בלט בהיעדרו: הכדורסל של דיוויד בלאט

"האסל" הוא אחד הביטויים הכי פחות משומשים בז'רגון הכדורסל הישראלי. בתרגום חופשי, האסל הוא מאמץ, נחישות, אגרסיביות, התגוששות. הוא נמצא בקרבות הקטנים שמרכיבים את המלחמה הגדולה, אלו שבדרך כלל נסתרים מן העין - על הלוז-בולס (כדורים חופשיים), על ריבאונד ההתקפה, במעבר על פני חסימות בהגנה, בחסימות אגרסיביות בהתקפה (באמפים), בתפיסת ובמניעת מקום בצבע.

אין קטגוריה סטטיסטית שלוכדת האסל. אם הייתה כזו, היינו רואים שמכבי של הסיבוב השני של שלב הטופ-16 מובילה בה את היורוליג בענק. מכבי חזרה לחיים בזכות מאמץ: השחקנים שלה לא הפכו מוכשרים יותר, אבל בכל ערב הם השאירו הכל על הפרקט.

דיוויד בלאט הוא פיינשמעקר של כדורסל. הוא יכול להכין עוד תרגיל ולשייף עוד תנועה בהתקפה עד שלשחקנים שלו זה יוצא מהאוזניים. הפרפקציוניזם המקצועי של בלאט מחייב את שחקניו לשמור על רמת ביצוע מקסימלית בכל רגע. אלא שהמהפך של מכבי התרחש כשהמאמן שחרר את העניבה, זרק את הסכין והמזלג, וניגש לאכול את היריבות עם הידיים.

יש אנשים שחושבים שהאסל הוא המושג ההופכי, האנטיתזה, לאסתטיות. יש אנשים שחושבים שקבוצה לוחמת לא יכולה להיות יפה או מוכשרת. זו סטיגמה חלולה. הקבוצות הגדולות באמת הצליחו ליצור תמהיל של כישרון והאסל (רצון). מכבי הקלאסית של שאראס ו-וויצ'יץ' לא הייתה מתקיימת אלמלא ההאסל שהביאו שחקנים כמו באסטון ובורשטיין ודיון תומאס ושארפ. ובכלל, נוטים לשכוח שאנתוני פארקר - גדול כדורסלני מכבי אי פעם - לא רק עף כפרפר בהתקפה, כי אם גם עקץ בהגנה. ועקיצותיו הדפנסיביות היו עקיצות עקרב. לא סתם עקיצות דבורה.

מכבי חזרה לחיים כשבלאט השלים עם רמת הכישרון המדכדכת של חניכיו ושינה פילוסופיה. הוא בעט לספסל את ליאור אליהו - סמל האסתטיקה ההתקפית - והפיח רוח חיים בגיא פניני, הבאד-בוי האולטימטיבי, האיש וההאסל. מכבי של בלאט הפסיקה לנסות ולשחק כדורסל מתוחכם מדי, והתחילה לפרק. בהתקפה עברה לשחק על בידודים, ובהגנה נתנה מכות. היריבות שלה לא עמדו ברמת האגרסיביות שהראו ג'יימס וסמית' והיקמן וקיינר מדלי. אפילו אולימפיאקוס - שזכתה ביורוליג כי הייתה לקבוצת ההאסל המושלמת - נסוגה לאחור מפני הבולדוגים העצבניים של מכבי.

בעונה שעברה היו למכבי כמה שחקנים שהחזיקו בתמהיל מדויק של האסל וכישרון. ריצ'י הנדריקס, למשל. דיוויד בלו (בגרסתו המאוחרת). אפילו קית' לנגפורד הראה לנו לקראת סיום העונה שהוא לא סתם איזה פריטי-בוי, סקורר-פרימדונה, וחשף את השורשים הטקסניים שלו. העונה אין למכבי די שחקנים כאלו.

זו הייתה אחת הסיבות לכך שבלאט מאוד רצה לראות כאן את אלכס טיוס. הוא אומנם פחות מוכשר מהשניים האלו, אבל הוא גנרטור של רצון ומאמץ. כשמסתכלים על שחקנים כמו אליהו או לנדסברג, שמתבוסס באדישותו ממשחק למשחק, או יוגב אוחיון - שמרשה לעצמו, משום מה, לזייף לעתים קרובות גם בקטגוריה הזו העונה (הוא לא מספיק טוב או מוכשר כדי לא לתת 200 אחוז מעצמו בהגנה) - מובן גם מדוע בלאט יעשה מאמץ מיוחד, אם יישאר כאן בעצמו, להנחית את טיוס בתל אביב בעונה הבאה. המשחק הזה, כך אני מאמין, עשה לטיוס שירות נהדר במובן הזה.

מה שהפתיע במשחק אתמול זה שריאל ניצחה את מכבי בהאסל. היא לא רק קלעה נהדר מחוץ לקשת, אלא פירקה בשיטתיות את משחק ההתקפה של מכבי. שון ג'יימס קיבל טיפול אגרסיבי במיוחד. גם סמית' ולוגן והיקמן. בפעם הראשונה מאז פברואר נתקלה מכבי בקבוצה שרצתה יותר ממנה. דקה לסיום הרבע השלישי, כשריאל מובילה בכמעט 20 נקודות, זינק סרחיו רודריגס על כדור אבוד וכמעט נכנס לתוך השלטים. פאבלו לאסו רץ אליו ונתן לו מכה בתחת. הספסל של ריאל התרומם באוויר.

לאסו יודע להעריך מאמץ. הבעיה של ריאל מדריד בשנים הארוכות שחלפו מאז רשמה תואר אירופאי (האחרון הושג ב-1995) הייתה שלא הצליחה למלא בהאסל את החלל שבין רמת הכישרון שלה לבין הציפיות האדירות ממנה. במשחק הראשון, לפחות, נראה היה שריאל רוצה ורעבה לא פחות ממכבי. כשמוסיפים לכך את היותה הקבוצה העמוקה, ואולי גם המוכשרת באירופה, התוצאה קטלנית: 26 הפרש. אפילו ליחידת החיסול של בלאט לא מצאה תשובה.

זו הייתה סטירה כואבת, אבל כולם יודעים שהמשחק הבא מתחיל מאפס. ואני מאמין שמשחק מספר 2 יהיה צמוד. אולם אם ריאל תמשיך להציג האסל ברמה הזו, מכבי תצטרך לעשות משהו באמת יוצא דופן כדי לחלץ ניצחון במדריד.

מכל מקום, המשחק הזה מקרב את ריאל לפיינל פור. כמובן שזו רק תיאוריה אישית שלי, אבל כדי להימנע ממשחק חמישי במדריד מכבי תצטרך עתה לנצח את ריאל שלוש פעמים בתוך פחות משבוע. נכון לעכשיו, זה נראה תסריט מופרך. מופרך כמעט כמו התסריט שהביא את מכבי לשלב הנוכחי.

גם בעונה שעברה לא הצליחה מכבי, למרות הגניבה הגדולה במשחק השני, לסיים את הסיפור בהיכל. היא ניצחה את המשחק השלישי, אבל כוחותיה תשו במשחק הרביעי. ובמשחק החמישי באתונה כבר היה ברור שמכבי לא תצא עם ניצחון. ושגם אם תצא מנצחת, כנראה שלא תצא בחיים מהמגרש.

במובן הזה, החדשות הטובות מבחינתה של מכבי הן שהקהל המדרידאי רחוק מלספק תחושת ביתיות. נכחתי במשחק החמישי באתונה בעונה שעברה, והתחושה הכללית - שבפני מכבי ניצבת משימה בלתי אפשרית - ניכרה היטב גם כלפי חוץ. ביקרתי גם בפאלאסיו של ריאל. ההבדל אדיר. אם מכבי תצליח, איכשהו, לגרור את הסדרה הזו למשחק חמישי - אפילו שריאל הנוכחית מוכשרת וטובה הרבה יותר מפנאתינייקוס של העונה שעברה - ניצחון במדריד הוא לא בלתי אפשרי.

רק אם מכבי תמצא מחדש את ההאסל שלה, כמובן. אחרת הסדרה הזו גם עלולה להסתיים בשלושה משחקים.

רק לאחר הסדרה נתפנה למחשבות על העונה הבאה, אבל כבר עתה ברור שמשהו רע עובר על אוחיון. ממילא הוא לא אמור היה לשמש כרכז הפותח של מכבי. שהרי הנסיבות התמוהות בעונה שעברה (נטישת פארמר, ההקפאה של פפאלוקאס) הקפיצו אותו למשרה הנחשקת של הפוינט גארד המוביל של מכבי; והטעות הקולוסלית של הסקאוטרים והמאמנים בקיץ האחרון, שחשבו שריקי היקמן מסוגל לרכז (מעשית, היקמן הוא סקנד-גארד קלאסי), הותירו את התפקיד בידיו גם העונה.

אחד המפתחות העיקריים של מכבי בבניית הסגל הבא יהיה כרוך באיתור רכז זר. אין הרבה רכזים גדולים באירופה. והקיימים - יקרים. מכבי יכולה להרשות לעצמה, אם תדע לנתב נכון את המזומנים, להנחית כאן שחקן מסדר הגודל של זוראן פלאניניץ'. יש לפלאניניץ' המון כישרון, אבל הוא עומד ביחס הפוך לרמת ההאסל שמציג. אז זו בעיה.

בשבוע הבא יגיע לכאן באדי בייקר, הסוכן של דווין סמית'. סמית' מסיים חוזה בקיץ, אבל הוא מאוד רוצה להישאר במכבי. הוא אוהב את המדינה ואת המערכת ואת המאמן, והמשפחה שלו מאוד נהנית מהחיים בתל אביב. הוא דורש חוזה לשנתיים ושכר שיתקרב למיליון דולר נטו. סכומים גדולים עבור מכבי, אבל לא בלתי אפשריים.

הערך הריאלי של סמית' בשוק הוא כמעט כפול. אם סוני ווימס עושה בצסק"א 1.5 מיליון יורו בעונה, ואם סאשה וויאצ'יץ' עושה באנדולו אפילו יותר, סמית' שווה לא פחות מ-2 מיליון דולר. אבל בשביל להישאר כאן הוא יסתפק בפחות. הפורוורד האמריקאי סוחב טראומה מהסיבובים שעשה באירופה לפני שהגיע למכבי. הוא נדד בין איטליה (אוולינו), טורקיה (פנרבחצ'ה), יוון (פאנליניוס) ושוב איטליה (בנטון טרוויזו) לפני שנחת אצל בלאט. הוא נתקל במוסר תשלומים ירוד ובמועדונים בלתי אפשריים. הוא יודע להעריך מועדון יציב, חם, שמשלם כסף בזמן.

אבל מכבי תהיה חייבת לנעול את סמית' בשבוע הבא. כי ערכו בשוק עולה משבוע לשבוע. וגם ההתפתחויות האחרונות בשוק השחקנים עשויות לחזק את ערכו. פיט מייקל גמר, כנראה, את הסיפור בברצלונה. חימקי תיפרד אולי מקיי.סי ריברס. וצסק"א עשויה לוותר על ווימס. כולן, בעיקר בארסה וצסק"א, יכולות לשלם כפול ממכבי.

בייקר מגיע לכאן כדי לסגור עסקת חבילה. הוא מייצג גם את מייק גרין, הרכז המפתיע של וארזה - מוליכת הליגה האיטלקית. גרין מגלה העונה יכולת יוצאת דופן. הוא בגיל המתאים לפריצה (27). יש לו את החוש למשחק, את הקצב, ואת ההאסל שבלאט כל כך אוהב.

כך שגם שמו של גרין יעלה על שולחן הדיונים בשבוע הבא. העונה הבאה מתקרבת, בכל המובנים.

ohad@walla.net.il

התוכנית נשברה, אוחיון לא מתאים, בלאט כשל: ניתוח המשחק

במכבי משוכנעים: "המשחק הבא ייראה אחרת לגמרי"

דיוויד בלאט כעוס, ההנהלה חושבת על שחרורים

דווין סמית: "אפשר לתקן בקלות. המשחק הבא יהיה שונה"

רייטינג: הפסד למכבי תל אביב ולברצלונה