סיפור ההצלחה של קבוצת הכדורסל של מכללת מישיגן לא מתחיל ב"פאב פייב" המפורסמים של כריס וובר, ג'יילן רוז, ג'ואן הווארד וחבריהם, אלא שלוש שנים קודם לכן, על קו העונשין בגמר טורניר המכללות ב-1989. שלוש שניות לסיום, סיטון הול הובילה על הוולברינס בנקודה וכל אמריקה עצרה את נשימתה בזמן שרכז מישיגן, ראמל רובינסון, זרק מהקו. למרות שהוא היה שחקן של 64 אחוזים בלבד מהעונשין, רובינסון עמד בלחץ וקלע שתי זריקות קלאץ', שהביאו לחבורה מאן ארבור זכייה ראשונה אי פעם בתואר.
בשישי האחרון נראה היה שאוהדי מישיגן ייאלצו להישאר עונה נוספת עם הזיכרונות מאותו ערב קסום, לאחר שקבוצתם נקלעה לפיגור 11 נקודות, ארבע דקות לסיום, מול קנזס החזקה בשלב הסוויט 16. אלא שאז, משום מקום, טריי ברק נכנס לפעולה. הרכז של מישיגן גרם לאלייז'ה ג'ונסון לאבד את הכדור ארבע פעמים ולהחטיא שתיים משלוש הזריקות האחרונות שלו. בהתקפה, אסיסט, שלשה וצעד וחצי שלו הורידו את הפרש לשלוש בלבד.
כשהמשחק הפך לצמוד והגיע למאניטיים, לכולם היה ברור לאן יילך הכדור האחרון. 13 שניות לסיום ברק החל לכדרר במחצית המגרש שלו ובמקום לנסות להגיע למצב קליעה נוח, הוא פשוט עלה לזריקה מטווח משוגע, כאשר עדיין נותרו שש שניות על השעון. הכדור צלל פנימה, המשחק הלך להארכה ומישיגן, נישאת על גל מומנטום אדיר, ניצחה וטיפסה לעלית אייט.
את השלשה המדהימה של ברק ראה ידידנו ראמל רובינסון בבית הכלא בלואיזיאנה, שם הוא מרצה שש שנות מאסר אחרי ניסיון הונאה כושל בסך 700 אלף דולרים. "הוא שחקן גדול", אמר רובינסון ל'יאהו', "אני לא מתלהב כמו כולם, כי זה המקום בו מישיגן צריכה להיות מדי שנה". רובינסון הוא הרכז היחיד שהוביל את הוולברינס לאליפות, כאשר אפילו אותם "פאב פייב" לא עשו זאת והפסידו שני גמרים רצופים ב-1992 ו-1993 הודות לפסק הזמן המפורסם בהיסטוריה שלקח וובר בדיוק היום לפני 20 שנה.
בגיל 20 ובעונתו השנייה באוניברסיטה, טריי ברק הוא הסיכוי הטוב ביותר של מישיגן לשחזר את ההישג של רובינסון. הוא הראשון הוולברין הראשון מאז וובר שנבחר לחמישיית העונה במכללות, אחרי שסחב על גבו את הקבוצה לעונה מלהיבה בביג 10 המאתגר ומלא כישרון, ואף הוכתר כשחקן השנה של AP. "זה הכול טריי ברק", אמר מאמן פלורידה בילי דונובן לאחר המשחק, בו הובסה קבוצתו 79:59 בידי מישיגן, שעלתה לפיינל פור הראשון שלה מזה 20 שנים. הרכז המנצח סיים את הערב עם שורה סטטיסטית פנטסטית של 15 נקודות, שבעה אסיסטים ושמונה ריבאונדים. "לשאר השחקנים פשוט אין את היכולת ליצור את המצבים האלה בלעדיו. הכול קורה בגלל יכולה הקליעה המעולה של ברק", הוסיף דונובן. הרכז של מישיגן מחזיק בנתון מדהים נוסף: מאז מג'יק ג'ונסון, אף שחקן מהביג 10 לא רשם ממוצע של 18 נקודות ושבעה אסיסטים למשחק, עד שהגיע טריי ברק.
ארבע פעמים במהלך העונה הסדירה לקח ברק את הזריקה האחרונה, בניסיון לנצח או להשוות. הוא החטיא בכולן, עד שפגש את קנזס. "חבריי לקבוצה תמיד עודדו אותי כאשר הכדורים לא נכנסו. הם המשיכו לומר לי שזה ייכנס כשזה יהיה חשוב באמת. זה לא נכנס מול אוהיו סטייט, אבל כן מול קנזס", הוא סיפר בסיום.
בימיו בתיכון נורת'לנד, בקולומבוס סיטי, אוהיו, שם נולד, הוא עמד מאחורי הצל הענק שהטיל ג'רד סאלינג'ר, בחירת הסיבוב הראשון של בוסטון סלטיקס בשנה שעברה, שבחר לשחק עבור אוהיו סטייט. ברק רצה לחבור אליו, אך לבקאייז כבר היה רכז צעיר וחדש, ארון קראפט, מה שהכריח את ברק לחפש בית אחר. הוא כמעט חתם בפן סטייט, אבל חילופי מאמנים שינו את דעתו ולפתע, מאמן מישיגן ג'ון ביילין, הבין שהרכז שלו דריוס מוריס עומד לעזוב ל-NBA והוא צריך מישהו שימלא את מקומו.
כבר בעונת הפרשמן של ברק, במישיגן הבינו כי הם שמו את ידם על כישרון גדול. הוא קלע 14.8 נקודות למשחק, חילק 4.6 אסיסטים וזכה בתואר פרשמן השנה בביג 10, אבל הקבוצה הובכה בסיבוב הראשון של הטורניר הארצי עם הפסד למדורגת 13, אוהיו. באותו משחק, מלבד ברק היחיד שהופיע היה טים הארדווי ג'וניור, בנו של כוכב מיאמי היט בעבר. קואץ' ביילין הבין שהוא זקוק לעוד שלושה שחקנים, שלא רק יעזרו לברק והארדווי, אלא גם יהיו מספיק אטרקטיביים על מנת לגרום לשניים הללו להישאר בקבוצה עונה נוספת.
היישר מקנדה נחת ניק סטאוקש, קלע שחי בפינה השמאלית של הפרקט ומנסה לרווח את המגרש. מתחת לסל, ביילין מצא את מיץ' מגארי המגודל מאינדיאנה ואת גלן רובינסון השלישי, בנו של שחקן מילווקי באקס לשעבר. אחרי שראה את הקאדר המחודש, ברק לא היסס לצאת בהצהרות והבטיח זכייה באליפות, למרות שהוא משחק עם שלושה שחקני שנה ראשונה לצידו בחמישייה. "זה הגיע מתוך הלב, אחרי שראיתי אותנו מתאמנים כל יום וראיתי את הכישרון שיש לנו", הוא הסביר השבוע, "ידעתי שברגע שנחבר את הכישרון עם הנחישות, הפיזיות והאינטיליגנציה, הקבוצה הזו תהיה מיוחדת. כולם אמרו שאנחנו צעירים מדי או לא פיזים מספיק טבגלל זה שיחקנו עם רצון להוכיח להם שהם טועים ותסתכלו איפה אנחנו היום. עדיין לא סיימנו את העבודה".
לביילין מגיע קרדיט רב, לא רק על הרכבת סגל השחקנים המוכשר, אלא גם על הסגנון ההתקפי אותו הכניס לקבוצה. הוא החל את קריירת האימון שלו לפני 35 שנה, בקולג' קהילתי קטן בניו יורק וטיפס בסולם הדרגות, שכלל גם את ריצ'מונד ומערב וירג'יניה. אגב, הוא מעולם לא שימש כעוזר מאמן ומעולם לא פוטר. כאשר ביילין הדריך את לה מווין, אוניברסיטת דיוויז'ן 2 פרטית מסירקיוז, הוא החל לבנות את תבנית ההתקפה החדשה שלו, המבוססת על פיזור השחקנים במגרש וניצול מקסימלי של שטח. על הפרקט זה מתבטא בארבעה שחקנים עומדים על היקף קו השלוש ושחקן גדול אחד עומד במרכז, כאשר כולם מחויבים לשלושה דברים: הנעת כדור טובה, יכולת חדירה גבוהה ויכולת קליעה מחוץ לקשת. התכנית תמיד נראתה טוב על הנייר, אבל עד להגעתם של שלושת הפרשמנים העונה, היא התקשתה לספק קבלות.
תכנית המשחק הזו כוללת גם פן פסיכולוגי עשיר. הצוות המקצועי והשחקנים חיברו סיסמא לקבוצה הנוכחית: We on והיא מופיעה על חולצות השחקנים בחימום. הסיסמא הקצרה הזו היא ראשי תיבות ל: "When everybody operates in-sync", כאשר כולם משתפים פעולה בתיזמון נכון. לפני המשחקים והאימונים, כל אחד מהשחקנים מרים פיוז על לוח חשמלי כדי ליצור את הסיסמא.
בדרכה של מישיגן אל גמר הטורניר עומדת כעת סירקיוז. כאשר ביילין הינדס את השיטה שלו בלה מווין, הוא צד את עינו של ג'ים בייהם, מאמן סירקיוז, הקבוצה הבכירה של האזור. בייהם היה זה שהמליץ למערב וירג'יניה לקחת את ביילין לתפקיד המאמן והאחרון מעולם לא הצליח לפצח עם סגנון ההתקפה שלו את האזורית המפורסמת של סירקיוז והרבה להפסיד במפגשים הישירים מול הכתומים. הפעם האתגר קשה עוד יותר, שכן הקבוצה ממדינת ניו יורק מציגה משני גארדים ארוכי ידיים בדמותם של מייקל קרטר וויליאמס וברנדון טריש. האזורית של סירקיוז מעולם לא הייתה דומיננטית כל כך כמו בטורניר הנוכחי, בו היריבות שלה נעצרו עד כה על 28.9 אחוזים מהשדה בממוצע.
אלא שכאמור, אם יש אחד שיכול לעשות זאת, הרי שזהו טריי ברק. לאורך השנים, טורניר המכללות רווי במקרים בהם כוכב אחד סוחב קבוצה שלמה, כמו שעשו בעשור החולף כרמלו אנתוני וקמבה ווקר ואין ספק שלברק יש את היכולת להצטרף לאותה רשימה מכובדת. בערב שלפני כל משחק, הרכז של מישיגן מתיישב לצפייה בוידיאו של היריבה ומשם הוא עובר לקטעי יוטיוב של כריס פול ורייג'ון רונדו. השלב הבא הוא התנתקות בעזרת מוזיקת מדיטציה וניסיון לדמיין מה הוא יעשה על הפרקט למחרת. "אני מדמיין את הקהל, את הקבוצות, את הרעש מסביב", הוא סיפר על הטקס, שאורך 30-45 דקות. בסיומו, הוא צועק את סיסמת האוניברסיטה: "Hail to the Victors". "כן, אני מכיר את רומל רובינסון וזריקות העונשין שלו". בחמישי בערב, לילה לפני שהפיינל פור יוצא לדרך, אותן זריקות יהיו חלק מהטקס, שייערך הפעם בחדר המלון באטלנטה, "לזרוק שתי זריקות עונשין בשביל לזכות באליפות יהיה חלום שמתגשם".