונל מסי ופדרו ואילו אינייסטה הורד לקישור והיה השחקן השלישי במרכז השדה הקלאסי יחד עם צ'אבי וסרחיו בוסקטס. פברגאס ישב על הספסל וראה את החברים מתעללים במילאן. הוא לא קיבל אפילו דקה באותו משחק שללא ספק ייזכר כאחד הגדולים בתולדות ברצלונה. המשחק הזה רק חידד את השאלות לגבי היכולת של פברגאס להשתלב כאחד מכוכבי קבוצת נעוריו. כמעט שנתיים מאז ששב מארסנל תמורת 30 מיליון יורו והספקות בעניינו רק מתחזקים.
פברגאס העריץ מילדות את פפ גווארדיולה, שגם היה זה שהחזיר אותו לברצלונה בתחילת העונה שעברה ואף העניק לו את החולצה מספר 4 איתה הוא שיחק במשך כל הקריירה שלו. למרות שהמאמן הדגול היה עבורו מודל לחיקוי, את התפקיד של גווארדיולה בברצלונה עושה מצוין סרחיו בוסקטס. פברגאס תמיד היה יותר התקפי. כבר בימיו הראשונים ב"לה מאסייה", זיהו בברצלונה את היכולות ההתקפיות הפנומנאליות וטיפחו אותו כשחקן התקפה.
המספרים מדברים בעד עצמם. גם בעונה די מאכזבת שלו, פברגאס הוא הסגן של מסי עם 10 שערי ליגה ו-10 בישולים. מסי, יחד עם ואלדס השוער, הם גם היחידים שפתחו ביותר משחקי ליגה מפברגאס - 27 לעומת 25. מאידך, פברגאס גם הוחלף העונה יותר מכל שחקן אחר (15 פעמים), מה שמעיד על מעמדו בברצלונה, לעומת המעמד וההילה שהיו לו בארסנל, שם היה על תקן של כוכב על שכמעט ולא הוחלף. במובן מסוים, כבר כמעט שנתיים שהוא לא מצליח לעמוד בציפיות.
"ברצלונה שילמה המון כסף כדי להחזיר אותי. היכולת שלי בארסנל והכסף הגדול ששולם עליי גורמים להרבה ציפיות ממני וזה טבעי. כל משחק לא טוב שלי משכיח 10 משחקים טובים, אבל אני אוהב את המועדון הזה ואלחם עד הסוף", צוטט הקשר בתקשורת האנגלית לאחר המשחק הכושל באיטליה. ההופעה הרעה שוב פתחה מחדש שני דיונים: מהו בכלל התפקיד הנכון עבור פברגאס והאם יש לו מקום בברצלונה במשחקים גדולים.
באופן די פרדוקסלי, התשובות לשאלות הללו החלו להתבהר דווקא לאחר הפציעה של מסי במשחק הראשון מול סן ז'רמן ברבע הגמר. באותו משחק, פברגאס הושאר על הספסל, אך הפציעה של הארגנטינאי אילצה את וילאנובה להחזיר אותו לעניינים. הוא נכנס במחצית וגם פתח כחלוץ בגומלין, אך שוב התקשה מול האגרסיביות של טיאגו סילבה ואלכס, הבלמים הברזילאים של הצרפתים, ובדיוק כמו במשחק במילאנו, הוחלף בדקה ה-62. מסי הציל את ברצלונה מהדחה אחרי שבנה את שער השוויון של פדרו וקבע 1:1 בקמפ נואו.
מה שלא הצליח בליגת האלופות, עבד מצוין דווקא בליגה. בין צמד המשחקים מול סן ז'רמן, פברגאס רשם את משחקו הטוב ביותר כשפתח במשבצת החלוץ במקומו של מסי ב- 0:5 על מאיורקה והתעלל בדודו אוואט וההגנה שלו עם שלושער ובישול. מי שהיה זקוק להוכחה נוספת עד כמה פברגאס בולט על רקע היעדרותו של הכוכב הארגנטינאי, קיבל אותה בשבת. מסי ישב בחוץ, מספר 4 הוסט לחוד וכבש את השער היחיד במשחק מול לבנטה בדקה ה-84.
אך עם כל הכבוד למאיורקה ולבנטה, ברצלונה שמתגאה בשחקני הבית שלה ובמחלקת הנוער המפוארת, לא שילמה סכום עתק עבור פברגאס בשביל משחקים מול קבוצות זניחות בליגה הספרדית. היא הביאה אותו כהשקעה לטווח ארוך וכשחקן שאמור להיות זה שייכנס לנעליו העצומות של צ'אבי בעתיד. נכון לעכשיו, הוא עדיין לא נראה ראוי לתואר "היורשי". העיתונאי האנגלי, טריי אטקינסון, היטיב לתאר את מצבו כשכתב רק בשבוע שעבר ב"דיילי מייל": "ססק הובא לברצלונה כמחליף עתידי של צ'אבי, אבל היכולת שלו ליצור מצבים ולהשתלב בסגנון המשחק של ברצלונה מאוד מאכזבת. בבארסה כבר הבינו שהתואר הזה גדול על פברגאס וסימנו דווקא את טיאגו כמחליף האולטימטיבי לצ'אבי".
הדילמה בסוגיית פברגאס אינה רק נחלתו של וילאנובה. גם מאמן נבחרת ספרד, ויסנטה דל בוסקה, נדרש ביורו האחרון למצוא לשחקן את התפקיד האידיאלי עבורו. מכיוון שהמקומות בקישור תפוסים על ידי החברים מברצלונה ועל ידי דויד סילבה, המאמן נאלץ לאלתר וחטף על הראש. דל בוסקה ספג לא מעט ביקורות על כך ששיחק ללא חלוץ טבעי והעדיף את פברגאס כ"תשע מדומה" על חשבונו של חלוצי רחבה קלאסיים כמו פרננדו טורס או אלברו נגרדו מסביליה. בחצי הגמר מול פורטוגל הוא נכנע, הוריד את פברגאס לספסל והציב את נגרדו כחלוץ טבעי, אך החילוף הזה כשל וססק, שהחליף את נגרדו כבר בדקה ה-54 מול הפורטוגלים, חזר להרכב ופתח במרכז ההתקפה ב-0:4 הבלתי נשכח של ה'לה רוחה' על איטליה במשחק הגמר.
אלא שבברצלונה, פברגאס יכול לשחק בעמדת החלוץ רק במקרים הנדירים בהם מסי מחמיץ משחק ולמסי, כידוע, אין באמת תחליף. "לצערו של ססק, הוא מתמודד בברצלונה על מקום בהרכב עם צ'אבי ואינייסטה, שניים מגדולי הקשרים בכל הזמנים", כתב העיתונאי מאט ג'ונס. "מאחר והוא אינו שחקן אגף ומסי משחק את החלוץ באמצע, אין לו מקום בהרכב של ברצלונה במשחקים הגדולים באמת, בהם וילאנובה מעדיף את שלישיית הקישור הקלאסית שלו - צ'אבי, אינייסטה ובוסקטס". כך נקלע פברגאס לסיטואציה שאינה מוכרת לו ומבלה יותר ויותר זמן על הספסל דווקא במשחקים והמעמדים שלשמם שחקן בסדר גודל שלו הובא לברצלונה.
פברגאס בהחלט נמצא בצומת דרכים. מצד אחד, בבארסה היכולות ההתקפיות שלו באות בקלות לידי ביטוי. הוא כובש יותר (0.31 שערים למשחק בברצלונה לעומת 0.18 בארסנל). מצד שני, ברור כי המעמד שלו ספג פגיעה קשה. מהאיש שהכול נעשה כדברו בלונדון, פברגאס עדיין הוא שחקן שצריך להוכיח את עצמו בבארסה. כרגע, הוא עדיין לא מסוגל לשלוט בקצב המשחק כפי שעושים אינייסטה וצ'אבי ומשחק המסירות הקצרות - "טיקי טאקה" - נראה הרבה יותר טוב כשהשניים מנהלים אותו במרכז השדה לצידו של בוסקטס.
הערב (21:45, ספורט5 ו-HD) ברצלונה תתארח אצל באיירן מינכן אולי במשחק הקשה ביותר שהיה לה בליגת האלופות בשנים האחרונות. וילאנובה יעמוד בפני הדילמה הקבועה: למצוא מקום לפברגאס ככל הנראה בשלישייה הקדמית, מה שהופך את ה-4-3-3 למעט הגנתי יותר, אך לשמור על ההרכב הקלאסי בלעדיו.
פברגאס צריך משחק טוב. אחרי הנפילות מול מילאן וסן ז'רמן, הופעה טובה מול באיירן מינכן, קבוצה שלדעת רבים היא כרגע הטובה בעולם, יכולה שוב להקפיץ את מניותיו. האם הוא מכין תשובה למבקריו או ששוב ייאלץ לראות מהספסל את חבריו נאבקים במכונה הבווארית של יופ היינקס? האם הוא יקבל את הצ'אנס להוכיח שהוא עשוי מהחומר שממנו עשויים הגדולים באמת? וכמה זמן עוד הוא יהיה מוכן לסבול ישיבה על הספסל לפני שיחפש מקום או מאמן (גווארדיולה?) שייתנו לו את הבמה? תשובות ראשונות יתקבלו הלילה.
