אחרי הגרלת חצאי גמר ליגת האלופות מפתה, כמובן, להיזכר בקרבות בין ספרד לגרמניה בזירת הנבחרות. ידם של הספרדים היתה על העליונה לאחרונה, הן בגמר יורו 2008 והן בחצי גמר מונדיאל 2010, אך האם זה באמת קשור?
בצד הספרדי התשובה חיובית. בהרכב לה-רוחה ב-2010 לא פחות מ-10 שחקנים שמשתייכים כיום לסגלי ברצלונה וריאל מדריד, מהם שבעה של בלאוגרנה, והסגנון של ויסנטה דל בוסקה הוא מוטציה מעניינת, לעתים משעממת למדי, של טיקי-טאקה. לעומת זאת, בצד הגרמני העסק קצת פחות רלוונטי. בסגל של יואכים לב ב-2010 לא היה אף נציג של דורטמונד הנוכחית, וזה הגיוני כי כוכביה צעירים או פולנים (או שניהם). על הדשא באיצטדיון של דרבן ב-7 ביולי לפני כמעט שלוש שנים היו מנואל נוייר, פיליפ לאם, בסטיאן שוויינשטייגר וג'רום בואטנג, בעוד טוני קרוס ומריו גומז נכנסו כמחליפים, ותומאס מולר אחד השחקנים החשובים ביותר של גרמניה ההיא ושל באיירן הנוכחית היה מושעה. בנוסף, היו שם גם מסוט אוזיל וסמי חדירה, שמייצגים בליגת האלופות את הצד הספרדי.
פפ העבר מול העתיד
המסקנה המתבקשת ברורה. למשחקים בין ריאל לדורטמונד כמעט ואין קשר לנבחרות. הסגנונות שלהם לא דומים, ומעטות הנפשות הפועלות שחוו את ההתמודדות בגביע העולם ובאליפות אירופה. המפגש בין ברצלונה לבאיירן מינכן באמת מזכיר את ספרד מול גרמניה, וניתן אולי לנתח את מאזן הכוחות בו על סמך מפגשי העבר ברמת הנבחרות, אבל למה לעשות זאת כאשר יש זווית הרבה יותר טובה? בארסה מול באיירן זה הקרב האולטימטיבי של פפ גוארדיולה. עברו נגד עתידו.
אם צריך לבחור נקודה אחת משותפת לשתי האימפריות, הרי שזהו הלחץ הבלתי פוסק שהן מפעילות על היריב. על התנפלותם של שחקני ברצלונה על הכדור מיד לאחר איבודו נכתבו כבר אלפי מילים, אולם העונה מתקבל הרושם שבאיירן עושה זאת אפילו טוב יותר. האופן בו היא ביטלה את יובנטוס בשלבים רבים במשחקי רבע הגמר וגרמה לאלופת איטליה הגאה להיראות כמו מיינץ או שטוטגרט מעורר הערצה. בעונתו האחרונה, לפני שהוא מעביר את השרביט לגאון הקטלוני הצעיר, השועל הגרמני הוותיק יופ היינקס בהחלט מסוגל להוכיח שהגרסה החדשה של באיירן עשויה להיות עדיפה על המקור של טיקי-טאקה, ולהעלות שוב את השאלה שנידונה רבות בתקשורת הגרמנית בחודשים האחרונים לשם מה הבווארים זקוקים לחיקוי?
חלק מהתשובה ניתן למצוא לפני ארבע שנים בדיוק, ב-8 באפריל 2009, כאשר ברצלונה, בעונתנו הראשונה המושלמת של פפ, הרסה את באיירן 0:4 במחצית הראשונה ברבע גמר ליגת האלופות, בהצגת כדורגל עילאית. הפיאסקו הוביל במהרה לפיטוריו של יורגן קלינסמן, וזה לא מפתיע שבאיירן גייסה לאחר מכן את מאמן ברצלונה לשעבר, לואיס ואן חאל. למעשה, גם להיינקס עבר ספרדי עשיר, והוא הוביל את ריאל לזכיה השביעית ההיסטורית בליגת האלופות ב-1998, רק כדי להישלח הביתה. הנקמה הוגשה ללוס בלאנקוס בחצי הגמר בעונה שעברה, ויכול היה להיות פיקנטי אם האיש עם הפנים המאדימות היה מנצח את ז'וזה מוריניו פעמיים ברציפות באותו השלב. ההגרלה מנעה אפשרות זו, אבל מי יודע אולי הם עוד ייפגשו בגמר.
בארסה עלולה להתגעגע לכדור
מהמשחק הראשון עם בארסה, שיתקיים באליאנץ ארנה, ייעדר מריו מנדז'וקיץ המושעה בכרטיסים צהובים, וזו בשורה נפלאה עבור הקטלונים. הקרואטי מועדף לאורך כל הדרך על פני מריו גומז בגלל שהוא שחקן נייד ורב גוני יותר, מתאים כמו כפפה ליד לשיטת הלחץ של היינקס. אלא שגם בלעדיו, האתגר של טיטו וילאנובה בארגון ההגנה יהיה עצום. העורף של בארסה לא מצטיין בלשון המעטה מול יריבות חזקות. היא ממעטת מאוד לשמור על רשת נקיה, והפציעה של קרלס פויול רק גורמת לכושרו של ג'רארד פיקה להיראות גרוע יותר.
אחזקת הכדור המפורסמת קריטית מבחינת ברצלונה כדי למנוע קריסה בחלק האחורי, אבל נגד באיירן זה פשוט לא ילך. הכושר הגופני שגילו הבווארים מול יובנטוס לא פחות ממדהים. הם ישיגו כדורים רבים במרכז המגרש ויתרגמו אותם להתקפות רבות. ייתכן שאפילו הכישלונות בשני מפגשי הקלאסיקו האחרונים ייראו להגנת ברצלונה כמו משחק סביר בהשוואה לסיוט שצפוי להם על אדמת מינכן.
המאזן של ברצלונה מול יריבות גרמניות בעידן גוארדיולה פנומנלי. בנוסף לבאיירן ב-2009, היא פגשה בשלבי הנוק-אאוט גם את שטוטגרט ב-2010 (0:4 בקאמפ נואו) ואת לברקוזן בעונה שעברה (1:7 ביתי עם חמישיה של ליאו מסי). בברצלונה, אם כך, עומדת התוצאה המצטברת על 1:15, כאשר הכוכב הארגנטיני לבדו מבקיע במפגשים אלה תשעה שערים. הפרעוש מסוגל, כמובן, להכריע גם את ההתמודדות הזו לטובת בארסה, אבל בשלב זה אין מנוס מלקבוע על אף שהגומלין מתקיים בברצלונה, באיירן היא פייבוריטית קלה להעפיל לגמר בוומבלי. הסיכויים: 40:60 לטובת באיירן.
מוריניו לא רצה את דורטמונד
על הנייר, ברצלונה מול באיירן זה המפגש "הראשי" מבין שניים, כי מדובר במפגש בין אלופות ספרד וגרמניה בעונה הנוכחית, שהותירו אבק לאלופות העונה שעברה בשתי הליגות. זה לא יהיה מדויק, והמשחקים בין ריאל לדורטמונד בשלב הבתים כבר סיפקו הצגות נהדרות שגורמות לחכות להתמודדות נוספת בין מוריניו ליורגן קלופ בכליון עיניים. למעשה, ייתכן ומוריניו רצה להימנע בהגרלה בעיקר מהמפגש מול דורטמונד. המחסומים הפסיכולוגיים מול ברצלונה הוסרו העונה סופית ורשמית, ולו היתה מקבלת ריאל דרבי ספרדי, דווקא הקטלונים היו לחוצים לקראתו הרבה יותר. מוריניו היה מגיע לשם מעמדת אנדרדוג, ובמידה מסוימת התפקיד הזה היה שמור לו גם נגד באיירן, בין היתר בגלל תוצאת השנה שעברה. "המיוחד" אוהב להיות אנדרדוג. נגד דורטמונד, שחוזרת מרכז הבמה בכדורגל האירופי אחרי יותר מעשור, הוא נמצא בעמדה אחרת לגמרי, והנסיון מלמד אותו שהאתגר קטן לא פחות. הצהובים-שחורים היו עדיפים עליה בשלהי 2012. בדורטמונד זה נגמר עם 1:2 מוצדק, בסנטיאגו ברנבאו חילץ מסוט אוזיל תיקו 2:2 בדקה ה-89.
"אני רוצה להיות מוריניו של גוארדיולה בגרמניה" אמר קלופ בינואר אחרי פרסום החתימה של פפ בבאיירן. האופי של שני המאמנים שונה בתכלית, והכוונה של קלופו היתה ליריבות בין שני המועדונים, אבל קל למצוא גם הקבלה בסגנון המשחק בין ריאל לדורטמונד. אצל שתיהן, הכוח המתפרץ הוא המפתח לכל, במערך הגמיש 1-3-2-4. שתיהן שואפות, בניגוד מוחלט לברצלונה, להעביר את הכדור קדימה במהירות האפשרית ומסוכנות במיוחד כאשר העורף של היריבה לא מאורגן.
המהלך הקבוצתי הגאוני והמדהים שהוביל לשער של רוברט לבנדובסקי מול מלאגה ביום שלישי, שכלל מסירת עומק של מריו גצה ועקב של מרקו רויס, הוא תמצית האידיאולוגיה של קלופ. מוריניו היה חותם בשמחה על ביצוע כזה, ולא לחינם קושרו שמותיהם של רויס וגצה לברנבאו בשנתיים האחרונות. כאשר התבונן הפורטוגלי בצהובים-שחורים עושים לשחקניו בית ספר בשלב הבתים, הוא כאילו ראה את עצמו במראה. לא פעם, הכי קשה למצוא פתרונות להתמודדות עם מי שמגלה את נקודות החוזק שלך עצמך, וזו המשימה של ריאל בדו-קרב מול דורטמונד.
מבחינת ריאל, השתתפות כל השחקנים במאמץ ההגנתי תהיה קריטית, והדבר נכון במיוחד לגבי כריסטיאנו רונאלדו שיצטרך לעתים תכופות לשמור על המגן הימני לוקאש פישצ'ק באגף, ולא להיפך. הפורטוגלי יהיה חשוב, כמובן, גם בחלק השני של המגרש. עם 11 שערים, הוא מוביל בבטחה את טבלת הכיבושים של המפעל, בפער שלושה שערים שלמים על מסי, והמטרה האישית לשמור על הפסגה חשובה עבורו במיוחד.
הזווית הטורקית
השליטה במרכז המגרש תקבע רבות, וכאן נהיה עדים לקרב הפיקנטי בין שני גרמנים ממוצא טורקי. אילקאי גונדוגאן צמח העונה לשחקן מפתח בקישור האחורי של דורטמונד. הוא כמעט ולא מאבד כדורים, והחושים הטקטיים הנהדרים מאפשרים לו לעצור התקפות מתפרצות של היריבה כלומר הוא יעיל במיוחד נגד הסגנון של ריאל, והיה מתקשה יותר מול ברצלונה. למאבק האישי שלו מול אוזיל תהיה השפעה גדולה על גורל ההתמודדות.
כאן, אגב, צריך להזכיר עוד גרמני ממוצא טורקי, זה שבחר לייצג את מולדת הוריו. נורי שאהין, שחלם כל חייו לשחק בריאל אהובתו, הגשים את השאיפה לפני שנתיים, רק כדי לגלות שמוריניו לא סופר אותו. כעת, כמושאל בליברפול, בה הרגיש מרומה על ידי ברנדן רוג'רס, הוא שב למאמן שהוציא ממנו את המיטב והפך אותו לשחקן השנה בבונדסליגה ב-2010/11. בימים אלה, שאהין הוא שחקן ספסל בשורות בורוסיה, אולם יהיה זה סיפור עצום אם דווקא הוא יעלה במחצית השניה בגומלין בברנבאו כדי לכבוש את שער הניצחון נגד האיש שלא נתן לו אף הזדמנות בעונה שעברה.
עבור מוריניו יהיה זה אסון אישי להיכשל בפעם השניה ברציפות מול יריבה גרמנית. לחוסר הניסיון של יריביו במעמדים אלה יהיה תפקיד משמעותי. ריאל, שנחושה לזכות בגביע העשירי באיחור של עשור, אולי רעבה אפילו מיריבתה. הגביע התשיעי, ב-2002, הגיע בגמר מול לברקוזן, ואמנם קשה להשוות בינה לבין דורטמונד הווינרית, אך גם אז מדובר היה בקבוצה גרמנית תוססת ומלהיבה שזכתה לאהדת חובבי הכדורגל הנייטרלים בכל רחבי היבשת. בזכות הניסיון, הסיכויים נוטים לטובת ריאל, אבל גם הפעם מדובר בפער קטן 40:60.
