המחצית הראשונה אמש (שלישי) נראתה כמו מחציות ראשונות אותן למדנו להכיר היטב כבר שנים רבות. מכבי תל אביב מגיעה למשחק כשגבה על הקיר. הקהל הביתי מצליח לייצר אווירה דתית בהיכל. הקבוצה היריבה, גם אם היא עדיפה, נכנעת למיסטיקה שמסביב. הכוכב היריב משתולל ומחרב את המשחק שלה. והצהובים מייצרים ריצה ובכמה דקות גומרים את המשחק. את הסצנריו הזה כו-לם מכירים. כולל היריבות. אז נכון מכבי הגיעה למשחק של מאסט ווין. ונכון, הקהל הביתי הצליח לייצר אווירה מטורפת.
באופן אישי, זה העלה בי זכרונות לאותו משחק נגד אריס סלוניקי אי שם בשנת 1991. עם סיומה של מלחמת המפרץ, חזרה מכבי לארח ארבעה משחקים רצופים. הקבוצה העלובה של רויאל והורטון הצליחה לייצר, בחסות תמיכה ביתית שכמעט בלתי אפשרי לשחזר, ארבעה נצחונות בית רצופים בדרך לפיינל פור. וזה התחיל מול אריס של גאליס. כך זה הרגיש גם אתמול. ונכון, ריאל מדריד נראתה אבודה לחלוטין במחצית הראשונה, וזה בלט בכל פרמטר מקצועי ושאיננו מקצועי. ונכון, רודי פרנדדס נכנס היטב לתוך משבצת הכוכב הפרחח ועשה כמיטב יכולתו על מנת לגמור לקבוצה שלו את המשחק. היי, מכבי אפילו הצליחה לנצח את המחצית הראשונה בכל הקשור למדדי היעילות. רק דבר אחד חסר מכבי. זו פשוט לא מכבי.
למשך חמש דקות בתוך המחצית השניה נראה היה שמכבי הצליחה למצוא שוב את המומנטום שאבד עם פתיחתו של הרבע השני של המשחק הראשון בסדרה. לאחר שנדמה היה שויתר על אלמנט זה, פתח בלאט את המחצית השנייה עם סמית' בעמדה 4. מצד שני, נדמה היה שלאסו נתקע עם ליין אפ הגנתי לא נכון. אוחיון זיהה מצוין את המיסמאץ' שנוצר עבורו והצליח לייצר יתרון עבור מכבי כשהוא לא מתקשה להסתדר עם סוארס. וזה הספיק עד ליתרון 4. פסק זמן אחד אחרי, חילוף של ג'ייסי קארול במקום סוארס שייצב את הציוותים ההגנתיים של האורחים, ושם זה נגמר.
אפשר להמשיך את הניתוח הסטטיסטי של המשחק. אפשר גם לנפק מספרים שימחישו שוב את הצרות בהן נתקלה מכבי מתחת לסלים או את ההבדלים האדירים בקליעה מבחוץ. אפשר גם לדבר על ההיעלמות של סמית' בסדרה. אבל זה ממש לא הסיפור. סיומה של עונת היורוליג הוא הזדמנות טובה להתחיל בשלב הסיכומים. הבעיה היא שהסיכומים האלה נכתבו פעם אחר פעם העונה, החל מתחילתה. וכמעט שום דבר לא השתנה. מכבי תל אביב הצליחה לבנות השנה קבוצה באופן אשר צפה כישלון ידוע מראש. החל מעמדת הרכז אשר הורכבה מאוחיון אשר איננו מוכשר, כריזמטי או איכותי מספיק. עם גיבוי של מורן רוט אותו לא רצה המאמן מלכתחילה. וכלה עם ריקי היקמן שהרגעים הטובים שלו העונה היו כששיחק דווקא בעמדה 2. המשך בעמדת הסקורר אשר הוטלה על כתפיו של דייויד לוגן ללא כל סיבה נראית לעין. עד כמה מופרך הציוות הזה? לוגן ייצר העונה פחות מצבי אחד על אחד, כולל הליכה לקו העונשין, מקלעי טהור כמו ג'ייסי קארול. בעברית פשוטה, הוא פשוט לא גו-טו-גאי. והמשותף לבעיות של מכבי גם בעמדה 1 וגם בעמדה 2 הוא נושא הגודל. מזה שנים לא הורכב קו אחורי כל כך נמוך, רזה ולא מרשים גופנית.
בקו הקדמי לא התקבלו החלטות טובות יותר. עמדה 4 הורכבה מראש ללא סטרץ' פור. עד כמה חשובה הנישה הזאת? תשאלו את ניקולה מירוטיץ'. את עמדה 5 בחר מי שבחר לאייש עם שלושה שחקנים (ג'יימס, תומאס ושרמדיני) שאינם מסיביים או בעלי יכולות גב לסל. ואם זה לא היה מספיק גרוע, הרי שאז הגיעה ההחלטה ההזויה לוותר על שניים מהם ולהחתים במקומם את פלאניניץ' החביב, שלפחות נכון לרגע זה נראה כמו אחד משחקני החיזוק הכי גרועים בהיסטוריה הקצרה (וגם הארוכה) שידע המועדון הזה.
מבלי להיכנס בשלב זה לחלוקת האחריות בין ההנהלה לבין המאמן בכל הקשור לבניית הקבוצה, לא נגרע מכל התבשיל הזה את חלקו של המאמן ברמת קבלת החלטות המאקרו הטקטיות. דיוויד בלאט הוא מאמן גדול. אבל למעט מספר הבלחות מוצלחות בהן ויתר על האגו העצום שלו ואפשר לקבוצה שלו לשחק בהתאם לסגנון המשחק המתאים לה, הוא כפה עליה יותר מדי פעמים לשחק את הכדורסל "שלו". וזה הכדורסל הלא נכון. בלאט חולה השליטה איננו מסוגל לעמוד מנגד ולראות קבוצה שלו יוצאת מדעתה, מתפרעת ומשתוללת. גם אם לסגל הזה אין באמת שום אפשרות אחרת לנצח משחקים לאורך זמן.
ואחרי שאמרנו את כל זה, מכבי תל אביב מודל 2013 היא אובר-אצ'יברית. עצם ההעפלה לשלב רבע הגמר מהווה הצלחה. אותה יש לשייך למאמן, לשחקנים ויותר מכל לרוח המועדון אשר פשוט סירב להשלים עם הבינוניות של השחקנים שלובשים השנה את המדים הצהובים. עוד יהיו לנו מספיק הזדמנויות לנתח מכל זווית וכיוון מהם השינויים להם תידרש מכבי תל אביב לקראת עונת המשחקים הבאה. אבל עוד לפני כן, מוטב לה שלא לאבד ריכוז. ובמיוחד מוטל עליה לשמור מכל משמר על שון ג'יימס המותש פן יפצע. כי יש כאן עדיין אליפות לקחת. ולמרות חולשת היריבות, מכבי תל אביב חלשה ופגיעה מספיק כדי להפסיד משחק אחד ברוממה אי שם בחודש יוני.
צפו בריאל מדריד משלימה 0:3 עם 57:69 ביד אליהו
דיוויד בלאט הצהיר בסיום: "לא בנינו קבוצה לפיינל פור"
מסכמים עונה: הרגעים המשמעותיים של הצהובים ביורוליג
מסכמים עונה: הישראלים אכזבו, סמית סחב. הציונים
האם העונה של מכבי תל אביב היא הצלחה? הצביעו
כל הסיכומים והניתוחים של עונת 2012/13 של מכבי ת"א
יורוליג בוואלה! ספורט