למרות חמישיות פותחות זהות, ניתן היה לצפות למספר התאמות של שתי הקבוצות במשחק אמש. במשחק הראשון נעשה נסיון ספרדי לערב בכוח את הסנטר בגיץ' במצבי פוסט אפ על שון ג'יימס. ככל הנראה מתוך כוונה ונסיון להכניס את הגבוה המתפקד היחידי של מכבי לבעיית עבירות. הנסיון הזה נכשל וריאל גילתה שישנן דרכים אחרות לעקר את התרומה של ג'יימס, ודאי שישנם פאנצ'ים עדיפים עבורם התקפית. הפעם לאסו הלך מתחילת המשחק לפואנטות שהצליחו לו ביום רביעי. במקום למסור כדורים מיותרים למטה, הספרדים הריצו מתחילת המשחק מצבים של DOUBLE ELBOW (כלומר שני גבוהים שמאפשרים לגארד עם כדור שתי אפשרויות של פיק אנד רול). זה עזר להכניס למשחק את סרחיו יול. זה עזר לקצב של ההתקפה המסודרת. זה גם עזר להכניס חוסר ביטחון של שחקני מכבי בפתרונות ההגנתיים עמם הגיעו מהבית. חוסר הביטחון הזה יעזור לספרדים להגיע לכמה שלשות פנויות במהלך המשחק שעשו את ההבדל - ודווקא בהתקפות תקועות שהלכו לשום מקום.
מכבי, מהצד השני, סירבה לבצע את ההתאמה הנדרשת עם שון ג'יימס והמשיכה לנסות ובכוח להכניס אותו למשחק במצבי פוסט אפ. רק כדי לגלות שמה שלא הצליח במשחק 1 לא יצליח גם הפעם. העירנות והאינטנסיביות של ההגנה הספרדית גם פתרו כל נסיון להפעיל את יכולת המסירה או החדירה של ג'יימס במצבים בהם הוא מקבל כדור עם הפנים לסל באזור קשת שלוש הנקודות. האופציה השלישית והטובה ביותר להפעיל את האיש הגדול (והרזה) הייתה ונשארה במצבי פיק אנד רול. באופן די מפתיע, דווקא אחרי שמכבי הצליחה למצוא אותו פעמיים רצוף בסוף הרבע השלישי ובמקום לשבת על התרגיל הזה פעם ועוד פעם, הלכו לחפש נקודות מדברים אחרים. וממש לא מצאו.
דיברנו בסופו של משחק 1 על כך שהחמישיה הפותחת של ריאל מדריד חלשה מזו שמחליפה אותה. בנינו תאוריה לפיה מעבר להרכב של רודריגס-קארול בקו האחורי + סלוטר במקום בגיץ' בקו הקדמי יעיל הרבה יותר מבחינת הספרדים. לפחות ברמת הנקודות, ניצחה החמישיה המושמצת של לאסו את המקבילה של דיוויד בלאט. מצד שני, ההרכב הכי טוב שלו אמש היה ההרכב של רודריגס-יול-קארול-רייס-סלוטר, שהעמיד פלוס מינוס של 12. כלומר הרכב שבו רודריגס המצוין מזין שני קלעים אדירים לצידו ובלי רודי פרננדס. הספרדים הצליחו למצוא בהרכב הזה שיווי משקל נכון בין שחקנים מסייעים לבין כאלה שתפקידם לסיים. מכבי תל אביב, מהצד השני, שמלאכת הבקעת השערים קשה וכבדה עליה בחלקים רבים ושונים של העונה, כשלה במציאת האיזון הזה. הצהובים הצליחו להבליט אתמול שני שחקנים שסיפקו תרומה התקפית. לוגן עם אחוזי קליעה אפקטיביים ומשוקללים של 75%. קיינר מדלי עם 83%. יכול להיות שהרכבים אחרים ואולי מובילי כדור אחרים היו מצליחים לגרום להם לזרוק יותר, במקום זריקות מיותרות של שחקנים אחרים. אבל זה כבר עבודה של רכז. ושל מאמן.
בראיון סוף המשחק דיבר דיוויד בלאט על השיפור במשחקה של קבוצתו ועל כך שהצליחו לפגוע בפרמטרים שונים במשחקה של המארחת. יש בכך טעם מסוים. מכבי הצליחה, למשל, להוריד את קצב המשחק. הסברנו לפני הסדרה שריאל שנייה ביורוליג במספר הפוזשנים (ההתקפות) למשחק עם קרוב ל-72. אמש היא הסתפקה ב-67. בדיוק כמו מכבי. מצד שני, הטיעון לפיו הצליחה ההגנה הצהובה להוריד את אחוזי הקליעה מבחוץ של הבלאנקוס הוא פשוט לא נכון. 33% לשלוש הם הרבה מעל ה-28% במשחקי הבית בטופ 16 שהציבו אותם במקום האחרון ביורוליג. וזה עוד לפני שניפינו את שלשות הדאווין שהרים רודי פרננדס בלי קשר לשום דבר. גם בנושא הריבאונד לא התגלה שום שיפור, כשהספרדים מרימים ובהרבה את אחוזי ניצול ריבאונד ההתקפה שלהם.
בתפר שבין משחק מס' 1 למשחק שנערך אמש דיברו לא מעט מאנשי מכבי תל אביב על אלמנט האמונה. כלומר אמונה של השחקנים בעצמם. גם ראשי הצוות המקצועי וגם קודקודי ההנהלה התייחסו לקלישאה המוכרת לפיה אסור להוריד את הראש. וגם זה כוון לשחקנים. לא בטוח שבצדק. השחקנים של מכבי הוכיחו לאורך חלקים נרחבים של העונה שהם דווקא מאמינים. לפחות רובם. טוב היו עושים אבירי תאוריית האמונה לו היו עושים בה שימוש לצורך בחינה עצמית. הנהלה שמגלה אמון בסיכוי לסיים את העונה הזאת בצורה מוצלחת לא הייתה מותירה את הסגל בכלל ואת הקו הקדמי בפרט כשהוא על כרעי תרנגולת. למרות ששון ג'יימס הוא אחלה של תרנגולת.
הנהלה שמאמינה שאפשר לעשות השנה עוד דברים גדולים לא משחררת שני שחקני פנים כמו שרמדיני ותומאס ובמקומם מצרפת את פלאניניץ' כפרויקט לשנים הבאות. בפועל, ויתרו כאן על שני שחקנים שיכלו לבטח לסייע בסדרה כזאת ולא צירפו אף אחד במקומם. התרומה של הבחור הצעיר משירוקי למכבי תל אביב, בזמן הווה, היא אפס. ולא מומלץ לצוות הצהוב לבנות על תרומה הרבה יותר גדולה בשנים הבאות. אם זה נראה כמו פלופ ולא לוקח ריבאונד כמו פלופ זה בדרך כלל חתיכת פלופ.
גם דיוויד בלאט דיבר ומדבר לא מעט על ענייני אמונה. אם ענייני הסגל מיוחסים (בצדק או שלא) להנהלה, אזי אין ספק שניהול השחקנים הקיימים הוא בתחום אחריותו הבלעדי. ריאל מדריד ערכה אתמול 20 חילופים במהלך כל המשחק. בלאט 33. החמישיה ששיחקה הכי הרבה הייתה החמישיהי היקמן, לוגאן, סמית', קיינר מדלי וג'יימס. כמה דקות שיחקה סך הכל ביחד? 6 דקות. בפשטות, דיוויד בלאט לא מאמין ביכולת של אף אחת מהחמישיות שלו לשחק זמן ממושך ביחד. ולא רק עם החמישיות יש בעיה. מכבי התרסקה אתמול בכל קטגוריות הלוס בולס. כמעט כל כדור על הריצפה הלך לכיוון הלא נכון.
לפחות תאורטית, יש שני שחקני ספסל שעשויים לסייע לשחקני הרוטציה המפורקים לפחות בהיבט הזה. פניני ורוט. נגד חימקי מוסקבה בבית, למשל, שני אלה היו סופר דומיננטיים בניצחון הצהוב. אתמול הם שיחקו 0 דקות. ביחד. וכשרואים מה עשו השחקנים האחרים בעמדות שלהם, דוגמת יוגב אוחיון ודווין סמית', קשה להבין למה. לאורך שנים הואשם בלאט (ובצדק) בניהול רוטציות ארוכות מדי. הפעם נראה שיש לא מעט שחקנים בהם הוא פשוט לא מאמין. אמונה מזינה אמונה, גם לגבי השחקנים שמשחקים וגם לגבי אלה שלא. ואם מאמן דורש משחקנים להאמין, רצוי שייתן להם לשחק דקות רצופות ביחד. ואם לא, שיתן הזדמנות לכאלה שרק מחכים לחרוך את הפרקט.
בעיות הכישרון, הגודל והרוחב של מכבי תל אביב לא ייפתרו כבר העונה. מספר השחקנים שיכולים לייצר יש מאין גם הוא מוגבל. מאוד. כדי שמכבי תנצח במשחק הקרוב היא תצטרך למצוא מחדש את המומנטום שאבד לה. והדרך למצוא אותו עובר דרך האמונה. עזרה מההנהלה כבר לא תתקבל העונה. עזרה מהספסל תתקבל בברכה. על הדרך, לא יזיק למכבי לנסות ולשמור על הטריות של השחקנים ולהביא אותם במצב מחודד ומוכן לקרב במוצאי יום העצמאות. גם אם זה אומר להריץ את איתי שגב ועידן זלמונסון ל-40 דקות מול בני הרצליה ביום ראשון.
ומילה אחרונה לקוראת הילה קובו. יש להניח שבתכנית הפריגיים שנשדר ביום ראשון תשאלי אותי שוב לגבי ההימורים שלי לסדרה, אחרי שהתעקשתי על 1:3 צהוב לאורך כל הדרך. אז אפשר לחסוך את השאלה ההימור שלי לא משתנה. גם אחרי 0:2 לבן. אמונה, הילה, חזקה תמיד מהגיון.
