פציעה, שיקום, שלושה מאמנים עד חודש ינואר, כסף שלא נכנס בזמן ומלחמה יומיומית על המקום. העונה הקשה והעצובה בקריירה של רועי דיין הסתיימה ביום שבת בירידת ליגה עם בירסחוט. כעת הוא מתארח במדור "המראות ונחיתות" ומסביר איך זה קרה ולמה למרות החשיפה לצדדים הרעים של הכדורגל בבלגיה, הוא כל כך רוצה להישאר שם.
נוחת: רועי דיין (בירסחוט)
"ההרגשה מאכזבת מאוד. מבחינתי, הירידה היא הרגע הכי עצוב בקריירה במיוחד במקום שכל כך התחברתי אליו, במועדון שהרגשתי חלק ממנו. אני פה רק שנתיים, אבל התחברתי לאנשים, לשחקנים, לצוות ולהנהלה והרגשתי שמצאתי פה בית. היה לי נוח וכיף ועכשיו עצוב. זה מועדון עם קהל גדול, אהבה לכדורגל ופשוט כאב לראות בחודשיים-שלושה האחרונים מפולת שאף אחד במערכת לא מצליח לעצור".
מתי נפל האסימון שהקבוצה בדרך לירידה?
"בסוף ינואר, כשחזרנו מהפגרה, הובסנו בקורטרייק והגיע מאמן שלישי העונה. ברגע שהוחלף המאמן הבנו שאנחנו בבעיה ואם דברים לא ישתנו הדרך למטה מאוד מהירה. קרו הרבה דברים במועדון. עשו הרבה טעויות והיה המון חוסר מזל. שלושה מאמנים, הרבה שחקנים הוחלפו ובעיות כלכליות במועדון. מנובמבר או דצמבר היו איחורים במשכורות וחוסר ודאות - הרבה גורמים שמשפיעים על המערכת ובסופו של דבר מגיעים לאן שמגיעים. אף אחד מאיתנו לא הצליח לעצור את זה בזמן הנכון. לא חלמתי ולא דמיינתי שזה מה שיקרה. תמיד האמנתי בקבוצה וחשבתי שהסגל והקהל יעזור לנו לצאת מהמצב. עד הרגע האחרון לא האמנתי שנרד".
האמנת גם לפני המשחקים בפלייאוף התחתון?
"את השלב מול סרקל ברוז' (סדרת משחקים שאחריה המנצחת ממשיכה לבית הישרדות עם קבוצות מהליגה השנייה והמפסידה יורדת ליגה) התחלנו עם ניצחון בית והדברים נראו טוב גם במשחק. זה גרם להאמין שאם נצליח לעבור, נוכל לשנות את המומנטום. בעונה הסדירה לא הצלחנו לייצר רצף וחשבתי שברגע שהביטחון יחזור, נגיע מוכנים לשלב השני מול שלוש קבוצות מהליגה השנייה. תוך כדי הסדרה דברים התהפכו לנו, הפסדנו שלוש פעמים וזהו, זה נגמר. אני לא מעכל שהעונה נגמרה כל כך מהר".
אישית, שיחקת לראשונה רק בנובמבר בגלל פציעה בגב.
"לא נעים לא לפתוח את העונה. סיימתי את העונה שעברה טוב ובמומנטום והשאיפה הייתה להמשיך מאותו המקום. קיבלתי פידבקים שבונים עליי הייתה לי כימיה טובה עם המאמן החדש, אבל פציעות הן חלק מהכדורגל. הרופאים ניבאו שאחזור אחרי פגרת החורף וחזרתי כבר בנובמבר. עבדתי קשה ועשיתי שיקום טוב".
עם הפציעה והבעיות הכלכליות והמקצועיות, לא חשבת להרים ידיים ולחזור לארץ?
"יש לי אופי מאוד חזק, דברים כאלה לא שוברים אותי כי ברגע שאני מעכל שאני בתוך פציעה המטרה לחזור כמה שיותר מוקדם וזה מה שמעניין אותי. חשבתי על לשים רגל על הדשא ולחזור למגרש ולא הלכתי לאיבוד בתוך המחשבות. הייתה לי פגישה עם הבעלים באוקטובר, הבטחתי שאתן גול ראשון לפני חג המולד ועמדתי במטרה שהצבתי לעצמי. אבל לא קל כשאתה חוזר לקבוצה ודברים לא עובדים. מאוד קשה לתפקד עם כל האי וודאות וחוסר החיבור המקצועי שיש בקבוצה. מאמנים מתחלפים ואלו דברים שגדולים על כל שחקן. אתה מנסה להוציא את המקסימום וזה היה קשה. דברים הלכו קשה בכל המישורים ומצאנו את עצמנו בליגה השנייה".
גם אחרי הפציעה לא שיחקת בקביעות.
"זה חלק מחוסר היציבות שהיה פה. המאמן הראשון פוטר ואז הגיע מאמם ושיחקתי אצלו. בינואר בנו קבוצה חדשה, הביאו שלושה חלוצים, שחררו שניים ואני היחיד שנשארתי. שבוע לאחר מכן שוב פוטר המאמן, היה פה סלט ונתנו לשחקנים החדשים לשחק. הביאו שמות כמו אוגונג'ימי ממאיורקה וקנדי מגנק והם קיבלו עדיפות. לא אהבתי את הסיטואציה, אבל בסופו של דבר קיבלתי את הדקות כי הוכחתי את עצמי למרות שקשה לתפקד בקבוצה שהמערכת בה לא עובדת. ברגע שאתה חושב שאתה חלוץ שלישי קל להרים ידיים, אבל רציתי להראות למאמן שהמקום שלי בהרכב למרות החלוצים החדשים. במשחקים האחרונים שיחקתי, הבקעתי ובישלתי אבל זה לא עזר. הוכחתי לאנשים שהמקום שלי במגרש והיה חשוב לא להרים ידיים בינואר ולהגיד שנגמרה לי העונה".
אתה מדבר על מערכת לא מתפקדת, פיטורי מאמנים וכסף שלא נכנס בזמן. זה מזכיר קצת קבוצות מסוימות בכדורגל הישראלי.
"אני מבין למה אתה אומר את זה, אבל בירסחוט זו הקבוצה היחידה עם בעיות בכל בלגיה. לא ציפיתי לזה, במיוחד כשבעונה שעברה הייתה יציבות כלכלית והמאמן נשאר על השנה. המצב שנקלענו אליו הוא שילוב של חוסר מזל עם טעויות שבוצעו במהלך העונה והירידה היא התוצאה".
סיימת עונה שנייה באירופה. איך אתה מסכם?
"השנה הראשונה באמת הייתה טובה והשנה הנוכחית מאכזבת. אני לא מסכם כי אני לא חושב שהקריירה האירופית נגמרה. לא מיציתי. גם בסיטואציה שהייתה השנה אני מרגיש טוב מבחינת ההערכה, הכבוד והתנאים. אני מרגיש שאני רוצה עוד להוכיח את עצמי. העונה הזו מאכזבת בלשון המעטה מבחינה אישית וקבוצתית, אבל אני מאוד רוצה להמשיך".
בבלגיה?
"בוא נגיד שהעדיפות הראשונה היא בלגיה. אני חושב שהליגה פה מאוד מתאימה לי ואני מרגיש טוב מבחינת פיזיות, אגרסיביות ומהירות. הכול תלוי בהצעות. אם תהיה הצעה טובה, אין לי ספק שאשאר. אני לא פוסל שום דבר ואשקול גם הצעה טובה מהארץ לשנתיים-שלוש. הצעה שאי אפשר לסרב לה. אבל השאיפה להמשיך כי אני לא מרגיש שמיציתי. בירסחוט? יש להם אופציה לשנה שלישית, אבל לא יכולים לממש אותה בגלל הבעיות הכלכליות. הם דיברו איתי ורוצים שאמשיך. מבחינתי ליגה שנייה זה לא רלוונטי".
ובינתיים קבוצת נעוריך מכבי תל אביב עומדת לזכות באליפות. איך ההרגשה?
"טירוף. האוהדים חיכו לזה הרבה זמן ומגיע להם שזה יהיה בענק אחרי כל התסכול ב-10 שנים האחרונות. השנה קרו שם דברים שהם מודל לחיקוי ואני מקווה שזו רק התחלה של דרך ומסורת ולא אליפות שהיא אפיזודה חולפת".
ממריאים: בן שהר, בירם כיאל ודודו ביטון
עונה מוזרה עוברת על השגריר הישראלי. בהכללה קצת גסה (ולהוציא יחידי סגולה כמו ביברס נאתכו), המגמה היא דעיכה קלה במעמד וירידה בדקות המשחק. למרות זאת, יותר שחקנים היו שותפים להישגים קבוצתיים. איתי שכטר חגג עם סוונסי זכייה בגביע הליגה והשבוע הצטרפו אליו בירם כיאל ורמי גרשון שזכו באליפות (אופציה לדאבל) עם סלטיק. בן שהר עלה ליגה עם הרטה ברלין, דודו ביטון רחוק משחק אחד מאליפות קפריסין יחד עם אפואל ניקוסיה ויוסי בניון עשוי לסיים את העונה עם תואר אירופי. מה חלקם של השגרירים בתארים הללו? זו כבר שאלה אחרת.
הסיפור של כל אחד שונה. שהר יכול בהחלט לראות עצמו מאוכזב מהעונה הזו. פעם נוספת הבחירה המקצועית שלו התבררה כלא מוצלחת. האמונה שירידה לליגה שנייה תביא לעלייה בדקות המשחק לא הצדיקה את עצמה ושהר הועלם בין שלל החלוצים המוכשרים בסגל. הרטה דרסה את הליגה והבטיחה את העלייה ארבעה מחזורים לתום העונה כשהמספרים של הישראלי מספרים את הסיפור: 14 הופעות ליגה בלבד, 512 דקות ושני שערים. בעונה שעברה שהר ירד ליגה עם אוקזר, אבל שיחק כמעט פי שלושה.
גם כיאל, כמו שהר, לא זכה להיות על המגרש ברגע האמת של סלטיק, משחק ההכתרה בו הביסו הבויז 1:4 את אינברנס. אלא שהוא בהחלט יכול לראות את עצמו חלק בלתי נפרד מעונה שכללה קמפיין אירופי מוצלח ואליפות קלילה בליגה ללא תחרות. אולי הקלות הזו פגעה בקשר הישראלי והובילה להגדלת הרוטציה. בשורה התחתונה, כיאל רשם העונה יותר הופעות ונשאר בריא, אבל קיבל פחות דקות משחק בליגה. בשנה השלישית באירופה, הוא הוסיף לעצמו הופעות בליגת האלופות, עוד תארים לרזומה ולאט הוא הופך לאחד השגרירים היציבים. מספיק לראות ששמו לא מוזכר חדשות לבקרים כמועמד לחזור לליגת העל כדי לתייג גם את העונה הנוכחית כהצלחה יחסית. לצערו של כיאל, הוא יחמיץ העונה עוד רגע מכונן - את גמר הגביע הסקוטי בשל כרטיסים צהובים.
ביטון דווקא כן היה על המגרש למשך 86 דקות באחד הרגעים הגדולים של אפואל העונה עם ניצחון חוץ 0:1 על א.א.ק לרנקה של רן בן שמעון שקירב את הקבוצה לתואר. "עוד צעד אחד, צריכים לסיים את העבודה בבית", צייץ החלוץ בסיום. הוא אמנם לא כבש משחק שלישי ברציפות (אחרי שישה שערים בשבעת משחקיו הראשונים), אבל בקפריסין לא מעט פרשנים רואים בו כאחד מהאחראים על המפנה. פרץ השמחה של הישראלי בסיום לא מקרי וטומן בחובו שחרור של לא מעט תסכול. הרי ביטון פתח את העונה כשחקן רוטציה בסטנדרד ליאז' ויסיים אותה עם אליפות.
אז שהר מאוכזב, כיאל מסופק וביטון מאושר ויחד השלושה מספרים את סיפור השגריר הישראלי לשנת 2013. יש הצלחות, יש כישלונות ויותר מדי באמצע, אבל על יותר מדי שחקנים אפשר לומר שהם לא מספיק מעורבים ולא מספיק דומיננטיים בקבוצות שלהם ברגעי האמת. קחו את טל בן חיים כדוגמה. הבלם הישראלי הבכיר רשם בשבת הופעת ליגה שנייה במדי ק.פ.ר. הוא השלים 90 דקות מלאות במשחק פרמיירליג לראשונה מאז ינואר 2011. אבל מתי זה קרה? במשחק בו הקבוצה הרימה ידיים וירדה כמעט סופית.
השבוע שהיה
המאזן הכולל: שער אחד (רועי בקל) ובישול אחד (ביברס נאתכו)
מדד שחקני הנבחרת: ביברס נאתכו, מאור מליקסון, טל בן חיים ויובל שפונגין הם שחקני הסגל היחידים ששיחקו 90 דקות. ליאור רפאלוב (80) ותומר חמד (70) פתחו בהרכב, אליניב ברדה (20) ויוסי בניון (12) עלו מהספסל.
מתאוששים: טל בן חיים השלים לראשונה העונה 90 דקות. עדן בן בסט שב לסגל אחרי הפציעה משבוע הנבחרת.
צל"ש השבוע: בשקט והרחק מאור הזרקורים, רועי בקל מסיים עונה טובה באלקי לרנקה. זמן לעבור לקבוצה גדולה יותר באי.
ביזאר השבוע: מבין 10 השגרירים בבלגיה, רק שלושה שיחקו בסוף השבוע ומהם רק אחד (רפאלוב) פתח בהרכב.
שימו לב ש: מאז פיטורי רוני לוי, אנורתוזיס צברה שתי נקודות משלושה משחקים, לא כבשה שער זכות ואיבדה סופית את הסיכוי לאליפות.