טוב, אז הרצף מאחורינו. ההפסד בשיקגו עצר את מיאמי על 27 ניצחונות רצופים, ההיט יסתפקו ברצף השני בהיסטוריה והראשון ב-40 השנים האחרונות. נורא. אבל מה שההפסד הזה לא הפסיק זה את התחושה שמיאמי נמצאת ברמה אחת מעל שאר הליגה לקראת הפלייאוף, ושמזמן לא הגענו לפוסט סיזן עם פייבוריטית ברורה כל כך. מיאמי שכללה את היכולות ההתקפיות שלה בחודשיים האחרונים לגבהים חדשים שלא ברור מי יכול להתמודד איתם ואיך. הקלות בה הקבוצה הזאת משיגה נקודות יוצרת תחושה של משחק אימון גם כאשר היריבה עושה ככל שביכולתה כדי לנסות לעצור את זה.
אבל חשוב לזכור שמיאמי רחוקה מלהיות קבוצה מושלמת. היא אחת מקבוצות הריבאונד החלשות בליגה, אין לה נוכחות הגנתית משמעותית בצבע, היא תלויה מאוד בקלעי שלשות מבוגרים שיש להם תקופות של נפילות, בדקות הפתיחה בהן יודוניס האסלם משחק ההתקפה נראית פחות טוב באופן משמעותי וגם ברצף הניצחונות היו משחקים רבים בהם הקבוצה נקלעה לפיגור מוקדם ונאלצה לצאת ממנו. התחושה שמיאמי פייבוריטית ברורה השנה נובעת לא מעט מהתחושה שקשה להצביע על יריבה פוטנציאלית שמסוגלת לתת לה פייט. לכן, רגע לפני הפלייאוף עושה רושם שהשאלה המעניינת ביותר היא מי מסוגלת להתמודד עם ההיט בסדרה. או, אם להיות יותר דרמטיים - אם מיאמי תפסיד, איך זה יקרה. נעבור על שלוש המועמדות המעניינות ביותר בכל קונפרנס.
מזרח
1. ניו יורק ניקס
מכיוון שקשה לסמן קבוצה גדולה נוספת במזרח, לא נותר אלא לחזור לקבוצה שלמשך כמה שבועות נראתה כזאת. הניקס לא רק הוליכו את המזרח לאחר כשליש עונה, הם גם ניצחו בתקופה ההיא את ההיט פעמיים ב-20 הפרש, השנייה בחוץ וללא כרמלו אנתוני. גם במפגש השלישי ביניהן ניו יורק כבר הובילה בהפרש דו-ספרתי אך איבדה אותו. בשבועיים האחרונים ניתן לזהות ניצנים של הניקס מפתיחת העונה, אם מלו יחזור לכושר הקליעה של לפני הפציעה שלו זו יכולה להיות הקבוצה המסוכנת ביותר במזרח עבור מיאמי.
הקבוצה של מייק וודסון היא הדומה ביותר בליגה לדאלאס שלקחה למיאמי אליפות לפני שנתיים. קודם כל, יש לה את השחקן השני בחשיבותו באותה קבוצה - טייסון צ'נדלר שיודע להקשות על בוש ועל החדירות של לברון ו-וויד ולשלוט בריבאונד. גם ג'ייסון קיד הוא שריד לאותה קבוצה והביא איתו ניסיון, יעילות ומנהיגות. בדומה למאבס ההם, גם הניקס מסוגלים לנצח משחקים מהשלוש וממעטים לאבד כדורים כך שלמיאמי קשה לרוץ נגדם. אם כרמלו יצליח להיכנס לנעליים הענקיות של נוביצקי מהפלייאוף ההוא, אולי יהיה על מה לדבר.
2. אינדיאנה פייסרס
גם לפייסרס מאזן חיובי של שני ניצחונות והפסד מול מיאמי העונה, אליו ניתן להוסיף את הפלייאוף בעונה שעברה בו מיאמי מאוד התקשתה. על הנייר, השינויים מהסדרה ההיא עובדים לטובת ההיט - כריס בוש לא שיחק ודני גריינג'ר כן, אבל חשוב לזכור גם שאינדיאנה השתפרה מאז. פול ג'ורג' הפך לאולסטאר, רוי היברט שיפר מאוד את הגנת הפיק נ' רול שלו (נקודה שמיאמי הרבתה לנצל בסדרה ההיא) וההגנה הקבוצתית קפצה מדרגה והפכה לטובה ב-NBA.
יתרון בולט של אינדיאנה על מיאמי הוא בשחקני הפנים - דיוויד ווסט מוכיח בכל הזדמנות שאין להיט מי שימנע ממנו לחפור בצבע, היברט הוא מהמובילים בליגה בריבאונד התקפה ויכול לנצל את החולשה של בוש בתחום, אם הוא ישמור על כושר הקליעה של החודש האחרון גם עבורו לא יהיו לספולסטרה כלים. והכי חשוב - ממספרי העונה הרגילה מסתמן שג'ורג' הוא הלברון-סטופר הטוב בליגה כרגע, קינג ג'יימס מסתפק מולו ב-21 נקודות עם 4.7 אסיסטים ו-4.7 איבודים. הייתי מאמין יותר בסיכויי הסנסציה של הפייסרס אם גריינג'ר היה חוזר על תקן הסקורר מהספסל שכל כך חסר להם (הספסל השני הכי גרוע בליגה, ותודה לפורטלנד), אבל הוא גמר את העונה.
3. שיקגו בולס
הניצחון שעצר את הרצף עזר להעדיף אותם על בוסטון שתמיד מציקה אבל בלי רונדו תיפול מהרגליים אם איכשהו תגיע לסדרה מול מיאמי. אבל ההבדל החשוב יותר הוא שהפוינט גארד המוביל של שיקגו עדיין עשוי לחזור. לא בטוח שבתמונה הגדולה מומלץ לדרק רוז לחזור לפלייאוף, אבל אם זה יקרה והוא יהיה בכושר טוב אין ספק ששיקגו תהפוך לאחת הקבוצות המסקרנות בפלייאוף.
היתרון בחזרה כזאת הוא שהפעם שיקגו תהיה הרבה פחות תלויה בו כי הייתה לה שנה שלמה לפתח משחק התקפה שלא מבוסס עליו. כמו לאינדיאנה, גם לה יש שני שחקני פנים דומיננטיים עם התמחות בריבאונד התקפה שיכולים לעשות לגבוהים של מאמי צרות, שניהם גם מוסרים נהדרים ובעצם רוב משחק ההתקפה השנה עבר דרכם. חמישייה שכוללת את ג'ימי באטלר יחד עם לואל דנג, אופציה שעבדה מספיק טוב כדי שתיבודו ישקול להמשיך איתה באופן קבוע, מציגה שני שומרים ראויים לצמד של מיאמי. כמו שתי הקודמות, גם שיקאגו ניצחה שניים משלושה מול ההיט בעונה הרגילה. לעומתן, יש לה סיכוי להשתדרג באופן משמעותי בפלייאוף.
מערב
1. סן אנטוניו ספרס
כדי שקבוצה מהמערב תנצח את מיאמי היא צריכה קודם כל להגיע לגמר, לכן מומלץ להתמקד בקבוצות שמסוגלות להגיע לשם. כרגע, קשה להכחיש שסן אנטוניו נראית הכי טוב ב-NBA פרט למיאמי. היא ממשיכה לנצח גם כשדאנקן פצוע וגם כשפרקר פצוע וגם כשג'ינובילי בהילוך שלישי כל העונה. התרומה של קאווי לאונרד, דני גרין וטיאגו ספליטר גדולה מאוד, הרבה יותר מהעונה שעברה והרבה הרבה יותר מהכמעט כלום שהם סיפקו בהפסד ל-OKC בפלייאוף. השלישייה הזאת הופכת את הרוטציה של הספרס להרבה פחות זקנה וכבדה מהנדמה.
מה לגבי המאץ'-אפ עם ההיט? יש מעט מאוד מה להגיד עליו כי הקבוצות לא ממש נפגשו בשנתיים האחרונות, לכן ניסוי הכלים בלילה שבין ראשון לשני יהיה מעניין במיוחד. האם דאנקן עדיין מסוגל לחסל בעצמו יריבות בריבאונד כמו פעם? האם יש למיאמי פתרונות טובים לפיק נ' רול של פרקר? האם קאווי מסוגל להקשות על לברון ולאפשר לגרג פופוביץ' להתמיד בגישה שנמנעת מעזרה ככל הניתן? מאוד יכול להיות שביוני נקבל את התשובות.
2. אוקלהומה סיטי ת'אנדר
אינסטינקטיבית, OKC נשמעת כמו הקבוצות הראשונה שחושבים עליה כזו שיכולה לעצור את מיאמי. אבל אז מגיע ההיגיון הפשוט הבא - מיאמי ניצחה את הגמר בעונה שעברה די בקלות, מאז הגמר מיאמי התחזקה ו-OKC נחלשה. לכן צריך להתאמץ כדי למצוא את ההסבר לכך שאוקלהומה סיטי מסוגלת לנצח את מיאמי בסדרה, אבל אם מתאמצים מוצאים נימוקים מעניינים.
קודם כל - ההיחלשות של הת'אנדר היא בכך שג'יימס הארדן עזב, אבל בגמר הוא לא ממש תפקד כך שבהשוואה לגמר הקבוצה של סקוט ברוקס לא ממש נחלשה. בגמר החמישייה הנמוכה של מיאמי התעללה בחמישייה הגבוהה של הת'אנדר ובחלק גדול מהמשחקים יצרה פער מוקדם שבעצם הכריע את המשחק, השנה החמישייה הראשונה של ברוקס מתפקדת הרבה יותר טוב מבחינה התקפית (בעיקר בזכות השיפור של איבקה) והחמישייה הנוכחית של מיאמי, עם האסלם, נראית הרבה פחות טוב. אם ספולסטרה יתעקש על האסלם בחמישייה, הפעם הפתיחה בגמר יכולה להיות הפוכה. אבל בסופו של דבר, אם OKC תתמודד ברצינות עם מיאמי זה יקרה בזכות דוראנט, אם KD יצליח לתת פייט אמיתי ללברון, אם הוא יתפוס 2-3 ימים שהכול נכנס לו, אולי שחזור הגמר לא יתנהל במתכונת הצפויה.
3. ממפיס גריזליס
הסיכוי שממפיס תגיע לגמר לא גבוה, אבל אם איכשהו יקרה הנס והיא תמצא את עצמה נלחמת עם מיאמי על האליפות, יתברר שהקבוצה של ליונל הולינס בנויה בדיוק כפי שצריכה להיות בנויה קבוצה שמסוגלת לתת פייט להיט. מבחינה הגנתית, יש לדובונים שני סטופרים נהדרים בשתי עמדות הכנף - טוני אלן וטיישון פרינס, ומאחוריהם את אחד הסנטרים ההגנתיים הטובים בליגה - מארק גאסול.
מבחינה התקפית, מאז העזיבה של רודי גיי התקפת הגריזליז מתבססת על שחקני הפנים. אם השחקנים של הולינס יהיו ממושמעים וידחפו כדור פנימה כל התקפה, גאסול וזאק רנדולף יוכלו לנצל את יכולות הפוסט ואת הגוף המאסיבי שלהם כדי להגיע לזריקה טובה כמעט בכל התקפה. ברוטציה של מיאמי השחקן היחיד שמסוגל להתמודד עם אחד מהם הוא כריס אנדרסון שמקבל דקות בודדות. עזרה של מייק קונלי וג'ארד ביילס שנמצא בכושר נהדר עשויה לספק לממפיס מספיק התקפה כדי שההגנה הנהדרת תבוא לידי ביטוי. מבין שלל הפנטזיות שמסתובבות במערב, זו של ממפיס לפחות מגובה במאץ'-אפ המוצלח ביותר מול האלופה.
