במשחק בטדי יכולנו לראות מהרגע הראשון את הנחישות של מכבי חיפה ובית"ר ירושלים, ואת הרצון להשיג את הניצחון הכה חשוב עבור שתיהן להמשך הדרך בעונת 2012/13. אבל לצד הרצון הזה אפשר היה לראות משחק לא מזהיר, שהתנהל ברובו במרכז השדה, עם הרבה מאוד עבירות ואיבודי כדור. שחקני ההתקפה כמעט לא היו פעילים ובהתאם לכך גם מספר ההזדמנויות לא היה רב.
המץ' אפ הוכרע במרכז השדה, שם מי שהעניק את היתרון היו גוסטבו בוקולי, אייל גולסה ויניב קטן, שידעו, להבדיל מהקשרים של בית"ר, להפעיל את החלוצים נכון, בצורה חכמה ועם הנעת כדור מצוינת. הם החדירו לרחבה מסירות שהביאו בסופו של דבר ליתרון ולאחר מכן ביססו את הניצחון על המארחת.
דרך לחימה ועם חילוצי כדור מוצלחים, בית"ר הצליחה לתת פייט במרכז השדה, אבל אין לה שחקנים כמו גולסה וגם לא את הניסיון של קטן, שלדעתי היה האחראי הישיר לניצחון הגדול של הירוקים. זו לא רק המסירה הגאונית לטואטחה. קטן כמעט לא הגיע להזדמנויות ולא איים על השער, אבל כשאתה משחק בטדי, במפגש חוץ לא פשוט מול יריבה שנותנת את הכול כדי לנצח, צריך את האיש שיידע בשקט ועם הרבה ניסיון להשפיע על חבריו, להניע את הכדור ולהפגין את היכולת הרגילה שלו.
יכולנו לראות כיצד קטן לא ויתר כשעמד במרכז המגרש, חילק כדורים והניע בצורה חכמה ושקטה את חבריו קדימה. לבית"ר לא היה כל מענה לפעולות הללו. מכבי חיפה לא הגיעה להרבה הזדמנויות, לא שלטה באופן מוחלט במגרש, אבל לשחקנים שלה יש את היכולות לתפוס את היריבה לא מוכנה ולהעניש אותה, והם מימשו את היכולות הללו עד תום.
דיברנו לא מעט בתקופה האחרונה על טאלב טואטחה. ממשחק למשחק ניתן לראות שיפור בכל מה שקשור לתמיכה ההתקפית החשובה שלו, שתורמת רבות למכבי חיפה. יכולנו לראות גם הפעם את ההצטרפות שלו ואת הכניסות מאחור, דבר מאוד חשוב לכול קבוצת כדורגל. חשוב לציין שוב את מה שכבר נאמר בעבר: ההתקדמות הזו מחייבת את המאמן הלאומי לתת את התייחסותו לגבי טואטחה כמגן השמאלי של הנבחרת.
בסיכומו של דבר מהצד הירוק, אין ספק שזהו ניצחון חשוב בשביל אריק בנאדו ושחקניו, גם לאור העובדה שהמאבק בליגה מול מכבי תל אביב קשה ומתיש ובידיעה שהסיכוי לזכות באליפות נמוך. בחיפה הציבו כמטרה לעשות מהעונה המטורפת שלהם את כל המאמצים לזכות בגביע, וקצרו ניצחון מוראלי.
בית"ר ירושלים רצתה, באמת רצתה. אי אפשר לומר ששחקניו של אלי כהן לא פתחו בנחישות ועם הרבה רצון לרדת מנצחים, מה שהיה נותן להם המון כוח להמשך המאבק בליגה ומחזיר את החיוך לאחר התבוסה הכואבת למכבי תל אביב. אבל בבית"ר של היום כבר לא מדובר במוטיבציה. זו קבוצה מאוד מוגבלת שמתקשה לייצר מצבים ולהבקיע.
הרבה סופרלטיבים מקבל דריו פרננדס על ההשקעה שלו במגרש, אבל לדעתי הוא מאוד מעכב את יכולת הנעת הכדור שאמורה להיות לבית"ר. זהו שחקן שכמעט ואינו משחרר את הכדור במהירות בחלק ההתקפי, מרבה בהחזקה ושולח מסירות רוחביות או אחוריות במקום לקדם את הקבוצה לשער היריב. בית"ר, שבנויה על לחץ על הכדור, חטיפתו ויציאה מהירה להתקפות מתפרצות, מתעכבת רבות כתוצאה מהמשחק האיטי המוגזם לפעמים של פרננדס. לא רק פרננדס, גם האובר מוטיבציה של בית"ר השפיעה על הנעת הכדור והפכה אותה ללא מסודרת. היא גרמה למשחק לא חכם, כשבאחת הפעולות גרם קובי מויאל, בנחישות היתרה שלו, לפנדל שחרץ את תוצאת המשחק.
גם עם קהל רב שניסה לדחוף את הקבוצה ולעודד אותה בית"ר ירדה מובסת מהמגרש. כנראה שהתמיכה הזו מגיעה מאוחר מדי. היא לא באה בזמן והיום, כשהקבוצה חסרת ביטחון והבעיות אופפות אותה, גם אלפי צופים שמנסים לתת גב לא יכולים להשפיע.
אם חוזרים לרגע למצב בליגה, יש לבית"ר מרחק שעל פניו מבטיח הישארות, אבל שתי תבוסות בתוך שלושה ימים מעידות על כך שהקבוצה עדיין יכולה להגיע למקומות בעייתיים שבהם יהיה לשחקנים קשה להתמודד עם המצב. קבוצות התחתית יעשו הכל למשוך את בית"ר אליהן, ולצוות המקצועי לא יהיה פשוט לייצב את הקבוצה. בקצב הזה, צריכים להמשיך לדאוג בבירה.
מכבי חיפה ניצחה בקלות בטדי, עלתה לחצי הגמר
במכבי חיפה יודעים: "הגיע הזמן שנביא גביע"
ובבית"ר? דמעות ופחד אחרי ההדחה