השבוע, כשלראשונה מותר להתייחס לעירוני קרית שמונה כאלופה היוצאת, אפשר גם לחזור קצת אחורה ולומר בפה מלא: מכל האלופות במילניום הנוכחי, היתה רק אחת מפתיעה, בועטת, שזכתה בתואר בניגוד לציפיות.
זו לא קרית שמונה. זו הפועל תל אביב.
כי לקרית שמונה היה את איזי שרצקי, בעלים יחיד ובלעדי, שלקח עליו פרויקט, שלף מזומנים מהכיס והביא צלחת עם דרך וחזון. בהפועל תל אביב עשו דאבל מדהים מכל הלב, אבל כרגיל, זה היה תוצר של יותר מדי דברים שהתחברו במקום הנכון ובזמן הנכון. מאמן מצוין, רכש שנדבק, קהל תומך ובעלים שלא הספיק להפריע. אבל אל תדאגו. בדיוק כשהאדומים עשו זהבי בטדי והגיעו לליגת האלופות, יצר ההרס הכרוני של "בית ברנר הדור הבא" עשה את שלו. כל כך פשוט היה לעשות מהפועל תל אביב ליון 2.0, שושלת מקצועית ואימפריה פיננסית. אבל לא עשו. בעצם, אף פעם לא עשו. מאז הקמת הליגה הלאומית (1954/55), הפועל תל אביב מעולם לא זכתה בשתי אליפויות רצופות. מכבי תל אביב, הפועל פתח תקוה, הפועל באר שבע, מכבי חיפה ובית"ר ירושלים עשו זאת. סימנו וי על שושלת. הפועל תל אביב מעולם לא נתנה לעצמה סיכוי.
אחרי ההעפלה לשלב הבתים בצ'מפיונס ב-2010/11, למשל, ירדו לכר הדשא 50 אחוז מהבעלים אלי טביב והכריזו: "ראיתם לאן הבאתי אתכם?". מספרים ש-50 האחוז האחרים מוני הראל נעלבו. בליסבון כבר הפיצוץ נגלה לעיני כל, ואת היתר אתם כבר מקיאים מתוך שינה. הראל וטביב זה סיפור התרסקות. סיפור שכיח מדי בצד האדום של תל אביב. אצטדיון נהדר, קהל גדול, דירוג אירופי מרשים, הקבוצה מספר 2 בישראל מבחינה מקצועית (לפחות ב-15 השנים האחרונות - ראו טבלה), גביעים ממלאים את הארון. ועדיין, הפועל נופלת בכלל הכי חשוב בכדורגל המודרני: ניהול.
כל עוד אין בוס, אין באמת עתיד. החלונות המנופצים בבית ברנר, שלטון ההסתדרות הנוראי, הראל, טביב, חיים רמון. לרגע לא היה שקט במועדון. התארים נלקחו למרות הניהול, ולא בגללו. מלבד שנות שקט ספורות בניהולם הרגוע של סמי סגול, משה תאומים, מוטי אורנשטיין ורפי עגיב (שגם רבו בסוף), להפועל תל אביב לא היה רגע אחד של שקט. לא היה רגע אחד של חשיבה לטווח ארוך, של דרך, של חזון. הכול מהיד לפה, מאפריל ליוני. בכול עונה, לא משנה אם נגמרת בצלחת או בקדחת, מדברים על הפיכת חצר.
100 שחקנים שונים דרכו במתחם חודורוב מאז 2006/07. 100. וזה בלי לספור את אלה שהגיעו להיבחן או שותפו רק בגביע הטוטו או במשחק אימון. "כשהבעלים מתחלפים כל הזמן, זה המצב", אומר גורם המקורב למועדון. "אין חשיבה לטווח ארוך, וזה פוגע". גורם במועדון מוסיף: "כל כמה שנים מתחלף פה בוס, וקשה ליצור תשתית ואסטרטגיה. עד שהקבוצה עלתה לצ'מפיונס והרוויחה כסף, היא נפגעה קשות לאחר הבמבי. ההתנהלות של הבעלים האחרון לא היתה שקופה ויש חשדות כבדים מאוד לגבי לאן נעלם הכסף".
אבל טביב הוא רק פרק בספר. הוא לא העיקר. הנה, הוא הלך, ואף בוס עשיר אמיתי לא הגיע. הרי בינתיים, חיים רמון הוא רק פלסטר, מישהו שקפץ ראש לתוך בריכה ריקה מכסף. "הפועל תל אביב צריכה יענקל'ה שחר, או איזי שרצקי, או אלונה ברקת", אומר גורם במועדון. מישהו במידות הכיסים של גולדהאר זו כבר פנטזיה רחוקה. הרי אפילו כשלב לבייב רצה להיכנס למועדון, הנהלת הפועל תל אביב הצליחה להפיל את העסק. שם אוהבים את התנודות, את חוסר היציבות. מההסתדרות לסגול ותאומים, משם למוני הראל, שמעון ציטרון ושחר בן עמי, ואז רק הראל, ואז הראל וטביב, ואז רק טביב, ועכשיו רמון.
"במכבי חיפה יש בעל בית יציב, ופה לא", אומר ציטרון. "איש מדהים, שתומך בקבוצה בכסף וביכולת ולא זקוק לעזרה. בהפועל אין תומך אמיתי. תומכים בה 7-8 אנשים, לכמה מהם יש 4-7 אחוז. איתם לא תגיע רחוק".
הפועל תל אביב של 15 העונות האחרונות, מקצועית, הגיעה דווקא ממש רחוק. לצד שתי עונות בעייתיות, המספרים מדברים. שני דאבלים, שבעה גביעים, שבע סגנויות ויצירת שם באירופה (מקום 70 כיום, מקום 58 בימים יפים יותר). "אי אפשר להגיד שהפועל לא מצליחה", אומר ציטרון, "יש קבוצה בעיר שלא עוברת את שמינית גמר הגביע כבר שמונה שנים, ושהיתה מתה לדירוג האירופי של הפועל". אבל אולי דווקא המספרים האלה מצביעים גם על הפספוס. על העובדה שבגביע ובאירופה מפעלים שמתבססים על ווינריות והבלחות הכול דופק, ובליגה מפעל שמתבסס על דרך ויציבות הרוב נדפק. אסור לשכוח שלא מעט סגנויות שהשיגה הפועל היו למראית עין. האלופה ברחה מהר מאוד.
גם ציטרון יודע שבניהול יש בעיה עצומה, בעיה של שנים. כבר שנים שהוא צועק שהבעיה בנוער, ויש צדק בכך. הנוער האדום לא זכה באליפות מאז תקופת יוסי אבוקסיס פלוס שיער. יותר מ-20 שנה. נכון, הנוער לא צריך לזכות באליפויות אלא לגדל שחקנים, אבל גם בתחום הזה, למעט יוצאי דופן, אין סיבה למסיבה. "קבוצה בלי נוער אין לה עתיד", אומר ציטרון. "גם השנה העסק שם מאכזב". המחלקה הצעירה חטפה מכות אנושות בתקופת טביב, שלפי הטענות לא שחרר כסף, שחרר יותר מדי שחקנים ועשה למאמנים חיים קשים. "עכשיו יש עמותת אוהדים", אומר גורם במועדון, "וחלק ממטרות העמותה זה לקדם ולטפח את מחלקת הנוער. אוהדים משקיעים כספים במחלקה זה חשוב לרבים לא פחות מאשר הקבוצה הבוגרת".
וכשאין עתודות, יותר קשה להתמודד עם נהירת השחקנים לחו"ל. בעוד שמכבי חיפה, למשל, כמעט תמיד מצמיחה טאלנטים שיתפסו את מקום העוזבים, בהפועל כל נטישה זו מכה. וכשקבוצה מגיעה רחוק באירופה כמעט כל שנה, היא מאבדת שחקנים. נאתכו, ברדה, שכטר, זהבי שעזב וחזר דווקא למכבי תל אביב, וכמובן דה סילבה ואניימה. "יש יותר מדי סוכנים היום שמוציאים לבלגיה כל שחקן שנתן שני משחקים טובים", אומר ציטרון, "ואתה לא יכול להילחם בזה. הפועל חייבת לחשוב רחוק. ורמוט ועוד שני ותיקים, קליימן, להחזיר את שכטר ואת בן שהר בכל מחיר ולשלוח סקאוטים לליגה הלאומית ולנוער. לבנות תשתית לשנים".
אבל בשביל זה, כבר אמרנו, צריך בוס אמיתי שחושב שנים קדימה. בהפועל הנוכחית אומרים שהתחילו לעשות זאת, כעת, עם שלטון רמון. "אפשר להגיד על רמון הכול שהוא חרא, כישלון, מה שתרצו", אומר גורם במועדון. "אבל חיים רמון בא, קשר ותפר הכול והעמיד את הפועל על הרגליים. לא היה אף אחד אחר".
זו הנקודה. למה אין אף אחד אחר? מדוע לקבוצה מרכזית שמושכת קהל, שיש לה פוטנציאל הכנסות גדול, לא מתחבר משוגע חיובי ומתחיל לעבוד. במעט קבוצות בליגת העל אפשר להרוויח כסף. הפועל זו אחת מהן. "החישוב הכלכלי מאוד פשוט", אומר גורם במועדון. "בעונה שהפועל לא עולה לאירופה, בוס עתידי יצטרך לשים שלושה מיליון שקל מהכיס. אם יש כרטיס לאירופה, אתה לא מביא שקל מהבית ואפילו אוגר כסף לשנים הבאות". ובכל זאת, למרות הפרומו, אנשים לא באים.
לא מעט גורמים כבר מאמינים שהכוח של הקהל בהפועל תל אביב משפיע גם לרעה. חרב פיפיות. "יש אנשים שבהחלט מפחדים מהקהל", אומר גורם. "חוששים שהוא חזק מדי, ראו שהוא מסוגל להפיל בעלים". גורם אחר פוסל את הטענה: "היתה תקופה שאנשים חששו מהקהל, אבל אם ישאלו את תאומים, שהיה וחזר, הקהל לא מרתיע. אין קהל בארץ כמו הקהל של הפועל, מבחינת הכנסות ותמיכה בקבוצה. ניסו להפוך את הקהל לאלים בעקבות מה שעשו לטביב. בכל קבוצה, ואנחנו רואים את זה בארץ ובחו"ל, אוהדים לא יתנו לבעלים לזלזל בשחקנים ובמועדון. הכול נזיל. לכו תדעו, יכול להיות שכבר בעונה הבאה פתאום יבוא בעלים עשיר ויציל את המצב. דבר אחד כבר הוכח: להפועל תל אביב יש גרעין אוהדים שלעולם לא ייתן לקבוצה להתמוטט".
וזה בדיוק הסיפור של הפועל תל אביב הנוכחית. קהל גדול, מועדון קטן.
לטוויטר של אורן יוסיפוביץ
מייל: orenjos@walla.co.il
