פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        שיקום ותיקים: על נבחרת ישראל בכדורגל

        המבחן של בניון להתעלות מאחורי ההרגלים הברקוביצ'ים לפרוש בטונים צורמים, הצורך לעורר את בלוטות הרעב של אוואט, הפער המרגש בין עדן בן בסט של הפועל תל אביב לזה הנוכחי, המופנמות הבעייתית של נאתכו וההכרח לתת לגוטמן עוד קמפיין. חמי אוזן עם 4 הערות אחרי הניצחון

        נבחרת ישראל חוגגת ניצחון מול צפון אירלנד (AP)
        בהחלט מרגשים. נבחרת ישראל חוגגת בווינדזור פארק (צילום: AP)

        1. יוסי בניון

        כשיוסי בניון עמד לעלות לכר הדשא בבלפסט, הוא קיבל נשיקה מאלי גוטמן, מאמן נבחרת ישראל. כמה ימים קודם לכן אותו גוטמן, במסיבת העיתונאים שקדמה למשחק מול פורטוגל, הרשה לעצמו להתחנף לקפטן המסופסל שלו, וסיפר שהוא מתייעץ עם קשר צ'לסי בנוגע להרכב. ניכר היה בשני המקרים, אבל לא רק, כיצד גוטמן מנסה לא לדרוך יותר מדי על הכבוד של בניון. ייתכן שבחדרי חדרים הוא מטנף על הכוכב הישראלי, אבל בפרהסיה הוא לא עושה זאת למרות שהוא יכול. למרות שכל מאמן ישראלי היה מתנהג במצב הזה כמו שריף. גוטמן, רואים, רוצה לעשות את הדברים אחרת. זו הדרך הנכונה לטפל במקרה רגיש כל כך.

        גם בניון, לפחות על פי ההתנהלות החיצונית, מנסה לעשות את הדברים שונה. היה יפה לראות אמש (שלישי) את כל הספסל הישראלי שמח אחרי הניצחון הנאה בבלפסט. גם בניון, חילוף שלישי להזכירכם, נהג כך. דקה אחרי שנכנס למגרש הוא כבר היה ברחבה של דודו אוואט, חוסם בעיטה שנבעטה מחוץ ל-16. בניון לא חשף שום תסכול של כוכב-על פגוע בדקות האלה. הוא רץ, הוא רצה, הוא שמח עם כולם והתנהל כלפי חוץ כמו ספורטאי אמיתי, או ליתר דיוק – כמו ספורטאי לא ישראלי. ההסכמה שלו לבוא לצמד המשחקים האחרון במעמד כל כך נמוך היא לא ניצחון לדרך של אלי גוטמן. היא גם תעודת כבוד לקפטן המושמץ שלנו.

        יוסי בניון נבחרת ישראל (מגד גוזני)
        מנסה לעשות דברים שונה, על כר הדשא ומחוצה לו. בניון (צילום: מגד גוזני)

        כמה דקות אחרי המשחק, כמובן, שחקני העבר הדגולים שחינכו את יוסי בניון דרשו מיד את כבודו. הם חיממו, הם התסיסו, הם אמרו שככה לא מתנהגים לשחקן במעמד כזה. ייתכן שהם יודעים משהו שאנחנו לא יודעים על מה בניון מרגיש בפנים, אבל כל עוד הקפטן בוחר להתנהג אחרת כלפי חוץ קיימת תקווה אמיתית שימשיך כך. שיבחר להתעלות מאחורי התרבות הברקוביצ'ית הזו. שיהיה קצת ריאן גיגס. הרי זו המנטליות של הכוכב הישראלי – לא להזדקן בכבוד. לא להכיר במגבלות הגוף, במגבלות הכוח. לא לקבל את העובדה שבגיל מסוים אתה יכול להיות שחקן ספסל. במהלך הקריירה שלו, היו לבניון כמה החלקות של כוכבן ישראלי מצוי, כמו בפרשת החילוף במשחק מול לטביה, אבל גם הרבה יותר רגעים של עוצמות נפשיות שעזרו לו להתעלות על ההרגלים המובנים כאן. היכולת לשבת על הספסל בשקט, היכולת לעכל עונה לא טובה בשלווה. עכשיו בניון צריך להראות לנו שהוא באמת גדול מהתרבות הזו ולהדגים לכולם ששחקן במעמדו יכול לפרוש מהמדים הלאומיים אחרת.

        אם בניון באמת יעשה זאת בחודשים הקרובים, הישגיו בנבחרת יוכפלו וישולשו. זו תהיה אולי תרומתו הגדולה ביותר לתפקיד ולמערכת. זה יהיה המסר הנכון לדורות הבאים. התרופה לדורות שהתרגלו לראות כוכבים ישראלים מזדקנים שרוצים שהנבחרת תפסיד כאשר מעמדם נשחק. בניון צריך לקחת את המודל של הכוכב הישראלי צעד אחד קדימה. לאלי גוטמן, כמובן, חלק חשוב בכך. אם יתייחס לבניון באותה צורה גם כאשר הוא ייכנס לכושר טוב בצ'לסי או בכל קבוצה אנגלית אחרת, הוא יוכיח שמחרחרי הריב צודקים והוא באמת מזלזל בשחקן שמגיע לו יותר. אבל אם ימשיך לטפל בבניון בכפפות מקצועית נטו ביד אחת וכפפות אנושיות ביד השנייה, הוא יעזור לבניון לצלוח את המבחן החשוב הזה בהצלחה. הוא יעזור לנו להגיע להישג ענק בקמפיין הזה.

        שחקן מנצ'סטר יונייטד, ריאן גיגס (רויטרס)
        זה המודל האמיתי, לא איל ברקוביץ' (צילום: רויטרס)

        2. דודו אוואט

        יוסי בניון אמר הבוקר (רביעי) שדודו אוואט החזיר את העכברים לחורים, אחרי היכולת המשופרת שלו מול צפון אירלנד. כאן בניון טועה. אוואט הרוויח משהו הרבה יותר גדול: הוא הרוויח הזדמנות נוספת מהציבור הישראלי. אם בניון חושב שהכעס על אוואט בעקבות המשחק מול פורטוגל הוא רק של פרשנים רעים או כתבים רשעים, הוא מחמיץ את הנקודה. הכעס על אוואט היה של כל אוהד נבחרת כמעט. במשחק המצוין שלו בבלפסט אוואט הרוויח את אותם אוהדים מחדש, לפחות עד סיום הקמפיין. שאלת מעמדו נדחתה לסיום הטורניר, באחת ההדיפות הכי גדולות של השוער בתקופה האחרונה.

        אוואט בטח קורא את הדברים ואומר לעצמו – מה אכפת לי מה האוהד הישראלי חושב. אנחנו כבר מכירים אותו. מצד אחד, הוא מסור לקרירה שלו בספרד. שם הוא מבין מהי חובת הוכחה. מצד שני, בישראל הוא פחות מאמין. הוא שבע אכזבות מהקהל הישראלי. אוואט הראה לא פעם במהלך הקריירה שהוא שם עלינו קצוץ. שהוא לא מרגיש שהוא צריך להוכיח לנו משהו. שבישראל יותר חשוב לו המעמד בנבחרת, האגו, הכבוד, ורק אחר כך היכולת. יותר הטקס, כמו בקרבות העבר עם ניר דוידוביץ', ופחות המהות. למשחק בצפון אירלנד עלה אוואט אחר. אוואט שרוצה להוכיח. להשתיק. לא אוואט שבטוח במעמדו ומרגיש כמו איקר קסיאס. התוצאה – משחק לא רע בכלל לשוער נבחרת ישראל בין הקורות, משחק ראשון אחרי הרבה שנים שבו הוא הביא נקודות.

        אם המשחק מול פורטוגל אכן יחזיר את הרעב של אוואט, דיינו. אם שוער הנבחרת יגיע לכל משחק במטרה להראות שעדיין לא נס ליחו, משחקים כמו אלה בצפון אירלנד לא יהיו סטיית תקן. גם גוטמן צריך לעבוד יותר על בלוטות הרעב של השוער שהוא כל כך אוהב עוד מימיהם בהפועל חיפה. מאמן הנבחרת צריך להבין כמה פלפל פתאום נוסף למשחק האדיש של אוואט. כמה הצורך לאתגר אותו גם בישראל הוא חשוב. אחרת, הוא קצת נרדם. ואז הרבה יותר קל לעכברים לצאת מהחורים.

        דודו אוואט נבחרת ישראל סופג שער (קובי אליהו)
        אלה לא עכברים, זה היה כעס של ציבור שלם, ואתמול אוואט נתן לעצמו עוד הזדמנות. השער האומלל של פורטוגל (צילום: קובי אליהו)

        3. עדן בן בסט

        מדור השגרירים המצוין של ענבל מנור שמתפרסם מדי יום שני בצהריים מציג באופן כמעט שכיח הצלחה אחרת של חלוץ ישראלי. פעם זה דודו ביטון, פעם זה עדן בן בסט, פעם זה ברק בדש, פעם זה ברק יצחקי. לפעמים אתה כבר לא מאמין לסיפורים או למספרים. רוב השחקנים האלה משחקים בליגות או בקבוצות שאנחנו לא צופים בהן, ולכן גם מפספסים את הבשורה. בשורה חשובה אפילו - בדור השחקנים הזה יש גלריית חלוצית יוצאת מן הכלל. שנים שלא היה לנו מבחר כזה, גיוון כזה, כישרונות כאלה בחלק הקדמי. המקרה של עדן בסט רק מבהיר לאלו שבקושי צופים בהם, בניגוד למשל לתומר חמד, שהנבחרת זו ההזדמנות שלהם לקבל הכרה אמיתית ומלאה על ההישגים היפים שלהם באירופה. בלי הנבחרת, או בלי שידור ישיר בערוץ הספורט – הבשורה הזו תמיד תהיה נסתרת מעיניו של הציבור.

        לא יכול להיות מאמן מתאים יותר לימי הזוהר האלה של בן בסט מאשר גוטמן. הרי כולנו זוכרים את בן בסט מגיע להפועל תל אביב של גוטמן. מתאכזב, מאכזב, מוותר, מתייאש, לא מספק את הסחורה. כולנו זוכרים את גוטמן מחמיץ פנים אל מול הגישה של בן בסט ההוא – כישרון ענק עוד בנוער של מכבי חיפה, שהתקשה לגדל ציפורניים מתאימות כדי לעמוד באתגרים שלו. ההכרה של גוטמן במהפך של בן בסט היא לא טריוויאלית. גוטמן לא משנה את דעתו כל כך מהר. הוא הולך עם אותה תסרוקת כבר כמעט 20 שנה. אבל גם הוא התאהב בשינוי האמיתי שבן בסט עשה עם עצמו בשנים האחרונות. איך הוא נלחם, איך הוא רוצה, איך הוא שורט, איך הוא מתגבר על המכשולים שצצים בדרך. משחקן מפונק ומאוס לחלוץ מרגש ומרשים.

        עדן בן בסט חוגג, נבחרת ישראל (GettyImages)
        גם גוטמן התאהב בשינוי שחל בו. בן בסט (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

        עכשיו, אחריי שייצב את חוליית ההתקפה של ישראל, נותר לגוטמן לסדר לחלוצים הטובים שלו קישור ראוי יותר. אם יש אכזבה שאסור להתעלם ממנה במשחק מול צפון אירלנד, היא זו מביברס נאתכו. זה לא היה עוד משחק עבור נאתכו. אחרי החזרה המושלמת מהפגרה ברוסיה ואחרי שכל הזרקורים הופנו אליו, נדמה היה שהוא סופסוף ירים את הכפפה ויוכיח הלכה למעשה שהוא באמת השגריר הכי טוב שלנו. אלא שבנבחרת אנחנו מקבלים נאתכו אחר. נאתכו מבויש, נאתכו מופנם. נאתכו נחבא אל הכלים. זה לא נאתכו שעמד בכל מבחן בחיים הקשים שלו. מהטרגדיות המשפחתיות ועד הקבוצה הלא קלה שהוא בחר לעבור אליו. זה נתאכו של תחילת הקריירה שלו בהפועל תל אביב.

        לגוטמן לקח יותר זמן מהרגיל לפתוח את נאתכו של הפועל תל אביב. ייתכן שזו גם הדרך לעשות זאת בנבחרת. רק שהסבלנות שלנו הולכת ונגמרת. אתה רואה שחקנים חצופים יותר כמו ערן זהבי וליאור רפאלוב, וחושב שאולי כבר צריך לוותר על היהלום של קאזאן. כמה כבר אפשר לחכות לו. עם גלריית חלוצים כזו, גוטמן יכול להעמיד נבחרת שתחזור לרגש את הציבור הישראלי, כשלצדה יהיה באמת קישור טוב יותר. נבחרת עם יכולת לעשות קמפיינים טובים, בלי הזיות על עלייה לטורנירים גדולים. נבחרת איכותית שפשוט תספק גאווה לכל מי שצופה בה, ומדי פעם תביא גם תוצאות טובות. בקבוצות, לגוטמן היתה את הפריבילגיה להיות סבלני עם נאתכו. בנבחרת, החבל שלו ושלנו קצר יותר.

        אלי גוטמן, ביברס נאתכו, נבחרת ישראל (GettyImages)
        מתי תיפתח המופנמות הזו בנבחרת? נאתכו עם גוטמן (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

        4. אלי גוטמן

        אלי גוטמן גילה בשבוע הנבחרת האחרון כמה חולשות ידועות שלו, אבל גם כמה הוא המאמן הכי מתאים לדור השחקנים המכובד שצמח לנו בשנים האחרונות. אתה רואה את רפאלוב, את זהבי, את טיבי, את ייני, ואומר – כמה גוטמן הוא האיש לחבר משהו מהדבר הזה. עם כל המגרעות שלו, עם כל החולשות, צריך כבר עכשיו להחתים אותו לקמפיין נוסף. גם כדי ליצור המשכיות, אבל גם כדי להתכונן באמת בקמפיין הזה לקראת הקמפיין הבא. הקמפיין הבא לא יהיה שגרתי. זה הקמפיין של יורו 24 הנבחרות. זה קמפיין עם קצת יותר סיכוי מהרגיל. זה הקמפיין שבו זה לא יהיה מופרך לחלום על הישג. זה הקמפיין שבו הדור הזה צריך להגיע לשיאו. זה הקמפיין שבו הדור הזה צריך להתגבש לכדי יחידה לוחמת. ראינו כמה זמן לקח למאמן הלאומי הנוכחי להיקלט אחרי החילופי גברי בעמדה. לקמפיין הבא צריך להגיע עם מאמן שכבר השתלב במערכת, מאמן שמתאים למטרות האלה, לרעיונות הקבוצתיים האלה. מאמן שגם יעורר אצלנו לא אחת עניין או אמוציות. לנבחרת יש כבר אחד כזה. צריך לתת לו להמשיך, גם בגלל מה שצפוי ביורו הבא.

        עוד על נבחרת ישראל

        בניון אחרי ההופעה של אוואט: "עכשיו שהעכברים יחזרו לחורים"

        מה הסיכוי של נבחרת ישראל להעפיל לשלב ההצלבה?

        בפורטוגל לא סופרים את ישראל: "אפשר לסיים במקום הראשון"