1. בדיעבד, לא שוטרים היו צריכים ללוות את האוטובוס של מכבי לאחר המשחק אמש מול ריאל מדריד, אלא עובדים סוציאליים. כאשר התקבעה המפלה, 75:63 על הלוח הפיזי שבאולם, אך גם על לוח ההיסטוריה, נפלה על המכבים תחושת אסון והבעירה בהם דיכאון והלם.
נגוזה הפנטזיה של "שנית מצדה לא תיפול". מצדה התפוררה למכבים בין האצבעות, שכן הם שוב שכחו דבר פעוט, לקלוע. הספרדים עלו ל-0:2 מבטיח והם קרובים מתמיד ללונדון.
2. במקום להמתיק את חרפת המשחק הראשון בסירופ עז של נקמה, ספגו השחקנים הצהובים מנת חרפה נוספת: דיוויד בלאט לא התאפק וחזר למסורת הצעקות הרמות עליהם בחדר ההלבשה. "זה משחק שיכולנו לנצח. אני מאמין בכם, אני חושב שאתם צריכים להאמין גם בעצמכם!", זעם המאמן, "אני כועס בשבילכם! אי אפשר לא לקחת כדורים אבודים ולנצח". אווירת הנכאים ששררה בימים האחרונים נשארה על אותו תדר: שוב לא מעט שחקנים ישבו בחדר ההלבשה חפויי ראש, חלקם אף הזילו דמעה. המנכ"ל אלי דריקס והיו"ר שמעון מזרחי ישבו על ספסל צדדי, עיניהם עייפות ובחנו באריכות את הסטטיסטיקה. שוב לא הורשו העיתונאים להיכנס לחדר ההלבשה, כשראשי מכבי והצוות המקצועי עוברים בין חדר ההלבשה לחדר הסמוך ורק חריקות הדלתות מפרות את השקט הרועם. בכירי המועדון מחטטים בעצבנות בסמארטפונים, כמו מחפשים איזו עזרה ראשונה נגד הנכאים ואוזלת היד.
שעה תמימה לקחה לחבורה הצהובה להתקפל מהאולם ולסגת למלון, מאובטחים בשוטרים (ובקפוצ'ונים, כמובן). גם באוטובוס, הנסיעה חזרה למלון שקטה.
3. שתיים בלילה,אך במרכז מדריד פיהוקים הם לא חלק מתפריט הגינונים. מה כן בתפריט? צ'וקולטה וצ'ורוס, למשל. בחנות מחתרתית כמעט מוכרים למכורים לשוקולד חוויה מקומית ייחודית: טובלים בצק בשוקו סמיך ומתוק מאוד. לנוכח הזרקת הקפאין הישירה, אין פלא שמדריד תזזיתית גם בשעות שהירח עצמו מפהק כבר.
לילה מתוק הרבה פחות עבר אמש על מכבי. כששבו השחקנים למלון הם עלו במהירות לחדרים, אולם לדאבונם, הסיוט הלילי לא הסתיים: בארבע בבוקר הם נאלצו להתאסף לטיסת הלילה. באחת יורד בלאט ללובי. נסער, הוא בוחר להתיישב בפינה מבודדת עם עוזר המאמן דריק שארפ ועם סוכנו האישי. חברי ההנהלה עסקים בשלהם ולא משוחחים עימו. מדי פעם מפציעים השחקנים מהמצור כדי להצטייד באוכל.
ארבע שעות נוספות במלון והצהובים כבר עולים על טיסה חזרה ארצה. הידיים ריקות מהישג, הלב מלא כאב וכולם חוששים לגבי עתידם בקבוצה. חלק מהחששות הללו יתגלו מן הסתם, כמוצדקים בהחלט. הבכירים מקיימים הסתודדויות נרגשות ונרגזות. התסכול הזה ייתרגם לישיבות סוערות בשבועות הקרובים. למרות שדייויד לוגן הוא בין הבודדים שתיפקדו אמש, מאחורי הקלעים ובשיחות סגורות נשמע בלאט אחרת ומעוניין להחליפו . לוגן שייך לזן השחקנים אותם בלאט פחות מחבב, יותר דעתני מאשר מביט במאמן ב 'עיני עגל'. בלאט רוצה את יותם הלפרין ואלכס טיוס ואף סבור כי יש לצרף סנטר אחר במקומו של פלאניניץ', כמו גם גארד בכיר, כך שגם סיכויי הישארותו גם היקמן נחלשים מיום ליום.
עולים לטיסה עם מחשבות קשות. לו? לב כבד היה נחשב בשדה התעופה כמשקל נוסף, הקבוצה הייתה נאלצת לשלם הון על מטען עודף. בטיסה הארוכה יש זמן לחשוב: ביום שלישי מממשיכה הסדרה בישראל. יש עוד שני משחקים שאפשר להחדיר בהם גאווה, אבל עוד ניצחון אחד של ריאל ומכבי עפה. הקאמבק הבא יצטרך להיות פ??ל?א?י. מינימום.
4. למרות ההיסטריה הכבושה, נוהל ה'מחר יום חדש' ממשיך. במכבי ינסו להתעשת במהירות, אין זמן לחשבונות נפש. שוב יצפו בוידיאו בטעויות ויש רק זמן מועט לתיקונים מעשיים, כששיקום הבזק יתמקד בהיבט המנטלי. כאן תיכנס גם ההנהלה לתמונה ותדרבן את הסגל הביצועי. "זה ממש ממש רחוק מלהיות נעים, אבל אין ברירה, צריך להמשיך להילחם. זו סדרה, מה אפשר לעשות? להפסיק להילחם?", אומר אחד הגורמים בקבוצה. גם שמעון מזרחי רחוק מלהרים ידיים: "המשחק הזה היה בעיקרון די צמוד", הוא אומר לוואלה! ספורט, "אבל עוד פעם הם קלעו 11 שלשות, כמו במשחק הקודם. אני מקווה שבבית זה ייראה קצת אחרת. אנחנו בהחלט לא מוותרים, זה הבית ואנחנו לא מוותרים על הבית",מדגיש היו"ר הנצח.
5. שעה לפני המשחק והאוהדים הספרדים כבר צרים על הקופות של בית מקדשם, האולם של ריאל. אוהד לבוש מדים של מדריד ועטוף צעיף תואם ניגש אליי ושופך קיתונות של נוסטלגיה: "את מישראל? הייתי שם כמה פעמים! איך אני אוהב את ישראל! אני חושב שהישראלים הם החכמים ביותר. בירושלים יש את כל ההיסטוריה. אני חושב שאתם מיוחדים, הייתי פעמיים ואני רוצה לחזור. אני לא חושב שהגישה של העולם לישראל הוגנת", הוא יורה מטח אהבה הנמשך חמש דקות.
מוכרחים לשנס את הסבלנות ולחייך עד סוף המונולוג של האוהד. עד שיש אוהד אחד לישראל בים הגויים, אי אפשר להרוס את זה.
אוהדות הרבה פחות היו שריקות הבוז שספגה מכבי. ברבע הראשון, כשהצהובים עוד שרטו, האוהדים שיגרו אליהם קללות מכל הלב (רמז: אחת מהן מתחרזת עם ממוטה). הכרוז העלה אוקטבות, יודע היטב עד כמה המשחק הוא בנפשם של שני הצדדים ורוקד בשתי חתונות הפאתוס גם יחד. הרצפה באולם רעדה מרוב ווליום, עד שהיא נשמטה תחת רגלי החבורה מישראל.
אין הרבה פואטיקה בתצוגת הדגלים של האוהדים המקומיים, אבל היא שולחת מסר יעיל. כמו אגרוף, רק מלטף. יגאל, אוהד מכבי בן 45, הגיע עם אשתו. "אני מאמין שמכבי תילחם היום ותיקח את המשחק השני", הוא משוכנע. "מהדגלים לבדם אפשר להבין שריאל היא מועדון עשיר", מעיד אוהד ישראלי נוסף. עשירה קצת פחות היא תצוגת היכולת של מכבי.
ההפסד של מכבי הפך אולי את פרננדס לעוד יותר פרו ישראלי, אך ספק אם אהבת ציון של האוהד הספרדי מנחמת את המכבים, אשר נאלצים לחזור הביתה בידיים ריקות.
6. בחמש וחצי בערב עוד היה יסוד סביר לאופטימיות. חברי מכבי התאספו בלובי והתבקשו "להפגין אגרסיביות". השחקנים הנהנו בהזדהות, מי בראשו ומי בעיניו. תיאורטית, הניצחון היה בכיסם יחד עם תחושת הצדק הפואטי.
זה התחיל דווקא מתוקתק למדי. עולים לפרקט ובלאט שם את הכרטיסים בג'קט, נותן את הלוח לגיא גודס. תחילה תורגם המתח של המכבים לאנרגיות של תוקפנות מושכלת, אך עד מהרה הם פשוט חדלו לייצר נקודות.
שון ג'יימס נפצע מתחת לאף. הוא מנסה לכפר על המשחק הראשון. הוא מכביסט מאוד והטמיע את זה, דבר נדיר לשחקן זר. לולא גובהו, עוד ניתן היה להתבלבל בינו ובין שמעון מזרחי. אך ככל שנוקפות הדקות, הדגלים (ורבבת האוהדים) מקבלים את הסחורה שלשמה הם התכנסו: מעיכת האויב הציוני בא?יבו.
7. דריק שארפ יישאר? בלאט שיבח לא אחת את שארפ על עזרתו ברעיונות למשחקי היורוליג ואף אימץ את אימרת השפר שלו במשחק מול בקישטאש, לפיה "צריך להישאר צנועים ורעבים". בתום העונה הזאת, ייתכן שהא?ימרה הזו קולעת מתמיד. עתידו של עוזר המאמן לוט בערפל ובמכבי עדיין לא דיברו איתו. בלאט, שלפני שנתיים ניסה לשכנעו לעזוב לקרובים אליו ביותר, מדבר כעת על רצונו לצרף עוזר מאמן אחר. גם בשנה שעברה הוא רחרח לכיוונם של כמה עוזרי מאמנים, אבל כעת הוא כבר נזהר מאוד כלקח כואב מהעבר, עת דייויד פדרמן חילץ את שארפ והשאירו במערכת.
שארפ מרוויח 120 אלף דולר העונה אולם ילדיו דוברי האנגלית, בית הספר שלהם ויתר העלויות אינם זולים. לאחר שנתיים של משכורת נאה, לא בטוח שהתזרים יימשך ברף הנוכחי. יותר מכך: שארפ חתום לעונה ואיש לא דיבר איתו על העונה הבאה, כך שכרגע, יותר מתמיד, לא ברור אם יישאר. בסביבתו אף שמעו ביקורת לגביו לפיהן "כל מה שמעניין אותו זה המסעדה" ושהוא מחמיץ אימונים. מקורביו זועמים על הרמזים הללו. "שארפ נותן הכול למכבי וכך תמיד היה. מכבי היא כמו משפחה בעבורו, וכל מי שאומר אחרת לא מכיר את דריק. אין כל קשר בין המסעדה להשקעה של השחקן. דריק משקיע את כל כולו במכבי ונותן הכל לקבוצה. בסביבתו של שארפ מדגישים כי אלו שמועות וזה רחוק מהאמת. גם במכבי מדגישים כי אין להם טענות נגד השחקן, להיפך.
8. מאמן מנתח את ההפסד של מכבי אמש: "ההתקפה של מכבי תקועה. הסיבה? ההגנה האגרסיבית של שחקני ריאל על שחקני החוץ של מכבי , כמו גם חוסר היכולת של שחקני מכבי להתמודד איתה. למעשה מאז סיום הרבע הראשון של המשחק הראשון, רבע שאותו ריאל התחילה בהגנה לא טובה ולא אגרסיבית, מכבי לא מצליחה לתפקד בהתקפה. ריאל הבינה שהמפתח הוא הגנה אגרסיבית על שחקני החוץ של מכבי, הם לוחצים אותם ולא מאפשרים להם לפתח משחק קבוצתי, מה שמשאיר למכבי בעיקר אופציה של הפצצות מבחוץ או לתת את הכדור לשון ג'יימס לנסיונות של אחד על אחד. הבעיה היא שגם במצב בו ג'יימס מקבל כבר את הכדור, ריאל עושה עבודה מצוינת בסגירת קווי המסירה ובעזרה ברגע הנכון. היא גם מחליפה שומרים כל חמש דקות על ג'יימס, כך שהוא נתקל פעם אחר פעם בשחקן טרי שיכול להרביץ חופשי, בלי חשש".
"ההגנה של מכבי סבירה, לא הייתי אומר שהיא טובה, אבל לפרקים היא בהחלט עושה את העבודה. הבעיה היא שמכבי לא הצליחה בשום שלב להוציא את ריאל מהמשחק ולפעמים נראה שכל הטקטיקה ההגנתית לא נכונה. במקום להכריח את שחקני ריאל לחדירות פנימה, מכבי מבצעת הגנת חילופים או מצ'אפים ומשאירה את שחקני ריאל פעם אחר פעם לזריקות טובות מבחוץ. לא סתם השחקנים המובילים של ריאל במשחקים היו יול, פרננדס וג'ייסי קארול. הם הקלעים הטובים, הם מוצאים את עצמם לזריקות מבחוץ. מכבי חייבת לשנות טקטיקה, לגרום לריאל לשחק שונה, להפעיל לחץ על הגארדים ועל הקליעה מבחוץ גם במחיר של כמה סלים בצבע, אבל לא לתת להם להיכנס למשחק הקליעה".