משחק העונה בבלומפילד לא סיפק כדורגל גדול וגם לא שערים. זה אולי לא תמיד היה הכי יפה לעין, אבל אנחנו בהחלט יכולים להעריך את שתי הקבוצות על קצב המשחק, על הנחישות ובעיקר על העמידה הטקטית שמנעה יצירת הזדמנויות ומצבים ליד שני השערים. בדרך כלל כששתי קבוצות נורא חוששות לספוג שער, זה מביא את רמת הריכוז והאחריות של השחקנים למקסימום ומקטין את כמות הטעויות, ומכאן תיקו ללא שערים.
לצד האחריות, אין ספק שההכנה הטקטית של מאמני שתי הקבוצות גרמה לכך שהיכולות ההתקפיות שלהן נוטרלו כמעט לחלוטין. אריק בנאדו לחץ את חוליית ההגנה של מכבי תל אביב שהיא החוליה שמארגנת, מסדרת ומתחילה את ההתקפות של הצהובים. חיפה יצרה לחץ גבוה מאוד, ולא אפשרה למארחים לנהל את משחקם הרגיל. הלחץ הגבוה יצר פערים ומרחקים בין שחקני מכבי תל אביב. ההתקפה הייתה די רחוקה משאר השחקנים ולא קיבלה את אספקת הכדורים לה היא רגילה. גם כששחקני ההגנה הצהובים הצליחו בהנעת כדור וייצרו מסירה נכונה לעבר הקישור, הם נעצרו שם על ידי השחקן המצטיין במגרש, גוסטבו בוקולי, שידע למנוע מהקישור של מכבי תל אביב לצאת קדימה.
מכבי חיפה היא ללא ספק הקבוצה שראויה להערכה על המשחק. אנחנו יודעים עד כמה מכבי תל אביב יודעת להביע את יכולתה במשחקי הבית בבלומפילד. הירוקים הגיעו עם ראש מורם, לא הסתגרו, לחצו וביטלו את משחקה השוטף של מכבי תל אביב. חיפה עשתה את הדברים טוב עד רחבת ה-16 של היריבה, אך לא הייתה מספיק חדה ולא ידעה לתרגם את היתרון ליותר הזדמנויות והבקעת שערים.
בנאדו אמנם פתח עם שלושה חלוצים כאשר ויאם עמאשה מתופקד באגף שמאל, אבל עמאשה הוא לא שחקן קו אלא חלוץ שמשחק קרוב לשער ויודע להשפיע בעזרת הזריזות והמהירות שלו ובאגף הוא לא בא לידי ביטוי ונראה מוגבל. לכן כשבנאדו הכניס למערכה את חן עזרא ייתכן והיה צריך להחליף את עמאשה, שלא היה מעורב במהלכים ההתקפיים של חיפה, ולהשאיר במגרש את שלומי אזולאי, שיודע יותר טוב להשתתף במשחק ההתקפה גם כשהוא מגיע מהקו.
הירוקים לא מצאו את הדרך לשער של וינסנט אניימה גם בגלל המאמן שמנגד שלא נפל בהכנה הטקטית. אוסקר גרסיה ידע שחיפה מגיעה למצבים הרבה בזכות שני המגנים המהירים שלה שיוצאים הרבה מאוד קדימה ומשפיעים על היכולת ההתקפית. הוא לא ויתר על העמדות הטקטיות והציב באגפים את דור מיכה ואלירן עטר, שמנעו כל יציאה של אותם מגנים. כשאלו לא הצליחו לבוא מהקווים, רוב ההתקפות של חיפה הסתיימו בלא כלום דרך המרכז.
מכבי תל אביב סבלה לא מעט מחסרונו של מהראן ראדי שיודע בכוח הפריצה שלו לסחוף קדימה את ההתקפה. בהיעדרו של ראדי, ערן זהבי היה בודד והתקשה מאוד להפעיל את החלוצים. כשראדי משחק עם זהבי, הוא נותן לו הרבה יותר אוויר וספייס להביע את יכולתו. הוא אחד השחקנים שיודעים לבצע את המעבר מהקישור להתקפה בצורה מהירה וגם לאיים על השער. ראדי הפך להיות בורג משמעותי בחוליית הקישור, וכשאוסקר בחר להשתמש בשחקן קישור דפנסיבי יותר כמו משה לוגסי, זה השפיע על היכולת ההתקפית.
אוסקר לא לקח הרבה סיכונים במשחק הזה. בדרך כלל, כשמכבי תל אביב לא משחקת טוב הוא מרבה לעשות שינויים בחלק ההתקפי ושינויי עמדות, אבל הפעם המאמן התעקש על העמדות של כל שחקן ודרש את העבודה בקווים. הוא התרכז מאוד באיך למנוע מחיפה לצמצם את הפער ואין ספק שתוצאת התיקו משרתת אותו והקבוצה שלו יוצאת נשכרת ממנה. מכבי תל אביב עלתה לנצח, אבל זה בהחלט אחד מאותם משחקים בהם תוצאת תיקו מורידה אותה מהמגרש לא מאוכזבת. כשהנעת הכדור לא הייתה טובה והקבוצה לא הצליחה למצוא את הדרך ולייצר מצבים, כמובן שהיה חשוב לגרסיה לא להפסיד.
פער 10 הנקודות כל כך חשוב להמשך הדרך של מכבי תל אביב במאבק שלה. מנגד, מכבי חיפה ממשיכה ליהנות מכל הסופרלטיבים מאז מינוי בנאדו. אני רואה את כולם עושים את כל המאמצים ושומע את השחקנים מצהירים שימשיכו להיאבק עד הסוף ויעשו את הכול כדי לבצע איזשהו מהפך. זה חשוב וטוב, אבל אפשר לומר שזו משימה מאוד קשה. פער של 10 נקודות בשלב כזה של העונה די מבטיח למכבי תל אביב את התואר. נכון, אנחנו עדים לסנסציות ומהפכים בכדורגל, אבל לראות את מכבי תל אביב מפסידה כל כך הרבה משחקים ואת חיפה מנצחת כמעט את כולם זה משהו שהוא כמעט בלתי אפשרי. השבוע מחכים למכבי תל אביב משחקים קשים מאוד בקרית שמונה ודרבי. אם הם יסיימו את השבוע הקשה כשהיתרון נשמר, שום דבר לא יוכל לקחת מהם את האליפות.