13 שגרירים הזמין אלי גוטמל לסגל הנבחרת לקראת צמד המשחקים הקרוב מול פורטוגל וצפון אירלנד. כמות גדולה יותר ממה שזימן למשחקים מול לוקסמבורג, בלארוס ופינלנד לאחרונה. שמונה מה-13 פתחו בסוף השבוע בהרכב, אחד עלה מהספסל וארבעה לא ראו דקה. המאמן הלאומי עוד מתלבט לגבי המערך ולכן הסגל הגדול שכולל, בניגוד למה שהורגלנו, גם שגרירים שלא משחקים. המדור המראות ונחיתות יתמקד בשניים כאלה: הקפטן יוסי בניון ששב לרוטציה בצ'לסי והחלוץ איתי שכטר.
ממריא: יוסי בניון (צ'לסי)
לא ברור אם גוטמן התכוון או רצה בכך, אבל הוא האיש שבתקופתו התערער מעמד העל של בניון (וגם של טל בן חיים) בנבחרת ישראל. בניון הוא אייקון, מותג, קונצנזוס, סופרסטאר בקנה מידה מקומי. למעלה מ-10 שנים שמקומו לא מוטל בספק. נבחרת ישראל תחת אברהם גרנט, דרור קשטן ולואיס פרננדז הייתה בניון ועוד 10. הוא הגיע כמושיע גם בתקופות פחות טובות בקריירה האישית. כשהיה בספק למשחק כזה או אחר, מדינה שלמה התפללה שיחלים. כשנודע שהוא אכן כשיר לפתוח, אוהדים יצאו לרחובות.
הקונצנזוס הזה נשבר בעידן גוטמן. בניון נושק ל-33, דקות המשחק שלו בירידה משמעותית והוא נאבק בפציעות. במקביל, יש לא מעט שחקנים שנמצאים בעלייה, צעירים שעושים דברים יפים באירופה או בליגת העל. גוטמן רצה ללכת לתהליך מסוים של חילופי דורות, אבל גם רצה לשמור על כבודו של הקפטן. ספק אם שניהם האמינו שהנושא יגרום לסערה ציבורית בעולם הכדורגל. ספק אם עבור שניהם, הנושא אכן כל כך מסעיר.
במשחק הפתיחה של הקמפיין באזרבייג'אן (1:1), בניון נכנס ל-16 הדקות האחרונות כחילוף השלישי של ישראל. אנשי מקצוע ופרשנים טענו אז שגוטמן ביזה והשפיל את בניון ובארבעת הימים שנותרו עד המשחק הביתי עם רוסיה, נושא הקפטן לא ירד מהכותרות. גוטמן שמע, אולי אפילו קצת נלחץ ולכן הקפטן קיבל את המקום בהרכב במשחק הביתי ברמת גן. גם ובעיקר בעקבות התבוסה 4:0, הוא שוב שמע ביקורות. הפעם הפוכות.
כל מאמן לאומי בעולם מתמודד עם הקונפליקט שבין הרצון להצעיר את הסגל ולקדם את הכישרונות הראויים לבין הפופולריות של כוכבים מזדקנים. בספרד היה קמפיין ענק לזימונו של ראול לקראת המונדיאל והיורו האחרון. באיטליה קראו לזימונו של אלסנדרו דל פיירו ואילו פרנצ'סקו טוטי ניסה לקדם את עצמו חזרה לסגל. גם באנגליה רוי הודג'סון ניפה והחזיר לאחרונה את ריו פרדיננד לסגל האנגלי. אלא שבמקומות הללו, מכירים בזכותו של מאמן לאומי לזמן ולהרכיב את מי שהוא רוצה. הדיון נגמר ברגע שהמשימה יוצאת לדרך. בישראל המצב שונה.
הלחץ בנושא בניון שונה מבעבר. הרי גם גרנט ביצע הליך של חילופי דורות ובהדרגה הביא לסיום דרכם של איל ברקוביץ', חיים רביבו, אבי נמני ואחרים בנבחרת. החבורה הזו הייתה חלק מאחד הדורות הגדולים של הכדורגל הישראלי, אבל ההחלטה של גרנט לא עוררה סערה ציבורית כל כך גדולה. הסיטואציה במקרה בניון שונה. אולי בגלל שהוא יחיד ומיוחד ולא חלק מדור, אולי בגלל שתקשורת הספורט התפתחה מאז ימי גרנט ואולי בגלל שפשוט התרגלנו שהנבחרת זה יוסי ויוסי זה הנבחרת. אין כאן מקום להיכנס לשאלה האם בניון גדול מברקוביץ' או רביבו, אבל דבר אחד בטוח - הוא מקבל יותר כבוד ממה שהם קיבלו כשחקני נבחרת.
גם לקראת פורטוגל, גוטמן והצוות שלו התלבטו בעניין בניון. המאמן לא רוצה לפתוח את אותו דיון מספטמבר וגם לא רוצה לפגוע בקפטן. אם גוטמן לא היה סבור שבניון יקבל דקות כמחליף, הוא היה משאיר אותו בחוץ. המערך החדש שהוא מתכנן (4-1-4-1) גרם לו לשנות את דעתו. השניים שוחחו, בניון הבין את המצב וכך נסללה הדרך לזימון המחודש. "שוחחתי עם אלי. בשיחה הוא שיתף אותי בתכנית המשחק באופן כללי. אני גאה להיות בסגל. מעריך ומכבד את גישת המאמן. אני שמח לבוא ולהיות חלק מהמאמץ הגדול, בתרומתי כקפטן במגרש ומחוץ למגרש", צייץ הקפטן במוצאי שבת.
בניון עבר הרבה העונה. פציעה לא פשוטה בברך הובילה לכך שווסטהאם ויתרה על האופציה להאריך את חוזהו ושלחה אותו חזרה לצ'לסי. מעטים האמינו שהישראלי יוכל להיכנס לרוטציה, אבל רפא בניטס חשב אחרת. בחודשיים האחרונים בניון שיחק שלוש פעמים בליגה האירופית (89 דקות בסך הכל), פעמיים בגביע האנגלי (72 דקות) ופעמיים בליגה (15 דקות). המשמעות ברורה: בניטס משתמש בו במשחקים שהוא עצמו מגדיר כפחות חשובים, אך עדיין סומך עליו יותר מאשר על מרקו מרין הצעיר והמוכשר, שלא לדבר על פלורן מאלודה שלא היה פעם אחת העונה בסגל.
אז מה שמתאים לצ'לסי צריך להתאים גם לנבחרת. בסך הכל, בשלוש העונות האחרונות בניון רשם ארבעה משחקי ליגה בהם השלים 90 דקות. אולי לא נכון לראות בו כמושיע ולבנות סביבו את ההרכב, אבל בהחלט נכון להשתמש בכישורי ההנהגה שלו, בנוכחות החיובית ובניסיון אפילו לדקות ספורות. בקיץ, הוא מסיים חוזה ויחפש הרפתקאה חדשה. אולי בפרמיירליג, אולי ברוסיה, אולי ב-MLS. בתחילת הקמפיין הבא הוא כבר יהיה בן 34 וכלל לא בטוח שלא יעדיף לפרוש מרצונו מהנבחרת. עד אז, הדיון בעניינו מסיט את הנבחרת מהמטרה העיקרית. כוכבים צריך לכבד. גם החלטות של מאמן לאומי.
נוחת: איתי שכטר (סוונסי)
הזימון של שכטר היה חצי ברירת מחדל. אם עומר דמארי היה כשיר ושמעון אבוחצירא, שחזר רק בשבוע האחרון מפציעה, היה בכושר מלא, ייתכן וחלוץ סוונסי היה נשאר בחוץ. אז למה חצי ברירת מחדל? כי הפעם גוטמן לא לקח הימור. דודו ביטון וברק יצחקי בכושר מצוין, אליניב ברדה עושה גם השנה חיל בגנק, אבל המאמן הלאומי בחר במוכר. גוטמן בנה את שכטר, עיצב אותו, הביא אותו לאן שהגיע והוא נותן לו הרבה קרדיט גם כשהשחקן עצמו נמצא בתקופה רעה כבר קרוב לשלוש שנים.
יחד עם זאת, שכטר יהיה כנראה האופציה האחרונה בהתקפה. סביר שהבאנקרים עדן בן בסט ותומר חמד יפתחו ועל הספסל ימתין גם מלך שערי ליגת העל אלירן עטר. כשמשחקים נגד פורטוגל, באופן טבעי חושבים פחות התקפה, אבל למקרה הצורך, גוטמן רוצה עוד שחקן טכני ומהיר שיכול להביך את הגנת היריב וליצור קצת בלאגן במשחק.
שכטר הוא אולי אחד הסיפורים העצובים של העונה. מדובר בשחקן שיש לו הכל. טכניקה, דריבל, מהירות, ראיית משחק, סיומת ומשחק ראש. פצצת כישרון. הבעיה היא שהוא לא מצליח להתרומם באירופה. השער האחרון שכבש היה לפני 10 חודשים בהפסד הנבחרת לצ'כיה 2:1. השער האחרון במדי קבוצה היה בדצמבר 2011 בהפסד קייזרסלאוטרן 3:1 להרטה ברלין בגביע הגרמני. שער הליגה האחרון הובקע חודשיים קודם לכן.
המעבר לסוונסי בקיץ לא סיפק את הסחורה. דקות המשחק ירדו משמעותית. אשתקד רשם 23 הופעות בבונדסליגה (1356) דקות. העונה עד כה יש לו 14 בלבד (508 דקות). כשלא משחקים בקביעות, קשה לצבור ביטחון ומומנטום ושכטר הוא בהחלט שחקן של מומנטום. אצלו, כשהחיוך נעלם, היכולת יורדת. המלחמה המידית שלו להתמודד על מקומו ולהוכיח שהוא ראוי לשחק ברמות הגבוהות של אירופה משפיעה עליו לרעה. שכטר של 2013 נמצא במצב ובמעמד רע יותר מזה של 2011 שיצא לראשונה את גבולות ישראל.
המצב של שכטר היום דומה למצבם של שגרירים כמו גילי ורמוט, דקל קינן, ערן זהבי ואחרים, שיצאו ונתקעו. בקיץ יעמדו בפניו כמה אפשרויות. חזרה למחזיקת כרטיסו קייזרלסאוטרן (שנאבקת על העלייה לבונדסליגה) בה יש לו חוזה לשנתיים נוספות, מציאת קבוצה אחרת באירופה שתיתן לו דקות משחק משמעותיות יותר או חזרה ארצה. במקרה שלו, האופציה השלישית נראית הטובה מכולן. אין בושה בחזרה לליגת העל. הנה, קינן נראה במכבי חיפה טוב כבעבר וגם זהבי כבר חזר לסגל הנבחרת.
שכטר יהיה סחורה מבוקשת. מכבי תל אביב תרצה להתחזק לקראת מוקדמות ליגת האלופות, מכבי חיפה תמיד מחפשת שחקן התקפה איכותי והפועל תל אביב - אם מצבה הכלכלי יאפשר - בוודאי תהיה מעוניינת. שכטר צריך להבין שכדי לחזור לעניינים הוא חייב לחזור לשחק. לחזור לחייך ולחזור להבקיע. הוא בסך הכל בן 26 ויהיה לו עוד מספיק זמן לצאת לסבב נוסף באירופה. בינתיים, ליגת העל קוראת לך.
השבוע שהיה
המאזן הכולל: שבעה שערים (רועי דיין צמד, דודו ביטון צמד, ברק יצחקי, שלומי ארבייטמן וגיא אסולין) ושני בישולים (רועי בקל ורועי דיין). שיא עונתי!
מוכנים לפורטוגל: דקות המשחק של השגרירים שזומנו לסגל - דודו אוואט (90), יובל שפונגין (90), ביברס נאתכו (90), עדן בן בסט (90), ליאור רפאלוב (90), מאור מליקסון (88), בירם כיאל (61), גל שיש (55), תומר חמד (24), יוסי בניון, טל בן חיים, רמי גרשון ואיתי שכטר לא שיחקו.
מתאוששים: גיא אסולין חזר אחרי שלושה חודשים וחצי וכבש שער שוויון. רועי דיין פתח בהרכב לראשונה ב-2013 וכבש צמד. גל שיש שב להרכב לאחר למעלה מחודש.
צל"ש השבוע: דודו ביטון הגיע בסוף ינואר לאפואל כשהיא בפיגור שש נקודות מאנורתוזיס. אחרי חמישה שערים בשישה משחקים, הוא כבר מוליך את הטבלה ביתרון שלוש.
ביזאר השבוע: כריסטיאנו רונאלדו העניק לדודו אוואט חולצה חתומה שלו שההכנסות ממכירתה יועברו למען ילדים. השניים הצטלמו בתמונה לבבית שפורסמה בטוויטר של השוער. איזה תמונה נקבל לפני כניסת השבת?
שימו לב ש: הפלייאוף העליון בקפריסין עשוי לכלול ארבע קבוצות עם נציגים ישראלים. לפחות אלוף אחד ייצא משם בוודאות.