לא היה קל למכבי תל אביב הערב (שבת) להשיג את שלוש הנקודות מול רמת השרון. כבר במשחק הראשון של הפלייאוף, מוליכת הטבלה הבינה שאולי התקשורת כבר הכתירה אותה כאלופה, אבל נשארו לה עוד מאבקים עד לתואר. מכבי תל אביב קיוותה לפתוח ברגל ימין את הפלייאוף העליון, התחילה את המשחק בתנופה הרגילה שלה, שלטה, לחצה, יצאה למתפרצות, הגיעה להזדמנויות, עשתה כמעט הכול נכון, אבל מה שבעיקר אפיין אותה היה חוסר דיוק, שמנע ממנה לתרגם את המהלכים להבקעת שערים. במילים אחרות: לחץ.
גל אלברמן נשמר היטב על ידי שחקני הקישור של רמת השרון, שמנעו ממנו להניע כדור בצורה יעילה. הקשר הוותיק איבד לא מעט כדורים, דבר שלא אופייני לו. זה הקשה מאוד על מכבי תל אביב, שירדה למחצית במצב של 0:0, והלחץ המשיך לגבור. במחצית השנייה מכבי תל אביב המשיכה לשלוט, אבל הייתה אפילו פחות טובה מאשר בחצי הראשון, וככל שהדקות חלפו להן, מכבי תל אביב נלחצה עוד יותר. התוצאה: הקבוצה של אוסקר גרסיה איבדה את הסגנון שלה.
השחקנים כמעט שלא תקפו דרך האגפים. שחקני ההתקפה משום מה איבדו את הסבלנות, וכל אחד מהם רצה לעשות את זה לבד ומהר. הם הרבו להחזיק בכדור, שיחקו לא מסודר, וערן זהבי וחבריו ניסו לעשות יותר מדי פעולות אישיות. יותר מדי שחקנים ניסו "להציל את המולדת", וכדררו בניסיונות אישיים. אחר כך גונסלו גרסיה עלה מהספסל, ולא רק שלא שינה את המצב, אלא אף המשיך את המגמה, תקע את השטף, ופספס את ההזדמנויות.
למזלה של מכבי תל אביב, ראדה פריצה היה שם שוב. בהברקה אחת יפה, בעזרת שיתוף פעולה מרשים, אלירן עטר ופריצה חדרו את ההגנה של רמת שרון העיקשת, וכבשו את שער הניצחון. כבר שיבחנו לא פעם את החלוץ השבדי המצוין הזה, אבל ככל שהמחזורים עוברים, מתגלה ההשפעה הקריטית שלו. היום הוא לא הציג יכולת גבוהה, אבל במשחקים כאלו, כשהדברים לא הולכים בצורה חלקה, קבוצה צריכה שיהיה לה את החלוץ שיידע לעשות את זה. פריצה בהחלט הופך להיות חלק מכריע בהתקפה, וחלק בלתי נפרד מהריצה של מכבי תל אביב אל התואר.
ובמקרה של פריצה, חשוב גם לומר עוד כמה מילות הערכה לג'ורדי קרויף ואוסקר גרסיה. לא רק על טביעת העין בהבאתו של חלוץ מוכשר, אלא בכך שידעו היטב מה מכבי תל אביב צריכה. דווקא בתקופה שבה מכבי תל אביב הובילה את הטבלה, וגם כשהוליכה במדד הבקעת השערים ידעו אנשי הצוות המקצועי שמשחק ההתקפה עדיין לא שוטף ולא נכון, ושהוא התבסס יותר מדי על היכולת האישית של אלירן עטר. פריצה גם שדרג את הקבוצה, גם פתר בעיה מרכזית, וגם שיפר את שטף המשחק, ועל כך ג'ורדי ואוסקר ראויים להערכה.
מכבי תל אביב, כאמור, הבינה הערב שסדרת הפלייאוף תהיה שונה מהעונה הרגילה. מכבי תל אביב תיאבק מול חמש קבוצות חזקות, שמולן היא תהיה חייבת להביא מעצמה יכולת גבוהה יותר. המשחקים יהיו קשים יותר. למרות פער הנקודות המבטיח שיש לה משום מה מכבי תל אביב נראתה מאוד לחוצה, שמא היא תאבד את היתרון הזה. אחרי השער שכבשה, ניתן היה לזהות את התפרצות הרגשות, וגם בחגיגות אחרי המשחק ראו שבמכבי תל אביב יש הרבה חשש.
אסור למכבי תל אביב שהפלייאוף העליון יהיה מלא בפחד וחוסר ביטחון. הלחץ מאיבוד נקודות לא עושה לה טוב, ועלול להשפיע עליה לרעה במשחקים קשים יותר מאשר רמת השרון בבית. הצוות המקצועי חייב לעבוד על זה, כי גם ברגעים הקשים צריך לשמור על אותו סגנון משחק. לפרקים ניכר על השחקנים שהם רוצים שהעונה הזאת כבר תיגמר. לא מובן למה. הם ביכולת טובה, הם במקום הראשון, הם בכושר טוב. החשיבה הנכונה היא שצריך להמשיך וליהנות, כי רק ככה ישיגו את המטרה. מכבי תל אביב צריכה להמשיך בדרכה הסבלנית. היום הזה עוד יגיע, העונה הזאת עוד תיגמר, ורוב הסיכויים שמי שיעשו את ההקפה עם הצלחת, יהיו הצהובים. חבל יהיה אם מרוב עייפות נפשית ולחץ, לא יהיה להם כוח לעשות את ההקפה.