שגרירים וכמה שיותר בכירים. ליאור רפאלוב, אליניב ברדה, איתי שכטר, בן שהר, טל בן חיים. רגע לפני הבטחת האליפות וההסתערות על מוקדמות ליגת האלופות, מכבי תל אביב סימנה לעצמה מטרות רכש ובראשן שדרוג הסגל בישראלים הכי בכירים שיש. האם הכסף של מיטש גולדהאר וכושר השכנוע של ג'ורדי קרויף יפגעו בעתיד הכדורגל הישראלי? המדור "המראות ונחיתות" יוצא לבלגיה לבדוק את מצבם של כמה מהמועמדים להצטרף לצהובים ומשרטט קווים ראשונים לתופעה שלא תרד מהכותרות כל הקיץ.
ממריאים: ליאור רפאלוב (קלאב ברוז') ואליניב ברדה (גנק)
הפלייאוף העליון בבלגיה שובר העונה שיאים של טירוף. שבעה מחזורים לסיום העונה, חמש קבוצות נאבקות על האליפות כאשר רק חמש נקודות מפרידות בין המוליכה אנדרלכט לחמישית קלאב ברוז'. העונה הסדירה הייתה מנומנמת. אנדרלכט הוליכה בבטחה, זולטה וארחם הפתיעה בעוד האחרות השתרכו הרחק מאחור. למשל, המרחק מברוז' בתום 30 מחזורים עמד על 13 נקודות ומסטנדרד ליאז' על 16. שיטת הקיזוז המושמצת בתוספת העובדה שאנדרלכט צברה שלוש נקודות בלבד בשלושת המחזורים הראשונים של הפלייאוף סידרה מתח ודרמה והחזירה את כולן לתמונה. אגב בבלגיה, בניגוד לישראל, אף אחד לא מאשים את ההתאחדות או העומדים בראשה.
כך מצאו עצמם ליאור רפאלוב ואליניב ברדה, שני השגרירים הבכירים של ישראל בבלגיה, חזק במאבק האליפות בניגוד גמור לכל הציפיות המוקדמות. העונה ההפכפכה שעוברת על שניהם מקבלת טוויסט מעניין. דקות המשחק של הקשר והחלוץ ירדו העונה, כל אחד מסיבותיו הוא. למרות זאת, הם המשיכו לספק את הסחורה והמספרים יפים. ברדה, שכבר היה בעבר אלוף בלגיה, עוד בכלל יכול לסיים את העונה עם דאבל אחרי שגנק כבר העפילה לגמר הגביע.
ברדה נמצא בסיטואציה לא פשוטה. החוזה שלו מסתיים בקיץ והמשא ומתן המייגע לא הוליד הסכמה. ברדה רוצה לקבל מגנק חוזה ארוך טווח לשנתיים ומעלה, במועדון הציעו לו חוזה לעונה אחת ורוצים להריץ צעירים על חשבונו. המו"מ הסתום הזה הוביל גם לירידה בדקות המשחק. למעשה, מבין שש עונותיו בבלגיה זו העונה בה החלוץ שיחק הכי פחות במשחקי הליגה. ברדה רשם עד כה 18 הופעות ליגה, כבש חמישה שערים (שער ליגה כל 152 דקות) ובישל חמישה, אבל בפלייאוף נכנס רק פעם אחת כמחליף.
רפאלוב חזר מפצוע מפגרת הנבחרת וערך ביום ראשון את הופעות הבכורה שלו בפלייאוף כשנכנס כמחליף ב-1:1 עם אנדרלכט. גם עליו עוברת עונה מוזרה. מצד אחד, הוא משחק פחות בגלל שורה של פציעות לא חמורות שגרמו לו להיעדרויות קצרות, ומצד שני, הוא הרבה יותר דומיננטי, מעורב במשחק ותורם יותר בכל הקשור לשורה הסטטיסטית. בינואר הוא היה חזק על הכוונת של צסק"א מוסקבה, אבל הבלגים סירבו לשחררו. גם תמורת חמישה מיליון יורו.
הנוכחות הישראלית בבלגיה שברה העונה שיאים. בשלב מסוים בתחילת העונה היו בג'ופילר ליג 12 נציגים. עכשיו יש רק תשעה. רובם יעדיפו לשכוח את העונה. דור מלול ורועי דיין ממעטים לשחק ובירסחוט שלהם בדרך לירידה, שלומי ארבייטמן יובש חצי שנה על הספסל, מוחמד גדיר לא רואה מגרש ועל מאור בוזגלו נרחיב בהמשך. כך שאפשר לומר בוודאות - ברדה ורפאלוב היו ונשארו שני הישראלים הטובים והמצליחים בבלגיה העונה ולמעשה מאז ימי הזוהר של אלי אוחנה ושלום תקווה.
אז למה השניים הללו מוזכרים כמועמדים לחזור לישראל? אולי, בין היתר, בגלל חוסר הערכה בסיסי והזלזול המתמשך של אנשי הכדורגל הישראלי בליגה הבלגית. אולי בגלל חוסר הבנה. ברדה הוא אחד השחקנים הפחות מוערכים בישראל בשנים האחרונות עם קריירה אירופית מופתית. רפאלוב התקדם משמעותית בשנתיים בבלגיה והוא מוכן לצעד הבא. לשניהם אין מה לחפש בישראל, כלכלית או מקצועית. בעוד ברדה עם הרזומה הפנטסטי שלו יכול להשיג חוזה מכובד בכל קבוצה בבלגיה, רפאלוב צריך לחשוב קדימה ליעד הבא.
ההתייחסות לשגרירים עברה לא מעט תהפוכות בשנים האחרונות. פעם סגדנו לכל שחקן שיצא לאירופה עד שבא אלי גוטמן וקבע מציאות חדשה - מי שלא משחק בקבוצה, לא משחק בנבחרת. אלא שחשיבות השגרירים להצלחת הנבחרת וקידום הכדורגל הישראלי משמעותית. נכון, אין תחליף לדקות משחק, אבל בד בבד, גם למקצוענות וההסתגלות לשחק בפיזיות ובקצב האירופי. גוטמן עצמו בחר להרכיב תשעה שגרירים במשחקי הנבחרת האחרונים מול פורטוגל וצפון אירלנד ואיך שלא מסתכלים על זה, שחקנים כמו: אוואט, שפונגין, בן חיים, גרשון, כיאל, מליקסון, נאתכו, בן בסט וחמד מגיעים לנבחרת שחקנים טובים יותר משהיו כשיצאו מישראל.
מבחינת הכדורגל הישראלי, שגרירים מוצלחים שמשחקים צריכים לשאוף להישאר באירופה, גם אם קבוצות כמו מכבי תל אביב מציעות פיתוי כלכלי. ליגת העל היא מקום טוב לגדול ולצמוח בו, שחקנים ששבו מאירופה אחרי שלא קיבלו דקות מצאו בה בית וחם והתאוששו במהרה (קינן וזהבי למשל, שכטר בעונה הבאה?), אבל אסור לכישרונות צעירים להישאר בה לאורך זמן והדברים נכונים במיוחד לשחקני הנבחרת הצעירה שהולכים לפגוש לא מעט סקאוטים ביורו הקרוב. לפני מספר שנים, הכסף של ארקדי גאידמק השאיר בארץ את הישראלים הבכירים והתוצאות לא הגיעו. כשהליגה חזרה לשפיות, הכישרונות ברחו והתוצאות עדיין לא הגיעו. עכשיו גולדהאר מאיים להחזיר אותנו לימי גאידמק. אז מה האפשרות העדיפה? חד משמעית השנייה. רק בעזרת יציאה של השחקנים הנכונים לאירופה אפשר יהיה לחלום על הצלחה עתידית גם בגזרת הנבחרת.
נוחת: מאור בוזגלו (סטנדרד ליאז')
"כמו שכבר ידוע, אני מסיים חוזה בקיץ הקרוב. אחרי שלא הגענו להבנות לגבי המשך החוזה בינינו, בינתיים אני מחוץ לסגל הקבוצה למשחקים". כך צייץ מאור בוזגלו בטוויטר בבוקר יום שישי. בערב הוא ראה מהיציע את החברים משיגים ניצחון חוץ 3:4 על זולטה וארחם וחוזרים גם הם למאבק האליפות, ושוב צייץ: "ניצחון ענק. כל הכבוד לחברים על המשחק הגדול. כבוד. שום דבר לא בלתי אפשרי".
בוזגלו הוא אחת החידות הגדולות של העונה. אחרי שעונת הבכורה שלו באירופה אשתקד הסתיימה בשלב מוקדם עם פציעות קשות, הציפייה מהקשר הייתה להוכיח שהוא ראוי ומסוגל לעשות קריירה אירופית. בשורה התחתונה, זה לא קרה משלל סיבות. חלקן לא מקצועיות. סטנדרד היא לא מודל ליציבות ניהולית. לא מעט גורמים המקורבים למועדון סיפרו העונה שהמאמן מירצ'ה רדניק מקבל תכתיבים מלמעלה בכל הקשור לשילוב שחקנים.
בוזגלו, למשל, שמע בינואר מהמאמן שעדיף לו לחפש קבוצה כי ימעט לשחק. בסופו של דבר הוא נשאר בסגל וכל עוד נמשכו המגעים להארכת החוזה גם קיבל הזדמנויות. בחודשיים האחרונים מאז סגירת החלון הוא שיחק פעמיים, בפלייאוף לא ראה דקה ובשני המשחקים האחרונים אפילו לא התלבש. יכול להיות שבוזגלו היה צריך לקבל החלטה אחרת בינואר ולא לשרוף חצי עונה, אבל קשה להגדיר את העונה שלו כמבוזבזת. אז האם בוזגלו שגריר ראוי?
מבחינת דקות משחק, הקשר רשם העונה 20 הופעות ליגה במדי סטנדרד ושיחק אפילו יותר מברדה, שכטר, שהר ואחרים. הוא עשה דברים יפים בקבוצת צמרת בבלגיה תוך מלחמה תמידית על מקום בהרכב ואפילו בסגל. למרות זאת, הוא לא הצליח לייצר יציבות וגם בתקופות הטובות שלו מעמדו לא שודרג. בוזגלו עזב את ישראל ככוכב. תדמית בעייתית, אבל כוכב. אחרי שנתיים בבלגיה המציאות היא, בצדק או לא, שהוא לא נמצא בסגל המורחב של הנבחרת.
למעשה, במשך כל הקריירה שלו מחפש בוזגלו את הבית שייתן לו להביע את יכולתו ויעזור לו להתקדם. היה לו אחד כזה - בסכנין - וההמשך ידוע, מערכת יחסים בעייתית עם מכבי תל אביב ומעבר לאירופה שהרחיק אותו מהתודעה. עכשיו בוזגלו צריך למצוא לעצמו את הגרסה האירופית לסכנין. אולי קבוצה קטנה יותר שבה הוא יוכל לשחק בקביעות ולפרוץ. חזרה לישראל משמעה להתמודד שוב עם הסטיגמה והנוכחות של אביו ביציע. בוזגלו צריך להישאר באירופה. יש לו חשבון פתוח, יש לו מה להוכיח ויש לו את היכולות לעשות את זה. הוא רק צריך למצוא את המקום הנכון.
השבוע שהיה
המאזן הכולל: אפס שערים ואפס בישולים.
מדד שחקני הנבחרת: ביברס נאתכו, גל שיש ויובל שפונגין הם שחקני הסגל היחידים ששיחקו 90 דקות. מאור מליקסון (73) פתח בהרכב, בירם כיאל (43) וליאור רפאלוב (25) עלו מהספסל.
מתאוששים: ליאור רפאלוב שב למגרשים לראשונה מאז פגרת הנבחרת. אלקי לרנקה של ניסו קפילוטו ורועי בקל קרובה להבטיח את ההישארות בליגה.
צל"ש השבוע: ביברס נאתכו סיים את צמד המשחקים מול צ'לסי עם שני שערים מהנקודה הלבנה. יוסי בניון עשה צעד בדרך לגמר אירופי ראשון בקריירה.
ביזאר השבוע: דודו ביטון ואפואל ניקוסיה שבתו מהבקעה בשני המשחקים האחרונים, אבל התקרבו בצורה משמעותית לאליפות קפריסין.
שימו לב ש: טל בן חיים, רועי דיין, דור מלול וגיא אסולין על סף ירידת ליגה. שגרירים בירידה.