בתחילת חצי הגמר מכבי חיפה עשתה רושם שהיא באה מוכנה. כבר משריקת הפתיחה יכולנו לראות את חיפה לוחצת על כל המגרש, ומהר מאוד משתלטת על מרכז השדה, ולא מאפשרת לקרית שמונה להגיב. זה נמשך 23 דקות, עד הבקעת השער. משום מה, אחרי הגול, משהו במכונה הזו נעצר. מכבי חיפה, שהראתה לנו כבר העונה את הפוטנציאל שלה, פתאום נדמה. באופן מוזר למדי, היא פשוט איבדה את זה. כל הפרמטרים של התלהבות, לחץ על היריב ונחישות, פשוט לא היו קיימים.
כשקרית שמונה הבחינה שחיפה נרגעה, היא פתאום התעוררה. שחקני האלופה קלטו שעד עכשיו הם שיחקו בהססנות ורחשו כבוד ליריב, פתאום הם קלטו שהם בחצי גמר הגביע, ואם לא יגיבו מהר, אין דרך חזרה. לאט לאט קרית שמונה הבינה את כוחה ואת יכולתה. בעזרת הנעת הכדור הסבלנית, היא הצליחה לצאת להתקפות מסודרות. ככל שהדקות חלפו, צברו שחקניה ביטחון. לא תמיד זה היה מושלם, לא תמיד מדויק, אבל זה בהחלט היה נכון. מן הרגע הזה יכולנו לראות רק קבוצה אחת על המגרש. הפעם זו קרית שמונה. אומנם לקח לה זמן לתרגם את היתרון על המגרש לשערים, אבל היא בהחלט הייתה ראויה לשוויון, ובהחלט הייתה ראויה לניצחון.
קרית שמונה: אירופה קוראת לך
הקבוצה הזאת עברה לא מעט סערות העונה. היא סבלה מבעיות בצוות המקצועי, מפציעות ומעזיבה של שחקנים. עוד לפני שהעונה התחילה ידענו שזו עומדת להיות שנה מאוד קשה עבור קבוצה שלקחה אליפות בפעם הראשונה. ידענו עד כמה זה קשה לשמר את השחקנים מבחינה מנטאלית. אפשר לומר שקרית שמונה בהחלט עברה את המבחן הזה בהצלחה רבה. היא הצליחה להתברג יפה בפלייאוף העליון, עלתה לגמר הגביע, ויש לה סיכוי לא רע לזכות בתואר וכמובן להעפיל שוב לאירופה.
קרית שמונה השתמשה היום בכוחות הכי חשובים שלה, אלה שלקחו אותה לאליפות: העוצמה והיציבות של החוליה האחורית. בלי לפגוע במאמן כזה או אחר, הדבר המרכזי והחשוב ביותר שהביא את הקבוצה להצלחות זה ארבעת שחקני ההגנה והשוער דני עמוס. זו החוליה שמניעה את הקבוצה הזאת, ושומרת על חוזקה.
הסגנון החכם והשקול של הנעת הכדור נשאר משנה שעברה. זו בדיוק אותה חוליה מאשתקד, שאחראית על הבנייה של ההתקפות מאחורה. זה היה הכוח שלה בעונת האליפות, ואפשר לראות את זה גם היום. ניתן לראות שכל המהלכים שביצעה קרית שמונה החלו מהנעת כדור סבלנית של השוער דני עמוס, של שיר צדק ומיאטוביץ, של חסארמה ואלעד גבאי. שחקני ההגנה כמעט שלא הרחיקו כדורים, אלא ניסו לחזור בצורה שקולה וסבלנית ומסודרת. לכן ראינו את חיפה לא מצליחה לחטוף, או להגיב להנעת הכדור הזו.
מכבי חיפה: מעידה כואבת
מנגד, מכבי חיפה ודאי מאוכזבת. אחרי שהצליחה לעבור תקופה כל כך יפה בליגה, היא רצתה מאוד לסיים את העונה הזאת עם הגביע, אבל מעדה במקום הכי כואב. היא מעדה ביום הלא נכון. אין ספק שאחרי המשחק הזה הרבה מהחשיבה תינתן לשנה הבאה, ומצפה למועדון בקיץ לא מעט עבודה.
נכון, חיפה ראויה לכל הסופרלטיבים על מה שהיא עשתה השנה, אבל היא תהיה חייבת להתחזק בחלק ההתקפי. אני עדיין חושב שאין לחיפה את הדמות ואת החלוץ שיסחוב את ההתקפה שלה. אין לה יכולת של חלוץ ברמתו של ראדה פריצה, למשל. יש לה שחקנים טובים בחלק הקדמי, אבל לאף אחד מהם אין תפוקה מספקת.
למרות התקופה היפה בחצי השני של העונה, על אף שהקבוצה התחברה לה והעניקה לנו לא מעט משחקים יפים אם חיפה רוצה לראות את עצמה בשנה הבאה נאבקת חזק על האליפות ולעמוד יפה במפעלים האירופאיים, אין ספק שהיא חייב להתחזק בחלק ההתקפי.
צריך לזכור שחיפה רוצה להיאבק בשתי חזיתות: גם במאבקי הצמרת בליגה, וגם באירופה. בשנה הבאה, הדרישה מהקבוצה תהיה שונה. לא רק להגיע מלמטה ולהתקדם לאט לאט בלי לחץ, אלא לפתוח חזק. כשחיפה תתחיל את העונה, יידרש ממנה מאמץ רב ויכולת גבוהה וטובה יותר כדי להתמודד בצמרת. הדרך בתחילת השנה הבאה והדרישות מהמועדון יהיו שונות לחלוטין. ספק רב אם הסגל הנוכחי יוכל לעמוד באתגר הזה.
